נועם ירושלמי על הוריות א:ח:ד

עוד שם ר' זעירא בשם רב המנונא כר' מאיר תני תמן הורו ב"ד ועשו קהל מת א' מב"ד פטורין מת א' מן הציבור חייבין אמר להן ר' מאיר אם לאחרים הוא פוטר לא כש"כ על עצמו אמרו לו יפטור לאחרים שיש להם במה לתלות ואל יפטור לעצמו שאין לו במה לתלות (ופי' רפ"מ כר' מאי' על ברייתא דלקמי' דתני תמן קאי דאליבא דר"מ היא שסובר דב"ד מביאין הפר ולא הציבור והילכך מת א' מב"ד פטורין דה"ל חטאת שמת א' מן השותפין מת א' מן הציבור חייבין ובהא דקאמר תני תמן) אמר להם ר"מ אם לאחרים הוא פוטר לא כל שכן על עצמו (והפ"מ פי' כאן וכן לקמן בדחוקים גדולים):

ע"כ נראה לי שנתחלפו השורות (וכצ"ל) הורו ב"ד ועשו קהל מת א' מב"ד פטורין מת א' מן הציבור חייבין ובכאן צ"ל ר' זעירא בשם רב המנונא כר' מאיר דתני תמן אמר להם ר"מ אם לאחרים הוא פוטר לא כש"כ על עצמו אמרו לו יפטור לאחרים שיש להם במה לתלות ואל יפטור לעצמו שאין לו במה לתלות:

ונראה לי לבאר דתחילה רצו לפשוט מהברייתא על הא דבעי ר' יוחנן ציבור שמת א' מהן מהו שיביא תחתיו (פי' דמיבעי' לי' אם יש מיתה בציבור וע"כ רצה לפשוט מהך ברייתא הורו ב"ד ועשו קהל מת אחד מב"ד פטורין מת א' מן הציבור חייבין. ובתחילה רצו לאוקמי הברייתא כר' שמעון דאמר דב"ד מביאים עם הציבור וע"כ אמר מת א' מן הציבור חייבין והוא דאין ציבור מתים מת א' מב"ד פטורין דה"ל חטאת שמת א' מן השותפין וע"כ פטורים וא"כ מוכח מזה דאין הציבור מתים פי' ואם כן נפשטה הבעי' דבעי ר' יוחנן ציבור שמת א' מהן מהו שיביא תחתיו ואיפשר שנתחלפו השורות וצריך לגרוס בכאן תחילה בעי ר' יוחנן ציבור שמת א' מהן מהו שיביא תחתיו וע"ז מביא הברייתא לפשוט והוא דמתניתין אתי כר' שמעון וע"כ מת א' מן הציבור חייבין דאין הציבור מתים משא"כ אם מת א' מב"ד דה"ל חטאת השותפין ומתה והוא כמו דאיתא בהוריות (ד' ו') מת א' מן הציבור חייבין מת א' מב"ד פטורין אמר ר' ירמיה אמר ר' ר"מ היא כו' מתקיף לה רב יוסף ונוקמי כר"ש דאמר ב"ד עם הציבור מת א' מן הציבור חייבין דאין הציבור מתים מת א' מב"ד כו' דחטאת השותפין היא וע"כ פשיט זה הירושלמי נמי דאין הציבור מתים:

וע"ז אומר ר' זעירא בשם רב המנונא כר"מ והוא כמו דאיתא בהוריות (שם) אמר ר' זעירא ר' ירמי' אמר רב ר"מ היא דאמר ב"ד מביאים ולא ציבור הילכך מת א' מן הצבור חייבין דהא קאים כולה ב"ד מת א' מב"ד פטורין דה"ל חטאת שמת א' מן השותפין ומשום הכי פטורין:

וע"ז מביא ראי' דר"מ היא דתני תמן (פי' בברייתא שם) אמר להן ר"מ אם לאחרים הוא פוטר לא כש"כ על עצמו אמרו לו פוטר לאחרים שיש להם במה לתלות ואל יפטור לעצמו שאין לו במה לתלות והוא דאמר להן היינו חכמים שסוברים כר"ש דאמר ב"ד מביאים עם הצבור (והוא כמו דאיתא בהוריות (ד' ג') וכן שם (ד ג') מאן חכמים ר"ש היא דאמר ב"ד מייתי עם הצבור) וע"ז אומר אמר להן ר"מ אם לאחרים הוא פוטר לא כש"כ על עצמו כו' והוא כמו שכתבו התוס' במנחות (ד' צב) בד"ה הא לר"ש סמיכה בבעלים בעינן ואהרן לאו בעלים הוא דאי משום שמתכפר עם כל ישראל הא אמר ר"ש במסכת הוריות (ד' ה') פר ושעיר לכל שבט והא דהוי זקנים כבעלים אעפ"י שיש פר ושעיר לב"ד בפני עצמן כיון דעל ידיהן נעשה החטא קרי להו בעלים:

וע"ז אומר אמר להן ר"מ אם לאחרים הוא פוטר לא כש"כ על עצמו (פי' שאמרו לר"ש שאומ' דב"ד מביאין לעצמם והציבור מביאין לעצמם הא כיון דב"ד סומכים על הפר שמביאין הציבור וסמיכה בעינן בבעלים וא"כ איך סומכין הב"ד אלא ודאי דהב"ד הוי כבעלים וא"כ כיון שפוטרן בסמיכתן לאחרים מפני דהוי בעלים משום שהחטא נעשה על ידם א"כ יתכפרו באותו הפר ג"כ ולמה צריכים ב"ד להביא פר) וע"ז אומר אמרו לו (פי' דחכמי' שסברו כר"ש השיבו לו יפטור לאחרי' שיש להם במה לתלות (פי' כיון שהחטא נעשה על ידם הוי בעלים וע"כ סומכין על הפר והוא פוטר לאחרים שיש להם במה לתלות וא"כ לא הוי החטא כל כך ע"כ מתכפרים באותו הפר (בסמיכת הזקנים) ואל יפטור לעצמו שאין להם במה לתלות א"כ החטא של הזקנים גדול יותר וע"כ צריכים פר לעצמם וא"כ מוכח מזה מהא דהני תמן בהך בריית' דאמר להם ר"מ אם לאחרים הוא פוטר דהך ברייתא אתי כר"מ דהב"ד מביאין ולא הציבור (וא"כ לא מוכח לענין מה דבעי ר' יוחנן צבור שמת א' מהןוהוא אם הציבור מתים דהא הך ברייתא אתי כר"מ וא"כ ניחא הא דתני מת א' מן הציבור חייבין לא משום דאין הציבור מתים אלא משום דאין הציבור מביאים אלא ב"ד והוא דהברייתא אתי כר"מ ומוכח זה מהא דאמר להן ר"מ כו' (וכמו שביארתי שהקשה לר"ש דאמאי צריך שני פרים א' לבית דין וא' לציבור):

ועוד מוכח מהך ברייתא דר"ש סובר סמיכה בבעלים בעינן והראי' דהא ר"מ אמר לו אם לאחרים הוא פוטר לא כש"כ על עצמו והוא משום דסמיכה בבעלים בעינן וא"כ הקשו דכיון דפוטרים בסמיכתן לאחרים ע"כ יפטרו עצמם א"כ מוכח מזה דר"ש סובר דסמיכה בזקנים בעינן והוא כר' יוסי ולא כר' ירמי' דאמר דלר"ש סמיכה בכהנים אלא דלר"ש סמיכה בזקנים וע"כ איפשר שהגירסא הוא כמו דאיתא בירושלמי אחר הפלוגתא דר' ירמי' ור' יוסי ועל כן הקדים תחילה לבעי' דר' יוחנן דציבור שמת א' מהן שיביא תחתיו כו' ואח"כ הביא הפלוגתא דר' ירמי' ור' יוסי הוא דרצה להוכיח הבעי' דר' יוחנן ואח"כ דחי דאתי כר' מאיר וא"כ אין לפשוט מזה הברייתא דאין הציבור מתים והוא משום דר' מאיר סובר דב"ד מביאין ולא הציבור ומביא ראי' על זה מהא שאמ' ר"מ לרבנן דסוברים כר"ש דב"ד מביאים עם הציבור ואמר להן ר"מ אם לאחרים הוא פוטר לא כש"כ על עצמו ובמה הוא פוטר לאחרים היינו משום שהזקנים סומכין וא"כ מוכח מזה כר' יוסי דהזקנים סומכים ולא כר' ירמי' והוא משום דלר' שמעון סמיכה בבעלים בעינן וכמו דמסיק במנחות (ד' צב) עיי"ש ודו"ק: