נועם ירושלמי על גיטין ה:א:ה

שדהו פרט למטלטלין כרמו פרט לראוי כבמוחזק שדהו פרט למטלטלין בהן דלא בעי מטלטלין משע' ראשונה (ופי' הפ"מ כלומר דלא תימא דלמעט מטלטלין לגמרי הוא דאתא אלא הכי קאמר במי שלא רוצה ליקח מטלטלין מתחילה אם הוא מוצא קרקע וקמל"ן דאין כופין אותו ליקח מטלטלין והוא דחוק:

ולי נראה דהכי קאמר שדהו פרט למטלטלין מיירי אם מת (וכמו דאמר לקמן כרמו פרט לראוי כבמוחזק וכמו שאבאר) וכמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ק (ד' י"ד) תנא שוה כסף מלמד שאין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש להם אחריות והתני' ישיב לרבות שוה כסף אפי' סובין הכא במאי עסקינן ביתמי אי ביתמי אימא סיפא אם קדם ניזק ותפיס מטלטלין ב"ד גובין לו מהן אי ביתמי אמאי ב"ד גובין לו מהן כדרבא אמר ר"נ והוא שתפס מחיים וע"ז אומר הירושלמי שדהו פרט למטלטלין (פי' שעיקר השיעבוד הוא על הקרקע ומיני' גבי אפי' מגלימא דעל כתפי' דהא מוטל עלי' לפרוע אלא דאמר שאין השיעבוד על המטלטלין כגון מיתמי] וע"ז אומר בהן דלא בעי מטלטלין משעה ראשונה וע"כ אין השיעבוד על המטלטלין אבל אם בעי משעה א' דהיינו קודם שמת אז הוי השיעבוד על המטלטלין ג"כ והכא כהדא דתני אין לי אלא קרקע מניין שאם רצה ליתן כסף ת"ל כסף ישיב לבעליו:

וע"ז אומר מה בעית מימר קרקע עיקר או נימר כסף עיקר ויחליטו לו משעה ראשונה (פי' שאם נאמר שעיקר השיעבוד על הכסף א"כ יחליטו לו משעה ראשונה (פי' שאם הניח לפני היתומים יוכל לגבות כמו דאי בעי מטלטלין משעה ראשונה ואנן חמי רבנן מחלטין לו קרקעות (פי' דרבנן מחלטין לו קרקעות אם לא בעי משעה ראשונה דהיינו שלא אמר שיהא שיעבודו על המטלטלין ומחליטין לו קרקעות מן היתומים אבל מן המטלטלין אין מחליטין אלא ודאי דעיקר השיעבוד טל הקרקע אלא דאי בעי מטלטלין משעה ראשונה אז הוי השיעבוד על המטלטלין ג"כ אבל בסתם קרקע עיקר ולפי"ז מחולק הירושלמי עם הש"ס דילן דלהש"ס דילן לא יוכל לגבות מיתמי רק אם תפס מחיים ולהירושלמי אם בעי משעה ראשונה אז הוי השיעבוד על המטלטלין ג"כ ואיפשר לומר דהא דקאמר בהן דלא בעי מטלטלין משעה ראשונה אבל אם בעי אז השיעבוד על המטלטלין היינו אם תפס מחיים ואם תפס מחיים הוי כמו דבעי מטלטלין משעה ראשונה וע"כ השיעבוד על המטלטלין אפילו מיתמי ב"כ]:

שם כרמו פרט לראוי כבמוחזק כו' ר' אליעזר בשם ר' ניסא כשחפר אביו בור והזיק בחיי אביו ונפלו לו נכסים אחר מיתת אביו הייתי אומר ישתעבד נכסים לאותו נזק לפום כן צריך מימר כרמו פרט לראוי כבמוחזק (ופי' הפ"מ בשחפר אביו בור לאו דווקא כו' והוא הדין בשן ורגל או בשורו מועד שהזיק כו' והזיק בחיי אביו ואין לו ממה לשלם ונפלו לי' נכסים אחר מיתה אביו שנפלו לו מאבי אביו שמת לאחר מיתת אביו דבשעה שהזיק היו הנכסים ראוין וכתב הפ"מ דין זה אינו מבואר בבבלי ולא הביאוהו הפוסקים והק"ע כתב הכי גרסינן בשחפר בור והזיק בחיי אביו כו' ובור לאו דווקא דהוא הדין שאר נזקין:

והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה והפי' הוא ר' אלעזר כו' כשחפר אביו בור ומת אביו בזה הבור שחפר והוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' קע"ה) החופר בור ברה"ר ונפל עליו שור והרגו פטור ולא עוד אלא שאם מת השור יורשי בעל הבור חייבין לשלם וע"ז אומר כשחפר אביו בור והזיק בחיי אביו אעפ"כ חייבין היורשים לשלם הנזק של השור וע"כ נקט בור דלאו על חיובא דבור אלא החיוב הוא על השור שנפל לתוך הבור והוא מת מחמת השור שנפלעליו אפי' הכי יורשי בעל הבור חייבין לשלם אך שהוא לא הניח נכסים ונפלו לו נכסים אחר מה אביו הייתי כו' (פי' וא"כ אפשר לומר שהיורשים חייבים לשלם דהא הם יורשים מכח אביהם ואביהם נתחייב לשלם על כן ישלמו הם וע"כ קא משמע לן דפטור והוא שהיורשים אומרים מכח אבוה דאבא קא אתינא וזהו דווקא מחמת שמת אבל אם לא הי' מת ונפלו לו נכסים בודאי שחייב לשלם כיון שיש לו ממה לשלם אך הכא מיירי שמת ע"י השור שנפל עליו לתוך הבור (וכמו דאמרינן בב"ב שם) וע"כ פטורים היורשים דאמרי מכח אבוה דאבא קא אתינא וכמו דתנן בב"ב (ד' קנ"ז) נפל הבית עליו ועל אביו כו' יורשי האב אומרים הבן מת ראשון ואח"כ מת האב ובעלי החוב אומרים האב מת ראשון ואח"כ מת הבן בית שמאי אומרים יחלוקו ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן ואמרינן שם (ד' קנ"ט) מאן יורשי הבן בניו דאמרו במקום אבוה דאבא קאתינא וכן כתב הרא"ש בסוף בכורות ולא כרבינו אפרים שכתב הא דתנן ולא האשה בכתובתה בכולן מקולי כתובה שנו כאן הקשה ע"ז הרא"ש מהא דתנן נפל הבית עליו כו' ואמרינן מאן יורשי הבן בניו דאמרי במקום אבוה דאבא קאתינא אלמא בעל חוב לא גבי מראוי ואף דכתב לה דאיקני ובירושלמי מסמיך ליה אקרא בפרק הניזקין שדהו פרט למטלטלין כרמו פרט לראוי כבמוחזק ר' אלעזר בשם ר' ניסא כשחפר אביו בור והזיק בחיי אביו ונפלו לו נכסים לאחר מיתת אביו הייתי אומר ישתעבדו נכסי' לאותו ניזק לפום כן צריך מימ' כרמו פרט לראוי כבמוחזק (ומה שכת' הפ"מ זה אינו מבואר בבבלי ולא הביאו הפוסקים מזה כלום הנה הבאתי שהוא מבואר בש"ס ופוסקים):