נועם ירושלמי על גיטין ד:ד:ג

שם אמר ר"י בן שאול כו' המתיאש מעבדו אינו רשאי להשתעבד בו וצריך לכתו' לו גט שיחרו' שמע ר"י ואמר יפה לימדנו ר' יהושע בן לוי כלום למדו גט שיחרור לא מאשה מה אשה שאינה יוצאה משום יאוש שצריכה ממנו גט אף עבד אינו יוצא משום יאוש וצריך גט שיחרור כו' ר אבהו בשם ר' יוחנן אמר המפקיר אה עבדו אינו רשאי לשעבדו ואינו רשאי לכתוב לו גט שיחרור אמר ליה ר"ז כל עמא אמרין דהוא צריך ואת אומר אינו צריך שמא אינו מעכבו מלאכול בפסח כהדא דתני וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו בשע' שהוא עוב' את רבו מעכבו מלאכול בפסחו ובשע' שאינו עובד את רבו אינו מעכבו מלאכול בפס' סימא ב' עיניו כאחת הפיל ב' שיניו כאחת יוצא בהם לחירות זו אחר זו יוצא לחירות בראשונה ונותן לו דמים בשניה. ר' אילא בשם ריש לקיש כמאן דאמר אינו צריך לכתוב לו גט שיחרור ברם כמ"ד צריך לכתוב לו גט שיחרור ואת אמרת משלם לו:

והנה בספרי נחלת יהושע כתבתי על הירושלמי דב"ק (פ"ח ה"ד) תני העדים שאמרו מעידין אנו על פלוני שסימא שתי עיניו כאחת שהפיל שתי שיניו כאחת אינו נותן לו כמם זו אחר זו יצא לחירות בראשונה ונותן לו דמי שני' ר' אבהו בשם ר' יוחנן זאת אומרת שמין לעבדים בושת וכתבתי שם דקשה אהא דאמר ר' אבהו זאת אומרת שמין לעבדים בושת דהא דיוצא לחירות בראשונה ונותן לו דמי שניה הוא או משום דמעוכב גט שיחרור אין לו קנס לרבו או כמאן דאמר דאין צריך גט שיחרור כמו דאמרינן בגיטין (דף מ"ב) וא"כ איך פשיט ר' יוחנן דזאת אומרת דיש לעבדים בושת וכתבתי שם שהירושלמי סובר דיוצא בשן ועין צריך גט שיחרור ואפ"ה אינו שייך לרבו וכמו שכתבו התוס' בגיטין (דף מב) דמעשה ידיו לעצמו וחבלתו הוי כמעשה ידיו וכל זה היינו דווקא בד' דברים דישנן בעבד נמי אלא שתחילה היה לרבו משום דכל מה שקנה עבד קנה רבו וע"כ כיון דיוצא לחירות בראשונה אף דמחוסר גט שיחרור אפילו הכי הוי לעצמו כמו מעשה ידיו אבל בושת דלא שייך בעבד כלל למאן דאמר אין לעבדים בושת וע"כ תלוי זה בקנין הגוף וכמו דלענין תרומה ושפחה תלוי בקנין הגוף כמו שביארתי שם הכי נמי לענין בושת כיון דמחוסר גט שיחרור עדיין אין לו בושת ועוד דלפי מאי דאמרינן בסנהדרין (דף פו) ר' יהודה אומר אין לעבדים בושת כו' במי שיש לו אחיה ועיין שם בתוס' שאין יוצאי חלציו קרוי אחוה עיין שם וא"כ כיון שהוא מותר בשפחה אבל לא בבת חורין כמו שכתבו התוס' בגיטין (דף מ) א"כ בודאי דאין לו בושת וע"כ מדייק ר' יוחנן שפיך דמדקאמר יוצא לחירות בראשונה ונותן לו דמי שניו משמע דמשלם לו אפי' בושת וזאת אומרת שמין לעבדים בושת דאפי' לעבד גמור נמי יש בושת דאי לעבד גמור אין בושת א"כ אפי' במחוסר גט שיחרור נמי אין לו בושת:

אך שהקשיתי שם דהא ר' אילא בשם ריש לקיש אמר כמאן דאמר אין צריך לכתוב לו גט שיחרור ברם כמ"ד צריך לכתוב לו גט שיחרור משלם לו (בתמיה). וא"כ קאמר ר' אילא בשם ר"ל דאתי כמאן דאמר דאינו צריך גט שיחרור וביארתי שם שזהו דווקא ר"ל קאמר אבל לא לר' יוחנן ולר' יוחנן אתי הברייתא כמ"ד דצריך גט שיחרור ואפילו הכי משלם להעבד:

וכעת נראה לי לבאר עוד הירושלמי דאמר ר' אבהו בשם ר"י המפקיר את עבדו אינו רשאי לשעבדו ואינו צריך גט שיחרור א"ל ר' זעירא כל עמא אמרין דהוא צריך ואת אומר א"צ שמא אינו מעכבו מלאכול בפסח כהדא דתני וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו בשעה שהוא עובד את רבו מעכבו מלאכול בפסחו ובשעה שאינו עובד את רבו אינו מעכבו מלאכול בפסחו. ונראה לי דהא דקאמר בשעה שאינו עובד את רבו אינו מעכבו מלאכול בפסחו הוא לא ממה דכתיב עבד איש וכמו דאמרינן ביבמו' (ד' מ"ח) דא' שמואל המפקי' עבדו יצא לחירו' וא"צ גט שיחרו' שנא' וכל עבד איש מקנ' כסף עבד איש ולא עבד אשה אלא עבד שיש רשות לרבו קרוי עבד ושאין רשות לרבו עליו אינו קרוי עבד דא"כ אינו קרוי עבד כלל לשמואל דאמר המפקיר עבדו יצא לחירות ואינו צריך גט שיחרור והכא קאמר כל עמא אמרין דהוא צריך ואת אומר אינו צריך שמא אינו מעכבו מלאכול בפסח כהדא דתני וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו בשעה שהוא עובד את רבו כו' מדכתיב מקנת כסף וא"כ כיון שאינו שייך מעשה ידי' לרבו א"כ לא הוי מקנת כסף כלל וע"כ אינו מעכבו מלאכול בפסח. והוא כמו דאמרינן בגיטין (ד מ"ג) יליד ביתה מה תלמוד לומר אם קנין כסף אוכל יליד בית לא כל שכן אילו כן כו' מה קנין כסף שיש בו שוה כסף אוכל אף יליד בית כו' מניין כו' שאינו שוה כלום ת"ל יליד בית מכל מקום וא"כ מקנת כסף היינו דווקא אם הוא שוה כסף וא"כ בעבד שרבו הפקיר אותו ואינו שייך לרבו למעשה ידיו א"כ לא הוי מקנת כסף וע"כ אינו מעכבו מלאכול בפסח:

וע"ז מביא הברייתא סימא שתי עיניו כאחת הפיל שני שניו כאחת יוצא בהן לחירות זו אחר זו יוצא לחירות בראשונה ונותן לו דמי השני'. והוא משום דאיפשר דאע"ג דאינו שייך לרבו למעשה ידיו אפילו הכי הוי מקנת כסף והוא כמו דאמרינן בגיטין (ד' מ"ג) ואי כו' עבד שמכרו רבו לקנס מכור מי איכא עבדא דלא מזדבן לקנסא וא"כ יש בו מקנת כסף דהא יכול למוכרו לקנס וא"כ הוי מקנת כסף ומעכב את רבו מלאכול בפסחו. וע"ז מביא הברייתא דתני סימא שתי עיניו כאחת הפיל שני שיניו כאחת כו' זו אחר זו יוצא לחירות בראשונה ונותן לו דמים בשני' וא"כ כיון שנותן לו דמים בשני' א"כ דמי חבלה נמי אינו שייך לרבו וא"כ כיון דדמי חבלה אינו שייך לרבו א"כ דמי קנסא נמי אינו שייך לרבו וכמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' מ"ב) דמה לי קטלה כו' וע"כ כיון דלא הוי מקנת כסף ע"כ אינו מעכבו מלאכול בפסח:

וע"ז אומר אמר ר' אילא בשם ריש לקיש כמאן דאמר אינו צריך לכתוב לו גט שיחרור ברם כמאן דאמר צריך לכתוב לו גט שיחרור משלם לו (פי' שאומר דלמאן דאמר צריך לכתוב לו גט שיחרור אין צריך לשלם לעבד) וכמו דאמרינן בגיטין (ד' מ"ב) השתא חבלי ביה אחריני יהבי לרביה חבל ביה רבו גופא יהיב לדידיה. וא"כ לר' יוחנן דאמר המפקיר עבדו יצא לחירות ואינו צריך גט שיחרור ואמר ליה ר' זעירא כל עמא אמרין דהוא צריך ואת אומר אינו צריך ואמר שמא אינו מעכבו מלאכול בפסחו והוא משום דלא הוי מקנת כסף וע"ז אמר ריש לקיש דלמ"ד דצריך גט שיחרור א"כ חבלתו לרבו וא"כ אם המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שיחרור א"כ הוי חבלה לרבו וכיון דהוי חבלתו לרבו א"כ הוי מקנת כסף דהא יכול למכור אותו לקנסו וכיון דהוי מקנת כסף א"כ מעכב את רבו אפי' מלאכול בפסח וא"כ לר' יוחנן אתי הברייתא כמאן דאמר דצריך גט שיחרור א"כ ניחא הא דאמר ר' יוחנן בירושלמי (פ"ח דב"ק ה"ז) זאת אומרת שמין לעבדי' בושת דבבושת הוא אחר קנין הגוף א"כ מוכח דשמין לעבדים בושת