נועם ירושלמי על גיטין ד:ד:ב

(ה"ד) מתני' עבד שנשבה ופדאוהו לשם עבד ישתעבד לשם בן חורין לא ישתעבד רשב"ג אומר בין כך ובין כך ישתעבד ובגמ' ר' אבהו בשם חזקיה בדין היה שאפי' לשם עבד לא ישתעבד ולמה אמרו ישתעבד שלא יהא העבד מבריח עצמו מן שבויין א"ר זעירא מתניתא אמרה כן רבו נותן את דמיו ומשחררו לא אמר אלא רבו הא אחר לא ר' אילא בשם ר' יסא בדין היה אפי' לשם בן חורין ישתעבד ולמה אמרו לא ישתעבד שלא להוציא לוזה על בני חורין אמר ר' יוסי אם כן רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד שכשם שישראל מצווין לפדות בן חורין כך הם מצווים לפדות את העבדים אהן תניי' קדמייא סבר מימר מצווין הן לפדות בני חורין ואין מצווין לפדות את העבדים:

והנה הפ"מ פירש דהך דר' אבהו ור' אילא לא פליגי אלא בפירושה ותרוייהו מוקי למתניתין בלפני יאוש כו' ור' אבהו מפרש דהאי ישתעבד דקאמר לרבו שני הוא כו' בדין היה שאפי' לשם עבד לא ישתעבד לו דהא לפני יאוש הוה ולמה אמרו ישתעבד שלא להבריח עצמו מן השבויין כלומר שלא יפיל עצמו לגייסות ויפקע עצמו מיד רבו כו' מתניתא אמרה כן מברייתא דתני בתוספתא מוכח דלפני יאוש מיירי וישתעבד לרבו שני רבו נותן דמיו הכי קתני התם לשם עבד ישתעבד ורבו נותן דמיו לשם בן חורין לא ישתעב' ואין רבו נותן דמיו ומשחררו (הוא ט"ס) לא אמר אלא רבו מדקאמ' רבו נותן דמיו משמע אבל אחר לא יכול ליתן דמיו לזה ולהחזיקו לעבד ושמע מינה דלפני יאוש מיירי וישתעבד לרבו שני והוא דוחק דאם הוא משתעבד לרבו שני א"כ אחר יכול ליתן ג"כ דמיו. גם מה שפי' אמר ר' יוסי אם כן רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך כו' שמביא ראיה לר' אילא הוא ג"כ דוחק דהא אמר אם כן ומשמע דמקשה אדר' אילא. גם מה בפי' הק"ע דר' אבהו מפרש דקאי לאחר יאוש עיין שם ור' אילא כו' דקאמר בדין היה אפילו לשם בן חורין ישתעבד מפרש דמיירי לפני יאוש וע"כ בדין היה שאפי' לשם בן חורין ישתעבד ביה והא דקאמר אח"כ אמר ר' אסי א"כ רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד שכשם שישראל מצווין לפדות בן חורין כך מצווין לפדות עבדים זהו קושיא בין לר' אבהו בין לר' אילא הוא ג"כ, דוחק]:

ע"כ נראה לי דהא דקאמר ר' אבהו כו' בדין היה שאפילו לש עבד לא ישתעבד מיירי לאחר יאוש וע"ז אומר בדין היה שאפי' לשם עבד לא כו' ולמה אמרו ישתעב' והיינו לרבו ראשון שלא יהא העבד מבריח עצמו כו' (פי' שלא יהא כל א' וא' הולך ומפיל עצמו לגייסות ומפקיע עצמו מיד רבו) אמר ר' חנינ' מתניתא אמרה כן (פי' שהיה איפשר לפרש לרבו שני ואע"ג שיוכל להפקיע עצמו מיד רבו ראשון) אך התוס' כתבו בגיטין (ד ל"ז) דאף אם היה עבד לרבו שני אפילו הכי משום דבר מועט לא יפיל עצמו כו' כיון דהוא עבד לרבו שני ג"כ) וע"ז מביא ראיה דהוא לרבו ראשון והטעם משום שלא יפיל עצמו כו':

וע"ז אומר ר' אילא כו' בדין היה אפילו לשם ב"ח ישתעבד (פי' דמיירי לפני יאוש) ולמה אמרו לא כו' (פי' אם פדאו לשם בן חורין שלא להוציא לוזה על בן חורין):

וע"ז אומר אמר ר יוסי א"כ רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך כו' שכשם שישראל מצווין לפדות ב"ח כך הם מצווין לפדות את העבדי' אהן תניי' קדמיי' סבר מימר מצווין הם לפדות בני חורין ואין מצווין לפדות את העבדים וא"כ לר' אילא שמפרשלמתניתין לפני יאוש א"כ פליגי בזה דת"ק אומר דלפני יאוש אם פדאו לשם בן חורין לא הוי עבד משום שלא להוציא לוזה על בן חורין ורשב"ג אומר שאפי' לשם בן חורין ישתעבד ולא חייש שלא להוציא לוזה על בני חורין ולא פליגי כלל אם מצווה לפדות העבדים או לא אבל לר' אבהו ניחא דמפרש משום שלא יפקיע עצמו מיד רבו וע"כ אם פדאו לשם עבד יהא עבד לרבו ראשון שלא יפקיע עצמו מיד רבו אבל אם פדאו לשם בן חורין אינו עבד לא לרבו ראשון ולא לרבו אחרון ולא חייש שמא יפיל עצמו לגייסות דמי יפדה אותו לשם בן חורין בשלמא לשם עבד יפדה שירצה לקנות עבד וע"כ אמרו שיהיה עבד לרבו ראשון אבל לשם בן חורין מי יפדהו לשם בן חורין כיון שאין מצווה לפדות העבדי' ור"ש בן גמליאל אומר דמצווה לפדות העבדים וא"כ ימצא מי שיפדה העבד לבן חורין ג"כ וע"כ שלא יפקיע עצמו מיד רבו צריך להיות עבד לרבו ראשון:

[וזהו לשיטת הירושלמי אבל להש"ס דילן בגיטין (דף לז) שמפרש אביי ג"כ לפני יאוש והטעם דלשם בן חורין לא יהיה עבד לא לרבו ראשון ולא לרבו שני היינו דילמא ממנעי לי' ולא פרקי אבל כשיהיה בן חורין פרקי לי' והתקנה הי' כדי שיפדהו ורבן שמעון בן גמליאל אמר דאפי' אם יהיה עבד לרבו ראשון נמי יפדהו דמצוה לפדות העבדים ג"כ ולשיטת הירושלמי אין הדין כדי שיפדהו דאם כן יהיה בן חורין מחמת הפדיון והא דקאמר מצווין הם לפדות בן חורין היינו אם הוא מתחילה בן חורין ואין מצוין לפדות העבדים היינו אם הוא עבד אין מצוה לפדותו וע"כ כיון שאין מצוה לפדותו איי מצוה לפדות אפילו יהיה משוחרר מחמת הפדיון. וע"כ לא חיישי רבנן שמא יפקיע עצמו כיון דאין מצווין לפדותו רק אם פודה לעבד חיישי רבנן שמא יפיל עצמו לגייסות כו' וע"כ אמרו שאם פדאו לעבד יהיה עבד לרבו ראשון ורבן שמעון בן גמליאל אומר שמצוה לפדות העבדים וע"כ חייש רבן גמליאל שמא יפדהו לבן חורין מחמת מצוה ע"כ אמר ר' שמעון בן גמליאל שבין כך ובין כך יהיה עבד לרבו ראשון שלא יפקיע עצמו מרבו וא"כ ניחא דמיירי לאחר יאוש כרבא בגיטין (ד' לז) ולשם עבד ישתעבד לרבו ראשון (כמו שמפרש אביי) והטעם הוא כדי שלא יפקיע עצמו מיד רבו והך ברייתא דתני כשם שמצוה לפדות בני חורין כך מצוה לפדות העבדים וע"כ בין כך ובין כך יהיה עבד לרבו ראשון. וע"כ פריך מהך ברייתא אדר' אינא שמפרש קודם יאוש ומוכח מהברייתא דלא כמו ר' אילא רק שמחולק הש"ס דילן על הירושלמי: