נועם ירושלמי על גיטין ג:ג:ד

שם (ה"ג) ולא כן תני האומר לאשתו ה"ז גיטיך לפני מיתתי שעה אחת וכן האומ' לשפחתו הרי שטר שיחרורך לפני מיתתי שעה אחת שהיא אסור' ליכל בתרומה תמן משעה ראשונה נתקלקלה (פי' וע"כ חיישי' בכל שעה שמא הוא שעה הסמוכה למית') ברם הכא לכשימות הוא מתקלקל (פי' ואין הקילקול רק מכאן ולהבא ולשמא מת לא חיישינן) ומיהו לאו כולי עלמא היא דר' יודה פליג על זה דאף לשמא ימות לא חיישינן וכמו דאמרינן בגיטין (ד' כ"ח) שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישי' אמר ליה רב אדא בר אהבה כו' והא כו' דכשמא ימות הוא ופליגי כו' אלא אמר רבא שמא מת לא חיישינן שמא ימות תנאי היא ולקמן בירושלמי (ה"ז) מחלפא שיטתיה דר' יהודה המן הוא אומר מיתה מצויה והכא הוא אומר אין מיתה מצויה תמן בציבור כאן מיתה מצויה ביחיד אלמא דאע"ג דכונתו שתהא מגורשת שעה אחת סמוך למיתה וכמו דפריך בגיטין (ד' ע"ג) על הא דתני' ובלבד שימות ולכי מיית הוי גיטא והא קיימא לן דאין גט לאחר מיתה ואמר רבה מעת שאני בעולם ואפי' הכי אמר ר' יהודה דהרי היא כאשת איש לכל דברי' דימים שבנתיים בעלה זכאי במציאתה כו' אלמא דביחיד לא חייש שמא ימות: