נועם ירושלמי על גיטין ג:ב:ד

עוד שם ר' זעירא רב הונא בשם רב הלכה כר' יודה בגיטין וכר' אליעזר בשטרות נאמר הלכה כר' אליעזר (דהא ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים) וא"כ בגיטין פסול ובשטרות כשר) ר' בא בשם רב הלכה כר"א בגיטין וכר' יהודה בשטרות נאמר הלכה כר' יודה (פי' דהא ר' יודה פוסל בכולן) אלא בגין דרב ושמואל תרווייהו אמרין הלכה כר' אלעזר ולא כו' אף הכא כן צריך מימר הלכה כר' יודה בגיטין וכר"א בשטרות (ופי' הפ"מ דבגין דרב ושמואל תרוייהו אמרין הלכה כר"א ולא תיסבר מימר אוף הכא כן צריך מימר הלכה כר' יודה בגיטין וכר"א בשטרות דכיון דאמרי הלכה כר"א דאמר עדי מסירה כרתי א"כ לא בעינן עדי חתימה לשמה וע"כ אמר הלכה כר' יודא דבעינן כתיבה וחתימה לשמה (וא"כ האי ר' יודא היינו ר' יודא דמתניתין דתנן ר' יהודה פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש אבל במתניתין לא איירי אם צריך החתימה לשמה ועוד הא קאמר (פ"ב דגיטין ה"ב) כאן ברוצה לחותמו כאן באין רוצה לחותמו וא"כ א ר"א מודה במזוייף מתוכו כמו דאמרינן בגיטין (ד' ד) וכי לא בעי ר"א חתימה לשמה היכא דליכא עדים כלל אבל היכא דאיכא עדים בעי דאמר ר' אבא מודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול וגם הק"ע נדחק בזה עיין שם):

ע"כ נראה לי דמשמעות הירושלמי דהא דצריך שיניח מקום המלוה ומקום הלוה בשטרות אינו משום גזירה שטרות אטו גיטין דבירושלמי ליתא להך טעמא וכן משמע מדפריך אם כשלא כתב בטופס תורפו בדא ר' יודא פוסל ולא משום דגזר טופס אטו תורף ע"כ נראה לי דשיטת הירושלמי דבשטרות צריך שיניח מקום המלוה ומקום הלוה משום דאם יכתוב תחילה המלוה והלוה א"כ לא משתעבד אח"כ בשטר הזה דכיון דכתב תחילה שם המלוה והלוה דכיון שאינו מצוי לזווג כרז שלא זיווג וכמו דאמרינן בב"ב (ד' קע"ו) בעא מיניהרבה כו' הוחזק כתב ידו בב"ד מאי א"ל אעפ"י שהוחזק כתב ידו בב"ד אינו גובה אלא מנכסים בני חורין מתיב רמי בר חמא שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כו' ר"א אומר אעפ"י שאין עליה עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר ומשני שאני התם דמשעת כתיבה כו' (פי' דלכתחילה כתבו למסור בעדים אח"כ וכן בירושלמי (פ"ט דגיטין ה"ג) שלשה גיטין פסולין כו' תני שלשה שטרות הללו גובה מנכסים בני חורין ואין גובה מנכסים משועבדין א"ר בא הדא דתימר בשלא הוחזק השטר ביד המלוה אפי' מבני חורין אינו גובה אלא כן אנן קיימין כשהוחזק השטר ביד המלוה ולמה אינו גובה כו' מפני קנוני' ר' אבינא אמר מפני פסול התיב ר' אבין עד כדון בשלוה הזקן כו' לוה הזקן ושיעבד הבן הכא אית לך מימר מפני קינוני' לא מפני שהוא פסול התיב ר' אבין והתני' אף בגיטי נשים אית לך כו' לא מפני שהוא פסול והכא פני שהוא פסול ואח"כ אמר דאמר רב הונא בשם דרב כל ההן פרקא דר"מ היא אבל לר' אליעזר אפי' נכתב בפסול אך אם מסרו בפני עדים כשרים יגבה מנכסים משועבדין:

והנה במה דתנן ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים פירש"י בגיטין (דף כ"ו) דמכשיר בכולן ובלבד שיניח מקומות הללו וא"כ לפירש"י דצריך שיניח מקומות הללו א"כ מוכח דבגיטין פסול אפי' בטופס דהא ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים אבל אם ר"א מכשיר בשטרות אפי' בתורף א"כ אין ראיה שפוסל בגיטין אף בטופס דאיפשר דהא דקאמר ר"א מכשיר בכולן היינו אף התורף חוץ מגיטי נשים היינו התורף אבל לא הטופס:

וע"ז אומר הירושלמי ר' זעירא כו' הלכה כר' יודא בגיטין וכר"א בשטרות ומקשה ע"ז דלימא הלכה כר"א וא"כ בגיטין פסול ובשטרות כשר אך לר"א דאמר עדי מסירה כרתי א"כ אפי' אם כתב התורף מתחילה משתעבד ע"י עדי מסירה וא"כ איפשר דאפי' בתורף נמי כשר ובגיטין איפשר שאינו פסול רק הטורף אבל הטופס כשר וע"ז אומר אלא בגין דרב ושמואל דאמרי תרווייהו הלכה כר"א א"כ אי הוה פסק כר"א יוכל להיות אפי' התורף כשר כיון דעידי מסירה כרתי א"כ אפי' נכתב בפסול כשר אח"כ לגבות ממשעבדי וא"כ איפשר דבגיטין בטופס ג"כ כשר והחילוק שבין שטרות לגיטין היא בתורף וע"ז אמר הלכה כר' יודא בגיטין (פי' דבגיטין פסול אפי' הטופסין (וכמו דמשמע בירושלמי דקאמר (רפ"ג) רבי כר' יודה דר' יודה פוסל בטופסין וכן לקמן (פ"ז דגיטין ה"ב) פתר לה כר' יודה דר' יודה פוסל בטופסין וכן לקמן (פ"ט דגיטין ה"ח) כיני מתניתא כתב סופר ועד כשר כו' א"ר יוחנן דר' יהודה היא ונדחקו שם הק"ע והפ"מ אבל הפירוש הוא כר' יודה דר' יודה פוסל בטופסין דאלו"ה אין ראיה מכתב הסופר דילמא כתב טופסי גיטין עיין שם ולא קאמר כר' אלעזר דלר' אליעזר איפשר אתורף דבשטרות מכשיר אפילו התורף וע"כ אמר הלכה כר' יודה בגיטין (פי' דפסיל אפי' הטופס וכר"א בשטרות דכשר אפי' התורף אבל מזה אין ראיה דילמא מכשיר הטופסין אפי' בגיטין (ומה שהוכיחו התוס' שם דה"ל לשנות מה שר"א אמר אחר ת"ק ור"א פוסל בגיטי נשים זה אינו דבגיטי נשים מכשיר רק הטופס אלא דמיקל בשטרות דאפי' התורף) וע"כ אמר אוף הכא צריך מימר הלכה כר' יודה בגיטין וכר' אליעזר בשטרות]: