נועם ירושלמי על גיטין ב:ו:ב

שם (ה"ו) מתניתין קיבל הקטן והגדיל חרש ונתפקח כו' פסול ובגמ' אתא עובדא קומי ר' אימי בעבד שהביא את הגט כשר כו' נשמעינה מן הדא דאמר ר' זעירא ר' חייא ר' יוחנן נראין הדברים שיקבל העבד גט שיחרור ואל יקבל גט אשה כו' והנה בגיטין (ד' כ"ג) אמרינן בעי מיניה מר' אמי עבד מהו שיעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה אמר להו מדקא פסיל ליה לעובד כוכבים מכלל דעבד כשר (ופירש"י דקא מיבעי' ליה לענין הולכה ג"כ והראיה דפשיט ליה מהולכה) אך הירושלמי דבעי' לי' לענין הולכה וא"כ איך פשיט מקבלה דהא יש שכתבו שלא פסלוהו אלא לשליח לקבלה אבל לא לשליח להולכה. אך איפשר לומר דהירושלמי לטעמיה דאמרינן (פ"ד דפיאה) ר' רדיפא אמר אתפלגון ר' יונה ור' יוסי חד אמר הראוי ליטול זכה וחרנא אמר הראוי ליתן זכה (פי' אעפ"י שאינו ראוי ליטול) מתניתא פליגא על מ"ד הראוי ליטול זכה כו' ושטר שיחרור זה לעבדי שכן ראוי לקבל גט שיחרורו כו' והעבד ראוי להוליך את הגט פתר לה לצדדים היא מתניתא אלמא דלשיטת הירושלמי העבד ראוי לקבל גט שיחרור משום דראוי לקבל גט שיחרורו משא"כ להוליך וע"כ פשיט ליה הכא מקבלה דכיון שאינו ראוי לקבל גט אעפ"י שיכול לקבל גט שיחרורו אעפ"כ אינו בתורת גיטין וקידושין מכש"כ דלהוליך את הגט איפשר לומר דחינו ראוי להוליך גט אשה דהא אינו ראוי להוליך אפי' גט שיחרור דהא אינו יכול ליתן גט שיחרור