נועם ירושלמי על גיטין א:ה:ב

שם (ה"ה) מתניתין האומר תן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי אם רצה להחזיר בשניהם יחזיר דברי ר"מ וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשיחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין אלא בפניו כו' ובגמ' בכל אתר את אמר תן כהולך והכא את אמר תן כזכי כיני מתנית' זכה גט זה לאשתי זכה שטר שיחרור זה לעבדי לשון מתניתא אמרה כן לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם אלא בפניו והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בגיטין (ד' י"א) ואם תאמר משנתנו כל האומר תנו כאומר זכו דמי ועיין שם בתוס' אבל הירושלמי סובר דתן לא הוי כזכי ועיין לקמן בירושלמי האומר תן מנה לפלוני שאני חייב לו הילך מנה זה לפלוני בפקדון שיש לו בידי אם רצה להחזיר לא יחזיר וחייב האיש באחריותו עד שיקבל אותו האיש שלו וא"כ הי' לו לתרץ דמיירי לענין חזרה שלא יוכל לחזור אבל מיפק לא נפיק עד דמטי גיטא דחירותא לידי' וכמו שפירש הרי"ף. אך הירושלמי סובר דזהו דוקא בחוב ופיקדון אבל לא במתנה כמו שיתבאר לקמן ושיחרור דמי למתנה ולא כמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' י"ב) דשיחרור דמי לחוב:

עוד שם בירושלמי ר' מאיר אומר חובה הוא בין לזה בין לזה ורבנן אמרין זכות הוא לעבד וחובה הוא לאשה כו' ר' חייא בר בא אמר ר' יוחנן בעי הגע עצמך שהי' אשתו כו' הוי זכות הוא לאשה לית לך אלא כהדא אילו המוכר את עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור והמגרש את אשתו שלא מדעתה שמא מגורשת היא מפני שהוא קנינו אמר ר' אבין קנינו הוא אלא שהוא פוסלו מן התרומ'. והנה המפרשי' הק"ע והפ"מ נדחקו בזה שא' ר' אבין קנינו הוא כו' והק"ע פי' דטעמ' דר"מ מפר' דאע"ג דקנינו הוא ויכול למוכר' מ"מ השתא מיהת מפסידו בשטר זה ממה שהי' לו זכות בו מקדם והיינו באכילת תרומה והפ"מ פירש כלומר דר' אבין מפרש ומסיים מילתייהו דרבנן דאכילתו בתרומה מפני שהוא קנינו והרי הוא יכול לפוסלו מן התרומה כו' דאי בעי שקיל ד' זוזי מישראל ופסיל ליה ופירושם דחוק:

ע"כ נראה לי דקאי אהא דקאמר לית לך אלא כהדא אילו המוכר את עבדו כו' שמא אינו מכור והמגרש את אשתו כו' שמא היא מגורשת וע"ז אומ' מפני שהוא קנינו דבזה אינו מפורש הטעם משו' דהמוכר את עבדו כו' שמא אינו מכור וע"ז אמר ר' אבין קנינו הוא אלא שהוא פוסלו מתרומה (פי' דקאי אשיחרור גופא) והוא כמו דאמרינן בקידושין (ד' כ"ג) וקונה את עצמו בכסף ע"י אחרים כו' רבא אמר כסף קבלת רבו גרמה לו שטר קבלת אחרים גרמה לו ופירש"י כסף קבלת רבו גרמה לו שמקבל רבו הכסף גרמה לו להשתחרר מאלי' ואין אחרים הללו חבין אלא קבל' הרב והרב אין נעשה שליח אלא לצורך עצמו ומקנהו מאליו אבל חירות השטר קבלת אחרים גרמה לו וכיון דחוב הוא לו אין חבין לאדם אלא בפניו (וכן אמרינן בירושלמי (פ"ק דקידושין ה"ג) ר' ירמיה אמר מאחר לרבו הא מרבו לאחר לא א"ר זעירא אפי' מרבו לאחר אבל מאחר לרבו ודאי מהני וחכמים לא פליגי אלא דאף בכסף ע"י עצמו משום דיש קנין לעבד בלא רבו אבל מאחר לרבו ודאי מהני וכמו שפירש"י דבכסף כיון דקבלת רבו גרמה לו והרב אין נעשה שליח אלא לצורך עצמו וע"כ אף שחובה הוא לעבד שפוסלו מן התרומה אעפ"כ אין שלוחו אלא לצורך עצמו משא"כ בשטר דקבלת אחרים גרמה לו ואין חבין לאדם אלא בפניו):

וע"ז א"ר אבין קנינו הוא אלא שהוא פוסלו מן התרומה (פי' דבכסף יכול רבו לשחררו ע"י אחר מפני שאינו נעשה שליח אלא לצורך עצמו להפקיע קנינו) אלא שהוא פוסלו מן התרומה (פי' דאע"ג דחייב הוא לעבד ואין חבין אדם אלא בפניו זה נעשה ממילא דכיון דפקע קנינו ממילא נפסל מן התרומה וע"כ אפי' אם משחררו בשטר נמי אינו חוב דהא יכול לשחררו ע"י כסף ע"י אחרים וזה דוחק להירושלמי לפרש דהטעם משום דאי בעי מוכרו דמה ענין מכירה לשיחרור אלא דקאמר דאף בשיחרור יכול לשחררו ע"י אחרים אף שלא מרצונו וע"כ יכיל לשחררו בשטר משא"כ אשה דאינו יכול לגרשה ע"י אחר בודאי דחוב הוא לה אבל עבדו ש לשחררו ע"י אחר בכסף בין לר"מ בין רבנן ודו"ק]: