נועם ירושלמי על גיטין א:ה:ה

שם האומר תן מנה זה לפלוני שאני חייב לו הילך מנה זה לפלוני בפיקדון שיש לו בידי אם רצה להחזיר לא יחזיר וחייב האיש באחריותו עד שיקבל אותו האיש את שלו א"ר אילא המתנה כחוב תן מנה זה לפלוני הילך כו' תן שטר זה מתנה לפלוני הילך שטר מתנה זה לפלוני אם רצה להחזיר לא יחזיר זכה מתנה זה לפלוני קבל מנה זה לפלוני כו' אם רצה להחזיר לא יחזיר הלך ומצאו שמת כו' יתן ליורשיו כו'

[ והנה בזה דאמרינן הכא הולך כזכי בזה יתבאר הירושלמי (פ"ה דעבודת כוכבים ה"ט] אומנים ישראל ששלח להם עובד כוכבים חביות של יי"נ מותר שיאמרו לו תן לנו את דמי' אם משנכנס לרשותו אסור ופריך ואין אסור משום יי"נ תני בר קפרא במשלח בבתים ופי' הפ"מ לישנא דקרא עשרת הבתים חמר האיפה והבת וכלומר דמיירי ששלח להם כך וכך מידות בלא פיסוק דמיםכו' והוא דחוק מאוד ע"כ נ"ל שהפי' הוא דמקשה ואין אסור משום יי"נ דהא שלח להם ע"י שליח וא"כ בחוב הולך כזכי דמי וא"כ זכו בהיי"נ וא"כ איך מותר שיאמרו לו תן לנו את דמי' (ועיין בתוס' ב"מ ד' ע"א) דבכה"ג כיון דאין שליחות לעובד כוכבים א"כ נעשה שלוחו של הנותן העובד כוכבים לזכות לישראל וע"כ לא מהני זכי' בכה"ג אך הירו' סובר דאע"ג דאין שליחות לעובד כוכבים אעפ"כ יש לו זכיה להמקבל שהוא ישראל וכן משמע מהירו' (פ"ב דקידושין ה"א) א"ר זעירא נעשה החנוני שלוחו של בעה"ב לזכות לפועל א"ר הילא פועל לבעה"ב מה נפיק מבינייהו היה החנוני חרש כו' ועוד דהכא לא נעשה שליח רק לזכות של המקבל אבל אעפ"כ המשלח חי"ב באחריות וא"כ קשה דהא נעשה יי"נ של ישראל ע"י השליח דה"ל הולך כזכי וע"ז אומר תני בר קפרא במשלח בבתים והוא ט"ס וצ"ל במשלח בכותי' דהיינו בעובד כוכבים היא מתניתא וע"כ כיון שאין שליחות לעובד כוכבים ע"כ לא זכה הישראל ע"י השליח ועיין בירושלמי (רפ"י דדמאי) אתם עושין שליח ואין כו' ודכותה אין כו' עושה שליח כו']:

וכתב הפ"מ לפי גירסת הספר שגריס לקמי' אם רצה להחזיר לא יחזיר שפיר אבל בתוספתא גריס במתנה אם רצה להחזיר יחזיר והרשב"א גריס בהאי תלמודא נמי הכי ולפי"ז צריך לפרש הא דר' אילא בענין שאלה אם המתנה כחוב ופשיט לה הש"ס מהתוספתא דמתנה אינה כחוב והק"ע כתב דהחידושי הרשב"א גריס המעשר כחוב וכתב דזו ודאי גירסא משובשת הוא דמה ענין מעשר לכאן כו' (ואיפשר לפרש דהמעשר כחוב והוא כמו שכתב הקצה"ח (סי' רמ"ג) דבמעשר משגרים לחרש שוטה וקטן ולבתיהם אע"ג דלית ליה לשוטה זכי' כלל אפי' ע"י אחר המקנה אותו אעפ"כ כיון דהמעשר חוב הוא ע"כ נותנים לשוטה ג"כ כמו דאיתא ביבמות (ד' צ"ט) ע"ש וע"כ אמר דהמעשר הוי כחוב ולא כמתנה והוא דחוק) וע"כ נראה לי דנתחלפו השורות וצ"ל לקמן דקאמר תן מנה זה לפלוני ומת אם רצו היורשין לעכב אינן יכולין ואצ"ל באומר זכה לי באומר התקבל לי אמר רבא בר ממל בשכיב מרע הוא מתניתא אם בשכיב מרע בהדא אצ"ל באומר זכה לי התקבל לי א"ר מנא קיימתיה כדא' ר בא בר רב הונ' בשם רב עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן והוא שמת מאותו חולי הא אם הבריא לא ואצ"ל באומר זכה לי התקבל לי וצ"ל אחר שמביא הברייתא תן מנה זה לפלוני ומת אם רצו היורשין לעכב אינן יכולין כו' צריך לגרוס בכאן אמר ר' אילא המתנה כחוב (פי' בתמי' דהא מהך תוספתא דהני תן מנה זה לפלוני ומת אם רצו היורשין לעכב אינם יכולין וא"כ ודאי דהמתנה הוא כחוב וע"כ אין היורשין יכולים לעכב והוא משום דמתנה כחוב ובחוב הוי הולך כזכי והכי נמי במתנה וא"כ פליג אתוספתא שהביא תחילה (או שצריך לגרוס בהתוספתא נמי אם רצה להחזיר לא יחזיר):

וע"ז אמר רבא בר ממל בשכיב מרע הוא מתניתא אבל המתנה אינה כחוב וכן אמרינן בגיטין (ד י"ד) הילך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו תני חדא יחזרו למשלח ותני' אידך ליורשי מי שנשתלחו לו לימא בהא קמפלגי דמר סבר הולך כזכי ומר סבר הולך לאו כזכי אמר רבי בא בר ממל דכולי עלמא הולך לאו כזכי ולא קשיא הא בבריא הא בשכיב מרע וע"ז קשי' כהדא אצ"ל זכה לי התקבל לי (והפ"מ נדחק בזה) והפי' הוא דאם הטעם הוא מצד דהולך ותן הוי כזכי וע"כ אומר אצ"ל באומר לו זכה לי התקבל לי אבל אם תן והולך נא הוי כזכי רק במתנת שכ"מ א"כ איך שייך זה לאומר זכה לי התקבל לי וע"ז אמר ר' מנא קיימתי' כדאמר ר' בא בר הונא בשם רב עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן והוא שמת מאותו חולי הא אם הבריא לא (והוא כמו שכתב הקצה"ח בחוה"מ (ס' ר"נ) דשיטת התוס' והרא"ש דבמתנת שכיב מרע הם כמסורים למפרע שיזכה בהם יורשי המקבל אפי' מת מקבל בחיי נותן והרשב"א והר"ן כתבו דמתנת שכיב מר אינו אלא לאחר מיתה והא דהולך מנה לפלוני ומת מקבל בחיי נותן דזכין יורשי המקבל היינו משום דגבי שכיב מרע אמרינן הולך כזכי וע"ז אומר עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן כו' וה"נ עשו דברי שכיב מרע כהולך דהוי כזכי ואע"ג שמת מקבל בחיי נותן וע"כ אומר אצ"ל באומר לו זכה לי התקבל לי שבשכיב מרע נמי הטעם משום דהולך כזכי אבל לא במתנה וע"ז אומר תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה (פי' וא"כ מוכח מזה דמתנה הוי כחוב וע"כ הוי כזכי) וע"ז אמר ר' אבין בשם ר' בא בר ממל בשכיב מרע היא מתניתא אבל המתנה אינו כחוב: