נועם ירושלמי על גיטין א:א:ה

עוד שם לא אמר נכתב ביום ונחתם ביום נכתב לשמה ונחתם לשמה נימר מה דשאיל אמורא (כבר ביארתי שהי' סבור דהבעי' הוא אם לא אמר שנכתב ונחתם ביום נמי) וע"ז אומ' נימר מה דשאיל אמורא (פי' זה כבר שאל רשב"ל מר' יוחנן לקמן (פ"ב ה"ב) מעתה תחוש לגיטין הבאים ממדינת הים שמא נכתב ביום ונחתם בליל') וע"ז השיב לו ר' יוחנן זה זיופו מדבר אחר דלא כהק"ע והפ"מ וע"ז אומר ויידא דאמר רבין בר רב חסדא אייתי גיטא ונתנו לה ולא אמר בפני נכתב ובפני נחתם אתא עובדא קומי ר' יוחנן אמר לי' טלהו ממנה ואמור לה בפני שנים בפני נכתב ובפני נחתם (פי' זה השאלה הי' אם צריך ליטלו ממנה וליתן לה בפני שנים ולומר בפני נכתב ובפני נחתם) ור' יוחנן כר"ש בן אלעזר דר"ש ב"א אומר אינו גט עד שיאמר בשעת מתנה שהוא גיטיך דר' יוחנן ייבא מן רשב"א ולא מודה רשב"א שאם אמר לה בשעת מתנה שהוא גיטיך שאינו גט (ופי' הפ"מ בתמי' שודאי גט הוא) והכא אפי' אמר לה בשעת מתנה שהוא גיטיך אינו גט עד שיאמר לה בפני שנים בפני נכתב ובפני נחתם והוא דחוק דרשב"א לא מיירי לענין בפני נכתב ומאי קאמר ייבא מן דר' שמעון ב"א וע"כ נראה לי דאיתא בירושלמי לקמן (פ"ט ה"א) כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם כו' אמר ר' יוחנן הלכה כרשב"א דרשב"א אמר לעולם אינו גט עד שיאמר לה בשעת מתנה ה"ז גיטיך ור' יעקב בר אחא בשם ר' ינאי אף ריח פסול אין בה כהנא אמר זאת אומרת לא חשו אין תימר חשו עד שהוא בידה דאמר לה הרי את מותרת לכל אדם (פי' שכהנא אמר זאת אומרת לא חשו שאפי' ריח הגט אין בה. וא"כ לא הוי נתינה כלל וע"כ צריך שיחזור ויטלנו הימנה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם דאין תימר חשו עד שהוא בידה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם דכיון שחשו א"כ הועיל הנתינה לענין ריח הגט ע"כ אינו צריך ליטלו הימנה) חמר ר' אחא זאת אומרת שחשו אין תימר לא חשו כל מה שבידו לגרש יגרש (פי' שר' אחא אומר בהיפך דאדרבא אם חשו צריך ליטול הימנה כיון שהיה נתינה במקצת. וע"כ צריך ליטול הימנה ולחזור וליתן לה אבל אם לא הי' נתינתו כלו' אינו צריך לחזור וליתן) והוא כמו דאמרינן בגיטין (ד' פ"ד) מאן תנא אמר חזקיה רשב"א היא דתני' רשב"א אומר עד שיטלנה הימנה ויחזיר ויתננה לה ויאמר לה הא גיטיך ור' יוחנן אמר אפי' תימא רבי דילכון אמר שאני הכא הואיל וקנאתו נפסול בו לכהונה וכתבו התוס' שם הא דתני' בפ"ק (ד"ה) כו' אתי אפי' כרבי דכיון שניתן הגט כהלכתו מן התורה מה שהוא אמר אחר הנתינה בפני נכתב ובפני נחתם לא היה מועיל כלום ועוד דשליח דווקא כשיאמר בשעת נתינה מידק דייק:

וע"ז אומר דר' יוחנן ייבא מן רשב"א ולא מודה רשב"א שאם אמר לה בשעת מתנה (והוא ט"ס ונ"ל שאם לא אמר לה בשעת מתנה) שהוא גיטיך שאינו גט והכא אפי' אם אמר לה בשעת מתנה שהוא גיטיך (והוא ט"ס וצ"ל) והכא אם לא אמר לה בשעת מתנה פי' שלא אמר לה רשעת מתנה בפני נכתב ובפני נחתם אינו גט עד שיאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם בתמיה) והא מדאורייתא הוי ודאי גט והירושלמי לטעמיה שאמר שם דאם לא הועיל הנתינה כלל ולא חשו ע"כ צריך שיטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה אבל אם חשו אין צריך ליטלו אח"כ דהא הועיל הנתינה ולא כשיטת הש"ס דילן. וע"כ חומר דייבא מן רשב"א דהתם אם לא אמר הא גיטיך אינו גט כלל וע"כ צריך ליטלו ולחזור ולותיב לה אבל הכא הא מן התורה הוי גט וא"כ הועיל הנתינה וא"כ אין צריך לחזור וליטלו הימנה. וע"כ מסיק מאי טעמא דר' יוחנן כדי להחזיקה גרושה בפני שנים ואם אמר אח"כ בפני נכתב אינו מועיל דהא אינו אומר בשעה שהוא מחזיקה גרושה בפני שנים שאז האמינוהו חכמי' (והוא כמו שכ' הרא"ש דהר"י מקינון פי' דלהכי בעי שיטלנו משו' דבעינן שיאמר בפני שנים שהיו בשעת מסירת הגט ומיירי הכא כשמתו או שהלכו למדינת הים) והא שכתב הרא"ש דמהברייתא דתני בסתמא משמע שאין תקנה אחרת היינו לשיטת הש"ס דילן וכן לפי מה דאמר רב אחא בירושלמי (פ"ט שם) דכיון דכבר קנאתו לפסול לכהונה ע"כ צריך שיטלנו הימנה אבל הירושלמי הכא קאי למה דקאמר רב כהנא (שם לפי שיטת הירושלמי) דאם קנאתו עדיף טפי שהתחיל הגירושין בשעת הנתינה. וע"כ קאמר כדי להחזיקה גרושה בפני שנים דבעינן דווקא העדים שראו המסירה ודו"ק]: