נועם ירושלמי על גיטין א:א:ד

עוד שם עד שיאמ' בפני נכתב ביום ובפני נחתם ביום עד שיאמר נכתב לשמה ונחתם לשמה והנה הפ"מ כתב דמזה משמע דהא דבעינן בפני נכתב ובפני נחתם לאו דווקא משום לשמה אלא כל פסולי גיטין וכמו דאמר בריש פרקין ריב"ל אמר שני' היא שאין בקיאין בדיקדוקי גיטין ולא כשיטת הש"ס דילן וכמו שהוכיחו התוס' בגיטין (ד' ב') בד"ה לפי שאין כו' דדוקא משום לשמה אבל לא משום שאר כל הפסולין אך אעפ"כ קשה מהא דאיתא לקמן בירו' (פ"ב ה"ב) נכתב ביום כו' ביום ונחתם בלילה פסול כו' אמר ר' יוחנן פסול מפני אכילת פירות א"ל ריש לקיש מעתה תחוש לגיטין הבאים ממדינת הים שמא נכתב ביום ונחתם בלילה א"ל זה זיופו מדבר אחר והק"ע הקשה שם דהא במוקדם נמי זיופו מתוכו הוא שלא הי' להם לחתום שטר כזה וכמש"כ תוס' בב"מ (ד' ע"ב) שגם העדים פסולין עיין שם וע"כ גריס הגירסא כמו דאיתא בש"ס דילן אך זהו דוחק לגרוס גירסא אחרינא ולפרש כמו הש"ס דילן כיון דהכא אמר ר' יוחנן דהטעם משום פירות וא"כ מוכח דהא שאומר בפני נכתב כו' הוא דווקא רק לענין לשמה אבל לא שנכתב ביום ונחתם ביום:

ע"כ נראה דשט"ח המוקדמין כיון שעיקרן משום לטרוף מהלקוחות ע"כ הוי ודאי כמו זיופו מתוכו אבל בגט אשה שעיקרו הוא לגרש ולהתיר האשה שתהא נישאת לאחרים וע"כ אומר דהוי זיופו מדבר אחר וכן אית' בירושלמי (ספ"ח דגיטין ה"י) תניתא הכא ותניתא תמן (פי' גט מקושר תני הכא ותני בב"ב (ד' ק"ס) דמקושר שנעשה שלא כדינו פסול) אילו תניתא הכא ולא תניתא תמן הוינן אמרין הכא ע"י שהוא חומר בעריות פסול תמן ע"י שאינו חומר בעריות כשר הוי צריכא מתניי' תמן או אילו מתניי' תמן כו' הוינן אמרין תמן ע"י שהוא גובה בו פסול והכא ע"י שאינו גובה כשר הוי צריכא מתניי' הכא ומתני' תמן וכן איתא בירושל' (פ"ט דגיטין ה"ב) והתני אף בגיטי נשים כן אית לך מימר מפני קינוני' לא מפני שהוא פסול והכא נמי מפני שהוא פסול (ועי' בתו' גיטין (ד' ג') בד"ה כ' בכת"י כו' ואם יש לחוש שיקדי' זמן לטוב' האשה אעפ"י שבא לגרשה ולעשות עמה קינוני' כו') וע"כ אומר הירושל' דלנכתבו ביום ונחתמו בלילה לא חיישינן משום דזהו זיופו מדבר אחר דהא עיקר הגט הוא רק להתיר האשה והא דפסול מחמת ממון הוי זיופו מדבר אחר ולא דמי לשט"ח המוקדם דעיקרו בא לגבות מלקוחות וא"כ איפשר לומר דהא דקאמר הירושלמי הכא עד שיאמר בפני נכתב ביום ונחתם ביום עד שיאמר נכתב לשמה ונחתם לשמה קאי אהא דקאמר תחילה כתב כל נכסיו לעבדו את אמר הוא גיטו הוא מתנתו ובעי ע"ז מה את עביד לה כגט הוא וערעורו בטל או כמתנה הוא וערעורו קיים וכמו שאומר תחילה מאחר שערעורו בטל אצל הגט ערעורו בטל אצל המתנה וע"כ כיון שכל השחרור הוא מחמת שכתב כל נכסיו לעבדו וא"כ כיון שהשחרור הוא מצד הנכסים ע"כ אומר עד שיאמר בפני נכתב ביום ונחתם ביום עד שיאמר נכתב לשמה ונחתם לשמה אבל בגיטי נשים או בשיחרורי עבדים שעיקרו בא רק להתיר האיסור לא בעי רק בפני נכתב לשמה ובפני נחתם לשמה והא דאמר לקמן לא אמר נכתב ביום ונחתם ביום נכתב לשמה ונחתם לשמה נימר מה דשאיל אמורא א"כ משמע דצריך לומר שנכתב ביום ונחתם ביום איפשר לפרש דתחילה הי' סבור דהבעי' הוא אם צריך שיאמר בפני נכתב ביום ונחתם ביום בפני נכתב לשמה ובפני נחתם לשמה וע"ז אומר נימר מה דשאיל אמורא (פי' דזהו שהקשה ר"ל לר' יוחנן) מעתה תחוש לגיטין הבאים ממדינת הים שמא נכתבו ביום ונחתמו בלילה (פי' וא"כ צריך שיעיד השליח שנכתב ביום ונחתם ביום או דצ"ל מה דהשיב אמורא (פי' זה כבר השיב ר' יוחנן לר"ל דזהו זיופו מדבר אחר וע"כ לא חיישינן לגיטין הבאים ממדינה הים וא"כ איפשר לומר דבגט אין צריך רק בפני נכתב לשמה ובפני נחתם לשמה):