נועם ירושלמי על עירובין ט:ב:ב

שם (ה"ב) גג גדול סמוך לקטן הגדול מותר והקטן אסור חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה ואמרינן בגמ' מתני' באותו הגג אבל בגג אחר אסור (פי' דמוקי מתניתין כרבנן דאמרי בריש פרקין דכל א' וא' רשות בפני עצמו בשאינו שוה אבל אם היה שוה מותר ופי' הק"ע מתני' באותו הגג כלומר לרבנן אתיא מתניתין וכל גג רשות לעצמו הילכך באותו הגג הוא דשרי אבל בגג אחר אסור דנפרץ במלואו וע"ז אומר בשאינו שוה ואפי' כר"מ מצי אתי דאיירי בגגין שאינן שוין אלא נמוך או גבוה י' הלכך כיון שהקטן נפרץ במלואו אסור. ודבריו דחוקים גם מה שפי' הפ"מ הוא דוחק:

ולי נראה דקאמר מתניתין באותו הגג אבל בגג אחר אסור היינו כרבנן דאמרי דכל גג הוי רשות בפני עצמו וע"כ הגדול מותר והקטן אסור ואפי' בכלים ששבתו בגג ומה דאמר בשאינו שוה אבל אם הי' שוה מותר נראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) בשוה אבל באינו שוה מותר דלכאורה קשיא דאמאי לא אמרינן גוד אסיק ויהי' מותר כל גג וע"ז אומר בשוה וע"כ אינן ניכרים המחיצות שביניהם וע"כ לא אמרינן גוד אסיק והוא כרב ואע"ג שהוא שוה ולא הוי מחיצות ניכרות וא"כ איך הגדול מותר ע"ז כבר הקשה הירושלמי לרב (בה"א) דאיתא שם מתני' פליגא על רב (פי' דאמר דאין מטלטלין בו אלא בארבע אמות וע"ז אומר ניחא הגדול מותר בד' אמות והקטן אסור בד' אמות ויש אסור בד' אמות וע"ז משני אח"כ ר' יוסי בר' בון בשם שמואל כשהי' שם פתח פתוח לגג הגדול מותר אפי' כן הגדול מותר שלא נפרץ במלואו והקטן אסור שנפרץ במלואו וביארתי שם כמו שפירש"י בעירובין (ד' פ"ט) דהגדול מותר לטלטל ואפי' לרב דהא מחיצות של מטה שישנו בעודפו לכאן ולכאן מחיצות הניכרות הן וגוד אסקינהו ואית להו גפופי והך פירצה שכנגד הקטן פתחא הוי לגדול ואין קטן אוסר עליו דהוי כשתי חצירות ופתח ביניהם עכ"ל וא"כ גפופים העומדים הם ניכרות וגוד אסקינהו כו' אבל אם הם אינם שוים א"כ צריך לומר אפי' לגבי הקטן גוד אסיק וא"כ הקטן נמי מותר ולשמואל דאמר גוד אסיק אפי' בגגין שאע"ג דלא מינכרא מחיצתא וע"ז אמרינן בעירובין (ד' צ"ב) ולשמואל גג דומיא דחצר מה חצר דקא דרסי לה רבים אף גג נמי דקא דרסי לוה רבים וע"כ כיון דהוי מחיצה הנדרסת ע"כ לא אמרינן גוד אסיק [או שצ"ל בירושלמי בשאינו שוה אבל אם הי' שוה אסור ויהי' הפי' כמו דאמרינן בעירובין (דף צ"ב) למה לי למתני תרתי לרב קתני גג דומי' דחצר מה חצר מינכרא מחיצתא אף גג נמי מינכרא מחיצתא ופי' רש"י אף גג נהי נמי דשרינן לי' במחיצות תחתונות משום גוד אסיק מיהו מחיצות ניכרות בעינן שלא יהי' גג בולט חוצה להן דאי לא מינכרא לא אמרינן גוד אסיק וא"כ קאמר בשאינו שוה פי' דרואים את המחיצות והוי ניכרות אבל בשוה שאין רואין את המחיצות שהם בשוה עם הגג אסור משום דבעינן מחיצות הניכרות ודו"ק]:

שם מתני' פליגא על שמואל חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה ויטלטלו בה עד מקום מחיצות. חבריי' אמרין קומי ר' יוסי בשם ר' אחייה מה דמר שמואל בשבת זו מה דהיא מתני' בשבת הבאה. מה אנן קיימין אם בשעירבו עירוב א' בין בשבת זו בין בשבת הבאה יהו מותרין אם בשלא עירבו כל עיקר בין בשבת זו בין בשבת הבאה יהו אסורין מה דהוה עובדא הכי הוי עובדא אמר ר' בון בר כהנא קומי ר' לא כשעירבה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה אפילו כן הגדולה מותרת שנפרצה במלואה (צ"ל) שלא נפרצה במלואה וקטנה אסורה שלא נפרצה במלואה וצ"ל) שנפרצה במלואה:

והנה הק"ע והפ"מ פירשו דהכי הוי עובדא פי' דמתניתין דמיירי כמו דאמר ר' בון כשעירבה זו בפני עצמה כו'. והוא דוחק ואין המשמעות כן והפי' של הכי הוי עובדא היינו שמהמעשה אין ראיה דעובדא הכי הוי וכה"ג איתא בירושלמי בפ"ק דעירובין (ה"א) מה דהוי עובדא הוי עובדא ופי' המפרשים דגבי מעשה דרבי מעשה שהי' כך הי' בו' או בח' אבל לאו עיכובא הוא וכן בירושלמי (פ"ח דעירובין ה"ז) מה דהוי עובדא הוי עובדא ופי' הק"ע מעשה שהי' כך הי' ולעולם כל שאינה עמוקה ורחבה ד' מותר וא"כ גם הכא יש לפרש כן]:

ע"כ נראה לי (שנתחלפו השורות וכצ"ל) מתנית' פליגא על שמואל חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה ויטלטלו בה עד מקום מחיצות פי' דאמר בעירובין (ד' צ"ג) איתמר כותל שבין שתי חצירות שנפל רב אמר אין מטלטלין בו אלא בד' אמות ושמואל אמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה וזה מטלטל עד עיקר מחיצה והא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דרב ושמואל הוי יתבי בההוא חצר נפל גודא דביני ביני א"ל שמואל שקילו גלימא נגידו בה אהדרינהו רב לאפי' אמר להו שמואל אי קפיד אבא שקילו המייניה וקטרו בה ופריך ולשמואל למה לי הא הא אמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה וזה מטלטל עד עיקר מחיצה שמואל עביד לצניעותא בעלמא כו' וע"ז פריך לשמואל דאמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה דשבת כיון שהותרה הותרה והא מתניתין דתנן חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה ויטלטלו בה עד מקום מחיצות ובכאן צריך לגרוס מה דהוי עובדא הכי הוי עובדא והוא דפריך מתחילה אהא דשמואל שאמר בפירוש שמטלטל עד מקום מחיצה [וכמו דאמרינן בעירובין (דף צ"ג] והא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר ולא קאמר הא דרב ושמואל משמע דשמואל בפירוש אמר שמטלטל עד מקום מחיצה. וע"ז פריך ממתניתין אך א"כ קשיא מהך עובדא דשמואל דאמר שקילו גלימא כו' דלמה ליה לשמואל כיון דשמואל סובר דמטלטל עד מקום מחיצה דשבת כיון שהותרה הותרה (ועיין בעירובין (ד' צ"א) ושמואל אמר הלכה כר"ש בין עירבו בין לא עירבו ודו"ק) וע"ז אומר מה דהוי עובדא הכי הוי עובדא וכמו דאמרינן בעירובין (ד' צ"ד) שמואל עביד לצניעותא בעלמא:

וע"ז משני מה דמר שמואל בשבת זו מה דהיא מתני' בשבת הבאה דבשבת זו אמרינן כיון שהותרה הותרה אבל לא בשבת הבאה. והנה כבר ביארתי דהירושלמי סובר דדיורין גריעי יותר ממחיצות דבמחיצות אמרינן כיון דהותרה הותרה וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דעירובין ה"א) באו מים בשבת כבר נכנסה שבת כו' חרבו מים כבר נכנסה שבת בהיתר. והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בעירובין ודף כ') בעא מיני' אביי מרבה יבשו מים בשבת מהו א"ל כלום נעשית מחיצה אלא בשביל מים מים אין כאן מחיצה אין כאן והוא משום דהש"ס דילן סובר להלכה דמחיצות גריעי טפי מדיורין כמו שכתבו התוס' בעירובין (ד' י"ג). אבל הירושלמי סובר כמו דאמרינן (דף י"ז ושם) ור' יצחק אמר אנא דאמרי אפי' לר' יהודה ע"כ לא קאמר ר' יהודה התם אלא דאיתנהו לדיורין. וא"כ דיורין גריעי ממחיצות. ועי' מה שביארתי ספ"ק דעירובין]:

ובזה יתבאר הא דאיתא בירושלמי (ריש עירובין) שמואל אמר הלכה כדברי המיקל בעירובין א"ל ר' חייא בר אשי כגון ההוא דתנינן תמן וכן גשרים המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי ר' יהודה וחכמים אוסרין א"ל לא עירובין אמרתי אלא מחיצות כו' ולכאורה אמאי לא קאמר כמו דאמרינן בעירובין (ד' צ"ה) ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהודה ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר' יהודה בעירובין הלכה כמותו וא"ל רב חנא בגדתאה לרב יהודה אמר שמואל אפי' במבוי שניטל קורתו או לחייו וא"ל בעירובין אמרתי לך ולא במחיצות וא"כ להירושלמי דקאמר דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כדברי המיקל בעירובין ואמאי לא קאמר לי' כגון הא שניטל קורתו או לחייו (ואיפשר לומר כמו שכתבו התוס' בעירובין (דף צ"ג) בד"ה לא תימא כו' או שמא כיון דזימנין הך קולא הוי חומרא כו') אבל לפי מה שביארתי בשיטת הירושלמי דלענין שבת כיון שהותרה הותרה מחיצות עדיפי מדיורין וא"כ כיון שסובר שמואל דאפי' בשתי חצירות ונפל הכותל שביניהן דשבת כיון שהותרה הותרה מכש"כ לענין מחיצות וא"כ סובר שמואל בהא ודאי הלכה כר' יהודה והא דקאמר בש"ס דילן (לשיטת הש"ס דילן דאמר הלכה כר' יהודה כו') א"ל אפי' במבוי שניטל קורתו או לחייו ואמר לי' בעירובין אמרתי לך ולא במחיצות היינו לשיטת הש"ס דילן דדיורין עדיפי ממחיצות ובדיורין אמרינן דשבת כיון שהותרה הותרה משא"כ במחיצות וכמו שכתבו התוס' בעירובין (דף י"ז) בד"ה עירב דרך הפתח נראה לר"י דהלכתא כרב הונא כו' וע"כ אף שסובר שמואל גבי דיורין דשבת כיון שהותרה הותרה אעפ"כ אינו סובר כר' יהודה במבוי שניטל קורתו או לחייו וע"כ א"ל בעירובין אמרתי לך ולא במחיצות ודו"ק]: