נועם ירושלמי על עירובין ט:א:ז

שם ר' יוחנן אמר בשלא עירבו אבל בשעירבו נעשית חצר כבתים והגגות רשות בפני עצמן אמר ר' זעירא היאעירבו היא שלא עירבו מתנית' פליגא על ר' זעירא לא לכלי' ששבתו בתוך הבית אם לא בשלא עירבו הדא צריכא להוציא מן הגג אסור לא כש"כ לגג א"ר בון בר כהנא קומי ר' לא בשערבה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה אפי' כן לא לכלים ששבתו לתוכו. והנה הפ"מ פי' בזה בדוחק גדול והק"ע פי' דר' יוחנן אמר בשלא עירבו בני החצירות כל א' לעצמה דהשתא לא שכיחי כלי הבתים בחצר וליכא למיגזר אי שרית להוציא הכלים ששבתו בזו להכניסן לחברתה אתי לאפוקי נמי לה כלי הבית אבל עירבו כל חצר לעצמה חיישינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר. א"ר זעירא היא עירבו היא לא עירבו והוא משום שסובר דלא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מבתים לגג והוא כמו דאמרינן בעירו' (ד' צ"א) אמר רב הלכה כר"ש והוא שלא עירבו אבל עירבו לא דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר ושמואל אמר בין עירבו בין לא עירבו:

ואח"כ גריס מתני' פליגא על ר' יוחנן לא לכלים ששבתו בתוך הבית אם בשלא עירבו הדא צריכה להוציא מן הבית אסור (כן גריס הק"ע) לא כש"כ לגג אמר ר' בון בר כהנא קומי ר' לא בשערבה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה אפי' כן לא לכלים ששבתו בתוכו. והנה התירוץ הזה הוא תמוה דהא ר' יוחנן אמר בשלא עירבו אבל עירבו גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים וא"כ מאי משני כשעירבה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה ומה שפי' הק"ע הא דאמר ר' יוחנן היינו שלא עירבו החצירות יחד ומתניתין איירי כשעירבה זו לעצמה וזו לעצמה הוא דוחק דהא אם עירבה זו לעצמה נמי חיישינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר ועוד לא יתיישב הירושלמי מה שאומר אח"כ רבנן דקיסרי בשם ר"י בר בון אתי' דשמואל לרב ותרווייהו פליגין על שיטתי' דר' יוחנן דתנינן כל גגות העיר רשות אחת שמואל אמר עד בית סאתים רב אמר מטלטלין בהן אפי' כור ואפי' כוריים. דמה שייך זה להא דאמר ר' יוחנן בשלא עירבו והק"ע פי' בזה בדוחק גדול:

וע"כ נראה לי דהא דאמר ר' יוחנן בשלא עירבו אבל בשעירבו נעשית חצר כבתים והגגות רשות בפני עצמן אין הטעם כמו שפי' הק"ע משום דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים דא"כ מאי הא דאמר נעשית חצר כבתים והגגות רשות בפני עצמן דאם סובר כרב בעירובין (ד' צ"א) הלכה כר"ש והוא שלא עירבו אבל עירבו לא דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר א"כ אפילו מחצר לחצר נמי אין מטלטלין וכמו שפירש"י שם דאם עירבו כל חצר לעצמם ולא עירבו ב' החצירות יחד אסור לטלטל מזו לזו אפי' כלי החצר כו' דגזרינן דילמא אתא לאפוקי מאני דבתים שבחצר זו לחצר זו כו':

וע"כ נראה לי דהטעם הוא דהא דאמרינן דמותר לטלטל מגג לחצר דשניהן שוין בתשמישן ה"מ היכא דלא עירבו החצירות עם הבתים וע"כ מותר לטלטל כלי החצר לגג דתשמישן שוה אבל אם עירבו נעשית חצר כבתים ואם כן אין תשמישן שוה דכיון דרגילין להשתמש מן הבתים לחצר ע"כ נעשו חצירות כבתים וע"כ אין מטלטלין (וכמו דאמרינן בשבת (ד' ק"ל) מ"ש כי עירבו חצרות עם בתים דניתקו חצירות ונעשו בתים ורב לטעמי' דאמר רב אין המבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצירות פתוחין לתוכו והכא בתים איכא חצירות ליכא (פי' משום דהחצירו' הוי כבתים] וע"כ אמר ר' יוחנן דאם עירבו חצירו עם בתים ע"כ אין מטלטלין לגג משום דהחצירות הוו כבתים ומבתים אין מטלטלין לגג ור' זעירא אמר בין עירבו בין לא עירבו חצירות וגגים שוין הן. ומותר לטלטל מחצר לגג אפי' עירבו:

וע"ז אומר מתניתא פליגא על ר' יוחנן (כצ"ל) לא לכלים ששבתו בתוך הבית אם בשלא עירבו (כצ"ל) הדא היא צריכה להוציא מן הגג (והוא ט"ס וצ"ל) מן הבית ואסור לא כש"כ לגג והוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' צ"א) מתיב רב ששת ר"ש אומר א' גגות וא' חצירו' וא' קרפיפות רשו' אחת הן לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלי' ששבתו בתוך הבית אי אמרת בשלמ' דעירבו היינו דמשכח"ל מאני דבתים בחצר אלא אי אמרת בשלא עירבו היכי משכח"ל מאני דבתי' בחצר הוא מותיב לה והוא מפרק לה בכומתא וסודרא וכן פריך בירושלמי דאם מיירי בשלא עירבו א"כ היכי קאמר ולא לכלים ששבתו בתוך הבית דאם בשלא עירבו א"כ אינו יכול להוציאן אפי' לחצר והיכי קאמר א' גגות וא' חצירות וא' קרפיפות רשות א' הן לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית:

וע"ז אומר אמר ר' בון בר כהנא קומי ר' לא בשערבה זו בפני עצמה וזו בפ"ע אפי' כן לא לכלים ששבתו כו'. ולכאורה הוא תמוה כמו שהקשיתי תחילה דהא רוצה לתרץ דמיירי בלא עירבו וא"כ איך אומר אמר ר' בון קומי ר' לא בשערבה זו בפ"ע וזו בפ"ע.

וע"כ נראה לי דלפי מה שביארתי דהטעם הוא דכיון דעירבו נעשו חצירו' כבתי' וא"כ אין תשמישן שוה לגג כיון דהוי כמו בתים ולפי"ז הטעם א"כ זהו דווקא לענין החצירות עם הגגות דאין תשמישן שוה דהחצירות הוו כמו בתים אבל מ"מ לענין החצירות גופא אין נ"מ דאפילו בשעירבו כיון דעירבו כל החצירות כל אחד לעצמ' וא"כ כולם תשמישן שוה. וע"כ משני אמר ר' בון בר כהנא קומי ר' לא כשעירבה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה אפי' כן לא לכלים ששבתו בתוך הבית פי' דקאי אחצירות שתשמישן שוה. וע"כ אף שעירבו כל החצירות לעצמן אעפ"כ מטלטלין כלים ששבתו בחצר זו לחצר אחרת אפי' בעירבו וע"ז אומר לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית אבל בחצירות עם גגין אין לטלטל בעירבו משום דנעשו חצירות כבתים וע"כ אין לטלטל לגגין. וזהו דווקא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן בעירובין (ד' צ"א) דהא דאמר רב הלכה כר"ש והוא שלא עירבו אבל עירבו לא דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר א"כ אפי' בשתי חצירות נמי אין מטלטלין מזו לזו אם עירבו וע"ז מקשה אי אמרת כו' אלא אי אמרת בשלא עירבו היכי משכחת לה מאני דבתים בחצר וא"כ אפי' בשתי חצירות נמי אין לטלטל אם עירבו וע"ז משני לה בכומתא וסודרא]:

וע"ז אומר רבנן דקיסרי בשם ר' יוסי בר' בון אתי' דשמואל לרב ותרווייהו פליגין על שיטתיה דר' יוחנן דתנינן כל גגות העיר רשות אחת שמואל אמר עד בית סאתים רב אמר מטלטלין בהן אפי' כור ואפי' כוריים (פי' שאמר ר' יוסי בר' בון דרב ושמואל פליגי על שיטתיה דר' יוחנן שאמר ר' יוחנן דעירבו חצירות עם בתים נעשו חצירות כבתים ואסור לטלטל לגג) דתנינן כל גגות העיר רשות אחת שמואל אמר עד בית סאתים ורב אמר מטלטלין בהן אפי' כור ואפי' כוריים וא"כ לרב דאמר מטלטלין בהן אפילו כור ואפי' כוריים היינו משום דסובר דאפי' לר"מ שאומר דכל גגות העיר רשות אחת ואין הדיורין חלוקין למעלה היינו משום דאין תשמישן תדיר אעפ"כ מטלטלין בהן אפי' כור ואפי' כוריים אלמא דהני מחיצות למעלן נמי עבידן והוי כקרפף שהוקף לדירה וע"כ מטלטל בהן אפי' יותר מבית סאתים. א"כ סובר רב דהגגין נמי הוי עשוי לדירה כמו הבתים. וא"כ פליג על ר' יוחנן שאומר דאם עירבו חצירות עם בתים נעשו חצירות כבתים ואין לטלטל מהן לגג הא הגג נמי הוי כבתים ועדיף מקרפף שלא הוקף לדירה דהא רב אמר דמטלטל בהן אפילו כור ואפי כוריים אעפ"י דהוי יותר מבית סאתי' ואפי' שמואל שסוב' דאין מטלטלין רק עד בית סאתים היינו דוקא אליבא דר"מ שסובר דאין מטלטל בהן רק עד בית סאתים וע"כ סובר דאין לטלטל מגג לחצר וכמו דאמרינן בעירובין (ד' צ') אמר רב יהודה כשתמצא לומר לדברי ר"מ לדברי ר"מ גגין רשות לעצמן חצירות רשות לעצמן לשמואל אין אנו צריכין להטעם משום דר' יצחק בר אבדימי דגזירה משום תל ברה"ר אלא משום דיש לו דין קרפף. וע"כ סובר דאין מטלטלין בו רק עד בית סאתים וכל זה הוא דוקא לר' מאיר אבל לרבנן שסוברים דכל א' וא' רשות בפני עצמו וא"כ ודאי שסוברים דמחיצות למעלה נמי עבידן. וע"כ סוברים דכל גג וגג הוי רשות בפני עצמו וע"כ סובר שמואל דלרבנן מטלטל בכולו אפי' יותר מבית סאתים (והא שרב אמר אין מטלטל בו אלא בארבע אמות היינו משום דנפרץ למקום האסור לו דהיינו לגג השני ולא אמרינן גוד אסיק במחיצות שביניהם כיון שאינם ניכרות ושמואל סובר דאמרי' גוד אסיק אפילו במחיצות שביניהם שאינן ניכרות]:

וע"ז אומר רבנן דקיסרי בשם ר' בון אתי' דשמואל לרב פי' לרבנן סוב' שמואל נמי כרב בגג יחידי דמטלטל אפי' כור ואפי' כוריי' דהא רב סובר לר"מ נמי הכי דמטלטל אפי' כור ואפי' כוריים והא דפליג רב ואמר עד ארבע אמות משום דנפרץ לגג השני וע"ז אומראתי' דשמואל לרב ותרווייהו פליגין על שיטתיה דר' יוחנן דמוכח מדבריהם דמטלטלין מגג לחצר אפי' עירבו אע"ג דנעשה החצר בבית אעפ"כ הגג נמי יש לו דין בית דעשוי לדירה ומטלטלין בו יותר מבית סאתים לרבנן וא"כ פליגי על ר' יוחנן שאומר דאם עירבו חצירות עם בתים נעשו חצירות כבתים ואין לטלטל לגג דהא הגג נמי הוי כבית ומחיצות למעל' נמי עבידן כמו שביארתי ודו"ק: