נועם ירושלמי על עירובין ז:ב:ו

שם (ה"ב) הדא דאת אמר בגדולה אבל בקטנה ברובה. איזו היא גדולה ואיזו היא קטנה כל שרובה יותר מעשר בעשר הא פחות מעשר ברובה הדא דאת אמר באמצע אבל מן הצד לא בדא (פי' והי דינו צד והי דינו אמצע נימר אם יש שם עומד ארבעה היינו אמצע אם לאו היינו צד והנה הק"ע פי' דאמתניתין קאי דתנן נפרצה עד עשר אמות לא אמרן דבעינן עשר אמות אלא בכותל רחבה הרבה אבל בקטנה שאין בכותל עשרים אמות וכדמפרש בסמוך ברובה אם נפרצה הכותל ברובה הדא דאת אמר לא אמרן דבעינן פרצה עשר אמות אלא כשהוא באמצע הכותל אבל מן הצד שהפרצה מן הצד לא בדא אין צריך עשר דפתח בקרן זוית לא עבדי כו':

והנה בגליון הירושלמי הקשה על זה וכתב הדבר תמוה דהא מבואר בעירובין (ד' י"ט) תניא וכו' קטנה בעשר גדולה באחת עשרה כו' הרי אף דנפרץ הגדולה בעשר ולא נשאר בדופן כי אם אמה הוי פתח וגדולה מותרת וגם הא דמסיק עומד ד' ואם לאו היינו צד הרי התם לא נשאר ד' מכל צד. ואיפשר כיון דבירושלמי (פ"א ה"ו) תני ר' שיין קומי ר' אחא בגדולה אחת עשרה ובקטנה עשר איתבעת מתניתין כו' א"ל אחא כן אמר רשב"ל כל משנה שלא נכנס לחבורה אין סומכין עליה כו' הרי דירו' לא ס"ל הך מתניתא ובזה אתי שפיר קושית הש"ק דמ"ט לא הביאוהו הפוסקים וכתב דעדיין צ"ע:

ולי נראה דמיירי דוקא אם נפרץ בארבע' מחיצו' אבל אם נפרצה במחיצה אחת ע"כ כל שאינו יותר מעשר הוי כפתח משא"כ אם נפרצה בארבע מחיצו' ע"ז אומר בירושלמי דבעינן שיהא עומד מרובה ושיהי' באמצע והנה בפ"ב דעירובין (ה"א ביארתי דהטעם דבארבע דפנות גרוע יותר הוא כמו שכתבו התוס' בעירובין (ד' י"א) ד"ה חצר דבמחיצה אחת מהני צורת הפתח רק בארבעה רוחות לא משום דפתחא בארבע רוחות לא עבדי כו':

ועוד דבהא ודאי מודה הירושלמי דחצר ניתר בפס ארבעה או משתי רוחות משהו לכאן ומשהו לכאן וא"כ בחצר גדולה שנפרצה לקטנה ניתרת בשני פסין וכמו דאמרינן בעירובין (ד' י"ב) אמר ר' יוחנן חצר צריכה שני פסין א"ל ר' זירא לר' אסי מי א"ר יוחנן הכי והא את הוא דאמרת משמיה דר"י פסי חצר צריך שיהא בהן ד' וכ"ת ארבעה מכאן וארבעה מכאן והתני רב אדא כו' קטנה בעשר וגדולה באחת עשרה כי סליק ר' זירא מימי פרשה ברוח אחת בארבע' משתי רוחות משהו לכאן ומשהו לכאן וכן איתא בירושלמי פ"ק דעירובין (ה"א) הלכה כדברי האומר בשני פסין ואני אומר בפס א' ובלבד פס של ארבעה טפחים מיכן ופס של ארבעה טפחים מיכן ואין כאן אלא פס ג' טפחים מיכן וג' טפחים מיכן ונראה לי דקאי אברייתא שמביא אח"כ בירושלמי שם (ה"ו) תני ר' שיין קומי ר' אחא בגדולה אחת עשרה ובקטנה עשר וא"כ מוכח דמהני פס של ג' טפחי' מכאן וג' טפחים מכאן הוי דו אמר בשם ר' יוחנן פס כל שהוא מכאן ופס כל שהוא מכאן והוא כמו דמסיק בש"ס דילן מרוח אחת בארבעה משתי רוחות משהו לכאן ומשהו לכאן:

וא"כ כיון שההיתר הוא בתורת פסין א"כ מהני מן הצד נמי והא דאיתא בירושלמי דאם הפתח הוא עשר בעינן שיהיה עומד מרובה על הפרוץ וכן בקטנה אם הפרוץ מרובה לא אמרינן דעשר הוי פתח ולא מהני מצד דהוי שני פסין דסגי אפי' במשהו מכאן ומשהו מכאן הוא משום דלחי ופס אינו מתיר רק בדופן אחת אבל לא בד' רוחות אבל עומד מרובה על הפרוץ מועיל בכל הרוחות(ועיין מה שכתב הרא"ש בפרק קמא דסוכה על הרמב"ם):

וכן כתב הרמב"ם (פט"ז מה' שבת ה' ט"ו) כל מחיצה שיש בה פרוץ מרובה על העומד אינה מחיצה אבל אם הי' פרוץ כעומד ה"ז מותרת ובלבד שלא יהיה באותן הפרצות פרצה שהיא יתר על י' אמות אבל י' אמות הרי היא כפתח אם היה לפרצה זו צורת פתח אעפ"י שיש בה יותר מעשר אינה מפסדת המחיצה והוא שלא יהא הפרוץ מרובה על העומד וכתב המ"מ אבל התוס' והרשב"א אומרים דכל שיש צורת הפתח עשוי כתיקונו אפי' פרוץ מרובה על העומד בד' רוחות ובכולן צה"פ הרי הם כעומדים. ואפי' לדעה הרמב"ם יש צ"ה מועילה אפי' בפרוץ מרובה על העומד כגון ברוח שלישית כמבואר פי"ז בדין הכשר מבוי מפולש:

ובזה ביארתי הירושלמי (פ"ק דעירובין ה"ט) ר' בון בר חייא בעא קומי ר' זעירא מאן תנא פיאה מצלת לא ר' יוחנן ב"נ א"ל הדא תנא ופי' הק"ע מכדי מאן תנא דמתיר פיאה בכלאים ריב"נ ואיהו דאמר בברייתא דפיאה אף לשבת מהני ואמאי קאמרת דלענין שבת אינו מתיר וכלאים מתיר א"ל הדא תנא (וכצ"ל) וה"פ לאו ריב"נ הוא אלא תנא דברייתא בפרוץ מרובה על העומד דמחמיר בשבת מבכלאים. והוא דוחק והפ"מ פירש מאן תנא פיאה מצלת לא ריב"נ (ופירש הפ"מ מאן תנא פיאה מצלת בכלאים לא ריב"נ הוא דאמר הכי א"ל הדא חנא כלומר אין דהא תנא ס"ל הכי ויחידאה הוא עכ"ל ולי נראה דהפי' הוא ר' בון בר חייא בעא קומי ר' זעירה מאן תנא פיאה מצלת לא ריב"נ ואיהו גופי' ס"ל דאין פיאה מצלת ביותר מעשר וכמו דאמרינן בעירובין (ד' ט"ו) ומנא תימרא דשני לן בין עשר ליותר מעשר דא"ל ר"י לר"ל לא כך הי' המעשה שהלך ר' יהושע אצל ר' יוחנן ב"נ ללמוד תורה אעפ"י שבקי בהלכות כלאים ומצאו שיושב בין אילנות ומתח זמורא מאילן לאילן ואמר לו ר' אי גפנים כאן מהו לזרוע כאן א"ל בעשר מותר וביותר מעשר אסור וכן בירושלמי אמר ר' יוחנן מעשה שהלך ריב"נ אצל ריב"נ כו' והי' שם פרצות יותר מעשר והי' נוטל אעים וסותם עד שפיחת פחות מעשר וא"כ אף ריב"נ דמתיר פיאה אינו מתיר רק בעשר אבל לא ביותר מעשר וא"כ איך מתירין פיאה אעפ"י שהוא יותר מעשר א"ל הדא תנא ואיפשר לפרש הדא תנא פי' תנא דמתניתין דתנן ואם יש לו צורת הפתח אעפ"י שהוא רחב מעשר אמות אינו צריך למעט ולא כרב דתני צריך למעט ור' זעירא לטעמי' דאיתא בירושלמי (פ"ק דעירובין ה"א) אמרה ר' ירמי' קומי ר' זעירא א"ל ומה בידך ר' אילא בשם ר' יוחנן צורת הפתח שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וגמי על גביהן (פי' אין צריך היכר ציר ומאן דמתיר בפאה יותר מעשר סבר כתנא דידן וע"ז אמר על מה דאמר מאן תנא צורת הפתח לא ריב"נ והא איהו גופי' אינו מתיר ביותר מעשר ע"ז אמר. הדא תנא פי' תנא דמתניתין דתנן ואם יש לו צורת הפתח אעפ"י שהוא רחב מעשר אמות אינו צריך למעט ולא מחלק בין מחיצה רביעית לד' רוחות אבל הרמב"ם סובר דזהו דווקא שאין הפרוץ רק בדופן א' אבל אם הפרוץ בד' דפנו' אינו מועיל צורת הפתח אם פרוץ מרובה על העומד וכמו דתני' בעירובין (ד' י"א) דפנות הללו שרובן פתחים וחלונות מותר ובלבד שיהא עומד מרובה על הפרוץ ולא מוקים לה בפתחי שימאי כמו דמתרץ בש"ס דילן ודו"ק]: