נועם ירושלמי על עירובין ז:ז:ב

שם (ה"י) נתמעט האוכל מוסיף ומזכה ואין צריך להודיע ניתוספו עליהן מוסיף ומזכה וצריך להודיע ואמרינן בגמ' מה מודיע הלכה ופי' הק"ע דסובר דמתניתין איירי כשעירב משלהן. אי נמי בשאין למבוי אלא פתח א' איירי מתניתין דכופין אותו לשתף ועוד דזכין לאדם שלא בפניו הילכך קשיא ליה מהו מודיע הא אינו צריך להודיע וע"ז אומר מה מודיע הלכה ופירש הק"ע הלכה מודיע אותו שכך הלכה שכופין אותו כו' עוד פי' שם הלכה כך אמרו חכמים שאפי' אין בחצר אלא פתח א' שצריך להודיע כו' וזה דוחק גם הפ"מ גריס הכלה ודבריו דחוקים מאוד:

ע"כ לכאורה היה נראה לפרש והוא דאמרינן בעירובין (דף פ') אמר רב שיזבי אמר ר"ח זאת אומרת חלוקין עליו חביריו על ר' יהודה דתנן אמר ר' יהודה בד"א בעירובי תחומין אבל בעירובי חצירות מערבין כו' פשיטא דחלוקין מהו דתימא ה"מ בחצר שבין שני מבואות אבל חצר של מבוי א' אימא לא קמ"ל רב שיזבי דשמיע ליה מרבי' דמבוי א' עסקינן

והנה בחצר שבין שני מבואות איפשר לומר דצריך להודיע מחמת שחוב הוא וכמו דאיתא לקמן בעירובין (ד' פ"א) ולא פליגי והא אנן תנן ניתוספו עליהן מוסיף ומזכה וצריך להודיע הנ"מ בחצר שבין שתי מבואות וכן פסק הרמב"ם (פ"ה מה' עירובין ה"ד) חצר שיש לה ב' פתחים לב' מבואות אם נשתתפה עם א' מהן בלבד נאסרה במבוי הב' כו' לפיכך אם זיכה א' בשתוף לכל בני המבוי ושתף עליהן צרי' להודיע לאנשי החצר זו שאינן משתתפין אלא מדעתן שאינ' זכות להן שמא במבוי הב' רוצים להשתתף ולא בזה וכתב ע"ז הראב"ד דמאחר דקייל"ן כר"ש דבחצירות שעירבו שתים החיצונים עם האמצעית היא מותרת עמהן והן מותרין עמה איזו חובה יהי לה אם תשתתף עם זו ותשתתף עם האחרת כו' והלא מותרת עם שתיהן כו':

ולפי"ז היה איפשר לומר מה מודיע הלכה פי' אפי' בחצר שבין שני מבואות אם מודיע שהלכה דהן מותרת עמה והיא מותרת עמהם. א"כ אין חוב בזה וכמו שכתב הראב"ד:

[ועוד שלשיטת הירושלמי ליכא פלוגתא על ר"ש בזה שבירושלמי לא הביא בפ"ד דעירובין (ה"ו) שום תנא שחולק על ר"ש כמו שמביא הש"ס דילן בעירובין (ד' מ"ט) וכמו דאמרי' אר"י אמר רב זו דברי ר"ש אבל חכמים אומרים רשות אחת משתמשת לשתי רשויות אבל לא שתי רשויות משתמשות לרשות אחת כי אמריתי' קמי' דשמואל אמר אף זו דברי ר"ש אבל חכמים אומרים שלשתן אסורות ועיין שם בתוס' דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מחצר זה לחצר אחרת ושיטת הירושלמי הוא דלא מחלקין בין עירבו ללא עירבו ועיין בתוס' עירובין (ד' צ"א) בד"ה אמר רב כו' והשתא אין כו' איפכא מדרב עיי"ש ודו"ק:

ואף דאמרינן בירושלמי (רפ"ט ה"א) ר' יוחנן אמר בשלא עירבו אבל בשעירבו נעשה חצר כבתים כו' לקמן יתבאר בזה דלא כמו שפירשו הק"ע והפ"מ דהא דהטעם דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר דלפי"ז לא יתפרש הירושלמי שם אלא דהטעם דאם עירבו הבתים עם החצירות נעשו החצירות כבתים וכמו דאמרינן בשבת (דף ק"ל) דניתקו חצירות ונעשו בתים וא"כ אסור לטלטל מחצירות לגגין. וע"ז אומר ר' יוחנן אמר בשלא עירבו אבל בשעירבו נעשה חצר כבתים והגגות רשות בפני עצמן ולקמן יתבאר בזה א"כ לשיטת הירו' הל' כר"ש דאם עירבו שתים החיצונות עם האמצעית היא מותרת עמהן והן מותרת עמה ושתים החיצונות אסורות זו עם זו א"כ אין בזה חוב אפי' בחצר שבין שני מבואות וע"ז אומר מה מודים הלכה פי' שאם מודיע אותה ההלכה שהיא מותרת עמהם א"כ אין בזה חיוב ואף שביארתי ספ"ב דעירובין (ה"א) ובפ"ו דעירובין (ה"ו) ששיטת הירושלמי הוא כמו דאמר בספ"ו דעירובין (ה"י) דא"ר יוסא מכיון שנתנו במקום א' נעשו כולן רשות אחת (פי' אפי' נתנו עירובן בפנימית ולא עירב א' מן החיצונה אעפ"כ לא תוכל לומר לתקוני שתפתיך וכמו דאמרינן בש"ס דילן בעירובין (דף ע"ה) דאחדא דשא ומשתמשה. וע"כ מפרש הש"ס דהא דקתני נתנו עירובן במקום א' היינו בחיצונה ואמאי קרו לי' מקום א' מקום המיוחד לשתיהן ולא אמרינן דיורין להחמיר משא"כ לשיטת הירושלמי אעפ"כ לא דמי להתם כיון דעירבה עם החיצונה ובחיצונה לא עירב א' ע"כ נעשו כולם רשות אחת והכא בדר"ש מיירי בעירבו בשני מקומות וכמו דאמרינן בעירובין (דף מ"ה) ואמאי כיון דערבי להו חיצונות בהדי אמצעית ה"ל חדא אמר רב יהודה כגון שנתנו אמצעית עירובן בזו ועירובן בזו ואפי' תימר שנתנו עירובן באמצעית כגון שנתנוהו בשני בתים וא"כ לא הוי מקום א' ע"כ אין נעשים כאחת]:

ועוד איפשר שאומר מהו מודיע הלכה משום דמתניתין קשי' לי' דקתני מוסיף ומזכה וצריך להודיע דמהו הפעולה אם הוא מזכה בתחילה ואח"כ מודיע ואם אין זה זכות מה מועיל מה שמודיע אח"כ למה שזיכה בתחילה וכמו דאיתא בירושלמי (רפ"ו דגיטין) בכל אתר את אמר התקבל כזכה והכא את אמר התקבל כהילך שני' היא שזכין לאדם שלא בפניו (פי' ואין חבין לאדם אלא בפניו וגט הוי חוב ע"כ לא אמרו התקבל כזכה התיב ר' שמי הגע עצמך שהי' צווחת להתגרש אינו אומר שמא חזרה בה ואם זה זרות למאי מודיע ואם אפי' אומר אינו רוצה שמא חוזר בו ועיין בחולין (ד' ל"ט) הכותב נכסים לאחרים כו' ורשב"ג סבר הוכיח סופו על תחילתו ובירו' (פ"ק דגיטין ה"ה) האומר ינתנו כל נכסיי לפלוני והוא כהן כו' אעפ"י שאמר אי אפשי בהן הרי אלו אוכלין בתרומה רשב"ג אומר מכיון שאמר אי אפשי בהן זכו בהן היורשין. ופריך מה אנן קיימין אם משקיבל עליו משעה ראשונה אף ר"ג מודה כו' אלא כן כו' בסתם רבי אומר כו' אלא מכיון שקיבל עליו רשב"ג אומר מכיון שאמר א"א הוכיח סופו על תחילתו:

וע"כ אומר הירושלמי מה מודיע הלכה פי' דהאי מודיע אין הפי' דשואלו אם הוא רוצה אלא שהדין הוא שצריך להודיעו ומכיון שמודיעו הוי הזיכוי למפרע ואין הפי' מודיע אם הוא רוצה דכיון דזכות הוא זכין לאדם שלא בפניו אלא שהדין הוא שצריך להודיע וע"כ ואינו רוצה לאוקמי מתניתין כר' מאיר שסובר דאין מערבין לו אלא מדעתו וכמו דאיתא בירושלמי לקמן (ספ"ד) ולית ליה לר"מ זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו סבר ר"מ אית ליה הדא זכות לא בעי בר נש יעול חבריה לביתיה בר מדעתיה דא"כ כיון שחוב הוא מה מועיל אם מודיעו אח"כ אלא ודאי דמה מודיע הלכה.ועיין במה שפי' רש"י וצריך להודיע לדיורין שניתוספו אם דעתו בעירוב וכגון שמערב משלהן כו' ותרתי קתני מוסיף ומזכה אם משלו מערב וצריך להודיע לדיורין אם משלהן מערב והירושלמי מפרש דמה מודיע הלכה אבל אין הפי' שמודיעו אם הוא רוצה דכיון שזכות הוא זכין לאדם שלא בפניו ואם חוב הוא מה מועיל שמודיעו ע"כ אומר מה מודיע הלכה ודו"ק:

שם לית הדא אמרה שאינו מזכה להם בגופו של אוכל (פי' דאינו מזכה להם בגופו של אוכל רק להתיר שיהא הרשויות כולן כאחת דאל"ה איך תנא נתמעט האוכל איך איפשר שיאכל הא כבר זיכה להם ומה שהקשה הק"ע הא דקיי"ל דצריך לערב בדבר דאי בעי מיניה חבריה שיתן לו ולא יקפיד כו' לא קשה וכבר ביארתי בספרי נחלת יהושע (סי' פ"ג) דקאמר ש"מ שאינו מזכה להם בגופו של אוכל ואין להם קנין בגופו של אוכל והוי כמו רק נתינת רשות להם להאכיל וכיון שהוא מחמת נתינת רשות ע"כ קאמר נתמעט האוכל דהיינו שבעה"ב מיעט להאוכל דהא יכול לחזור וא"כ מוכח דאינו מזכה להם בגופו של אוכל ותפשוט דעירוב משום דירה ולא משום קנין וכמו דאמרינן בעירובין (דף מט) דאמר שמואל עירוב משום קנין וכתבו התוס' וא"ת הא תנן לקמן בעירובין (דף מט) בעה"ב שהי' שותף בשכנו לזה ביין ולזה בשמן א"צ לערב וכן בעירובין (ד' פ') גבי בני חבורה שהיו מסובין וקידש עליהם היום סומכין על הפת משום עירוב ולמ"ד משום דירה אתי שפיר וי"ל כיון שיש קירוב דעת ביניהם עשאוהו חכמים כאלו הקנו זה לזה עכ"ל אבל למ"ד עירוב משום דירה אין צריך לתרץ שהקנו זה לזה וע"ז אומר כיון שאומר נתמעט האוכל אלמא דיש להם רשות והוי כמ"ד עירוב משום דירה והכי קיי"ל דעירוב משום דירה וכמו שכתבו התוס' דהא דקיי"ל דמערבין אפי' בפחות משוה פרוטה ובפחות משוה פרוטה לא שייך קנין רק נתינת רשות לאכול עיי"ש שהארכתי בזה ע"ז משני תיפתר שגררוהו עכברי' ולא שנטל הבעה"ב ולעולם מזכה להם בגופו של אוכל ודו"ק: