נועם ירושלמי על עירובין ו:ד:ג

עוד שם מי שנתן רשותו והוציא כיני מתניתין מי שביטל רשותו והוציא. דאי כדתנן מי שנתן רשותו והוציא משמע דפליגי לאחר שהחזיקו בו אם יכול לחזור וא"כ זהו כמו דאמר בשם ר"ח (ה"ב) כל עמא מודיי שיש לו ביטול רשות מה פליגין לחזור בו ר"מ אומר מבטל רשותו ואינו חוזר בו (כצ"ל) ורבנן אמרי מבטל רשותו וחוזר בו (כצ"ל) וא"כ קשה לר' יעקב בר אחא דו אמר דביטול רשות ביניהן דר"מ אומר יש לו ביטול רשות ורבנן אמרי דאין לו ביטול רשות וע"כ אומר כיני מתניתא מי שביטל רשותו והוציא:

עוד שם בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר כיני מתניתא אינו אוסר: ולכאורה קשה דכיון דאמר כיני מתניתא מי שביטל רשותו והוציא ולא מי שנתן רשותו א"כ מיירי דאכתי לא החזיקו בו ובלא החזיקו בו ר"מ נמי מודה דה"ז אוסר וכמו דאמרינן (בהלכה ב') אע"ג דר"מ אומר יש לו ביטול רשות מודה והוא שזכו בו א"כ למאי אומר כיני מתניתא אינו אוסר וא"כ לפי"ז צריך לומר דב' תירוצים הן היינו או דצריך להגיה מי שביטל רשותו וע"כ ניחא דר"מ אוסר דהא מיירי בלא החזיקו ובלא החזיקו מודה ר"מ שיכול לחזור בו או דצריך להגיה ר"מ אומר אינו אוסר וא"כ אין להגיה מי שביטל רשותו אלא כדתנן מי שנתן רשותו והוציא דמיירי לאחר שהחזיקו בו וצריך להגיה ר' מאיר אומר אינו אוסר:

ולכאורה איפשר לומר כמו שביארתי (ה"ב) וכן (רפ"ד ה"א) דע"כ מגיה ר"מ אומר אינו אוסר משום דר"מ לא קניס שוגג אטו מזיד וכמו דאמרינן (רפ"ד דעירובין) אתיא דר' נחמי' כר' מאיר דתני המעשר והמבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל והירושלמי אינו מחלק בין דרבנן לדאורייתא כמו שביארתי שם גם לשיטת הירושלמי הוא בתורת קנס ולא כמו שכתבו התוס' לשיטת הש"ס דילן בעירובין (ד' ס"ח) והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קא מיפלגי דהכא פליג אם גזרו שוגג אטו מזיד אלא דפליגי בקנס ור"מ לא קניס שוגג אטו מזיד וע"כ אומר כיני מתניתא אינו אוסר אפי' לפי מה שאומר כיני מתני' מי שביטל רשותו. אך אעפ"כ לא יתיישב דהא בלא החזיקו ר"מ נמי מודה דבמזיד יכול לחזור כמו דאמר (בה"ב) ע"כ צריך לומר דתחילה אמר כיני מתניתא מי שביטל רשותו ע"ז אומר אח"כ כיני מתני' אינו אוסר וא"כ א"צ להגיה מי שביטל אלא מי שנתן דמיירי בהחזיקו ור"מ אומר דאינו אוסר כיון שכבר החזיקו בו ועיין לקמן (ספ"ז דעירובין) ודו"ק:

ובזה יתיישב מה שהקשה הק"ע דלמה לא מפרש גם הא דתני ברישא שנים נותנים רשות ואין נוטלים רשות דהיינו נמי מבטלין רשות ולפי מה שביארתי איפשר לומר דברישא רבותא קמל"ן וכמו דתנן בעירובין נתנו לו רשות הוא מותר והן אסורין ואמרינן בגמ' שם תני הוי אינהו לגבי' כי אורחין ומשני חד לגבי חמשה הוי אורח חמשה לגבי חד לא הוי אורחין ופירש"י והן אסורין אפי' מביתו לחצר דכיון דמשתמשי בחצר אע"ג דלאו מבית דידהו מפקי ה"ל משקל רשותא דחמשה לגבי חד לא הוי אורחין וא"כ קמל"ן דאפי' החזיק ברשותו וא"כ הוה אמינא מותרין הם ג"כ להשתמש כיון דאינם יכולים לחזור לאחר שהחזיקו וע"ז קמל"ן דאסורים להשתמש דהוי משקל רשותא וכמו שכתב המ"א באו"ח (סי' ש"פ) כיון דמשתמשי בחצר ה"ל משקל רשותא ואפי' חזקה לא מהני וזהו לשמואל דאמר לצדדין קתני כמו דאיתא בירושלמי (ה"ג) דשמואל סובר דאין מבטלין וחוזרין ומבטלין ולרב איפשר דע"כ קאמר נתנו לו רשותן דמיירי לאחר שביטל להם רשותו והם החזיקו אעפ"כ מבטלין וחוזרין ומבטלין ואיפשר לומר דע"כ קאמר שא' נותן רשות ונוטל רשות היינו אם לאח"כ בטלו לרב דס"ל מבטלין וחוזר ומבטלין וקמל"ן דאפי' החזיק אעפ"כ יכולים לבטל רשות דהיינו לאחר שביטל להם]: