נועם ירושלמי על עירובין ב:א:ח

שם חצר שהיא פתוחה לפסים מטלטלין מן החצר לפסים. אבל לא מן הפסים לחצר הא שתים אסור א"ר בא לא סוף דבר שתי חצירות אלא אפי' חצר אחת ובה שני בתים סברוא מימר בשלא עירבו הא אם עירבו מותרין רבי דניאל ברי' דרב קטינה בשם רב חונא אפי' עירבו אסורות שאין עירוב עושה אותן אחת (והוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' כ') בעא מיני' אביי מרבה חצר שראשה נכנסת לבין הפסין מהו לטלטל מתוכה לבין הפסין ומבין הפסין לתוכה א"ל מותר שתים מאי א"ל אסור אמר רב הונא שתים אסורין ואפי' עירבו גזירה שמא יאמרו עירוב מועיל לבין הפסין):

ובירושלמי קאמר הטעם דאפי' עירבו אסורות שאין עירוב עושה אותן אחת רב הונא כדעתי' דאתפלגון מבוי שצדו א' כו' וצידו א' ישראל רב הונא בשם רב אמר אם עירבו דרך פתחים כו' אוסר עליהם. אבא בר רב חנה כו' אפי' עירבו דרך חלונות אין כו' אוסר עליהם והק"ע נדחק בזה. רק משמע מן הירושלמי שזה תלוי אם העירוב עושה אותם כחד ואין יחיד אוסר במקום כו' אלא אם שני ישראלים אוסרין זה על זה:

והנה בירושלמי (פ"ו דעירובין ה"ז) אמרינן בית שמניחין בו אה העירוב אינו צריך כלום רב חסדאי אמר נעשה כשותף א"ל א"ר המנונא מיליהון דרבנן לא שבקין לך דאתפלגון מבוי שצידו א' כו' אבא בר חנה בשם ר' יוחנן אפי' עירבו דרך החלונות כו' אין תימר כשותף הוא ייסר. ומשמע מזה הפלוגתא הוא אם עירבו דרך חלונות דאם עירבו דרך פתחים בודאי אוסר דהא אין עירוב מועיל במקום כו' אלא אם עירבו דרך חלונות וא"כ נעשו כיחיד:.

וכן צריך לגרוס מבוי שצדו א' כו' צדו ישראל רב הונא בשם רב אמר אפי' עירבו דרך חלונות כו' אוסר עליהם והוא משום שאין העירוב עושה אותן כיחיד. אבא בר רב חנה בשם ר' יוחנן אפי' עירבו הוא (ט"ס וצ"ל) אם עירבו דרך חלונות אין העובד כוכבים אוסר עליהם והוא משום דהעירוב עושה אותם כיחיד וכן כתב הרמב"ם (פ"ב מה' עירובין ה' ט"ו) חצר כו' שאין רבים נעשים בעירוב כיחיד כו' וכן פי' הא דאמרינן בעירובין עיי"ש. והוא כמו דאיתא בירושלמי והמפרשים פירשו באופן אחר כמו שכתב הה"מ. [ולקמן יתבאר שאין ראיה מהירושלמי במה שאמר שם (פ"ו ה"ז) דמיליהון דרבנן לא שבקין לך במה שאמר שנעשה כשותף ולפי מה שאבאר לקמן דהירושלמי אזיל לטעמיה במה דאמר לקמן ופ"ו דעירובין ה"י) במה דאמר ר' יסא כו' דאם א' מן החיצונה לא עירבה הפנימית למה אסורה מפני שנתנו עירובן במקום אסור הרי לא נתנו עירובן במקום אסור (פי' שהניחו עירובן בפנימית אלא שדריסת הרגל אוסרת הרי אין כאן דריסת הרגל (פי' דהא אין דריסת הרגל של החיצונה בפנימית א"ר יסא מכיון שנתנו במקום א' נעשו כולן רשות אחת ולשיטת הירושלמי הא דתנן בעירובין (ד' ע"ה) נתנו עירובן במקום א' היינו בין בפנימית בין בחיצונה והטעם הוא כמו דאמר ר' ייסא מכיון שנתנו במקום א' נעשו כולן רשות אחת וע"כ פליגי בזה בירושלמי אם נעשו ע"י עירוב כחד דכיון דנעשו כולם רשות אחת אבל לפי שיטת הש"ס דילן הא אמרינן בעירובין (ד' ע"ה) נתנו עירובן במקום א' היינו בחיצונה ומאי קרי לי' מקום א' מקום המיוחד לשתיהן והטעם דלא אמרינן דיורין להחמיר ולתקוני שיתפתיך ולא לעוותי וא"כ לפי שיטת הש"ס דילן נעשה ע"י עירוב כשותף וע"כ יכול לומר לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי ואין כאן פלוגתא אם העירוב משוי אותן כחד רק שהוא בתורת שותף וע"כ יכול לומר לו לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי וע"ז אומר שם מיליהון דרבנן לא שבקי לך פי' על מה שאומר שהוא נעשה כשותף א"כ איך איפשר לחלוק בזה אם ע"י עירוב נעשו כחד אלא ודאי דע"י עירוב נעשו כיחיד וע"כ פליגי בזה רב ור' יוחנן אבל לשיטת הש"ס דילן דדוקא אם נתנו עירובן בחיצונה דליכא למימר תיחד דשא ותשמש דהא ליתא לעירובא גבה. אבל פנימית לא מיתסרא ע"י חיצונה אע"ג דעירבו יחד משום שיכולה לומר לתקוני שיתפתיך ע"כ אין בזה מחלוקת אם נעשו כחד וע"כ פירש רש"י שם פירוש אחר דלא כפי' הרמב"ם ודו"ק]: