נועם ירושלמי על עירובין א:ו:ג

שם (ה"ו) כותל הנכנס ונראה כפס מבפנים ושוה מבחוץ או שנראה כפס מבחוץ ושוה מבפנים נידון כלחיים היה משוך אבא בר רב חונה אומר רואין אותו כאלו הוא כנוס. ונראה לי דתחילה קאמר כותל הנכנס ונראה כפס מבפנים ושוה מבחוץ או שנראה כפס מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי הוא כמו שפי' רש"י בעירובין (ד ט') על כותל שצידו א' כנוס מחבירו ששקע הכותל מלפניו דהיינו שנראה לעומדי' בר"ה וזה פשיטא ליה דמהני והא דקאמר אח"כ היה משוך היינו שמשך כל הלחי לחוץ וכמו שהביאו התוס' בעירובין רובין (ד' ט') בד"ה כותל ב' הפירושים של רש"י:

שם התיב רב חסדאי והא תנינן חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה ויעשו כותלי גדולה כלחיים אצל כותלי קטנה והותרה קטנה (פי' דפריך על הא דאמר דאם הי' משוך רואין אותו כאלו הוא כנוס דא"כ אמאי תנינן חצר קטנה שנפרצה לגדולה הגדולה מותרת והקטנה אסורה שיעשו כותלי גדולה אצל הקטנה כלחיים. אי אמרינן דנראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משו' לחי) [וכמו דאמרינן בעירובין (ד' ט') אמר רבה ומותבינן אשמעתין חצר קטנה שנפרצה לגדולה הגדולה מותרת והקטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה ואם איתא קטנה נמי תישתרי בנראה מבחוץ ושוה מבפנים]:

וע"ז משני א"ל אבא בר רב חונה תיפתר במשוכין יותר מעשר. והוא כמו דמשני א"ר זירא בנכנסין כותלי קטנה לגדולה והא דקאמר במשוכין יותר מעשר דלפי"ז נפיק לי' מתורת לחי [והא דקאמר בריש עירובין (ה"א) בהירושלמי הכן דיירי דארעא דישראל מרבען א"כ יש ביניהן ארבע אמות הופלג כו' אם יש ארבע אמות נפיק ליה מתורת לחי. אבל בתורת פס לחצר מותר התם איירי ברוחב והכא באורך אמר במשוכין יותר מעשר]:

עוד שם תני ר' שיין קומי ר' אחא בגדולה אחת עשרה ובקטנה עשר (פי' וא"כ למאי מוקי לה בגדולה אחת עשרה ובקטנה עשר הוא להורות שאעפ"י שיוכל לומר לבוד דהא הוי הקטנים פחות מג' טפחים לכאן ולכאן שעובי הכתלים ממעטין ואפ"ה הקטנה אסורה) והוא מחמת שנראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי [וכן פריך בעירובין (ד' ט') והא תני רב אדא בר אבדימי קמי דר' חנינא קטנה בעשר גדולה באחת עשרה ומסיק דפשיט מינה דנראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי א"ל רב אחא כן אמר רשב"ל כל משנה שלא נכנס לחבורה אין סומכין עלי' (פי' דכיון שלא נישנית בחבורה אין סומכין על זה הברייתא]. א"ר יוסי אתי' כמ"ד חצר ניתרת בשני פסין ובלבד פס של ד' טפחים מכאן ופס של ד' טפחים מכאן (פי' דמהברייתא לא קשיא דע"כ הקטנה אסורה דאף דיש לומר לבוד אעפ"כ הא בעינן פס ארבעה):

והנה התירוץ הזה הוא תמוה מאוד. דא"כ איך יתיישב הא דתנן דהגדולה מותרת. אך יש לפרש הא דקאמר ע"ז בירושלמי א"ר יוסי בר בון ואפי' תימא כן אתי' כמ"ד חצר ניתרת בשני פסין ובלבד פס של ד' טפחים מכאן ופס של ד' טפחים מכאן: הוא שמקש' דא"כ איך יתיישב הא דתנן דהגדול' מותר' (ואיפשר עוד לפרש ולגרוס אתי כמ"ד חצר ניתרת בשני פסין ובלבד פס של שלשה טפחים מכאן ופס של ג' טפחים מכאן (פי' דרבי סבר לה כר' יוסי דאמר בעינן שלשה טפחים וכמו דמשני בש"ס דילן רבי היא דאמר בעינן שני פסין דתני' חצר כו' רבי אומר בשני פסין ורבי סבר לה כר' יוסי:

וע"ז אומר ר' יוסי בר' בון ואפי' תימא אתי כמאן דמר חצר ניתרת בשני פסין ובלבד פס של ג' טפחים מכאן (לפי מה שהגהתי) (פי' שזה אינו רק לתרץ הברייתא דלמאי תני ר' הושעי' דלמאי תני בברייתא בגדולה אחת עשרה ובקטנה עשרה והוא דאל"כ במה ניתרת הגדולה משום דהברייתא סובר כרבי דאמר בעינן שני פסין וסבר לה כר' יוסי דבעינן שלשה טפחים אבל מ"מ יש להוכיח מזה דנראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי דאל"ה תשתרי הקטנה נמי:

וע"ז אומר רב עוקבה בשם רבנן דתמן לגדולה הן נידונות ואינן נידונות לקטנה (פי' שאף דהוי פחות מג' ופחות מג' אמרינן לבוד אעפ"כ כיון דלא עשאום לשם לחי אלא דהוי לחי ממילא ע"י לבוד בכה"ג לא אמרינן דהוי לחי והוא משום דהוי כמו לחי העומדמאיליו ולא סמכינן עלה מאתמול ג"כ בשלמא הגדולה מותרת דנעשית תחילה לשם מחיצה ואע"ג דנפרצה מ"מ נשאר שלשה טפחים מכאן ושלשה טפחים מכאן ע"כ מותר משא"כ הקטנה דצריך להתיר ע"י לבוד ונפרצה בשבת ע"כ כיון שנעשית מאילי' ע"כ אפי' אי אמרינן דנראה מבחוץ ושוה מבפנים מ"מ הרי הועמד לשם לחי אבל כאן ההיתר ע"י לבוד נעשית מאיליו ולא הועמד לשם לחי ואיפשר דע"כ אומ' בשם רבנן דתמן דהיינו רבנן שבבבל דפליגי בזה אי לחי משו' מחיצה או לחי משום היכר ולכ"ע בעינן דסמכינן ע"ז מאתמול וע"כ לגדולה מהני דמ"מ הועמד מתחילה לשם מחיצה ע"כ יוכל להעשות לחי אבל בקטנה להתירה ע"י לבוד כיון דלא סמכינן מאתמול לא מהני משום לחי וזהו דווקא לרבנן דתמן אבל לשיטת הירושלמי שהבאתי (בה"ד) הא דקאמר הריני אוסר להם משום קורה ולשבת הבאה אני מתיר לכם משום לחי שיהיו יודעין שאם ינטל הדקל שהוא אסור לטלטל אית דבעי מימר דלא יהוון סברין כר' יהודה כו' משמע אבל בלא"ה הי' סומך על הדקל אע"ג דלא סמיך עליו מאתמול אלמא דהירושלמי לא בעי דסמכי' עליו מאתמול א"כ לא יתורץ במה שאמר לגדולה הן נידונות ואין נידונות לקטנה לפי מה שביארתי שהטעם משום דלא סמכי עליו מאתמול וע"כ אומר רב עוקבא בשם רבנן דתמן דווקא דהיינו בשם רבנן שבבבל דס"ל דבעינן דווקא דסמיכי עליו מאתמול]:

ולפי"ז איפשר לומר דאפי' אי אמרינן דלא מיירי במשוכין יותר מעשר אעפ"כ אינו מותר בנראה מבחוץ ושוה מבפנים. כיון דלא סמך ע"ז מאתמול רק הגדולה ניתרת ע"י מה שנשאר שלשה טפחים לכאן ושלשה טפחים לכאן משום דמה שנשתייר הי' מאתמול ג"כ לשם מחיצה ואיפשר לומר בפשיטות דלגדולה נידונות ולא לקטנה משום דכיון דלא הועמד לשם הקטנה ע"כ לא הוי לחי. וכמו דאמרינן בעירובין (ד' ט"ז) ורבא לטעמיה דאמר לחי משום היכר אי עביד בידים הוי היכר ואי לא לא הוי היכר כו' ת"ש דרב הוה יתיב בההיא מבואה הוה יתיב רב הונא קמיה אמר ליה לשמעיה זיל אייתי לי כוזא דמיא כו' לא סבר לה מר לסמוך אדיקלא כו' מי סמכינן עלה מאתמול טעמא דלא סמכינן הא סמכינן הוי לחי. וא"כ איפשר לומר דרבנן דתמן סבירי להו כמו רבא דלחי הוא משום היכר וע"כ בעינן דעביד בידים וע"כ אומר בשם רבנן דתמן דלהירושלמי סמכינן אדיקלא אע"ג דלא סמכינן עלה מאתמול] אף עפ"כ איפשר לפרש כמו שביארתי דהטעם דלשיטת הירושלמי מיירי בנפרצה בשבת וע"כ אמרינן דנידונות הן לגדולה ואין נידונות לקטנה משום דלא סמכינן עלה מאתמול וכמו שאבאר:

והא דלא משני בש"ס דילן הכי היינו טעמא משום דאמרינן בעירובין (דף צג) בעי רב הושעי' דיורין הבאין בשבת מהו שיאסרו אמר רב חסדא ת"ש חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה אמר רבה אימר מבעוד יום נפרצה א"ל אביי לא תימא מר אימר אלא ודאי מבעוד יום נפרצה דהא מר הוא דאמר בעי מיניה מרב הונא כו' ואמר לי שבת כיון שהותרה הותרה ובגמרא דילן (דף ט') אמרינן אמר רבה ומותבינן אשמעתין כו' ולרבה מיירי מתניתין דמבעוד יום נפרצה וע"כ לא משני הש"ס דילן לגדולה הן נידונות ואין נדונות לקטנה לפי מה שבארתי שהטעם הוא מחמת דלא סמכו מאתמול דכיון דמבעוד יום נפרצה. וכמו דאיתא בש"ע או"ח (סי' שס"ג) דאם לא היה שם לחי אחר מע"ש כאלו סמכו עליו דמי וע"כ לא יוכל לשנות כמו הירושלמי דלגדולה הן נידונות ואין נידונות לקטנה דכיון דנפרצה מבעוד יום כאלו סמכו עליו מאתמול דמי אבל בירושלמי איתא היה משוך אבא בר רב הונא אומר רואין אותו כאלו הוא כנוס התיב רב חסדא והתנינן חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה ויעשו כותל גדול' כלחיים אצל כותלי קטנה והותרה קטנה וע"כ אומר רב עוקבא בשם רבנן דתמן לגדולה הן נידונות ואין נידונות לקטנ' דהא לרב חסדא מיירי מתניתין דנפרצה בשבת וכמו דאמרינן בעירובין (ד' צ"ג ושם) בעי רב הושעי' דיורין הבאין בשבת מהו שיאסרו אמר רב חסדא ת"ש חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה (פי' דאלמא דיורין הבאין אוסרין א"כ אליבא דרב חסדא מיירי שנפרצה בשבת) וע"כ משני לגדולה הן נידונות ואין נידונות לקטנה:

[וכן משמע שיטת הירושלמי (פ"ט ה"ב) גג גדול הסמוך לקטן הגדול מותר והקטן אסור כו' מפני' פליגא על שמואל חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה ויטלטלו בה עד מקום מחיצות חברי' אמרין קומי ר' יוסי כו' מה דמר שמואל בשבת זו מה דהיא מתניתין בשבת הבאה כו' וזהו אליבא דשמואל שסובר דדיורין הבאים בשבת אינם אוסרין אבל הירושלמי סובר דיורין הבאין בשבת אוסרין ולא אמרינן כיון דהותרה הותרה. ואיפשר שסובר הירו' דלענין מחיצות טפי עדיף ואמרי' כיון דהותרה הותרה. וכמו דאמרינן בעירובין (דף י"ז) ור' יצחק אנא דאמר אפי' לר' יהודה עד כאן לא קאמר ר' יהודה אלא דאיתנהו לדיורין הכא ליתנהו לדיורין וזה גרע טפי ממחיצות. וע"כ אמרינן בירושלמי ופ"ב דעירובין) באו מים בשבת כבר נכנסה שבת באיסור חרבה הבאר כבר נכנסה שבת בהיתר ובש"ס דילן בעירובין (ד' כ') אמרינן בעא מיניה אביי מרבה יבשו מים בשבת א"ל כלום נעשית מחיצה אלא בשביל מים מים אין כאן מחיצה אין כאן אלמא דלא אמרינן דשבת כיון שהותרה הותרה. אלא דלשיטת הירושלמי דיורין גריעא ממחיצות ובירו' (פ"ק דעירובין) היך עבידא הי' שנים ועירבו עירוב א' כו' (וכן בפ"י דעירובין ה"ד) בעי ר' בא אף לענין מחיצות כן (פי' אי אמרינן כיון דהותרה הותרה). ויתבאר לקמן ודו"ק]: