נועם ירושלמי על עירובין א:ז:ד

שם (ה"ז) כותבין עליו גיטי נשים ר' יוסי הגלילי פוסל כו' מ"ט דריה"ג ספר מה ספר מיוחד שאין בו רוח חיים אף כל דבר שאין בו רוח חיים מה ספר דבר מיוחד שאינו אוכל אף כל שאינו אוכל מ"ט דרבנן מה ספר מיוחד שהוא בתלוש אף כל דבר שהוא בתלוש על דעתיה דר"י הגלילי ידות אוכלין כאוכלין נשמעינה מן הדא כתבו על קרן הצבי וגדדו וחתמו ונתנו לה כשר מפני שגדדו ואח"כ חתמו הא אם חתמו ואח"כ גדדו לא ופי' הק"ע טעמא שחתכו מתחילה ולא כתב במחובר לצבי אלא התורף הא אם חתמו ואח"כ חתכו לא (ופי' הק"ע הא לאו חי הוא אלא לאו משום דהקרן מחובר לאוכלין ש"מ דסובר ר"י הגלילי ידות האוכלין כאוכלין והק"ע כ' דמיירי בין בחי ובין בשחוט והפ"מ פי' והא בריית' ריה"ג היא דאי לרבנן איכא תקנתא שיתן לה הקרן עם הצבי אלמא דשמעינן אליבא דריה"ג שכל המחובר לרוח חיים כרוח חיי' היא וה"נ ידות האוכלין המחובר לאוכלין כאוכלין הוא ופירושיהם דחוק מאוד:

ע"כ נראה ני דלא כמו דגרסי כתבו על קרן הצבי וגדדו וחתמו ונתנו לה כשר אלא שצ"ל וגדדו (פי' שגרד האוכלים מבפנים פי' דמיירי אפי' בשחוט והטעם מפני שהוא יד לאוכלין אם יש בשר מבפנים וכמו דאמרינן בחולין (ד' קי"ח) אמר רב אין יד לפחות מכזית כו' ור' יוחנן אמר יש יד לפחות מכזית כו') וע"כ קאמר דאם גרדו מבפנים (פי' שגרד הבשר בפנים שלא יהי' יד לאוכלין). וע"ז אומר כתבו על קרן הצבי וחתמו ונתנו לה כשר משום שסובר דהעיקר היא החתימה ע"כ אם גרדו קודם החתימה כשר דלא הוי יד לאוכלין אבל אם גרדו אחר החתימה א"כ הוי יד לאוכלין וא"כ ש"מ דידות אוכלין כאוכלין לענין גט לריה"ג:

שם ר' אחא בשם ר' מיישא והוא שכתב על זכרותו של קרן אבל אם כתב על נרתיקו כפרוש הוא וכשר נ"ל דקאמר דלר"י הגלילי אינו פסול מפני שהוא מחובר לבע"ח והוי כמו בע"ח או מפני שהוא יד לאוכלין זהו דווקא בזכרותו אבל על נרתיקו כפרוש הוא וכשר ולא הוי כמו בעלי חיים וגם מטעם יד נמי לא הוי וכה"ג אמרינן בחולין (ד' קכ"א) תנן התם החרטום והצפרנים מטמאין ומטמאין ומצטרפין כו' קרנים אמר ר"פ במקום שחותכין ויוצאין מהם דם (ומה שהקשה הק"ע דמ"ט לא הביאוהו הפוסקים דזה הוא דווקא לריה"ג והוא דלא הוי כמו ב"ח ולא כמו יד. אבל לא לענין אם מחוסר קציצה ועיין בתוספות גיטין דנסתפקו אפי' לענין קלף עי' שם ובפ"ב דגיטין שם יתבאר ודו"ק

שם ר' יונה בעי אף לענין הכשר זרעים כן האיך עבידא חישב עליהן שירדו על הבהמה ומן הבהמה על האוכלין ופי' הפ"מ דכמו דחשיב הבהמה דהוי דבר שיש בו רוח חיים כמחובר וה"נ לענין הכשר כן. [ואיפשר לומר דמיבעי' לי' אליבא דריה"ג והוא כמו שכתבתי בספרי א"ה בסופו על הא דאמרינן בפסחים (ד' כ') אמר רב יהודה אמר שמואל כגון שהי' פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליו ופירש"י להכי נקיט פרה של זבחי שלמים לפי שהעור והבשר לבעלים ומתעסק ליפות העור והבשר ומעבירה בנהר סמוך לשחיטה ומשקין אותה כדי שתהא נוחה לה לפשוט והקשה הקצה"ח שלפי מה שכתב הרמב"ם (פי"ג מה' טו"א) שהכשר בעינן שיהא ברצון הבעלים וכתב הכ"מ (שהרשב"א חולק) וטעמו של הרמב"ם דרצון בעלים בעינן דאי איפשר שרצון אחרים יגרום הטומאה לדבר שאינו שלהם וא"כ האיך איפשר בקדשים הכשר מים כיון דבעינן רצון בעלים וקדשים לית להו בעלים וע"כ אומר כגון ששחט פרה של זבחי שלמים משום דס"ל כריה"ג דקדשים קלים הוי ממון בעלים וע"כ מהני הכשר דהוי רצון בעלים משא"כ בשאר קדשים

והנה התוספות כתבו בפסחים (ד' כ') ובשעת שחיטה עדיין משקה טופח עליו פי' הקונטרס דאי איפשר שלא יפלו מן העור על הבשר. ואין נראה דא"כ ה"ל תלושין ותלושין לא מיכשרי כיון דדריש שמואל יעמא ממש וליכאאלא חד קרא בהכשר וההוא מוקי לה במחוברים ולהכי נקיט והעבירה בנהר משום דבעי הכשר מן הנהר שהוא מחובר ואומר ר"י דע"י העור הוכשר הבשר דבחולין (ד' קי"ח) פליגי אי יש יד להכשר אבל לכ"ע יש שומר להכשר ובכל העור באו מים בעודם מחוברים וא"כ הא דמשנינן דהוכשר במים הוא דווקא אליבא דריה"ג שסובר דקדשים הוא ממון בעלים והוכשר ע"י שהעבירה בנהר. והוי הכשר ע"י העור כמו שכתבו התוס' וע"כ אומר ר' יונה בעי אף לענין הכשר זרעים כן חישב עליהם שירדו על הבהמה ומן הבהמה על האוכלים וכי היכי דממעט לענין גט דבר שאין בו רוח חיים ה"נ לענין הכשר וא"כ אי איפשר לומר כגון שהעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עלי' אפי' לריה"ג דהא לדידיה לא הוי הכשר וע"י חיבת הקודש אימר דמהני חיבת הקודש לאיפסולי גופי' אבל למימני בי' ראשון ושני לא כמו דאמרינן בפסחים (ד' כ') אימר דמהני חיבת הקודש לאיפסולי גופי' למימני ביה ראשון ושני נמי תיפשוט דבעי ריש לקיש צריד של מנחות מונין בו ראשון ושני' כו' וכן אמרינן בירוש' (פ"ג דחגיגה ה"ב) רשב"ל בעי צריד של מנחות מהו שיעשה מניין. התיב ר' לעזר והא כתיב מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא את שטומאתו על ידי מים עושה מנין את שאין טומאתו ע"י מים אינו עושה מנין וע"כ מיבעי' לי' לר"י הגלילי ועל זה אומר או שני' היא דכתיב וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ודו"ק]: