נועם ירושלמי על עירובין א:ד:ג
Noam Yerushalmi on Eruvin 1:4:3 · נועם ירושלמי על עירובין · free full Hebrew text
Open in the reader →שם (ה"ד) רחבה כדי לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח ר' יהודה אומר רחבה אעפ"י שאינה בריאה כו' רב אזל לחד אתר חמא חד מבוי שריתי' בלחי יהב לה בחוטרא ואפלה א"ל רב חונא דיקלא קאים. א"ל רב עינוי דרב חונא גבה ועינוי דרב לא גבה אלא הריני אוסר להם משום קורה ולשבת הבאה אני מתיר להן משום לחי שיהיו יודעין שאם ינטל הדקל שהוא אסור לטלטל אית בעי מימר דלא יהוון סברין כר' יודה דר"י אמר רחבה אעפ"י שאינה בריאה ופי' לפי זה ההיא מעשה הי' בע"ש מבעו"י דהא אמרינן יהיב לה בחוטרא ואפלה (וצ"ל אזל לחד אתר חמי חד מבוי שריתי' בקורה יהיב לה חוטרא ואפלה א"ל רב חונא דיקלא קאים וא"כ יסמוך על הדקל וע"ז א"ל רב הריני אוסר להם משום קורה ולשבת הבאה אני מתיר להם משום לחי ויהיו יודעים שעיקר הסמיכות הוא על הדקל ולא על הקורה ואם ינטל הדקל שהוא אסור לטלטל או דלא יהוון סברין כר' יהודה דאמר רחבה אעפ"י שאינה בריאה):
וע"ז אומר ר' חיננא לא אמר כן אלא רב אזל לחד אתר חמא חד מבוי שניטל קורתו ואסר לה א"ל רב חונא דיקלא קאים א"ל רב עינוי דרב חונא גבה ועינוי דרב לא גבה אלא הריני אוסר להם משום קורה ולשבת הבאה אני מתיר להם משום לחי שיהיו יודעין שאם ינטל הדקל שהוא אסור לטלטל. אית דבעי מימר דלא יהוון סברין כר' יהודה דתנינן תמן איזהו קרפף כל שהוא סמוך לעיר דברי ר' יודה:
והנה המפרשים נדחקו בפירושיהם ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) שלא יהיו סברין כר' יהודה בעירובין (דף צ"ד) חצר שנפרצה לר"ה וכן מבוי שניטלו קורותיו או לחייו מותרים באותו שבת כו' דשבת כיון שהותרה הותרה דלפי דברי ר' חיננא הי' ההוא מעשה בשבת. ורב לא ס"ל כר' יהודה וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ט דעירובין ה"ד) ורב ור"י אמרו אסור בין בשבת כו' ומשמע דסבירי להו כר' יוסי דלא אמרינן דשבת כיון שהותרה הותרה וכן אמרינן בעירובין (ד' צ"ג) איתמר כותל שבין שתי חצירות שנפל רב אמר אין מטלטלין בו אלא ד' אמות דרב לית לי' דשבת כיון שהותרה הותרה:
[וא"כ כיון דההוא מעשה הי' בשבת ואם לא הי' רב חושש שלא יאמרו דס"ל כר"י דאמר שבת כיון שהותרה הותרה הי' סומך על הדקל משום לחי אעפ"י דלא סמכינן עליו מאתמול הוא דלא כשיטת הש"ס דילן בעירובין (דף י"ז) דאמרינן שם דרב הונא הוי יתיב בההיא מבואה הוה יתיב רב קמי' א"ל לשמעי' זיל אייתי כוזא דמיא עד דאתא נפל לחי אחוי לי' בידו קום אדוכתא אמר לי' רב הונא לא סבר לה מר לסמוך אדיקלא א"ל דמי האי מדרבנן כו' מי סמכינן עלה מאתמול כו' ולשיטת הירושלמי משמע דאי לאו שהיה חושש שיאמר דס"ל כר"י דשבת הואיל והותרה הותרה הי' סומך על הדקל אע"ג דלא סמך עלה מאתמול (ועי' בתוספות ד"ה לא כו אע"ג דרב הונא אית לי' בפרקין (ד' י"ז) שבת הואיל והותרה הותרה ולא צריך למיסמך אדיקלא הא מסיק לקמן דהיכא דליתנהו למחיצות לא אמרינן הואיל והותרה הותרה א"נ הכא לפי דברי רב הי' מקשה ולקמן יתבאר בזה שיטת הירושלמי בלחי העומד מאיליו]