נועם ירושלמי על עירובין א:א:יט

שם בירושלמי רב נחמן בר יעקב בשם ר' יוחנן מבוי אין פחות משני חצירות חצר אינה פחותה משני בתים מבוי שארכו ורחבו שוין אין ניתרים בלחי וקורה. אלא בפסים כחצר. שמואל שאל לרב כמה יהא ארכו יתר על רחבו והוא א"ל כל שהוא ההין דרייא דארעא דישראל מה בעו. והנה הא דקאמר ההין דרייא דארעא דישראל מה בעו כתב הק"ע והכי פירושו ואל תתמה אם במשהו סגי א"כ לא מצינו שיהיו שוים ולמה נ"מ שאם ארכו כרחבו הרי הוא כחצר דמי מצמצם ארכו דרחבו. שכן דירות שבא"י הן מרובעין ממש ארכן כרחבן לכך איצטריך לאשמועינן שאם הם שוים בצמצום הרי הוא כחצר. והפ"מ פירש ההין דרייא דארעא דישראל מרבען. ובפ' הדר גריס הכין כו' כלומר שכך עושין הדרים בארץ ישראל שמודדין במדת רבוע לכוון שיהא אורך יותר על הרוחב בכל שהוא. ופירושם דחוק מאוד ועוד מה דקאמר אח"כ בירושלמי חמשה מבואות פתוחין למבוי עומד מרובה על הפרוץ ופרוץ מרובה על העומד א"צ קורה אם יש ביניהן ד' אמות הופלג זה אין לו פירוש כלל והק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאד.

וע"כ נראה לי ששני הגירסות הם נכונות, (מה דאיתא הכא ההין דרייא דארעא דישראל מה בעו וכן הגירסא (דפ"ו דעירובין ה"ח) שמואל שאל לרב כמה יהא ארכו יתר על רחבו והוא א"ל כל שהוא הכין דרייא דארעא דישראל מרבען ג"כ נכון (וכצ"ל הכא) ההין דרייא דארעא דישראל מרבען מה בעו פי' ששמואל שאל לרב כמה יהא ארכו יותר על רחבו והוא א"ל כל שהוא (פי' אם הוא יותר כל שהוא יש לו דין מבוי וניתר בלחי משהו, אבל אם אין ארכו יתר על רחבו אפי' כל שהוא יש לו דין חצר ואינו ניתר בלחי וקורה. וכמו דאמרינן בש"ס דילן בעירובין (דף י"ב) אמר רב יהודה אמר רב מבוי שארכו כרחבו אינו ניתר בלחי משהו. אמר רב חייא בר אשי אמר רב מבוי שארכו כרחבו אינו ניתר בקורה טפח א"ר זירא כמה מכוין שמעתא דסבי כיון דארכו כרחבו ה"ל חצר וחצר אינה ניתרת בלחי וקורה אלא בפס ארבעה. אמר ר' זירא אי קשי' לי' הא קשי' לי' להוי האי כפס משהו ונשתרי כו' הא דאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן פסי חצר צריכין שיהי' ארבעה, וא"כ מבוי קיל מחצר שניתר אפי' בלחי משהו, וע"ז אומר מה בעו (פי' מה רצו בזה שיהי' מרבען הא אדרב' אם ארכו יתר על רחבו ניתר בלחי משהו משא"כ אם הוא מרובע אם כן דינו כחצר וצריך פס ארבעה:

וע"ז משני חמשה מבואות פתוחין למבוי עומד מרובה על הפרוץ ופרוץ מרובה על העומד א"צ קורה ואם יש ביניהן ארבע אמות הופלג פי' דע"כ בעו שיהא מרובע דנ"מ לדיני' אילו דהיינו חמשה מבואות הפתוחין למבוי (פי' לענין מבוי עקום בעי צורת הפתח. אבל אם הוא מרובע וא"כ דינו כחצר ובחצר אפי' עקום לא בעינן צורת הפתח וכמו שכתב המ"א באו"ח (סי' שס"ג) וכתב שלכן נראה לי דכיון דסתם רמ"א וכתב כל מבואות שוה ויש להם דין חצירות משמע אפי' אין מוקף חומה כיון שאין בתים וחצירות פתוחין לתוכו יש להם דין חצר ובחצר אין חילוק בין עקום לשוה א"צ אלא תיקון א' בראשון). וע"ז משני חמשה מבואות הפתוחין למבוי פי' דמהני לענין מבוי עקום ונקט חמשה מבואות הפתוחין למבוי דנקט לישנא דמתניתין בעירובין (ד' ע"ג) חמש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי, שבמבוי צריך תיקון משא"כ בחמש חצירות אין חילוק בין עקום לשוה:

וע"ז אומר עומד מרובה על הפרוץ ופרוץ מרובה על העומד (והוא מיותר ואגב שיטפא דעומד מרובה על הפרוץ נקט פרוץ מרובה על העומד) פי' דיש עוד נ"מ לענין עומד מרובה על הפרוץ דמהני בחצר ובמבוי לא מהני, והוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' ה') אמר רמי בר חמא אמר רב הונא לחי הבולט מדופן של מבוי פחות מד"א נידון משום לחי וא"צ לחי אחר להתירו ארבע אמות נידון משום מבוי וצריך לחי אחר להתירו כו' אמר ר"ה ברי' דרב יהושע לא אמרן אלא במבוי שמונה אבל במבוי שבעה ניתר בעומד מרובה על הפרוץ וק"ו מחצר ומה חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ. מבוי שניתר בלחי וקורה אינו דין שניתר בעומד מרובה על הפרוץ ופריך מה לחצר שכן פירצתה בעשר תאמר במבוי שפרצתו בארבע, ומשני קסבר רב הונא ברי' דרב יהושע מבוי נמי פרצתה בעשר ופריך למאן קאמרינן לרב הונא והא רב הונא פרצתה בד' ס"ל. ומשני רב הונא ברי' דרב יהושע טעמא דנפשי' קאמר וא"כ לשיטת הירושלמי דאיתא בירושלמי לקמן חברי' בשם רב לא שנא בין שכנגדו בין מן הצד בארבעה, וא"כ ליכא ק"ו מחצר דמה לחצר שכן פרצתו בעשר תאמר במבוי שפרצתו בד' וא"כ מבוי אינו ניתר בעומד מרובה על הפרוץ וחצר ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ ועל זה משני על הא שהקשה מאי בעו (פי' מה רצו שיהיו המבואות מרובעין) (ועל זה משני תחלה לענין חמשה מבואות הפתוחין). וע"ז אומר עוד נ"מ לענין עומד מרובה על הפרוץ דבמבוי לא מהני וע"כ הוי דיירי דארעא דישראל מרבען והוי דינן כחצר ומותר בעומד מרובה על הפרוץ.

עוד קאמר שם אם יש ביניהן ארבע אמות הופלג (פי' דקאמר עוד נ"מ דיש פעולה במה דדיירי דארעא דישראל מרבען) דהיינו לענין אם יש ביניהן ארבע אמות הופלג (פי' דאם האי מבוי רחב יותר מארבע אמות וכמו דאמרינן בעירובין (ד' ה' ושם) אמר רמי בר חמא אמר רב הונא לחי הבולט מדופנו של מבוי פחות מארבע אמות נידון משום לחי ואין צריך לחי אחר להתירו ד' אמות נידון משום מבוי וצריך לחי אחר להתירו. והנה כל זה הוא במבוי שאינו ניתר רק בלחי וע"כ אם הוא רחב יותר מד' אמות נידון משום מבוי ואינו מתיר משום לחי משא"כ בחצר שניתן בפס אינו מגרע מה שהוא רחב יותר וכמו שכתבו התוס' בד"ה אינו דין שיהא ניתר בעומד מרובה פי' בקונטרס ומיהו במבוי ח' אע"ג דבהאי ק"ו נמי מצי למישרי דהא יותר מד' הוי האי פס וחצר משתרי בד' כיון דלאו לשם לחי הוקבע ולא לשם תיקון פס הוקבע כי היכי דאפקינן מתורת לחי אפקינן נמי מתורת פס. ור"י פי' דאין סברא ללמוד לענין תורת פס מחצר דבחצר הפס מהני משום מחיצה משום הכי כש"כ דמהני היכא דסותמו טפי אבל במבוי שהקילו חכמים בלחי אפי' למאן דאמר משום מחיצה צריך שיהא שם לחי עליו אבל לענין עומד מרובה הוי קל וחומר טוב משום דהוי מחיצה גמורה שמועיל בכל דפנות כו' ואם כן מוכח מהתוספות דבחצר מועיל אם הפס הוא רחב מד' אמות. מה שאין כן במבוי אם הוא רחב מד' אמות נפק מתורת לחי והוי מבוי וע"כ אינו מתיר.

וע"ז אומר אם יש ארבע אמות הופלג (פי' דלענין זה נמי יש נ"מ וטוב יותר אם דיירי דארעא דישראל מרבען) והוא לענין אם יש בלחי יותר מד' אמות שהופלג (פי' שהופלג יותר מכשיעור לחי עד שיעור מבוי וא"כ אינו מתיר בתורת לחי למבוי) משא"כ אם מרבען וא"כ יש להם דין חצר וכחצר מועיל פס אף אם הוא רחב יותר מד' אמות, וע"ז אומר דהני דיירי דארעא דישראל מרבען, וע"ז אומר מה בעו פי' למאי רצו דיהא מרבען הא מבוי קיל יותר שהתירו בלחי, וע"ז משני חמשה מבואות פתוחין למבוי פי' במבוי עקום דצריך היתר בעקמימותו משא"כ בחצר עומד מרובה על הפרוץ וכו' לענין עומד מרובה על הפרוץ דבחצר מהני ובמבוי לא מהני אם יש ביניהן ארבע אמות הופלג (פי' לענין זה נמי מהני מה שהם מרבען שמותר פס אפי' הוא יותר מד' אמות נמי מותר והא דקאמר אם יש ביניהן ארבע אמות הופלג. ולפי"ז ה"ל למימר אם יש בו יותר מד' אמות הופלג אך אפשר שהפי' הוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' ט') רב אשי אמר כגון שרצפו בלחיים פחות מארבעה במשך ארבע אמות לרשב"ג דאמר אמרינן לבוד ה"ל מבוי וצריך לחי אחר להתירו ולרבנן דאמרי לא אמרינן לבוד ה"ל מבוי וצריך לחי אחר להתירו וע"כ קאמר דאם יש ביניהן ד' אמות פי' אם הלחיים סמוכים זו לזו בפחות מג' א"כ אמרינן לבוד וא"כ כיון דאמרינן לבוד א"כ הופלג דה"ל יותר מד' אמות ואינו מתיר במבוי ודו"ק: