נועם ירושלמי על עירובין א:י:ג

שם בירושלמי היך עבידא היו שנים ועירבו עירוב א' ובא כו' והוסיף כבר נכנסה שבת באיסור היו ג' ועירבו שנים עירובין ובא כו' ופחת כבר נכנסה שבת בהיתר והנה הק"ע פירש דאם היו שנים וניתוספו עליהם דיורין אמרינן דכבר נכנסה שבת באיסור פי' ואינו מותר רק בבית סאתים היה ג' ועירבו שנים עירובין ובא כו' ופיחת דהיינו שנטל א' מהם והפ"מ פירש שפיחת היינו שפינה כלים וא"כ יש יותר מבית סאתים פנוי. ע"ז אומר כבר נכנסה שבת בהיתר וא"כ הוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' יז) איתמר שלשה ומת א' מהם שנים וניתוספו עליהן רב הונא ורב יצחק חד אמר שבת גורמת וחד אמר דיורין גורמין כו':

ולי נראה שהפי' כך הוא דהא לשיטת הירושלמי אליבא דרב יחיד או שנים אין נותנים להם רק בית סאתים והנה הק"ע כתב כתב הרב"י (בסי' ש"ס) מספקא ליה אם אין נותנים לשנים אלא בית סאתים כיון ששבתו יחד או אם נותנים לכל א' בית סאתים כו' וצ"ע ומכאן משמע מפורש דא' ושנים שוין דלשניהם אין נותנים להם אלא בית סאתים עכ"ל:

והנה שגה בזה דהנה בש"ע או"ח (סי' ש"ס) כ' יחיד ששבת בבקעה והקיף מחיצות גרועות כו' עד סאתים מותר לטלטל בכולן מסאתים ואילך אין מטלטלין אלא בארבע וכן הדין אם הם שנים וכתב הט"ז ב"י נסתפק אם רוצה לומר דלשנים נותנים נמי בית סאתים לשניהם ביחד כיון ששבתו או אם רוצה לומר דאין נותנים לכל א' מהם אלא בית סאתים ובפ' כל גגות גבי ג' קרפיפות (דף צג) משמע דלכל א' נותנים בית סאתים דקאמר אמצעי מנופץ כו' אין נותנים להם אלא בית שש ושמא יש לחלק דשאני התם ששבתו כל א' בקרפף שלו. אבל היכא ששבתו ב' בקרפף א' איפשר שאין נותנים לשניהם אלא קרפף א' עכ"ל והביא הט"ז ראיה מדאמרינן פ"ק דרש רב נחמן יחיד נותנים לו בית סאתים ב' נותנים להם בית סאתים ג' נעשו שיירא ונותנים להם שש ואי הפי' דלב' נותנים להם ד' סאים מאי רבותא דג' דנותנים להם שש ולמה לנו מעלה דנעשית שיירא אם נותנים לפי ערך אלא ע"כ דעד ג' אין נותנים להם לפי ערך אלא בב' דווקא יש מעלה דהוה לפי ערך ולמסקנא כל צרכו עכ"ל:

והנה כל מה שנסתפק הב"י אם א' או שנים יש להם דין אחד דאין נותנים רק בית סאתים הוא בוודאי רק לפי המסקנא דנותנים להם כל צרכן אבל לא לדברי ר' יוסי בר' יהודה דאמר יחיד נותנים לו בית סאתים שנים נותנים להם בית סאתים ג' נעשו שיירא ונותנים להם בית שש דאל"כ מהו החילוק בין יחיד לשיירא וא"כ לפי"ז דלשיטת רב הונא שאמר דובלבד שלא יהי' פנוי היינו מאדם ודחכמים סברי כמו ריב"י לשיטת הש"ס דילן א"כ ודאי דא' או שנים דין א' להם דאין נותנים להם אלא בית סאתים:

ובזה יתבאר מה דבעי ר' בא דהיינו לשיטת ר' בא דאמר שם ר' בא בשם רב הונא א' או שנים נותנים להם בית סאתים וא"כ מבואר דא' או שנים יש להם דין א' וע"ז בעי ר' בא היך עבידא היו שנים ועירבו עירוב א' (פי' וא"כ אין להם רק בית סאתים) ובא כו' והוסיף פי' שעשה מחיצה ביניהם א"כ צריך לכל א' ליתן בית סאתים דהא ליחיד ג"כ נותנים בית סאתים וא"כ אם הבדיל במחיצה ביניהם צריך ליתן לכל א' בית סאתים וע"ז אומר היך עבידא היו שנים ועירבו עירוב א' ובא כו' והוסיף כבר נכנסה שבת באיסור (פי' דאין להם יותר מבית סאתים היו ב' (כצ"ל) ועירבו שנים עירובין (פי' דלאו דווקא שנים עירובין אלא שהי' כל א' לבדו ובא כו' ופיחת כבר נכנסה שבת בהיתר (פי' ונותנים להם בית סאתים לכל אחד כמו שהי' בתחילה כיון דנכנסה שבת בהיתר:

[ואיפשר דהא דנקיט ועירבו שנים עירובין הוא כמו דאיתא בעירובין (פ"י ה"ד) ר' בא בעי אף לענין מחיצות כן האיך עבידא היו שנים ועירבו עירוב א' כו' היו ב' (כצ"ל) ועירבו שנים עירובין דהתם בעי לענין אם יכולים לבטל בשבת וכמו דאמרינן בעירובין (ד' ס"ז) בעא מיני' רב חסדא מרב ששת שני בתים משני צידי רה"ר בשבת ובאו כו והקיפום מחיצה בשבת מהו אליבא דמ"ד אין ביטול רשות מחצר כו' כי תיבעי לך אליבא דמ"ד יש ביטול רשות מחצר לחצר כו' אבל הכא דלא מצו מערבי מאתמול בטולי נמי לא מצי לבטל או דילמא לא שנא וכיון דהתם הבעי' לענין עירוב אם יכולים לבטל ע"כ נקט הכא ועירבו עירוב שנים וכמו דאיתא בירושלמי בהרבה מקומות:

וא"כ נתבאר דהבעי' דר' בא הוא אינו כמו דבעי לה בש"ס דילן בעירובין (ד' י"ז) דאמרינן שם איתמר שלשה ומת א' מהם שנים וניתוספו עליהם כו' אלא כמו שביארתי והא דלא מיבעי' בש"ס דילן כמו דבעי לה בירושלמי לענין שנים ובא כו' והוסיף מחיצה או פיחת המחיצה איפשר לומר דמזה מוכח דלמאי דמסיק דאמר ר"נ אחד נותנים לו בית סאתים שנים נותנים להם בית סאתים ג' נעשו שיירא ונותנים להם כל צרכן דהפי' הוא דיחיד נותנים לו בית סאתים שנים נותנים להם בית סאתים לכל א' ועיין בס' אבן העזר) וע"כ לא בעי לה בש"ס דילן כמו הירושלמי דאם היו מתחילה שנים נותנים לכל א' בית סאתים והחילוק בין יחיד לשיירא הוא דבשיירא נותנים להם כל צרכן אבל לשיטת הירושלמי אליבא דר' בא בשם רב הונא דא' או שנים נותנים להם בית סאתים ואין נ"מ בין א' או שנים דאל"ה אין חילוק בין יחיד לשיירא דהא לשייר' נמי אין נותנים להם רק בית שש וע"כ בעי ר' בא אם בא כו' ופיחת או הוסיף וכמו שביארתי ודו"ק]:

שם בירושלמי ר' רדיפה אמר ר' ניסא שאל מהו ליתן להם ג' ראשי תורין שיהא זה מטלטל בתוך סאתים של זה וזה מטלטל בתוך סאתים של של זה. והנה הפ"מ פי' מהו ליתן להם שלשה ראשי תורין ראש תור הוא באלכסון שראש תור הזה נכנס בשל זה והבעי' היא בשנים שמן הדין אין לכל א' יותר מבית סאתים ומי נימא דהואיל ונכנס ראש בית סאתים של זה בשל זה מותרין הן לטלטל אפילו ביותר מסאתים והנה שגה בזה דלשיטת הירושלמי אליבא דר' בא אמר רב הונא יחיד ושנים שוין הן דאין נותנים להם רק בית סאתים והבעי' הוא דווקא בשלשה דמה דאמרינן בשלשה דנותנים להם בית שש היינו דנותנים לכל א' בית סאתים וע"כ מיבעי' לי' בראש תור א' בית סאתים. וע"כ מיבעי' לי' בראש תור שכל קרפף נכנס בתוך של חבירו אם מותרין להשתמש א' בשל חבירו דאי אמרינן דהוי כל א' וא' לבדו א"כ יש לכל א' בית סאתים או דהוי כמו שהם שלשה ביחד ונותנים להם בית ששת סאין שיהי' כל א' מותר להשתמש בתוך חבירו ואין זה האיבעי' כמו שאומר בש"ס דילן בעירובין (ד' צ"ג) אמר רב יהודה ג' קרפיפות זה בצד זה ושנים החיצוני' מגופפים והאמצעי אינו מגופף ויחיד בזה ויחיד בזה נעשה כשיירא ונותנין להם כל צרכן ודאי אמצעי מגופף ושנים החיצונים אינם מגופפים ויחיד בזה ויחיד בזה אין נותנים להם אלא בית שש התם הוא לענין אם הם בשיירא ונותנים להם כל צרכן שיש להם דין יחידים וע"כ נותנים לכל א' בית סאתים (לפי' הב"י הוא מחמת שהקרפיפים מחולקים ולפי מה שביארתי הדין כך הוא אליבא דרב נחמן דנותנים לכל א' בית סאתים וע"כ תלוי אם האמצעי מגופף או שאינו מגופף אבל הא דמיבעי' לי' בירושלמי היינו לפי שיטת הירושלמי דאפי' שלשה דנעשים שיירא אין נותנים להם אלא בית ששת סאין וכן אם כל א' לבדו נותנים לו בית סאתים אלא דהבעי' הוא אם כל א' נכנס בראש תור בתוך של חבירו אם מותרין הם להשתמש זה בצד זה ודו"ק ולקמן יתבאר בזה תש (פ"ב ה"ה) ודו"ק]: