נועם ירושלמי על דמאי ז:ו:ה

עוד שם בירו' לא כן אמר ר' שמואל בר רב יצחק בשם רב הונא אמר זו תמורת עולה חוזר אפי' תוך כ"ד ומשני כאן במתכוין לפחות כאן במתכוין להוסיף. (והנה בספרי נ"י (שם) ביארתי לא כן אמר ר' שמואל כו' אמר זו תמורת עולה חוזר אפי' תכ"ד וא"כ בודאי תפוש לשון אחרון דהא חוזר בו מדיבור הראשון ומשני כאן במתכוין לפחות כאן במתכוין להוסיף דאימתי אמרינן דהוי חזרה היינו אם חוזר בו לגמרי אבל אם מתכוין להוסיף בודאי חל הדיבור הראשון דאמרינן תפוש לשון ראשון וחל הדיבור הראשון. אך שם הקשיתי דהא מסיק בירושלמי אמר ה"ז תרומה (ט"ס וצ"ל תמורה) והמפרש מהרא"פ שפי' כמו שנדפס בירושלמי שאין אדם נשאל על תרומתו והקשה דהא בנדרים (ד' נ"ח) איתא דיש שאלה בתרומה וכבר כתבתי בספרי ע"י (ס' ט"ז) שהוא ט"ס וצ"ל שאינו נשאל על תמורתו וכן היא בירושלמי (פ"ה דנזיר) ר' ירמי' כו' כל עמא מודו שאין נשאל על תמורתו ומה פליגי בהקדש שב"ש אומרים כשם שאין אדם נשאל על תמורתו כך אינו נשאל על הקדשו אפי' תכ"ד אינו חוזר אדם נשאל על הקדשו ואין נשאל על תמורתו וכן כתבו התוס' רפ"ב דנזיר (ד' ט') דלב"ש דלא מהני שאלה בהקדש לא מהני חזרה תכ"ד וא"כ משמע שאינו יכול לחזור תכ"ד) ובארתי שם דתלוי בהפלוגתא של הירושלמי (פ"ה דנזיר) עיי"ש בארוכה אבל כעת לא נראה לי דא"כ הירושלמי סותר רישא לסיפא והירושלמי שם קאמר דפליגי אמוראי בזה]:

ע"כ נראה לי כעת להגיה הירושלמי דלא כהמפרש שם דהאי אפי' תכ"ד חוזר וכתב דהאי אפילו לאו דווקא הוא אלא הוא דווקא וכצ"ל לא כן אמר ר' שמואל בר רב יצחק בשם ר"ה אמר ה"ז תמורת עולה אפי' תכ"ד אינו חוזר פי' דמקשה דאיך אמרינן דבתמורת עולה ושלמים דהוין סברין לומר דדווקא לאחר כדי דיבור משום דאינו יכול לחזור אבל תכ"ד דיכול לחזור בו לא (וכמו שביארתי לעיל) הא אמר ר' שמואל דבתמורה אפי' תכ"ד אינו יכול לחזור וע"ז משני כאן במתכוין לפחות כאן במתכוין להוסיף [פי' דאם רוצה לחזור לגמרי ע"כ אינו יכול לחזור בו אפי' תכ"ד. אבל הכא שרוצה להוסיף שאמר ה"ז תמורת עולה ואח"כ תמורת שלמים וא"כ רוצה להוסיף ולפרש דבריו הראשונים ע"כ מהני תכ"ד משא"כ לאחר כ"ד אינו יכול לפרש כונתו וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ע"ג) בד"ה ונמלך תכ"ד למאי דסבר נמי השתא דר"י סבר תכ"ד לאו כדיבור דמי נראה דכשמתכוין לכך ואמר היום תמורת שלמים ולמחר תמורת עולה דאין דבריו קיימים והוי כמו דברים שבלב ודוקא תכ"ד הוא דאהני דלענין פרש דבריו מהני תכ"ד. וכן כתבו התוספות בד"ה תרי כו' ונראה בתוך כדי דיבור גדול אינו מועיל כלום אפי' לפרש דבריו וע"כ אמר דהא דאמרינן תכ"ד אינו יכול לחזור בו היינו אם רוצה לחזור לגמרי. אבל להוסיף דהיינו שמפרש כוונתו להוסיף דהיינו שיאמר תמורת שלמים על מה שאמר תחילה תמורת עולה מועיל תכ"ד משא"כ לאחר כדי דיבור אינו יכול לפרש ואפי' הי' כונתו תחילה לכך דהוי כמו דברים שבלב:

ובזה מבואר הירושלמי שפיר דבאמת מקשה על הא דאמר בתחילה דתכ"ד יכול לחזור בו והא בתמורה אפי' תכ"ד אינו חוזר וא"כ ליכא נ"מ בין תכ"ד לאחר כ"ד. וע"ז משני כאן לפחות כאן להוסיף. דהא דאמרינן דאינו יכול לחזור בו היינו אם חוזר לגמרי. וע"כ אדם נשאל על הקדשו ואין אדם נשאל על תמורתו. וכמו שכתבו התוס' בנזיר (ד' ט') דלב"ש דלא מהני שאלה בהקדש לא מהני חזרה בתכ"ד. וכן לדידן בתמורה והיינו דווקא בחזרה לגמרי אבל לא במוסיף. דבזה יש נ"מ בין תכ"ד לאחר כ"ד דתוך כ"ד מהני ולאחר כ"ד לא מהני. אף שמבאר כונתו שהי' בתחילה אעפ"כ הוי כמו דברים שבלב כיון דלא הוסיף רק אחר כדי דיבור וכמו שכתבו התוס' ודוק: