נועם ירושלמי על דמאי ז:ד:ד

שם תמן תנינן פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש תנא הראשונה מעל בספק ועל השני' מעל בודאי דברי ר"ע וחכ"א על כולן מעל בספק ועל האחרונה מעל בודאי א"ר יודן אבוי דרב מתני' הדא דתימר כשהי' עשר אבל אם הי' שתים על הראשונה מעל בספק ועל ה שני' מעל בודאי:

והנה המפרש מהרא"פ גורס וחכ"א על כולן לא מעל בספק רק בשנים אבל בעשר אמרינן כל דפריש מרובא פריש והוא דחוק בפי' הירושלמי גם הא שכתב כל דפריש מרובא קא פריש הוא תמוה דכיון שהוא נוטל מן הקבוע לא אמרינן כל דפריש מרובא קא פריש והא שכתב הרא"ש בפ"ה דחולין לענין אותו ואת בנו שאם נשחטה אמה היום ונתערבה באחרות וצריך לשחוט מהן בו ביום כיצד יעשה מכה אותן וטורדן וכל הפורש מן הרוב הוא פורש ושנים הנותרים אסור לשוחטן עד למחר היינו דווקא אם מכה אותן וטורדן ואמרינן כל דפריש מרובא פריש.

ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה שהקשו התוספות במעילה (ד' כ"א) תימא דליבטל האי פרוטה של הקדש שנפלה וכ"ת דבר שיש לו מתירין הוא ע"י פדיון ואפי' באלף לא בטיל הא ליכא למימר דדבר שיש לו מתירין דרבנן הוא וצ"ל דליכא אלא חד בכיס דלא בטיל אי נמי מטבע חשוב הוא ולא בטיל וכבר הקשו האחרונים על דברי התוספות האלו ועיין במ"ל ברמב"ם (פ"ז מה' מעילה) דהא דמטבע הוי דבר חשוב ולא בטיל הוא רק מדרבנן. וא"כ אכתי קשי' דליבטל מדאורייתא. וא"כ אין בזה מעילה:

וע"כ הי' נראה לי לבאר והוא דאמרינן בירושלמי (פי"א דתרומות) ואף בקודש כן (פי' שאינו חייב להטיף רק שלש טיפין ותו לא. אמר ר' הושעי' לא שנו אלא בקדשים שיש להם מתירין. אבל בקדשים שאין להם מתירין אפי' כל שהוא צריך להחזיר. ונ"ל דהטעם הוא דבדבר שאין לו מתירין (פי' שאין להם היתר לכהנים. וא"כ יש בזה מעילה. וכל שיש בזה מעילה הוי כמו ממונא. וע"כ לא שייך בו ביטול. אבל אם יש בזה היתר לכהנים. א"כ ליכא אלא איסור וע"כ שייך בו ביטול. משא"כ אם אין לו מתירין הוי כמו ממונא. ובשלמא בהדיוט שייך מחילה. משא"כ לגבוה אין שייך מחילה. וע"כ אפי' כל שהוא צריך להחזיר וע"כ הקדש לא בטיל משום דממונא לא בטיל. וא"כ לא קשה קושי' התוס' דליבטל האיפרוטה. ועיין בס' ע"י (ח"ב ד"ו) שהקשיתי על דברי התוס' דהא אמרינן בביצה (ד' ל"ח) דממונא לא בטיל:

והנה שם תירצתי דע"כ מקשו התוס' והוא משום דאע"ג דממונא לא בטיל איסורא מיהא בטיל. וכמו דמסקינן התם בביצה (ד' ל"ח) דאע"ג דממונא לא בטיל איסורא בטיל. אך שם הארכתי אם חלוק האיסור מהממון דלענין תחומין אין האיסור תלוי בממון כל כך. דהעיקר תלוי במה שקנה שביתה מעיו"ט. ואפי' אם הי' מקנה לו עתה לא מהני. וע"כ אין האיסור תלוי בממון. וע"כ מסיק בביצה (שם) דמחלקינן האיסור מהממון דאע"ג דממונא לא בטיל איסורא בטיל. אבל במקום שכל האיסור הוא רק מפני הממון כגון פרוטה בכיס זה של הקדש א"כ כיון דממונא לא בטיל איסורא נמי לא בטיל. וכתבתי שם דאיפשר דהתוס' לא מחלקו בזה. אלא כמו דאמרינן שם בתחומין נהי דממונא לא בטיל איסורא מיהא בטיל:

וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן. אבל לשיטת הירושלמי דאמרינן בתחומין כיון דממונא לא בטיל איסורא נמי לא בטיל. וכמו דאמרינן (פ"ג דמעשר שני) מתניתא פליגא על ר' יוחנן (פי' דדווקא כל שיש בו הותיר המדה השבח לפי חשבון כל שאין בו הותיר המדה השבח לשני. דהא תנן האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן. (והא הכא אין בו הותיר המדה אעפ"כ הרי אלו כרגלי שתיהן). א"ר בא תחומין עשו אותו כמדת הדין (פי' כמדת הדין הוא לענין ממון כמו שהבאתי בספרי ע"י (ס' י"ח) וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דברכות) למדת הדין אמר ר' יצחק כו' עיי"ש פי' למדת הדין לענין ממונא וכן בירושלמי (רפ"ב דקדושין) אף למדת הדין כן פי' לענין דיני ממונות כמו שפירש המפרש שם. וע"כ קאמר תחומין עשו אותו כמדת הדין. וכיון דהאיסור תלוי בממון וכיון דממונא לא בטיל איסורא נמי לא בטיל וכבר הבאתי בספרי א"ה (דרוש כ"ג) מה ששגה הק"ע בשילהי ביצה דאמרינן שם א"ר בא תחומין עשו אותו כמדת הדין. ולא ידע אמה קאי ונדחק בזה. ונעלם ממנו סוגי' הירושלמי דפ"ב דמ"ש דמתרץ על הא דר' יוחנן דאמר דבעינן דווקא הותיר המדה עיי'"ש]. וא"כ כיון ששיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן רק כיון דממונא לא בטיל איסורא נמי לא בטיל. א"כ לא קשה מידי קושי' התוס' דליבטל האי פרוטה דכיון דממונא לא בטיל איסורא נמי לא בטיל דממון של הקדש לא בטיל. וממון של הקדש מקרי ממון שיש לו תובעים. כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ד דמ"ש) מה בין הקדש מה בין מ"ש. א"ר הילא הקדש יש לו תובעים מ"ש אין לו תובעים פי' א"ר יוסי ולא כבר איתמר טעמא הקדש יש לו תובעים מ"ש אין לו תובעים. וכמו דאיתא בש"ס דילן בב"מ (ד' נ"ד) עיי"ש:

אך אעפ"כ לכאורה ליכא לתרוצי הכי. דהא כיון דתנן במעילה (ד' כ"ב) ר"ע מחייב על ספק מעילות אשם תלוי וחכמים פוטרים. ומודה ר"ע שאינו מביא את מעילתו עד שיתודע לו שיביא עמו אשם ודאי וכו'. וא"כ ליכא בזה ממונא דאפילו אם נאמר דמעל. אעפ"כ אינו מחויב להביא את מעילתו מה שנהנה מן הקדש. א"כ אין בזה דמים להקדש. א"כ קשה דליבטל האי פרוטה ודוחק לומר כיון דמעיקרו ממון הוא. ע"כ לא בטיל. (ואיפשר דזה הוי קשי' להו להתוס' דליבטל האי פרוטה ולא תירצו דממונא לא בטיל):

[וכבר ביארתי במ"א על מה שכתב המ"ל ברמב"ם (פי"ב מה' שגגות) שכתב שם ודע דאף אליבא דר"ע דמחייב על ס' מעילות אשם תלוי וכדתנן בכריתות (ד' כ"ב) ר"ע מחייב על ס' מעילה אשם תלוי חייב להביא אף לאחר יוה"כ משום דאין יוה"כ מכפר כי אם על איסורא אבל על ממונא אינו מכפר והכי איתא בהדי' בכריתות (ד' י"ח) כו' עיי"ש. וביארתי במ"א דאיפשר דלא דמי דהכא כיון דמ"מ אינו מביא מעילתו. דהיינו גזילו רק אשם תלוי בלחוד. א"כ לא הוי ממונא וע"כ יוה"כ מכפר):

וא"כ קשה אליבא דר"ע דליבטל האי פרוטה כיון דמ"מ לית בזה ממונא אך לר"ט דתנן התם בכריתות (ד' כ"ב) א"ר טרפון מה לזה מביא שתי אשמות אלא מביא מעילה וחומשה ויביא אשם בשני סלעים ויאמר אם ודאי מעלתי זו מעילתי וזו אשמי כו' והתוס' כתבו בשבת (ד' ע"א) דלר' טרפון דינא הכי ולא עצה טובה קמ"ל. וא"כ לר"ט הוי כמו ממונא דהא צריך להביא מעילתו. וע"כ לא בטיל משום דממונא לא בטיל:

ובזה יתבאר הירושלמי תמן תנינן פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס או שאמר בכיס זה הקדש תני על הראשונה מעל בספק ועל השני' מעל בודאי וחכ"א על כולן מעל בספק. ועל האחרונה מעל בודאי. אמר ר' יודן אבוי דר' מתני' הדא דתימר כשהי' עשר. אבל אם הי' שתים על הראשונה מעל בספק ועל השני' מעל בודאי ובדברי חכמים קאמר על כולן מעל בספק ועל השני' מעל בודאי ע"ז אמר ר' מתני' הדא דתימר כשהי' עשר. פי' דלכך נקט לישנא בדברי חכמים דמיירי כשהי' עשר. אבל אם הי' שנים לא פליגי דעל הראשונה מעל בספק. ועל השני' מעל בודאי והוא דבדר' עקיבא נקט ראשונה ושני'. משום דמיירי דלא הי' רק שתים. דאם הי' יותר הי' בטל. וכ"ת דממונא לא בטיל הא כיון דלר"ע לא מחייב להביא מעילתו. א"כ סוף כל סוף ליכא ממונא לגבי הקדש. וע"כ בטל. וע"כ לא נקט רק ראשונה ושני' משום דמיירי שלא הי' רק פרוטה חדא. ועתה הם שנים בהדי שנפלה. וא"כ ליכא רובא. אבל רבנן דהכא לאו היינו רבנן דמתניתין דלא מחייבי בספק דאמרי עד שיוציא את כל הכיס. אלא רבנן היינו ר' טרפון דס"ל דצריך להביא מעילתו אפי' במעילה מרובה. וא"כ שייך ממונא לגבי הקדש וס"ל ג"כ דחייב על ס' מעילות אשם תלוי וע"כ נקט בלישני' על כולן מעל בספק. ועל האחרונה מעל בודאי. וע"ז אמר ר' מתני' הדא דתימר כשהי' עשר פי' דחכמים לאו היינו חכמים דמתניתין דלא מחייבי על ס' מעילות אשם תלוי דא"כ אין צריך למעול כלל. וע"ז אומר דחכמים סברי כר"ע דעל שנים על הראשונה מעל בספק ועל השני' מעל בודאי. אלא דחכמים היינו ר טרפון דסבירא ליה דצריך להביא מעילתו וא"כ הוי ממונא וממונא לא בטיל אפילו אם נתערב בעשרה מה שאין כן לר' עקיבא כיון דסוף כל סוף אינו מביא מעילתו א"כ לא הוי ממונא וכ"ת הא הכא מיירי בפרוטה וא"כ הוי מעילה מועטת זה אינו דהא דר' עקיבא מחייב בס' מעילות במעילה מועטת להביא מעילתו הוא רק מצד עצה טובה והראי' דבמעילה מרובה אינו מחוייב להביא מעילתו א"כ כיון שהוא רק מצד עצה טובה א"כ גרע מממון שאין לו תובעין דהא הגזבר אינו יכול לתובעו משא"כ לר' טרפון כיון דמן הדין הוא א"כ הוי כממון שיש לו תובעים וע"כ לא בטיל דהא צריך להביא מעילתו ודוק. אבל לר"ע בטיל כיון דבפרוטות הראשונות שחייב על זה ליכא עדיין ממונא א"כ הוי רק איסור בעלמא וע"כ שייך ביטול ואע"ג דאם יטול כולם א"כ חייב בממון ואז לא בטיל היינו אם יטול כולם אבל כל זמן שלא מעל בכולם הוי רק כמו איסורא בלחוד ואיסורא בלחוד בטיל:

שם (רפ"ג דדמאי) ר"ש בן לקיש אמר אפילו הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה. ואמר אוף הכא למפרע חולין הוציא אלא כאן תלוי בהפרשה א"ר יונה כאן וכאן תלוי בהפרשה נעשה כאומר אל יצא הכיס הזה מידי פרוטה מחלפא שיטתי' דרשב"ל תמן הוא אמר מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה לוגין והכא הוא אמר הכין מן דאצרכת לי' חזר ופשטה:

והנה בספרי נ"י (ס' א') כתבתי על הא דאמר רשב"ל אמר אפי' הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה אוף הכא למפרע חולין הוציא וכתבתי שם שנ"ל שהוא ט"ס וצ"ל למפרע חולין שתה ודלא כהמפרש שפי' אוף הכא למפרע חולין הוציא פי' דאמאי אמרינן שאם אמר פרוטה בכיס זה הקדש דפליגי ר"ע ורבנן וס"ל לר"ע דכיון שהוציא הראשונה מעל נאמר דאינו קדוש אלא הפרוטה שנוטל אחר כך לשם הקדש אלא כאן תלוי בהפרשה: וביארתי שם עפ"י מה שכתבו התוספות רי"ד בשם הריטב"א שהקשה על הא דאמרינן בקדושין (דף נ"א) המקדש אחת מב' אחיות דהוי קדושין שאין מסורין לביאה. והקשה הריטב"א דהא אי אמרינן ברירה הוי קדושין המסורין לביאה מתחילתו הוא ותירצו בתוספות רי"ד דודאי אם היה אמר איזה שארצה הוי תלוי בברירה שתלה ברצונו אבל זה שקידש מתחילתו בספק שלא בירר איזה קידש אין לומר שום ברירה (ואף שבס' אבני מלואים השיג ע"ז וכתב דאפי' לא התנה מתחילה ולא פירש נמי אמרינן ברירה למ"ד דיש ברירה והביא ראיה מהתוס' דיומא (דף נ"ד) וכן כתבו התוספות להדי' בתמורה (דף ל') דכל שלא הוברר האיסור מתחילה קודם תערובתו סמכינן אברירה ע"ש. אפ"ה הרי התוס' כתבו בשילהי מעילה (דף כ"ב) כי אתא ר' זירא אמר רמי לי' ר"ל לר' יוחנן כו' ר"פ אמר כיסין אלוגין רמא לי' וכתבו התוס' דס"ד דטעמא דמתניתין משום ברירה אעפ"י שאינו מפרש שום דבר. ולכך פריך מלוגין דאפי' למ"ד יש בריר' מ"מ דווקא משום שפירש שאני עתיד להפריש אבל בסתמא לא אלמא דבסתמא לא אמרינן ברירה:

ובזה יתבאר הירושלמי רשב"ל אמר אפי' הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה והוא ט"ס וצ"ל למפרע חולין שתה אוף הכא למפרע חולין הוציא. פי' דאמאי פליגי ר"ע ורבנן וס"ל לר"ע דכיון שהוציא הראשונה מעל נאמר דאין קדוש אלא הפרוטה שנוטל אח"כ לשם הקדש. וע"ז משני אלא כאן תלוי בהפרשה. פי' דהא דאמרין ברירה היינו דווקא בשני לוגין שאומר שאני עתיד להפריש. אבל אמר סתם פרוטה בכיס זה הקדש. כיון שלא תלוי בהפרשה לא תלוי בברירה. והוא דאם אינו מפרש ותולה במה שיהי' אח"כ לא תלוי בבריר'. וע"ז אומר הירושלמי אלא כאן תלוי בהפרשה. וע"ש מה שביארתי עוד על דברי הירושלמי:

וכעת נראה לי לבאר באופן אחר וכמו דאיתא בירושלמי ואין צריך להגיה רשב"ל אמר אפילו הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה. אוף הכא למפרע חולין הוציא:

והוא דיש לחקור בהא דתנן בגיטין (דף כ"ה) הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מעשר ראשון כו' דברי ר"מ ור' יהודא ור' יוסי ור' שמעון אוסרין והוא משום דלית להו ברירה אם הא דאמרינן דלית להו ברירה היינו דלא הוי תרומה כלל והוי טבל. או דלית להו ברירה. ואמרינן דמעורבת התרומה בחולין. וע"כ לא יכול לשתות. והנה רש"י בחולין (דף י"ד) כתב על הא דר' יוסי ור' שמעון אוסרין אלמא לר' יהודה לית ליה בריר' וחייש שמא תרומה שתה. אלמא דהוי תרומה אלא שהוא מעורב:

והנה בעירובין (דף ל"ז) כתבו התוס' בד"ה אלא מעתה כו' ומהר"י מפרש אהא דפריך אלא מעתה הי' לפניו שני רימונים של טבל ואמר אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה. ואם לא ירדו גשמים היום. יהא זה תרומה ע"ז ה"נ בין ירדו בין לא ירדו דאין בדבריו כלום ופי' מהר"י דאי טעמא דר' שמעון משום ברירה אתי שפיר דודאי היה אחת מהם תרומה ומותר הכהן לאוכלו ואע"ג דאין ברירה דחד מינייהו ודאי תרומה. אבל אטעמא דראשית פריך שפיר הכי נמי דלא הוי כלל תרומה והיה כהן אסור לאוכלו אלמא דאי אין ברירה מ"מ הוי תרומה אם הי' לפניו שני רמונים של טבל ואמר אם ירדו גשמים היום:

והנה הירושלמי סובר דאי אין ברירה הוי טבל ואפילו כהן אסור לאוכלו דאמרינן שם (פ"י דדמאי) תני ר' יוסי ור' שמעון אוסרין שמא כו' והטעם הוא משום דאין ברירה. וא"כ כיון דלא בא לידי ברירה הוי טבל גמור וע"כ אמר רשב"ל אפי' הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה אוף הכא למפרע חולין הוציא (פי' כמה דתימר למפרע טבל שתה. ולא אמרינן דאי אין בריר' הוי תרומה מעורבת בחולין. וא"כ ה"נ אם אין ברירה לא הוי הקדש כלל. ואפי' הוציא את כל הכיס נאמר דחולין הוציא וע"ז תירץ אלא כאן תלוי בהפרשה א דהא דאמרינן אם לא אמרינן ברירה הוי טבל למפרע ולא חולין מעורב בתרומ' היינו דווקא התם דתלוי בהפרשה שאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש. וע"כ אם לא בא לידי הפרשה. ע"כ הוי טבל למפרע. דהא לא בא לידו מה שאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש. אבל גבי הא דאמר פרוטה בתוך כיס זה הקדש דלא תלוי כלל בהפרשה. ע"כ אפי' הוציא את כל הכיס אעפ"כ הוי הקדש מעורב בחולין. וע"ז אמר ר' יונה כאן וכאן תלוי בהפרשה נעשה כאומר אל יצא הכיס הזה מידי פרוטה הקדש. פי' אפי' אם היה כונתו שאמר פרוטה בכיס זה הקדש דהיינו שיפריש. אפ"ה נעשה כאומר אל יצא הכיס הזה מידי פרוטה הקדש פי' שאל יצא מידי פרוטה הקדש שאפי' לא יבוא לידי הפרשה אעפ"כ יהי' בתוכו הקדש וע"כ אעפ"י שלא בא לבסוף לידי ברירה אעפ"כ הוי א' מהן הקדש אלא שאינו ידוע איזה מהן. והא דאמרינן גבי שני לוגין דלמפרע טבל שתה היינו משום שתלה במעשה דהפרשה אבל אם לא תלה במעשה דהפרשה קדוש א' מהן רק שאינו ידוע איזה הן.

וכמו שכתבו התוס' במנחות (דף פ') דהפריש ב' חטאות לאחריות דמיירי כגון דאמר תקדש א' מתוך שתים כי ההיא דלקדשו ארבעים מתוך שמונים אבל צריך לדקדק דלא תקשי אם אין ברירה דגבי תודה ששחטה על פ' חלות לא קשיא מברירה כדפירשתי לעיל (פי' שכתבו התוס' לעיל במנחות (דף ע"ח) לקדשו ארבעים מתוך שמונים. ואע"ג דר' יוחנן לית ליה ברירה בריש כל הגט (דף כ"ה) היינו היכא שמברר לבסוף דלאו כלום עביד. אבל הכא קדשי כל היכא דאיתנייהו. וכשבא להפריש ד' חלות של תודה צריך להפריש ד' חלות מכל מין ומין דאל"ה כיון דאין ברירה דילמא דחולין קא שקיל ועיין בספרי נ"י (סימן א') שהארכתי בזה. אלמא דאעפ"י דאמרינן דאין בריר'. אעפ"כ הוא קדוש:

וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דקדושין ה"ב) אמר ר' אלעזר באחיות לא קידש ובחטאות כיפר וביארתי בספרי נ"י שם דמיירי שאמר הרי כולכם מתקדשות כו' דאין אחת מהם מקודשת וכן פי' הפ"מ עיי"ש ובחטאות כיפר וביארתי שם דקמ"ל דלא אמרינן כל שאינו בזא"ז אפילו בבת אחת אינו וכמו שביארתי שם דזה הכלל אינו רק דווקא היכא דסתרי אהדדי עיי"ש באורך. אבל כעת נראה לי לבאר שהפי' הוא הא דבאחיות לא קידש ובחטאות כיפר היינו אם קידש א' מב' אחיות ור' אלעזר סובר דקדושין שאין מסורין לביאה לא הוי קדושין ובחטאות כיפר ואם קידש אחת מתוך שתים בחטאות אע"פ שאין יודע איזה הן ואפילו אי אמרינן דאין ברירה מכל מקום א' מהן קדוש וע"כ כיפר וע"ז אומר האיך עבידא שחט שתי חטאות לשם חטאת אחת המזבח בורר את הראוי לו. שניהם אסורין באכילה (פי' הא דאמרינן דבחטאות כיפר הוא משום שבאמת א' מהן קדוש רק שאינו יודע איזהו וע"כ שניהם באכילה דהא אינו יודע איזהו חטאת (משא"כ באחיות לא קידש אם קידש א' מב' אחיות לא הוי קדושין כלל מחמת שקדושין שאין מסורין לביאה לא הוי קדושין) שחט שני אשמות לשם אשם א' דהיינו שקידש א' מתוך שתים המזבח בורר את הראוי לו דבאמת הא' מהן הוא קדוש ושתיהם אסורים באכילה מחמת שאין אנו יודעים איזה מהם קדוש:

וע"ז אומר ר' זעירא בשם ר' יוחנן שחט את לשמו ואת השני לשמו כיפר שאין הראשון שלא כשר אלא מכח שמו הבא אחריו אבל שחט הראשון לשמו והשני שלא לשמו אם כיפר הראשון על מה השני בא ומכפר על טומאה שאירעה בין זה לזה וזהו אגב דאמר לה בפ"ק דשבועות ה"ב) אמר נמי הכא כדרך הירושלמי ואינו שייך לכאן) והנה בספרי נ"י (ס' א' שם) ביארתי דמיירי באשםשכשר שלא לשמה אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה. וע"כ הראשון כשר והשני ג"כ כשר דכיון דלא עלה לבעלים לשם חובה צריך להביא השני דהא הפריש שניהם לאחריות אבל אם שחט הראשון לשמה והשני שלא לשמה על מה השני בא ומכפר ולא כמו שפירשו הק"ע והפ"מ דקאי על חטאת דהא חטאת פסול שלא לשמה ועיין במנחות (ד' מ"ח):

וכעת נראה לי לבאר דקאי נמי על חטאת דאם שחט הראשון שלא לשמו ואת השני לשמו כיפר (פי' דאיפשר דמותר לאכול הבשר ממ"נ דאם הראשון חטאת א"כ נפסל שלא לשמה וצריך להביא השני ומותר לאכול ואם לא הי' הראשון חטאת א"כ השני חטאת ובודאי דמותר לאכול וכן באשם נמי דינא הכי דהא באשם אף אם הוא כשר שלא לשמו אעפ"כ לא עלה לבעלים לשם חובה וע"ז אומר שאין הראשון שלא לשמו כשר אלא מכח לשמו הבא אחריו אבל אם שחט הראשון לשמו והשני שלא לשמו אם כיפר הראשון על מה השני בא ומכפר וא"כ יש ספק דילמא הראשון לא הי' חטאת והשני הוא החטאת או האשם וא"כ בחטאת פסול דאם הראשון הי' חטאת א"כ השני פסול ואם הראשון לא הי' חטאת א"כ פסול השני דהא נשחט שלא לשמו ובאשם חיישינן דילמא הראשון הי' אשם וא"כ השני לא הי' צריך לאשם וע"כ פסול (ועיין בפסחים (דף ע"ב) אמר רב הונא אשם שניתק לרעי' ושחטו סתם כשר לעולה אלמא קסבר לא בעי עקירה אי הכי כי לא ניתק נמי גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה]:

וע"ז אומר ובפסחים לא כיפר פי' אם הפריש לפסח א' משתים שאין הפסח בא אלא לאכילה ע"כ אעפ"י שבאמת הא' הוא קדוש אעפ"כ כיון שאין יודע איזה הפסח וא"כ אי אפשר לאוכלו ואכילת פסחים מעכבת ודלא כר' נתן דר' נתן אומר יוצאים בזריקה בלי אכילה פי' דזהו דלא כר' נתן דלר' נתן כיון דאכילת פסחים מעכבא ע"כ כיון שהוא קדוש וקמי שמיי' גלי' ע"כ יוצא בפסח כמו בחטאת. [עכ"פ מה שא' מן השתים הוא קדוש אין תלוי בברירה]:

[ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ה דפסחים) שחטו שתתכפר בו חצי חבורתו ר' יונה פוסל נעשה כמתפיש כפרת אלו לאלו מאחר שלא נתכפר לאלו לא נתכפר לאלו ור' יוסי אמר כשר במחזירא תנינא חזר בו ר' יוסי א"ל רבי פנחס לא כן אולפן רבי כשר וא"ל הא קביעא גבך במסמרא:

והנה בספרי ע"י (ס' ז') ביארתי דנראה דהטעם משום דאין ברירה לומר שהוברר שלאלו נתכוין ומאחר שלא נתכפר לאלו לא נתכפר לאלו ולא אמרינן דהחצי חבורה שיהי' אוכלים בסוף הוברר דלאותם נתכוין כו' ע"ש:

וכעת לא נראה שיפלגו בדין ברירה ועוד דהא הכא לא אמר לחצי חבורת' שיברר אח"כ (וכמו שהבאתי תחילה מה שכתב הריטב"א בענין המקדש אחת מב' אחיות) ע"כ נראה לי דמעיקרא הי' פליגי בזה דשחטו שתתכפר בו חצי חבורת' וא"כ הפסח נשחט לאוכליו ושלא לאוכליו אך שאינו יודע מי הם לאוכליו ומי הם שלא לאוכליו וע"כ ר' יונה פוסל דכיון סוף כל סוף אינו יודע מי הם לאוכליו ומי הם שלא לאוכליו וא"כ הוי כמו שהוא כולו שלא לאוכליו כיון שאינו יודע א"כ לא יוכלו כולם לאכול והוי כמו שהוא כולו שלא לאוכליו וע"ז אומר נעשה כמתפיש כפרת אלו לאלו ומאחר שלא נתכפר לאלו לא נתכפר לאלו ור' יוסי אומר כשר פי' לרבנן דאכילת פסחים לא מעכבא וע"כ כיון שבאמת הוא נשחט שתתכפר בו חצי חבורת' וא"כ חצי חבורה הם לאוכליו ולאוכליו ושלא לאוכליו כשר ובמחזירא תנינא חזר בו ר' יוסי. ולכאורה איפשר לומר דממ"נ אפ' לר' נתן בעינן גברא דחזי לאכילה ואע"ג שביארתי במ"א בהירושלמי (פ"ז דפסחים ה"ה) דלשיטת הירושלמי לא בעינן אפי' גברא שיהא חזי לאכילה בהא דשחטו בטהרה ונטמאו הבעלים יזרק הדם בטהרה ולא יאכלו הבשר בטומאה ר' לא בשם ר' יוחנן ר' נתן הוא דר' נתן אמר יוצאים בזריקה בלא אכילה אע"ג דגברא לא חזי לאכילה אך זהו כמו דס"ל לר' אלעזר בפסחים (דף ע"ח) והתוס' כתבו דאפי' לר' אלעזר בעינן בשעת שחיטה שיהא גברא דחזי לאכילה]:

ומעתה נחזור לענין הראשון ולבאר עוד הירושלמי שם מחלפא שיטתי' דרשב"ל תמן הוא אומר מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה והכא הוא אמר הכין מן דאצרכת לה חזר ופשטה:

והענין היא כמו שביארתי דהא דרשב"ל אומר אפי' הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה ואמר אוף הכא למפרע חולין הוציא וא"כ סובר ר"ל דאם אינו בא לסוף לידי בירור אז אינו קדוש כלל וא"כ אמאי אמר ר"ל מועלין בתרומה לפי חשבון שלשה לוגין א דבמעילה (דף י"ב) אמר ר"ל אין מועלין בפרוטה אלא פי חשבון שלשה לוגין דס"ל דאין המים מקדשים אלא כשיעור שלשה לוגין והתוס' כתבו שם דחינו מועל אלא בשלשה לוגין האחרונים ע"ש) ולשיטת הירושלמי מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה לוגין דמשערין לפי ערך הג' לוגין אם כבר שתה שו"פ לפי ערך השלשה לוגין מעל:

וע"ז פריך מחלפא שיטתי' דר"ל (פי' דהא ר"ל אומר אפי' הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה אוף הכא למפרע חולין הוציא וא"כ לא קדוש כלל ואמאי אמר ר"ל מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה לוגין) וע"ז משני מן דאצרכת לה חזר ופשטה ופי' לאחר שהקשה ר"ל דכמו דהתם אמרינן למפרע טבל שתה דכיון שלא בא לידי הפרשה לא הוי תרומה כלל ה"נ לא תקדש כלל, אך לאחר שתירצו דהטעם דהתם תלוי בהפרשה וע"כ כיון שלא הפריש הוי טבל משא"כ הכא דלא תלוי בהפריש ע"כ קדוש רק שאינו יודע איזה פרוטה קדוש:

ולכאורה קשה מהא דאמרינן בסוכה (ד' מ"ט) כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מע"ש חבית של זהב שאינה מקודשת כו' ואמאי ניתי במקודשת (ופירש"י דקא ס"ד אין הכלי מקדש קדושת הגוף ליפסל בלינה אלא א"כ דעתו שיקדש הכלי אם יש בהם יותר מכשיעור אין ראויין לכלי ואין הכלי מקדשן דאין מקדשן אלא הראוי להם) אמר זעירא קסבר אין שיעור למים וכלי שרת מקדשין שלא מדעת ואי מייתי להו במקודשת אפסילא להו בלינה וא"כ אם הוי שיעור למים לא הי' קדוש כלל חזקי' אמר כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו לדעת נתקדש (ופירש"י הא ודאי מצית למשמע מינה דאין שיעור למים וכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו מקידוש ידים ורגלים מילאן עכ"פ לכולהו אמוראי אמרינן דאם יש שיעור למים ובכלי יש יותר מג' לוגין לא קדוש כלל:

וכן כתב רש"י בזבחים (ד' ק"ו) ת"ר המנסך מים ג' לוגין בחוץ חייב ראב"ש אומר אם מילאן לשם חג חייב אמר רנב"י ביש שיעור במים קמיפלגי ופירש"י דקאמר ת"ק המנסך שלשה לוגין חייב והוא הדין יותר מג' לוגין דיש בכלל מאתים מנה ואף על גב דמלינהו בכלי קדשינהו בכלי דאין שיעור למי החג למעלה. ואתא ר"א לומר והוא שמילאן לשם חג כדרך מילואן דהיינו שלשה לוגין ותו לא כדתנן צלוחית של זהב מחזקת כו' אבל אי הוה טפי לא קדשינהו כלי דלא חזי ליה דיש שיעור למים ואין כלי שרת מקדשין אלא הראוי להם אלמא דאי אמרינן יש שיעור למים אין הכלי מקדש כלל וא"כ איך אמרינן בירושלמי דלר"ל דסבר דיש שיעור למים מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה לוגין:

ע"כ נראה לי דתלוי בזה. דאי אמרינן דכלי שרת מקדשין שלא מדעת ע"כ אם יש יותר משלשה לוגין למאן דס"ל דיש שיעור למים לא קדוש כלל אבל אי אין כלי שרת מקדשין אלא מדעת ע"כ כיון דכוונתו לקדש שלשה לוגין ולא יותר ע"כ נתקדש הג' לוגין אלא שאינו יודע איזהו. וע"כ אומר הירושלמי דמועלין בפרוטה לפי חשבון ג' לוגין [ולפי"ז יתבאר שלא כמו שכתב המ"ל וה"ג מהלכות פסולי המוקדשין הלכה י"ח] וז"ל וטעם דהא דקיי"ל דכלי שרת מקדשין כל דבר הראוי להם מ"מ כל דבר שיש שיעור ונתן בכלי שרת יותר מכשיעור לא נתקדש כלל וזה יתבאר בפ' לולב וערבה (ד' מ"ט) דפריך בגמרא ואמאי ניתי במקודשת ואמר זעירא אין שיעור למים משמע דאם היה שיעור למים אינם ראוים לכלי ואין הכלי מקדשן וכמו שפירש"י שם וחזקי' ור' ינאי כולם מודים בדין זה כמבואר שם ולפי מה שאבאר, יהיה זה דווקא אי אמרינן דכלי שרת מקדשין שלא מדעת אבל אם כלי שרת אין מקדשיןאלא מדעת ע"כ קדוש וכמו שאבאר וא"כ לפי מה שפסק הרמב"ם שם (הלכה כ') דכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת א"כ אפילו יותר מכשיעור מקדש כשיעור וכמו שאבאר ודוק וע"כ ניחא בסוכה (ד' מ"ט) דפריך ואמאי ניתי במקודשת וכמו שפירש"י דקס"ד דאם יש יותר מכשיעור אין הכלי מקדש כלל היינו אי אמרינן דכלי שרת מקדשין שלא מדעת. דאם כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת בודאי קשה כיון דאין כלי שרת מקדשין אלא מדעת א"כ כיון דאין כונתו שיתקדש אינם נפסלין בלינה אלא דהקושי' היא דאפילו אי כלי שרת מקדשין שלא מדעת. אעפ"כ כיון דיש שיעור למים לא נתקדש כולו וע"ז אמר ר' זעירא קסבר אין שיעור למים וכלי שרת מקדשין שלא מדעת וע"כ אינו יכול להביא במקודשת שנפסלים בלינה כיון דאין שיעור למים וכלי שרת מקדשין שלא מדעת:

אך לפי"ז קשה הא דאמרינן שם חזקי' אמר כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו לדעת נתקדש ופירש"י הא ודאי מצית למשמע מינה דאין שיעור למים אבל קידוש שלא מדעת לא שמעינן מינה וטעמא דמתניתין דלא מייתי במקודשת דמאן דחזי להו למחר דשקלי להו מתוך כלי שרת סבר לדעת שיקדשם כלי ניתנו בו מאתמול וכיון דאין שיעור למים קדשום הכלי וקא חזי דמנסכי להו ש"מ אין לינה מועלת בנסכים ונפקא מינה חורבה. ובאמת הכי מוכח דחזקיה לא מדחה אלא ההוכחה דכלי שרת מקדשין שלא מדעת אבל לא ההוכחה דאין שיעור למים מדקאמר אח"כ אמר ר' ינאי אמר ר' זירא אפילו תימא יש שיעור למים וכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת משמע דחזקי' אינו מדחה רק ההוכחה דכלי שרת אין מקדשין שלא מדעת אבל לא הא דאין שיעור למים:

וא"כ משמע מזה דאפילו אי אמרינן דכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת אפ"ה צריך לומר דאין שיעור למים דאל"ה לא היו מתקדשים כלל אך אפשר לומר דאם יאמרו שלדעת נתקדש היינו שיאמרו שטעה בזה שלא יהא רצונו להתקדש אע"ג דאם ירצה שיתקדש תיפסל בלינה אעפ"כ יאמרו שלא ידע מזה ומילאן לדעת. א"כ בודאי דלח ידע שיהיה כונתו רק לקדש ג' לוגין וא"כ היה ודאי כונתו לקדש הכל ואם כן לא קדשו. ע"כ מוכרחין אנו לומר דס"ל לתנא דמתניתין דאין שיעור למים [וכה"ג כתב המ"ל בפ"ג מה' פסולי המוקדשין ה"כ) שהקשה מהא דאמרינן במנחות (ד' צ') וכי נעקר מאי הוי גברא למה שצריך קא מכוין ותירצו משמי' דרב זאת אומרת כלי שרת מקדשין שלא מדעת ולפי שסבר חזקי' אימא דטעמא משום שמא יאמרו לדעת הם ושמא שאני התם דאין שיעור למים ואיכא למיחש שמא יאמרו אבל הכא דאיכא שיעור ליכא למיחש ודוק]:

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ד דסוכה ה"ז) דאמרינן שם למה לי שאינה מקודשת ואפילו מקודשת לא כן אמר ר' אחא ר' חנינא בשם ר' אסי וקדשת את המזבח והיה המזבח קודש קדשים מה המזבח אינו מקדש אלא בדעת אף הכלים לא נתקדשו אלא בדעת חזקי' אמר שלא יהיו אומרים ראינו מים שנתקדשו לקידוש ידים נפסלין בלינה דבית ר' ינאי אמרין שלא יהיו אומרים ראינו מי החג נפסלים בלינה ר"י אומר מפני מראית העין ולא ידעין אין כהדא דחזקי' אין כהדא דר' ינאי ד"ה וכתב הק"ע ה"ג אין ד"ה וה"פ או שחשש ר' יוחנן לדברי שניהם והוא דחוק דכיון שחושש שלא יאמרו ראינו מי החג נפסלים בלינה דהיינו שיאמרו לדעת מילאן. א"כ מה צריך לומר שמא לקידוש ידים ורגלים מילאן:

ע"כ נראה לי דגרסינן איפכא וכמו דאיתא בש"ס דילן חזקי' אמר שלא יאמרו ראינו מי החג נפסלים בלינה והוא כמו דאיתא בש"ס דילן חזקי' אמר כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו לדעת נתקדש] דבית ר' ינאי אמרין שלא יאמרו ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה. והנה להתירוץ של חזקי' (כמו שהגהתי) שלא יהיו אומרין ראינו מי החג שנפסלין בלינה דהיינו שיאמרו לדעת מלאן. עכ"ז מוכרחין אנו לתרץ שזהו אי אמרינן דאין שיעור למים וכמו שפירש"י דאי יש שיעור למים א"כ לא היו מקודשים אבל לדבית ר' ינאי דמתרצים שלא יהיו אומרין ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה א"כ מתורץ אפילו אי אמרינן דיש שיעור למים כיון שהחשש הוא שלא יאמרו ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה והנה אמרינן שם (פ"ד ה"ו) אית תנא תני יש להם שיעור אית תנא תני אין להם שיעור פי' וא"כ פליגי בזה תנאי וא"כ תירוץ של חזקי' לא אתי ככ"ע דלמ"ד יש להם שיעור לא אתי דא"כ לא היו מתקדשים אבל לדבית ר' ינאי דמתרצים שלא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מילאן. אתי אפילו למ"ד יש שיעור למים:

וע"ז אומר הירושלמי ר"י אומר מפני מראית העין ולא ידעין אין כהדא דחזקי' אין כהדא דר' ינאי דברי הכל פי' דר' יוחנן שתירץ דחששו למראית העין לא ידעו אם זהו כחזקי' דהיינו שלא יאמרו לדעת מלאן א"כ אתי דווקא כמ"ד אין שיעור למים אם כהדא דבית ר' ינאי דהיינו שלא יהיו אומרים לקידוש ידים ורגלים מילאן וא"כ אתי ככ"ע אפילו למ"ד דיש שיעור למים ע"ז אומר ר' יוחנן אמר מפני מראית העין ולא ידעין אין כהדא דחזקי' אין כהדא דר' ינאי דברי הכל (פי' דאם הטעם כר' ינאי אתי כדברי הכל) ודוק

אך מהסוגי' דמנחות משמע איפכא דאמרינן במנחות (ד' ע"ח) איתמר תודה ששחטה על שמונים חלות חזקי' אמר קדשו ארבעים מתוך שמונים ור"י אמר לא קדשו ארבעים מתוך שמונים אמר ר' זירא הכל מודים היכא דאמר לקדשו ארבעים מתוך שמונים כו' אביי אמר דכ"ע לקרבן גדול קא מכוין (כן הוא הגירסא לפירש"י שם) ובכלי שרת מקדשין שלא מדעת קא מפלגי מר סבר כלי שרת מקדשין שלא מדעת ומר סבר אין כלי שרת מקדשין שלא מדעת ופירש"י מ"ד קדשו קסבר כלי שרת מקדשין מה שראוי להם שלא מדעת בעלים ומ"ד לא קדשו קסבר אין מקדשין אלא מה שנתכוונו הבעלים לקרבן גדול דהיינו שמונים ופסול שחיטה לקדש שלא מדעת בעלים שאעפ"י שהבעלים נתכוונו לשמונים הסכין לא קידש אלא מ' שראוים לזבח אלמא דאם כלי שרת מקדשין שלא מדעת אינם מקדשים אלא הראוי להם וא"כ הכא נמי לא יקדשו אלא הראוי להם:

אך זהו לגירסת רש"י ופירושו אבל לפי הגירסא דאיתא בגמרא אביי אומר דכ"ע לאחריות קא מכוין ובכלי שרת מקדשין שלא מדעת קא מפלגי מר סבר כלי שרת מקדשין שלא מדעת כו' ולפי זה משמע דהפי' הכי הוא דאם מכוין לאחריות ע"כ אם כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת ע"כ מועיל כונתו מה שנתכוין לאחריות. אבל אם כלי שרת מקדשין שלא מדעת א"כ אין מועיל כונתו וע"כ אינו קדוש כלל אם שחטה על שמונים חלות:

ואפילו לפי פירש"י איפשר לומר דהתם הקידוש הוא לא בכלי שיש לה תוך אלא ע"י סכין כמו דאמרינן לקמן מר סבר כיון דלית לי' תוך אינה מקדשת בכלי שרת כו' ומר סבר סכין אלימא מכלי שרת דאע"ג דלית ליה תוך מקדשא כו' וע"כ מקדש מה דחזי לי' דהיינו מ' חלות אבל מה שהקידוש הוא ע"י תוך ע"כ אם מונח בתוכו יותר ואינו ראוי לקדש כל מה שיש בו על כן אינו קדוש כלל:

ועוד נראה לי לבאר הירושלמי יותר והוא דרשב"ל בעי קומי ר' יוחנן מה בין האומר בכיס ומה בין האומר מן הכיס פי' מה בין רישא דהאומר בכיס דס"ל לר"ע כיון שהוציא את הראשונה מעל ומה בין סיפא דתנן מודה ר"ע לחכמים באומר פרוטה מן כיס זה הקדש שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס (ועדיין לא תירץ רשב"ל זה הקושי') ואומר אח"ז רשב"ל אומר אפי' הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה וחמר (צ"ל נאמר) אוף הכא למפרע חולין הוציא (פי' מהו החילוק שבשני לוגין שאני עתידלהפריש אמרינן שמא תבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע וא"כ כיון שלא בא לידי מעשה של הפרשה הוי טבל מעיקרא ולא אמרינן שמעורב התרומה בחולין אלא הוי טבל גמור וא"כ נאמר אוף הכא למפרע חולין הוציא (פי' כיון שלא בא לבסוף לידי מעשה של הפרשה נאמר שלמפרע קולין הוציא וא"כ אמאי אמר ר' עקיבא כיון שהוציא את הראשונה מעל:

וע"ז אומר אלא כאן תלוי בהפרשה ופי' ובזה מתורץ ב' הקושיות שהקשה ר"ל והענין הוא שמתרץ דהא דאמרי' שאם תבקע הנוד שותה טבלים למפרע והוי טבל גמור הוא משום דהתם תלה בהפרשה. וע"כ כיון שנבקע הנוד ולא בא לבסוף לידי מעשה של הפרשה ע"כ הוי טבל גמור. משא"כ הכא שאמר פרוטה בכיס זה הקדש לא תלה כלל בהפרשה. וע"כ יש פרוטה בכיס זה אלא שלא הובררה הפרוטה וא"כ בזה מתורץ הקושי' הראשונה שהקשה ר"ל ג"כ. והוא שיש חילוק בין האומר פרוטה בכיס זה הקדש דלא תלה כלל בהפרשה. ע"כ יש פרוטה בכיס זה שהוא של הקדש אלא שלא הובררה. וע"כ אמר ר"ע כיון שהוציא הראשונה מעל משא"כ בסיפא שאומר פרוטה מן כיס זה הקדש שכונתו הוא שאם יפריש פרוטה מן כיס זה שיהי' של הקדש וכמו שביארתי לעיל שיש חילוק דבש"ס דילן בעירובין (ד' ל"ז) אמרינן דהאומר מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס ר' יוסי אומר מחולל כו'. איפוך ר' יוסי אומר לא חילל ואמרינן שם דהטעם הוא משום דס"ל דאין ברירה ובירושלמי לעיל אמרינן טעמא דר' יוסי משום מסויים (כצ"ל) כו' כהדא דתני מ"ש שבחפץ זה מחולל על סלע שבכיס זה כו' ר' יוסי אומר לא חילל. ולכאורה למאי קאמר דהטעם משום מסויים ואמאי לא קאמר דלית לי' ברירה. ואיפשר לומר דהטעם דבש"ס דילן אמרינן מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס. וע"כ כיון דאין ברירה ע"כ לא חילל דהא לא הוברר הסלע. אבל בירושלמי דקאמר סלע שבכיס זה. א"כ אם הטעם משום דאין ברירה הוא מחולל על הסלע כיון דלא תלה בהפרשה אלא שאינו מבורר הסלע כיון דלא תלה בהפרשה ואמר סלע שבכיס זה. וא"כ אמאי קאמר ר' יוסי דלא חילל אלא דהטעם משום שהוא אינו מסויים. ע"כ אינו מחולל כלל]. וא"כ יש חילוק בין האומר סלע שתעלה בידי מן הכיס ובין שאומר סלע שבכיס זה וא"כ הכא נמי יש חילוק בין האומר פרוטה בכיס זה. ובין האומר פרוטה מן כיס זה משמע הפרוטה שיפריש:

וע"כ אומר מודה ר"ע לחכמים באומר פרוטה מן כיס זה הקדש. שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס פי' ולא מעל כלל. והטעם כיון דנא בא לידי מעשה של הפרשה א"כ הוי חולין מעיקרא. וא"כ יש חילוק בין רישא שאמר פרוטה בכיס זה הקדש שאינו תלוי בהפרשה. וע"כ הוי הפרוטה הקדש אלא שלא הובררה. וע"כ סובר ר"ע דכיון שהוציא את הפרוטה מעל. משא"כ בסיפא שאומר פרוטה מן כיס זה הקדש שתלה בהפרשה. וע"כ אומר שמודה ר"ע שמוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס. והוי כולו חולין. וע"כ הקשה ר"ל תחילה מה בין האומר פרוטה בכיס זה הקדש. ומה בין האומר פרוטה מן כיס זה ולא תירץ ע"ז. ואח"כ חזר והקשה דאפי' הוציא את כל הכיס לא מעל כמה דתימר למפרע טבל שתה. נאמר אוף הכא למפרע חולין הוציא. וע"ז תירץ אלא כאן תלוי בהפרשה. פי' בהא דלוגין משא"כ הכא ברישא אינו תלוי בהפרשה ע"כ קדוש הפרוטה אלא שאינה מבוררת איזה היא. וע"כ אומר אלא כאן תלוי בהפרשה שבזו מתורץ הקושי' הראשונה ג"כ:

וע"ז אמר ר' יונה כאן וכאן תלוי בהפרשה. ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל כאן וכאן אינו תלוי בהפרשה. (פי' שבאמת בסיפא אין הכוונה דהפרוטה שתעלה מן הכיס. וע"כ אומר מודה ר"ע כו' שמוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס והטעם כיון דלא בא לידי הפרשה. דא"כ איך אמרינן מודה ר"ע לחכמים דהא חכמים אומרים תחילה עד שיוציא את כל הכיס. אבל במוציא את כל הכיס מעל ובסיפא באומר פרוטה מן כיס זה הקדש שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס. דכיון דלא בא לידי הפרשה הוי הכל חולין) אלא דבאמת כאן וכאן אינו תלוי בהפרשה אך הטעם הוא דנעשה כאומר אל יצא הכיס הזה מידי פרוטה הקדש. וכמו דאמרינן בש"ס דילן במעילה (ד' כ"א) מ"ש רישא ומ"ש סיפא. א"ל סיפא באומר לא יפטור כיס זה מהקדש. וע"כ הפרוטה האחרונה היא מבוררת. וע"כ קדוש הפרוטה האחרונה וע"כ אמר ר' יונה כאן וכאן אינו תלוי בהפרשה (כצ"ל) נעשה כאומר אל יצא הכיס הזה מידי פרוטה הקדש [וע"כ קדוש הפרוטה האחרונה והוי כמו דחכמים אומרים ברישא דלא מעל עד שיוציא את כל הכיס. והכא נמי הפרוטה האחרונה היא קדושה אבל בסיפא נמי אינו תלוי בהפרשה. דא"כ אם לא הפריש הפרוטה האחרונה נמי אינה קדושה:

וע"ז מקשה הש"ס מחלפא שיטתי' דרשב"ל תמן הוא אומר מועלין בפרוטה לפי חשבון (פי' במעילה דאם נתן לצלוחית יותר מג' לוגין. ע"כ קדושים המים רק שלשה לוגין ומועלין בפרוטה לפי חשבון ג' לוגין. והירושלמי סובר דאין כלי שרת מקדשין אלא מדעת] אלמא דלא אמרינן דכיון שאינו מבורר אינם קדושים כלל. אלא דקדשי ואינו מבורר היכן הם. ע"כ אמר מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה לוגין דיש בילה ביון ושמן. ולא קאמר שתלוי בהפרשה שתחילה אין מועלין כלל אלא דלבסוף כשיקח שלשה לוגין. הי' קדוש השלשה לוגין. אבל כל זמן שהוא מעורב אינו קדוש כלל אלא דצריך לומר דהטעם משום דאימתי אמרינן דתלוי בברירה היינו אם תולה בהפרשה. אבל אם אינו תולה בהפרשה קדשי כל היכא דאיתא אלא שאינו מבורר וא"כ כיון דיש בילה בדבר הלח. ע"כ אמר מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה לוגין

וא"כ כיון דר"ל אמר מועלין בפרוטה. א"כ מוכח דס"ל לחלק בין אם תולה בהפרשה לאינו תולה בהפרשה. וא"כ אמאי הקשה כמה דתימר למפרע טבל שתה אוף הכא נאמר דלמפרע חולין הוציא הא אמר בעצמו דכיון דאינו תולה בהפרשה קדשי כל היכא דאיתא. וע"כ אמר מועלין בפרוטה לפי חשבון ג' לוגין. וע"ז אומר מן דאצרכת לה חזר ופשטה (פי' לאחר שהקשה ר"ל אפי' הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה אוף הכא נאמר למפרע חולין הוציא. ותירץ דאלא כאן תלוי בהפרשה והוא לאחר שאמר תירוץ זה וחילק בין תולה בהפרשה לאינו תולה בהפרשה דאם אינו תולה בהפרשה קדוש אלא שאינו מבורר היכן הוא. וע"כ אמר אח"ז הדין דמועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה לוגין דכיון שאינו תלוי בהפרשה א"כ קדוש מיד אלא שאינו מבורר היכן הוא וע"כ אמר מועלין בפרוטה לפי חשבון ג' לוגין ודוק: