נועם ירושלמי על דמאי ז:ד:ג

תמן תנינן המניח פירות להיות מפריש עליהם כו' מעשר שני כו' (כצ"ל) הדא מתניתין דלא כר' יוסי וכר"ש תמן למפרע נתקלקלו ברם הכא מאובדן ואילך נתקלקלו [ עיין בהמפרש מהרא"פ שפירש דהתם הי' לו חזקת תרומה אבל הכא לא הי' חזקת תרומה מעולם ושנה בזה והעיקר הוא כמו שביארתי בספרי נ"י על הא דאמרין בירושלמי (פ"ג דגיטין ה"ח) דתנן המניח פירות להיות מפריש עליהם מפריש עליהם בחזקת שהן קיימים אם אבדו ה"ז חושש מעל"ע כו' תמן תנינן הלוקח יין מבין הכותים תני ר' יוסי ור' שמעון אוסרין שמא תבקע הנוד כו' וה"נ צריך למיחש שמא יתקלקל אמר ר' זעירא תמן למפרע נתקלקל (פי' דהתם הקלקול למפרע דכיון שלא יבוא בסוף לידי הפרשה א"כ נתקלקל למפרע ושותה טבלים אבל הכא אף שאיפשר שימצא אח"כ שהחמיצו אעפ"כ לא חיישינן שמא יחמיץ אח"כ דאפי' אם יחמיץ אח"כ מאי איכפת לן הא מ"מ לע"ע לא החמיצה וכ"ת הא אם יחמיץ אח"כ ה"ז חושש מעל"ע א"כ גם התם למפרע נתקלקל זה אינו דהתם אם מוצא שהחמיץ ה"ז חושש מעל"ע דשמא החמיץ מקודם וע"כ מוקמינן בכל שעה אחזקה שלעבר דודאי לא החמין מקודם וממילא לא חיישינן שמא ימצא אח"כ שהחמיץ מעל"ע כיון דהשתא לא החמיץ אבל גבי בקיעת הנוד חיישינן שמא תבקע הנוד אח"כ ונמצא שותה טבלים למפרע והפ"מ והק"ע נדחקו בזה מאוד והק"ע פי' תמן למפרע נתקלקל כשתבקע הנוד הרי הכל מקולקל משא"כ כאן כשנעשה חומץ אין לחוש אלא מעל"ע ולא מקודם והוא דחוק והעיקר כמו שביארתי כיון דמוקמינן אחזקה שלא החמיץ ע"כ לא חיישינן שמא יתחמץ אח"כ בתוך מעל"ע ודוק:

ומזה מוכח כמו שפיר"ת בקדושין (דף מ"ב) שנחלקו ר"ת ור' מנחם מיוני בקטנה שהלך אבי' למדינת הים והשיב ר' מנחם דאע"ג דשמא קידש לא חיישינן חיישינן לשמא יקדש והשיב ר"ת דהשתא דאתית להכי אף כשהיא קטנה מותרת דכיון דלא חיישינן שמא קידש א"כ היא מותרת לעולם דכל שעה ושעה יש לנו לומר דלא קידש עדיין ואפי' חיישינן שמא יקדש כו' ולא דמי לשמא ימות דהתם מיירי כו' שהגט חל שעה א' לפני מיתתו ואיכא למימר דמיד ימות נמצא דכל שעה אסורה לאכול בתרומה ואיכא למימר שמא ימות כו' ע"ש ומהירושלמי שמחלק ר' זעירא תמן למפרע נתקלקל הכא מאובדן ואילך נתקלקל משמע כפיר"ת דהא דחיישינן שמא ימות הוא משום דהקלקול למפרע משא"כ בשמא יקדש דכל שעה מותרת ע"כ אפילו לשמא יקדש שהוא זמן דלהבא נמי לא חיישינן ודוק.