נועם ירושלמי על דמאי ו:ה:ג

שם תני שוין שאין מוכרים גדיש של חטין ועביט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה ועביט של ענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על דר' יוחנן דר' יוחנן אמר כשם שאמרו קטן חומרין כך אמרו מעטן של זיתים חומרין ופי' המפרש מהרא"פ כשם שאמרו קטן חומרין בטהרות תנן בבבלי סוף מס' קדושין ר"מ מטהר וחכמים מטמאין וא"ר יוחנן הא דטימאוהו לקטן זה לפי שחכמים עשאוהו כמי שיש בו דעת לשאול כו'

והנה כבר ביארתי בספרי נ"י שאין זה דומה להא דמעטן של זיתים וע"כ ביארתי שזהו הא דאמרינן בחולין (דף י"ג) דבעי ר' יוחנן קטן יש לו מחשב' ואמרינן שם מ"ש מחשב' דלא קא מיבעי לי' דתנן אין להם מחשבה מעשה נמי לא תיבעי לי' דתנן יש להם מעשה ואמרינן התם כי קא מיבעי לי' מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כו' הא נמי א"ר יוחנן חדא זימנא דתנן המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה ויורד עליהם הטל אינן בכי יותן העלום חש"ו אע"פ שנתכוין לכך אין בכי יותן מפני שיש להם מעשה ואין להם כו' ואמר ר' יוחנן ל"ש אלא שלא היפך בהם אבל היפך בהם ה"ז בכי יותן הכי קא מיבעי לי' דאורייתא או דרבנן כו' ופשיט יש להם מעשה ואפי' מדאורייתא כו' מחשבה ניכרת מתוך מעשה מדאורייתא אין לו מדרבנן יש לו. והיינו לחומרא וע"כ קאמר כשם שאמרו קטן חומרין כך אמרו מעטן של זיתים חומרין פי' כשם שאמרו קטן חומרין. היינו משום דלא עביד מעשה. אלא דמוכח המחשבה מתוך המעשה. רק כיון דלא חזינן דעביד מעשה בידים ע"כ לא הוה מעשה ממש:

וכך מעטן של זיתים חומרין. וכמו שכתבו התוספ' במעילה (ד' כ"א) בד"ה אמר ר' אלעזר על הא דאמר עשאוהו כמעטן של זיתים פי' כיון דניחא לי' לב"ה במאי דעביד חש"ו ה"ל כשליח דתנן הזיתים מאימתי מקבלים טומאה כו'. ויש לתמוה דאטו לא שמעינן מכמה דוכתין ההיא דרשא יותן דומי' דכי יתן דכיון דניחא לי' כו'. וה"ל לאתויי נמי בעודהו הטל עליו ושמא התם איכא מעשה מיהא בידי שמים להכי אייתי ההוא דזיעת הזיתים דממילא ודמי לשלח ביד חרש דכממילא דמי כו' עכ"ל. וע"כ מדמה הירושלמי מעטן של זיתים לקטן וכמו דבקטן אם היפך עליהם שירד עליהם הטל הוי מדרבנן ומשום דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו הוי דרבנן כן ה"נ כל הניחותא דמעטן של זיתים הוא נמי מדרבנן. וע"כ אומר אהא דפריך וכי עביט של ענבים לאתורה היא ע"כ אמר לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר כשם שאמרו קטן חומרין כך אמרו מעטן של זיתים חומרין והוא רק מדרבנן וכמו שביארתי והמפרש מהרא"פ שגה בזה:

ובזה יתבאר הא דאמרינן התם ר' חזקי' אמר בשם ר' ירמי' מה פליגי בחיבורין לפי שכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור. וכא אפי' מעוך חיבור הא הכשירן תורה (פי' שלא אמר שהוא דרבנן רק על חיבור שהוא ע"י מעוך דנשוך הוי חיבור). ואפשר דר' יוחנן לטעמי' דירושלמי (פ"ג דחלה) א"ר אימי איתפלגון ר"י ור"ל ר' יוחנן אמר הנשוך תורה רשב"ל אמר אין הנשוך תורה כו' מן מה דתנן תמן המכניס חלות ע"מ להפריש ונשכו ב"ש אומרים חיבור בטבול יום. וב"ה אומרים אינו חיבור. הדא אמרה שאין חייבים עליו משום טמא כו' א"ל ר' יוחנן שני' הוא בטבול יום כו'. וא"כ קסבר ר' יוחנן דהנשוך תורה. אבל המעוך אינו תורה וכא אמר אפי' מעוך חיבור וזה הוי מדרבנן קם ר' יונה עם ר' ירמי' א"ל את אמרת הכי א"ל אין מיני אפי' הכשירן הם חומרין (פי' שר' ירמי' אמר אין מיני פי' לפי סברתי שאני סובר אפי' הכשירן לא הוי רק מדרבנן) ופריך והתנן ושוין שאין מוכרין גדיש של חטין ועביט של ענבים ומעטן של זיתים אלא לחבר ולמי שיודע שעושה אותו בטהרה ועביט של ענבים לא תורה היא. ודכותה מעטן של זיתים תורה היא מאי בדין תיפתר כר"מ דר"מ אומר המוהל כמשקה ועיין בהמפרש מהרא"פ שפי' דהא דאמר דהכשירן ד"ת הוא כר"מ דאמר המוהל כמשקה ולמ"ד דמוהל לאו כמשקה לא מחמירין אפילו מדרבנן כו' וכל דבריו דחוקים מאוד]:

ע"כ נראה לי דהירושלמי ס"ל דלר"מ דאמר המוהל כמשקה ע"כ הוי מדאורייתא דמסתמא ניחא לי' אבל אי אמרי' דמוהל לא הוי כמשקה ואעפ"כ החמירו מדרבנן אבל מ"מ בעינן שיחשבהו משקה וכמו שכתבו התוספות בב"ב (ד' צ"ז) בד"ה לא צריכא כו' שכתבו ונראה לר"י דבגשמים בעינן תרתי שיחשוב אותן מתחילה שהם משקין ואח"כ בעינן דניחא לי' אבל שאר משקין כגון יין ושמן כיון דניחא לי' ממילא הם מכשירין אפי' לא יחשוב אותן להיות משקה. אבל קשה מהא דתנן במסכת מכשירין ומייתי לה בספ"ק דחולין המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה וירד עליהם הטל אינן בכי יותן ואם לכך נתכוין הרי זה בכי יותן ואעפ"י שלא החשיב אותו מתחילה להיות משקה ושמא טל חשוב טפי להיות משקה ממי גשמים עכ"ל. וע"כ איפשר שזיעת המעטן הוי כמו גשמים וע"כ בעינן דחשב עליהם להיות משקה כיון דמוהל אינו כמשקה וע"כ אעפ"י שהחמירו מדרבנן אעפ"כ בעינן דחשב עליהם שיהיה משקה וע"כ מדמה האי ניחותא דממילא למעשה דקטן אם היפך בהם דהוי מחשבה ניכרת מתוך מעשה דהוי מדרבנן להא דקטן. ובזה איפשר ליישב קושי' התוספות במעילה דאמאי לא מייתי במעילה (ד' כ"ב) הא דעודהו הטל עליו אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דהתם לא בעינן ניחותא שירד עליהם הטל אבל הכא במעטן של זיתים בעינן ניחותא להחשיבם משקה וע"כ אמר עשאוה כמעטן של זיתים ודוק: