נועם ירושלמי על דמאי ו:ב:ה

דף י"ב ישראל שקיבל שדה מישראל על מנ' שיהי' המעשרו' של זה אסור שאטלם אני ואתנם לזה מותר ולא דא היא קדמיתא (פי' מהו החילוק בין שאמר ע"מ שיהי' המעשרות של זה ובין שאמר ע"מ שאטלם אני ואתנם לזה) אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן ופי' המפרש רישא לא מייריבאם תרצה אלא אני מתנה אתך שתתן זה לכהן אסור אבל בסיפא ה"ק כו' אם תרצה אז מותר שהרי אינו כמוכרח לכך ואינו נראה כקונה המעשרות בשביל קבלנותו) א"ר יוסי הדא דתימר מותר כשקיבלה כדרך המקבלים (פי' שלא הוזיל בשביל כך והדא כשלא קיבלה כדרך המקבלים ופי' שהוזיל לבעלי' בשביל כסף אתי דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ב"ר חנינא דר"י ב"ר חנינא אמר אדם נותן מעשרותי' בטובת הנאה ר' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותי' בטובת הנאה (פי' שאסור לישראל הנותן ליטול מכהן בשביל טובת הנאה שהוא נותן לו כו'):

וצריך לבאר הא דאמר ר' אחא אם תרצה ביניהן ומשמע דהטעם הוא משום שאינו מוכרח לקיים התנאי וקשה דא"כ לא הוי תנאי כלל ועיין בב"מ (דף ס"ה) סיפא דא"ל מדעתי' ומה שכתב הרא"ש שם ודוק. וגם צריך לבאר הא דאמר אתי דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כריב"ח:

ונראה לי לבאר עפ"י מה שביארתי בספרי ע"י (ס' כ"ג) מה שכתב הפר"ח (בס' מ"ח) מי שקידש אשה ע"מ שאם תפול לפני יבם שתחלוץ אי אמרינן דהוי כמתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל או דילמא כיון דמן התורה מצי לחלוץ אינו כמתנה על מה שכתוב בתורה וכ"ש למ"ד דמצות חליצה קודמת והשיב כיון דמן הדין מצי לחלוץ או לייבם ה"ל מתנה על מה שכתוב בתורה וכ"ש למ"ד מצות חליצה קודמת. והביא ראי' מהא דאמרינן בפ' הזרוע (דף קל"ד) דכהן שמכר פרה לישראל ע"מ שהמתנות שלו אינו תנאי ונותן לכל כהן שירצה וכתבו התוס' משום דהוי כמתנה על מה שכתוב בתורה שהרשתו התורה ליתן לכל כהן שירצה:

וכתבתי שם שנראה לי שמזה אין ראי' שהרא"ש כתב שם דבתנאי לא מצי לאתנויי דלא שקיל הלוי חלף עבודתו אלא בשביל תנאי ע"כ פי' דלא יצא ידי נתינה בזה כמו דאמרינן בפ"ק דב"מ (דף י"א) מתנות כהונה נתינה כתיבה בהו חליפין דרך מקח וממכר הוא לפי"ז אין ראי' משם דהטעם הוא דאם מתנה ע"מ שיתן לו המעשר הוי מתנה על מה שכתוב בתורה הוא מטעם דאינו יוצא בה ידי נתינה תדע דאל"ה אמאי הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה הא מה שהתורה הרשתו ליתן לכל מי שירצה זכות ממון הוא דטובת הנאה ממון כו' עיי"ש וכן משמע בירושלמי (פ"ד דנדרים ה' ג') המתקן פירותי' של חבירו שלא מדעתו טובת הנא' של מעשרותי' ר' אבהו או' של מתקן ר' זעיר' אומ' של בעל הפירות מתניתא פליגא על ר"ל ותורם את תרומתו ומעשרותי' לדעתו (פי' אם איתא דטובת הנאה של בעל הפירות הא קא מהני לי') פתר לה בשלא יהא בהם טובת הנאה (פי' דמיירי בשהתנה שלא יהא לבעל הפירות טובת הנאה וע"כ אין טובת הנאה לבעל הפירות ומותר לתרום לו עכ"ל הירושלמי ולכאורה קשה כיון דמן הדין שייך טובת הנאה לבעל הפירות א"כ הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל אלא ודאי דזה לא הוי רק כדבר שבממון ע"כ תנאו קיים כו' אלא ודאי שהוא כמו שכתב הרא"ש משום דמגרע מצות נתינה דלא שקיל הלוי חלף עבודתו אלא בשביל התנאי וא"כ אין ראי' להא דחליצה:

וכתבתי שם שעכ"ז נראה כמו שכתב הפר"ח דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה כמו דאמרינן בקדושין (דף י"ט) תני' אידך המוכר את בתו ופסק ע"מ שלא לייעד נתקיים התנאי דברי ר"מ. וחכ"א אם רצה לייעד מייעד שהתנה על מה שכתוב בתורה. וכל המתנ' על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. ופריך ולר"מ תנאו קיים והתני' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה כו' אלמא אע"ג דיעוד ברשותו הוא דהא אם רוצה אינו מייעד דאמרינן בפ"ק דקדושין (ד' ח') לא ס"ד דומי' דיעוד מה יעוד אע"ג דאי בעי מייעד אי בעי לא מייעד אפ"ה כל היכא דלא מצי מייעד לא. דכיון דמן התורה יכול לייעד ה"ל כמתנה ע"מ שכתוב בתורה. וכמו שכתב הפר"ח:

וכן אמרינן בירושלמי (פ"ק דקדושין ה' ב') לאמה לאמה בלבד מלמד שהוא מוכרה לו ומתנה עמו ע"מ שלא יהיה עלי' יעודין דברי ר"מ וחכ"א לא עשה כלום שהתנה ע"מ שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ולית לי' לר"מ כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ואית לי' תנאי איפשר לקיימו בסופו (צ"ל אי איפשר לקיימו בסופו) וזה איפשר לקיימו בסופו (פי' דהא דאית לי' לר"מ דהמתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאו בטל היינו תנאי שאי איפשר לקיימו בסופו. דהא אינו יכול לעבור על מה שכתוב בתורה אבל זה איפשר לקיימו ולית לי' לרבנן תנאי איפשר לקיימו בסופו אית לי' תנאי ממון וזה תנאי הגוף ע"ש:

אלמא דשיטת הירושלמי הוא דהא דהוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה היינו דווקא אם אינו יכול לקיימו בסופו אבל יעוד דאי בעי לא מייעד זה לא הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה דהא אינו עוקר רק הרשות והרצון שתלת' התורה ברצונו ואפי' רבנן לא פליגי עליו אלא משום דהיעוד הוא תנאי הגוף משום שאינה במחילה. אבל בדבר שבממון שישנו במחילה ואינו עוקר רק הרשות והרצון לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה. והנה כבר ביארתי בספרי נ"י (ס' ט"ו) והבאתי דברי התוס' בגיטין (ד' פ"ד) דאפי' ר' יהודא שסובר דדבר שבממון תנאו קיים היינו דווקא בע"מ שתמחלי אבל אם מתנה ע"מ שלא יהא בו דין נזק הוי מתנה על מה שכתוב בתורה וא"כ הכא נמי אם המקבל מתנה שיתנו המתנות לכהן זה דווקא א"כ אעפ"י שאינו עובר על ד"ת הוי מתנה על מה שכתוב בתורה שהרשתו תורה ליתנה לכל מי שירצה וכמו שכתבו התוס' בחולין (ד' קל"ב) (וכמו שהביא הפר"ח ראי' מזה לנידון דחליצה] אפ"ה לא גרע מתנאי שבממון ועוד לפי מה שביארתי מהירושלמי (פ"ד דנדרים ה' ג') דטובת הנאה הוי כמו ממון] וע"כ זהו דווקא באומר ע"מ שתמחלי וע"כ לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה משא"כ אם מתנה ע"מ שלא יהא בו דין נזק. וא"כ הכא נמי אם מתנה ע"מ שאין בו דין דטובת הנאה אעפ"י שאינו מבטל רק הרשות והרצון הוי ודאי מתנה ע"מ שכתוב בתורה:

ובזה איפשר לבאר הירושלמי (ספ"ג דב"מ) כל המתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאי ממון תנאו קיים. תנאי שאינו של ממון תנאו בטל. כיצד אמר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה ה"ז מקודשת. שאם מתי לא תהא זקוקה ליבום ה"ז מקודשת ותנאו בטל ע"כ. וצריך לבאר מה שאומר שאם מתי לא תהא זקוקה ליבום ה"ז מקודשת כו' היינו שלא תהא זקוקה לא ליבום ולא לחליצה. א"כ מהו החידוש דהא כבר אמר תחילה דבר שאינו של ממון תנאו בטל ואם הכונה הוא שאם מתי לא תהא זקוקה ליבום רק לחליצה. א"כ זהו כמו השאלה של הפר"ח. וכבר ביארתי שמשמע מהירושלמי דקדושין שאם אינו הוא לעבור לגמרי לא הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה לר"מ רק לרבנן לא מהני בתנאי גוף]. אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר שאם אמר שאם מתי לא תהא זקוקה ליבום ה"ז מקודשת ותנאו בטל היינו שלא יהי' בה דין יבום ע"כ מקודשת ותנאו בטל אעפ"י שהוא תנאי שיכול לקיימו אעפ"כ כיון שאומר שלא תהא זקוקה ליבום הוי כמו שאומר שאין בה דין יבום. (ואיפשר דכיון שאין בה דין יבום כל שאינו עולה ליבום אינה עולה לחליצה) אך לפי מה שביארתי א"צ לכל זה. דדינו של הפר"ח הוא אם מקדש האשה ע"מ שאם תפול לפני יבם שתחלוץ. א"כ כיון שמתנה עמה ודאי דלא מהני דהא דמהני ביעוד לר"מ (לשיטת הירושלמי משום שאינו עובר היינו אם מתנה עם האדון ע"מ שלא יהי' עלי' יעודין. א"כ מוחל הוא על הרשות ע"כ ס"ל לר"מ דמהני וכן אם מתנה בטובת הנאה עם הלוקח כגון אם מוכר הבהמה ע"מ שהמתנות שלו א"כ לכל הפחות מוחל הלוקח על הזכות שיש לו. אבל אם מתנה עם האשה ע"מ שאםתפול לפני יבם שלא תייבם אלא תחלוץ. א"כ כיון שהתנאי אינו ברשותה דהא בדידי' תלי רחמנא וא"כ לא מהני התנאי אף אם אינו עובר על דברי תורה בפועל רק שנוטל ממנו הרשות והרצון ועיין בב"ב (ד' קכ"ו) אפי' תימא ר' יהודא התם ידעה וקא מחלה הכא לא קא מחיל ודוק

ובזה יתבאר הירושלמי שאמר ולא דא היא קדמיתא (פי' מהו החילוק שבין שאמר ע"מ שיהי' המעשרות של זה. ובין שאמר שאטלם אני ואתנם לזה ע"כ אמר אם תרצה ביניהן (פי' דהתם מתנה ע"מ שיהי' המעשרות של זה. א"כ הוי כמתנה ע"מ שאין בו דין דטובת הנאה ע"כ אעפ"י שטובת הנאה הוא רק הזכות שיש לבעל הפירות. אעפ"כ כיון שאמר שיהי' המעשרות של זה הוי כמו שאין בו דין דטובת הנאה משא"כ אם אמר ע"מ שאטלם אני ואתנם לזה היינו שתמחלי על הרשות שיש לי ויתרצה ליתנם לזה וע"כ הוי כמו ע"מ שתמחלי. ע"כ לא הוי כמתנה ע"מ שכתוב בתורה. דכיון דאינו מבטל לגמרי ע"כ הוי כמו ממון ומהני בע"מ שתמחלי ועז אומר אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן פי' דע"מ שאטלם אני ואתנם לזה מותר היינו מצד שהוא רוצה ומוחל משא"כ בע"מ שיהי'. אך זה דווקא אם מותר ליתן מעשרותיו בטובת הנאה וא"כ אין בזה רק משום דמתנה ע"מ שכתוב בתורה דהיינו הזכות שיש לבעל השדה:

וע"כ אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן. אבל אי אמרינן דאסור ליתן מעשרותיו בטובת הנאה והטעם משום דנתינה כתיב בהו (וכמו שכתב הרא"ש והבאתיו לעיל) א"כ הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה ממש דאינו יוצא ידי נתינה וכמו שאמר לקמן בירושלמי חילול קדשים יש כאן וא"כ אין חילוק מה שחילק ר' אחא וע"כ משני א"ר יוסי הדא דתימר מותר כשקיבלה כדרך המקבלים ואינו מוזיל גבי' וע"כ מותר והדא דתימר אסור כשלא קיבלה כדרך המקבלים והוזיל גבי'. וא"כ הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה מחמת שאינו יוצא ידי נתינה וע"ז אומר אתי דר' יוסי כר' יוחנן דאמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה וע"כ הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה. וע"כ אינו מותר רק אם קיבלה כדרך המקבלים וע"כ לא מתהני הבעל השדה. והא דאמר אסור כשלא קיבלה כדרך המקבלים וא"כ נותן מעשרותיו בטובת הנאה. וא"כ הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה. אבל ר' אחא ס"ל דאם תרצה ביניהן. והוא משום דס"ל כריב"ח דאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. והא דהוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה הוא משום שנוטל ממנו הרשות שיש לבעל השדה שהתורה נתנה לו רשות ליתן לכל מי שירצה. וא"כ כיון שתלוי רק בזכות שיש לבעל השדה ע"כ תלוי בזה בין אם אמר ע"מ שיהי' המעשרות של זה ובין שאמר ע"מ שאטלם אני ואתנם לזה וע"ז אומר אתי דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כריב"ח פי' דר' יוסי דאמר הדא דתימר מותר כשקיבלה כדרך המקבלים סובר כר' יוחנן דאין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה וע"כ משני הדא דתימר מותר כשקיבלה כדרך המקבלים אבל אם הוזיל ודאי אסור. ודר' אחא כריב"ח פי' שסובר דאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה וע"כ משני דאם תרצה ביניהן ודוק: