נועם ירושלמי על דמאי ו:א:ח
Noam Yerushalmi on Demai 6:1:8 · נועם ירושלמי על דמאי · free full Hebrew text
Open in the reader →שם (פ"ו דדמאי) הכא את אמר תורה ונותן לו וכא את אמר מעשר ונותן לו (פי' בחוכר שדה מישראל תנן תורם ונותן לו אבל א"צ לעשר ואח"כ תנן החוכר שדה מן העו"ג מעשר ונותן לו. חברי' בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העו"ג ולא קנסו בחוכר מישראל ר' בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין בחוכר מן העו"ג ולא תפשה בחוכר מישראל. מתניתא מסייע לדין. ומתניתא מסייע לדין. מתניתא מסייע לחברי'. צ"ל מתניתא מסייע לר' לא החוכר שדה מן העו"ג (ט"ס וצ"ל מן ישראל) הא רבנן אמרינן קנסו חכמים בחוכר מן העו"ג ולא קנסו חכמי' בחוכר מישראל ויש קנס בחוכר מישראל. (פי' דלרבנן ניחא דקנסו חכמים בחוכר מן העו"ג. ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל אלא דלר"מ לא יתיישב דא"כ איך אמר ר"מ מעשר ונותן לו. ויש קנס בחוכר מישראל. אלא דפליגי אי תפש' מדת הדין בחוכר לישראל. דלרבנן תפשה מדת הדין דווק' בחוכר לעו"ג משום דעו"ג ודאי לא יעשר. משא"כ בחוכר מישראל. ור"מ סובר דתפשה מדת הדין בחוכר מישראל נמי דילמא לא יעשר הישראל. דאע"ג דרוב ע"ה מעשרין הם אפ"ה אסור למכור למי שאינו נאמן על המעשרות ועוד דר"מ חייש למיעוטא ועיין תוס' סוכה (דף כ"ה)] אבל קנס לא שייך כלל בחוכר מישראל אלא ודאי דפליגי בתפש' מדת הדין. מתניתא מסייע לחברי' החוכר שדה מן העו"ג מעשר ונותן נו. רש"א תורם ונותן לו הא רבנן אמרי תפשה מדת הדין בחוכר מן העו"ג ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל ור"ש אומר לא תפשה מדת הדין בחוכר מן העו"ג אית בר נש דיימר הדא פי' דא"כ תקשה היאך ר"ש סובר דלא תפשה מדת הדין בחוכר מן העו"ג. אלא הכין (צ"ל הא כיני) פי' דזה ניחא דקנסו חכמים בחוכר מן העו"ג ולא קנסו בחוכר מישראל ר"ש אומר לא קנסו חכמים בחוכר מן העו"ג פי' דלטעם דקנסא ניחא:
והנה מה שפי' הר"ש דחכמים סברי דיש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר. וע"כ קאמרי דהוי קנס בעלמא עיי"ש ור' לא סובר דאין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר. ותמיהני דא"כ איך מקשה הירושלמי על ר"ש דאמר תורם ונותן לו ולא מעשר משום דלא תפשה מדת הדין בחוכר מן העו"ג. ואומר אית בר נש דיימר הדא מילתא דהא לר"ש ודאי דלא תפשה מדת הדין. דהא ר"ש ס"ל דיש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר. וכמו דאמרינן לעיל (ספ"ה דדמאי) מתניתין דר"מ דר"מ אמר אין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר ר' יהודא ור"ש אומרים יש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות. אלא דהענין הוא דפליגי אם זהו שצריך לעשר הוא מצד קנס או מצד דעיקר מדת הדין כך הוא. וע"כ מתמה דאם עיקר מדת הדין כך א"כ אמאי לא נעמיד בעו"ג על עיקר מדת הדין. אבל אם עיקר הטעם משום קנס. איפשר דאפי' העו"ג נמי לא קנסו ודוק: