נועם ירושלמי על דמאי ה:ח:ז

עוד שם בירושלמי ר' יהודא בן פזי בשם ר' הושעי' הלכה כר"ש דלא כן מה אנן אמרין ר' מאיר ור"ש אין הלכה כר"ש בתמי' (פי' וא"כ פשיטא דהלכה כר"ש דיש קנין לעו"ג לפוטרו מן המעשר) אלא בגין דתני אר"ש שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי ושאלתי את ר' טרפון ואמר לי צא ולוקחם מן העו"ג ועשר עלי' ותני עלי' ר' יהודא ור"ש אומרים יש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשר דלא תסבור מימר תרי כל קבל תרי אינון לפום כן צריך לומר הלכה כר"ש:

וכבר ביארתי בספרי זה בתרומות (רפ"ד) דהמעשה הי' שנתערבו טבל בחולין דהיינו טבל מועט בחולין מרובה וא"כ הירושלמי הזה הוא תמוה מאוד דהא אדרבא מוכח בש"ס דילן דסובר ר' טרפון דיש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר וכמו דאמרינן במנחות (ד' ל"א) תני' אר"ש שזורי פעם אחת נתערב לי טבל בחולין ובאתי ושאלתי את ר' טרפון ואמר לי לך קח לך מן השוק ועשר עליו קא סבר דאוריית' ברובא בטל ורוב ע"ה מעשרין הן וה"ל כתורם מן הפטור על הפטור ולימא לי' קח מן כו' קסבר אין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר וה"ל מן החיוב על הפטור איכא דאמרי א"ל לך קח מן העו"ג קסבר יש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר וה"ל מן הפטור על הפטור ולימא לי' קח מהשוק קסבר ן רוב ע"ה מעשרין הן וא"כ מוכח מהש"ס דילן בהיפוך דאם א"ל לך קח מן העו"ג קא סבר דיש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר ומהירושלמי מוכח בהיפוך:

וע"כ ביארתי שם דהירושלמי ס"ל דטבל לא בטל ברוב מדאורייתא וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דחלה) דאמר ר"ל טבל בטל ברוב כו' אמר ר' יוחנן אין הטבל בטל ברוב וכן בירושלמי (רפ"ד דתרומות) דאמר ר"ל בשם חזקי' טבל בטל ברוב ור' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב כן בירושלמי (רפ"ד דמעשרות) על דעתיה דרשב"ל דאמר הטבל בטל ברוב ניחא על דעתי' דר' יוחנן דאמר אין הטבל בטל ברוב והוכחתי שם בירושלמי (רפ"ד דתרומות) דהירושלמי ס"ל דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא דלא כשיטת הש"ס דילן בע"ג (דף ע"ג) דהא דאין הטבל בטל ברוב הוא מדרבנן מטעם דחטה א' פוטרת את הכרי:

וע"כ כיון שסובר הירושלמי דהא דאין הטבל בטל ברוב הוא דאורייתא א"כ כיון דא"ל לך וקח מן העו"ג א"כ מוכח דסובר ר"ש דאין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעש' וע"כ אמר לו צא ולוקחם מן העו"ג:

אך שעדיין צריך לבאר דמפני מה א"ל דווקא צא ולוקחם מן העו"ג. ועיי"ש ברפ"ה דתרומות מה שביארתי בזה אך איפשר לומר טעם אחר דע"כ א"ל צא ולוקחם מן העו"ג והוא עפ"י דאמרינן לקמן בירושלמי ר' זעירא ר"א רבי תנחום ב"ר חייא בשם ריב"ל ג' שמעשרין שלא ברשות (ט"ס וצ"ל ב' שמעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין וזה שלוקח מפסקי' של כותין אמר ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמים מן השבט אם אמר את שהוא נוטל דמים מן השבט הרי ברשות תרם (והוא ט"ס) וצ"ל זאת אומרת שנוטל דמים מן השבט פי' וע"כ יכול לתרום שלא ברשות. ומשום דנוטל דמים מן השבט (וכמו שאבאר לקמן פירוש הירושלמי הזה) [וכן מצאתי בהגהת הגר"א]:

וע"כ כיון שמוכח לקמן דנתערב טבל בחולין נוטל דמים מן השבט וצריך לבאר דמפני מה נוטל דמים מן השבט. ע"כ נראה לי לבאר דהטעם דהא דטבל אינו בטל ברוב הוא משום דהוה כמו דשיל"מ ולא בטל ברוב אפילו מדאורייתא לשיטת הירושלמי שביארתי לקמן דס"ל כשיטת הר"ן וכמו שהוכחתי (שם) מהירושלמי (פ"ג דחלה) דקאמר בשעה שהוא כו' הואיל ואותו הטבל יכול לעשות חולין כיוצא בו אינו בטל וע"כ אינו בטל משום שהטבל יכול לעשות חולין כיוצא בו:

אך ה"מ לענין הפרשת תרומה אבל מ"מ כשנותנו לכהן נוטל דמים מן השבט דדשיל"מ הוא רק לענין איסור אבל לענין ממון כבר נתבטל בהחולין. ואף על גב דאמרינן בביצה (ד' ל"ח) נהי דאיסורא בטל ממונא לא בטל. ובירושלמי (פ"ב דמ"ש) [וכן בירושלמי שילהי ביצה וביארתי במ"א ששגה הק"ע שם] תחומין עשו אותו כמדת הדין אלמא דממונא לא בטל יותר מן האיסור אעפ"כ הא אמרינן לקמן בירושלמי בהדי' דטבל שבטל ברוב נוטל דמי' מן השבט (כצ"ל דהכי מוכח שם כמו שאבאר] אלא ודאי הא דלא בטל לענין איסור אבל לא לענין ממון. והטעם דטבל קודם שנפרש לית בי' עדיין ממונא של כהן וכמו דאמרינן בחולין (ד' ק"ל) מנין לבעה"ב שאכל פירותיו טבלים ובן לוי שאכל מעשרותיו טבלים מניין שפטור מן התשלומין ת"ל ולא יחללו כו' אין לך בהם אלא משעת הרמה ואילך. ולא דמי להא דאמרינן בירושלמי (פ"ה דתרומות) סאה תרומה טמאה שנפלה לכהן א"ל ולא דמי עצים אני חייב לך כו' מאי כדון נותן לו דמי עצים והשאר יחלוקו התם שאני שלאחר הפרשה הוא ממון של כהן דהא אם נפלה תרומה לחולין עולה באחד ומאה והוא משום גזל השבט דלאחר הפרשה אף על גב שנתבטל יש גזל השבט אבל בטבל קודם הפרשה ס"ל להירושלמי דאעפ"י שצריך להפריש תרומה אף על פי כן נוטל דמי' מן השבט. ולקמן נבאר עוד בזה]:

וע"כ אמרינן בירושלמי דאמר ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי ושאלתי את ר' טרפון ואמר לי צא ולוקחם מן העו"ג שע"כ אמר לו צא ולוקחם מן העו"ג ואעפ"י דהירושלמי ס"ל דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא וא"כ יכול לתרום עליו ממקום אחר. אעפ"כ אמר לו צא ולוקחן מן העו"ג והטעם משום דבתרוייהו אמרינן שמפריש ונוטל דמים מן השבט וכמו דאמרינן לקמן ב' הם שמעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין. וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותין. ואמר ר' זעירא זאת אומרת שהוא נוטל דמים מן השבט וע"כ לא רצה לתרום מיני' ובי' דאין בילה וא"כ דילמא יפריש מן החילוק שהוא מן הפטור על החיוב ואם היה מפריש ממקום אחר א"כ היה צריך ליתן לכהן ולא ליטול דמי' מן השבט דבאותם שהוא מפריש צריך לקיים מצות נתינה. וע"כ אמר לו צא ולוקחם מן העו"ג שבשניהם אעפ"י שצריך להפריש תרומה מדאורייתא ומשום דס"ל דאין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר ואעפ"כ בשניהם נותן לכהן ונוטל דמים וכמו דאמרינן לקמן ב' שהםמעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותין ואמר ר' זעירא זאת אומרת שהוא נוטל דמי' מן השבט (כצ"ל) וכמו שאבאר לקמן וע"כ אמר לו צא ולוקחם מן העו"ג:

אבל הש"ס דילן במנחות (ד' ל"א) לא ס"ל כשיטת הירוש' חדא דס"ל דהא דאין הטבל בטל ברוב הוא רק מדרבנן כמו דאמרינן בע"ג (דף ע"ג) דהא דאינו בטל הוא רק מדרבנן משום דחטה א' פוטרת את הכרי ועוד דס"ל דאעפ"י דאינו בטל רק מדרבנן אעפ"כ צריך להפריש וליתן לכהן ע"כ מפרש הש"ס דהטעם הוא דע"כ א"ל לך וקח לך מן כו' הוא משום דהטבל בטל ברוב מדאורייתא וע"כ א"ל לך וקח לך מן העו"ג הוא משום דקסבר יש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר וה"ל מן הפטור על הפטור:

[והנה לשיטת הירושלמי יתיישב הא שהקשה הט"א על הא דאמרינן במנחות (ד' ל"א) לך וקח לך מן העו"ג ואמאי לא קאמר לו להפריש מיני' ובי' דהא אמרינן בר"ה (ד' י"ג) ריב"ב אמר משום ר"ט שזורי פול המצרי שזרע לזרע מקצתו השריש לפני ר"ה ומקצתו השריש לאחר ר"ה אין תורמין ומעשרין מזה על זה לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן כו' כיצד הוא עושה צובר גרנו לתוכו ונמצא תורם ומעשר מן החדש שבו על החדש שבו כו'. וא"כ סובר ר"ש שזורי דיש בילה וא"כ אמאי לא אמר להפריש מיני' ובי' ותירץ דהא דאמר דיש בילה היינו דווקא בפול המצרי דהוי דרבנן אבל בהא דטבל שנתערב דהוי דאורייתא אע"ג דלאחר שנתערב הוי דרבנן אפ"ה לא אמרינן דיש בילה. וכמו דמחלק הש"ס בביצה (ד' ל"ח) דבשל תורה אין ברירה ובדרבנן יש ברירה ה"נ לענין בילה. והביא ראי' לזה מהא דאמרינן לעיל בירושלמי (פ"ה דדמאי) הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות או פלחי דבילה מעשר מכל א' בתמרים וגרוגרות בולל ונוטל כו' אמר חזקי' אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד ר' יוחנן אמר עד כזיתים נבללים כו' ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו אלמא דבדמאי מקילין דיש בילה וה"נ לענין פול המצרי משא"כ בדאורייתא. אך במנחות (ד' ל"א) מדמי לחד לישנא טבל שנתערב לדמאי אבל לשיטת הירושלמי ניחא דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא. וע"כ אמרינן דאין בילה ולא דמי להא דר"ש שזורי פול המצרי שזרע כו' דהתם הוא מדרבנן והירושלמי ס"ל דבדרבנן דהיינו בדמאי התירו דיש בילה ובירושלמי (פ"ג דשביעית) תני שש מידות אמרו חכמים בפול המצרי כו' מקצתן עשה כו' הדא היא צובר גרנו לתוכו נמצא מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו (ואף דבירושלמי תני לה סתם אך בתוספתא וכן בר"ש תני לה בשם ר' שמעון שזורי עיי"ש]:

ובזה יתבאר שם הירושלמי ועוד מן הדא דאמר ר' זעירי אבא אנטולי זבן פירי מן דארמאי אתא לגבי' דר' יודא בן לוי שלח למנחם ברי' דיתקן לי' ויהיב לי' מעשרי' מי אתי קם עמי' ריב"ל א"ל מאן יעביד דא אלא אבוך (פי' לשבח שיפה עשה שנטל המעשרות) מחלפא שיטתי' דריב"ל תמן הוא אמר הלוקח פירות תלושין מן העו"ג מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנם לשבט ונוטל דמים מן השבט. והכא הוא אמר הכין אמר ר' אבא ב"ר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימן לא אמר כן אלא מי אתי קם עמי' ריב"ל א"ל לית אילין דאבוך ואיקפד:

ולכאורה צריך להבין דמאי קאמר ועוד מן הדא דמה שייך זה להא שהביא ראיה מתחילה מהא דר' שמעון שזורי דאין קנין לעו"ג בא"י כו' אך לפי מה שביארתי ניחא שפיר שהביא ראי' מתחילה מהא דר"ש שזורי שנתערב טבלו בחולין דשאל את ר' טרפון וא"ל צא ולוקחם העו"ג וא"כ מוכח מזה דר"ט ס"ל דאין קנין לעו"ג כו' כאורה כיון דס"ל להירושלמי דטבל אינו בטל ברוב מדאוריית' א"כ למאי אמר לי' לך וקח לך מן העו"ג כו' ואמאי לא אמר דיפריש מטבל אחר עליו כיון דאינו בטל מדאורייתא אלא דהטעם שיוכל ליטול דמים מן השבט וא"כ אם מפריש מטבל אחר לא יוכל ליתן דמים מן השבט וע"כ א"ל לך וקח לך מן העו"ג ולכאורה מה איכפת לי' לר' טרפון אם יפריש מטבל אחר ליתן לכהן. ע"ז מביא הא דריב"ל שהקפיד על מנחם ברי' דר' יודה בן לוי על שלקח התרומה ממה שלקח מן העו"ג אלמא כיון שא"צ ליתן הוי כמו גזל ביד כהן ע"כ ניחא מה שא"ל צא ולוקחם מן העו"ג כדי שיטול דמים מן השבט וע"כ אמר ועוד מן הדא כו' שבזה נתבאר הא שא"ל מתחילה לך וקח לך מן העו"ג כו' דאל"ה היה מוכח בהיפוך מחמת שאמר לו צא ולוקחם מן העו"ג דס"ל דיש קנין כו' וטבל בטל ברוב מדאורייתא וע"כ א"ל צא ולוקחם מן העו"ג וכמו דבאמת סובר הש"ס דילן במנחות (ד' ל"א) דמזה מוכח בהיפוך דס"ל דיש קנין כו' הוי מן הפטור על הפטור. וע"כ אמר ועוד מן הדא דאמר ר' זעירא אבא אנטולי כו' וא"ל לית אילין דאבוך שמזה יש לומר שבאמת ס"ל דטבל אינו בטל ברוב כמו דסובר ר' יוחנן והא דא"ל לך וקח לך מן העו"ג הוא לענין דצריך ליטול דמי' מן השבט וכמו שביארתי ובאמת ר"ל דס"ל דטבל בטל ברוב איפשר דס"ל כשיטת הש"ס דילן דמדאורייתא בטל ברוב. והא דאמר ליקח מן העו"ג היינו משום דסובר דיש קנין כשיטת הש"ס דילן במנחות (ד' ל"א) וכמו שביארתי [והטעם הא דאינו צריך ליתנו לכהן בטבל שנתבטל ברוב אע"ג דצריך להפריש תרומה מטעם דהוה דשיל"מ אך לא לענין נתינה הוא מטעם דבטבל עדיין אין בו חובת נתינה לכהן אלא שאסור לאכול מחמת טבל. וכמו דאמרינן בחולין (ד' ק"ל) מניין לבעה"ב שאכל פירותיו טבלים ובן לוי שאכל מעשרותיו טבלים מניין שפטור מן התשלומין ת"ל ולא יחללו את קדשי ב"י אשר ירימו אין לך בהם אלא משעת הרמה ואילך וע"כ אם נתערב טבל ברור אעפ"י שלא נתבטל מחמת דהוה דשיל"מ היינו לעניין איסור אבל לא לענין חובת הנתינה ובזה נראה לי לבאר התוספתא (פ"ב דמ"ש י"א) כך אמרו ב"ה לב"ש לא אם אמרת בפירות שלא נגמרה מלאכתן כו' אמרו להם ב"ה אף פירות שנגמרה מלאכתן יכול לעשות תרומה ומעשר על מקום אחר וע"כ אין מחיצות קולטות ומסיים התוספתא ד"א אין חייבין תרומה ומעשרות אלא עד שירימו. והנה אינו מובן וא"כ צריך להגיה דקאי אדלעיל וכצ"ל ויכול לעשותן תרומה ומעשרות עד שירימו. אעפ"כ נראה לי לפרש שלא לשבש התוספתא דהא דקאמר ד"א אין חייבין תרומה ומעשרות אלא עד שירימו פי' דאע"ג דטבל אסור לאכול אעפ"כ זהו רק מצד טבל אבל אין בו חובת הנתינה לכהן אלא עד שירימו. וכמו דאמרינן בחולין (ד' ק"ל) מניין לבעה"ב שאכל פירותיו טבלים ובן לוי שאכל מעשרותיו טבלים מנין שפטור מן התשלומין ת"ל ולא יחללו את קדשי ב"י אין לך בהם אלא משעת הרמה. וכתב רש"י ה"ג בתוספתא וא"כ כיון דטבל אין בו רק איסור וחובת נתינה לכהן אינו רק אחר הרמה א"כ מוכח מזה דמתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין וע"כ אין בו חובת נתינה רק אחר ההרמה. וע"כ אומר ד"א אין חייבין תרומה ומעשרות אלא עד שירימו פי' שאין בו חובת הנתינה עד אחר הרמה וע"כ סברי ב"ה דאפילו נגמרה מלאכתן נמי אין המחיצות קולטות ודוק. והיינו תוספתא (פ"ג דע"ש) ישראל שאכל פירותיו בטבלו אין לכהן בהם כלום שנאמר בהם תרומה אין לכהן בהם אלא עד שירימו וכן בן לוי שאכל מעשרותיו בטבלו אעפ"י שמתחייב בהם לשמים אין לכהן בהם כלום שנאמר את אשר ירימו.]