נועם ירושלמי על דמאי ה:ח:יב

ירושלמי שם כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליו תרומה ומעשרות ואמר מן הדמאי על הדמאי. ר' בון ב"ר חייא בשם ר' שמואל ב"ר ר"י זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי (והוא ט"ס וצ"ל זאת אומרת ספק תרומת מעשר של דמאי כספק דימוע ופטורין מן הדמאי) (והמפרש מהרא"פ שכתב דאמתניתין קאי ולאו תירוצא הוא כו' שגה בזה מאוד). והפי' הוא שמקשה כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליו תרומה ומעשר ואמר מן הדמאי על הדמאי כן שלא תאכל עד שיוציא עליו תרומה ומעשר והוא משום דילמא הדמאי הוא כבר מעושר. א"כ התרומת מעשר שמפריש הוא טבל וא"כ לא תאכל עד שיוציא עליו תרומת מעשר. וע"ז משני ר' בון ב"ר חייא זאת אומרת ספק תרומת מעשר של דמאי כספק דימוע פטורין מן הדמאי (פי' דכיון שקרא עליו שם תרומת מעשר אינו חושש דילמא הדמאי שתרם עליו הי' מתוקן וא"כ לא תאכל עד שיוציא עליו תרומת מעשר דמ"מ ה"ל כספק דימוע שנתערב תרומה בחולין ופטור מן הדמאי):

אך לכאורה לא דמי דהא אמרינן בפ"ק דדמאי א"ר יוחנן בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על דברים הללו. אמר ר' הושעי' אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן פי' וחלת ע"ה על דעתי' דר' הושעי' בפירות ע"ה הוא מתניתא אבל חבר שלקח פירות מע"ה ונדמעו לא (פי' דכיון שנדמעו אצל חבר לא שייך אימת קדשים עליו). על דעתי' דר' יוחנן היא הדא היא הדא. א"כ לפי טעמא דר' הושעי' הכח כיון שהחבר מתקן ומפריש ת"מ. א"כ לא שייך שעשו זה כספק דימוע. וא"כ הירושלמי אזילבשיטתי' דר' יוחנן שלא גזרו ע"ז מתחילה וע"כ לא הביאו הפוסקים זה הטעם ועיין במ"ל ברמב"ם (פ"ה ה' י"ז):