נועם ירושלמי על דמאי ו:א:ב

המקבל שדה מישראל מן העו"ג ומן הכותי חולק לפניהם. אר"י זו דברי רשב"ג. אבל דברי חכמים מישראל חולק מן העו"ג תורם. ותני כן החוכר שדה מן העו"ג תורם ונותן לו. אמר רשב"ג מה אם רוצה העו"ג הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו והנה המפרש מהרא"פ הגיה המקבל שדה מן העו"ג דהכי איתא בתוספתא דאי בחוכר הא תנן במתניתין דהחוכר שדה מן העו"ג מעשר ונותן לו. ובחוכר כ"ע מודו אלא דפליגי במקבל ובאמת כצ"ל המקבל שדה מן העו"ג תורם ונותן לו וכמו דאמרינן ר' זעירא בשם ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח ואין העו"ג עושה שליח ר' יסא סבר מימר אין העו"ג עושה שליח ביד אחר חבירו הא בישראל עושה אמר ר' זעירא ומינה אתם עושין שליח ולא בישראל. ודכותה אין העו"ג עושה שליח אפי' בישראל [הגיה המהרא"פ אתם עושים שליח ולא בישראל הא העו"ג אינו עושה שליח אפי' בישראל] התיב רב הושעי' והא מתניתא מסייע לר' יוחנן וצ"ל לר' יוסי ארשב"ג מה אם ירצה העו"ג הזה שלא לתרום אינו תורם ובפ"א דתרומות איתא נמי להך סוגי'. ומסיים שם בירושלמי הא אם רוצה תורם. א"ר בא במאמין על ידו:

ונראה לי לפרש דהא דא"ר אושעי' מתניתא מסייע לר' יוסי דרשב"ג סובר דע"כ אינו צריך לתרום. דמה אם ירצה שלא לתרום רשאי. וע"כ אינו צריך לתרום. אבל אם העו"ג רוצה לתרום ע"כ תורם. וא"כ הא דהישראל תורם חלקו של עו"ג. א"כ לכאורה איך יכול לתרום. ואיך יעשר הישראל על חלקו של כותי. דאפי' מפריש משלו על של חבירו נמי הוא בתורת שליחות. כמו דאיתא בנדרים (ד' ל"ו) איבעיא להו התורם משלו על של חבירו צריך דעתו אי לא [ואע"ג דלא הוי שליחות לענין נדרים שמותר לתרום. אעפ"כ לענין תרומה הוי שליחות] וא"כ כיון שהוא מתורת שליחות א"כ איך יכול הישראל לתרום. אלא ודאי דישראל לעו"ג נעשה שליח:

וא"כ מוכח דהגירסא צריך להיות המקבל שדה מן העו"ג תורם ונותן לו אמר רשב"ג מה אם ירצה העו"ג הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי כו' דאי בחוכר כל זמן שלא נתן לו הוא שלו ממש. דהא אפי' אכלה חגב או נשדפה אינו מנכה לו מן חכורו. כמו דאמרינן בב"מ (דף ק"ה) המקבל שדה מחבירו כו'. והתם בחכירות איירי כמו שפירש"י. וחוכר דמי לשוכר. וכמו דאיתא בירושלמי המוכר בפירות (נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל החוכר בפירות) השוכר במעות. המקבל למחצה לשליש ולרביע. וא"כ חוכר דמי לשוכר. וע"כ יכול לתרום. וע"כ ניחא הא דלא פריך ממתני' (ר"פ המקבל) מהא דתנן החוכר שדה מן העו"ג מעשר ונותן לו. וא"כ היאך מעשר חלקו של עו"ג. אלא ודאי דיש שליח לישראל מן העו"ג וכר' יסא. אך לפי מה שביארתי ניחא דהתם מיירי בחוכר וחוכר הוי כתורם שלו ועוד איפשר לומר כיון דמשום קנסא הוא וכמו דאמרינן התם בירושלמי חברי' בשם ר' יוחנן. קנסו חכמים בחוכר מן העו"ג ולא קנסו בחוכר מישראל על כן לא מוכח מזה. אך העיקר כמו שביארתי:

ודע דאף דאמרינן בגיטין (דף מ"ז) ישראל ועו"ג שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זב"ז דברי רבי רשב"ג אומר של עו"ג פטור ושל ישראל חייב. וא"כ של עו"ג פטור מן הדין. אך הא אמרינן בגיטין (דף מ"ז) דמיירי בסורי'. וכן איתא בירושלמי (פ"ו דדמאי) תני ישראל ועו"ג שקנו שדה בסורי' הרי הוא כטבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי רשב"ג אומר חלקו של ישראל חייב וחלקו של עו"ג פטור. וא"כ לא פליגי רק בסורי' אבל בא"י סובר רשב"ג נמי דאין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר