נועם ירושלמי על דמאי ה:ג:ג

מתניתין הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת כו' ר"ש אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה כו' ור' יהודא אוסר בחלה (פי' בתמי') ולא אצלו היא נטבל' (פי' דפריך אמתני' דמדתנן ר"ש אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה משמע דר' יהודא אוסר בחלה. וע"ז פריך דמ"ט דר' יהודא דאוסר אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו ופי' דדרכו של נחתום ששואל שאור טמא לעשות עיסתו. וא"כ כיון ששואל שאור א"כ איפשר שהפריש הע"ה. וא"כ איפשר שיפריש מן הפטור על החיוב [וע"כ קאמר שאור טמא דכיון ששואל שאור שהוכשר לקבל טומאה ע"כ הוא טמא] וע"ז פריך אפי' כן לא אצלו היא נטבלת פי' דמסתמ' אין בשאור שיעור חלה וא"כ אצלו היא נטבלת. וא"כ אמאי אינו יכול להפריש מ"ד על כולם דהא כולם נטבלים אצל הנחתו' וע"ז אומר אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו משום שהפת נאפה יפה בזמן שתנורו מלא כמו דאמרינן בביצה (דף י"ז)] מעשר מכל ככר וככר. פי' וא"כ במאי פליגי אם מעשר מן החמה על הצוננת. הא ודאי שצריך לעשר מכל ככר וככר כיון שדרכו של הנחתום לשאול ככר מע"ה בכדי למלאות תנורו:

אלא כר' יוחנן דר"י אמר כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה אלא כר"א דאמר כאן וכאן בעושה בטהר' (נראה לי שהוא ט"ס וצ"ל אלא דלא כר' יוחנן דאמר כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה ופי' כמו שביארתי לעיל (רפ"ה דדמאי) דקאי אהא דאמרינן לעיל בירושלמי (פ"ב) תמן תנינן הלוקח מן הנחתום כיצד מעשר הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אמר הנחתום מפריש ומשני רבי יוחנן שם כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה דבעושה בטהרה הנחתום מפריש ובעושה בטומאה הלוקח מפריש. וא"כ כיון דהכא תנן דהלוקח מפריש א"כ מיירי בעושה בטומאה. וא"כ איפשר לומר שלוקח ככר טמא מע"ה למלאו' תנורו א"כ ודאי צריך לעשר מכל ככר וככר. אלא דאתי כר"א דאמר דמיירי כאן וכאן בעושה בטהרה [אלא דהחילוק הוא דבמדה גסה הלוקח מפריש ובמדה דקה הנחתום מפריש. או כמו שביארתי דבנחתום ע"ה למעשרות הלוקח מפריש. ובנחתום חבר למעשרות הנחתום מפריש. ואע"ג דמיירי בעושה בטהרות אעפ"כ אינו נאמן על המעשרות ורק במתארח אצלו אמרינן דנאמן על המעשרות כמו שביארתי לעיל (רפ"ה דדמאי)] וא"כ כיון דמיירי בעושה בטהרה ע"כ אין צריך לחוש דלמא שואל ככר כדי למלאות תנורו דכיון דנאמן על הטהרות לא ישאל ככר שהוכשר לקבל טומאה. ואינו לוקח מע"ה רק מה שלא הוכשר וכמו דאמרינן לעיל (פ"ב בירושלמי) אינו לוקח ממנו לח הא יבש מותר שע"ה נאמנים על הכשירות ותני כן נאמן ע"ה לומר פירות הללו לא הוכשרו אבל אין נאמן לומר הוכשרו אלא שלא קבלו את הטומאה. וכן אמרינן בחגיגה (דף כ"ג) וא"כ בודאי לא ישאל ככר מע"ה. וא"כ קשה דמ"ט דר' יהודא דאוסר בחלה:

וע"ז אומר אמר ר' יודן אבוי דר' מתנא בעושה בטומאה קיימינן ואצלו נטבלת (נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל בעושה בטהרה קיימינן ואצלו נטבלת (פי' דלעולם בעושה בטהרה אנן קיימינן. וע"כ לא חיישינן שישאל ככר מע"ה ואצלו נטבלת פי' כל העיסה נעשית טבל אצל הנחתום. וע"כ בודאי דיכול להפריש חלה מככר א' על כולם. ולא הוי מן הפטור על החיוב. וכ"ת מ"ט דר' יהודא דאוסר. ע"ז אומר ואף ר' יהודא מודה בה. דבאמת ר' יהודא מודה לר"ש ותני כן ר' יהודא ור"ש אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה וא"כ ר' יהודא מודה נמי לר"ש. וע"ז אומר הא ר' יהודא אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. ר"ש אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה מה ביניהון וע"ז משני על דעתיה דר"י אינו מפריש לא משל היום על של אמש כו' על דעתי' דר' שמעון אפי' מן התנור על התנור אינו מפריש ודוק: