נועם ירושלמי על דמאי ד:ג:ה

דף ח' כיני מתניתין לא יתנום בשבת דתנינן תמן בש"א אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביו"ט בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום וב"ה מתירין הדא ילפא מההיא וההיא ילפא מהדא היא יו"ט היא שבת וההיא ילפא מן הדא בלימודין אבל בשאינו לימודין לא סלק על בר נש מיכול פיסתי' בביתי דחברי':

הנה לפי פי' הר"ש הא דאמרינן בביצה (ד' י"ג) דפליגי ב"ש וב"ה להוליכו לכהן היינו להוליך לביתו של כהן ומה דתנן בדמאי דבעינן שיאכלם הכהן בביתו של ישראל ודווקא בלימודין היינו בדברים שאסור להו להוליך אפ"ה בביתו של ישראל מותר. ולכך כתבו דלר' יוסי דאמרינן בביצה (ד' י"ג) דמותר אפילו להוליך תרומה לכהן לב"ה. א"כ אתי מתניתין כב"ש. אבל ממשמעות התוספות בביצה (ד' י"ג) משמע דהא דאמרינן בירושלמי דההיא ילפא מהדא כו' היינו הא דב"ה מתירין להוליכו לכהן היינו כמו דאמרינן במתניתין דדמאי דדווקא בביתו של ישראל עיי"ש בתוספות ובמהרש"א ובמהר"מ. וא"כ לפי"ז אתי מתניתין דדמאי אפילו לר' יוסי כב"ה נמי דאפילו ב"ה אין מתירין רק בביתו של ישראל אבל לא בביתו של כהן. ועיין בצל"ח שהביא דברי הרמב"ם דמשמע דמחלק בין שבת ליו"ט דביו"ט קיי"ל כר' יוסי דמותר להוליך תרומה לביתו של כהן אבל בשבת אינו מותר רק ליתן לו בביתו. וכתב שהש"ס דילן פליג על הירושלמי אבל לא ביאר הטעם מה שהש"ס דילן פליג על הירושלמי ע"כ נראה לי שאיפשר לומר שהטעם של ר' יוסי הוא דב"ה מתירין אף בתרומה הוא משום דגם בתרומה מצינו שזכאי בהרמתה. וכמו דאמרינן בביצה (ד' י"ב) דמוללין מלילות ומפרכין קטניות ביו"ט. איתיבי' אביי המולל מלילות מע"ש למחר מנפח על יד ע"י ואוכל אבל לא בקנון ולא בתמחוי המולל מלילות מעיו"ט למחר מנפח על יד על יד ואוכל כו' מעיו"ט אין ביו"ט לא אפי' תימא ביו"ט ואיידי דתני רישא מע"ש תני נמי סיפא מעיו"ט. ופריך א"כ מצינו תרומה שזכאי בהרמתה כו' אלא מאי תרומה רוב תרומה. וע"כ איפשר לומר דסובר ר' יוסי כיון דבתרומה נמי מצינו שזכאי בהרמתה אם מולל מלילות ביו"ט ע"כ מותר אפי' ביו"ט. משא"כ בשבת דלא מצינו אופן שיהיה זכאי בהרמתה דהא אסור למלול מלילות. ע"כ אינו מותר רק בביתו של ישראל וע"כ חלוק בזה שבת מיו"ט. ולפ"ז איפשר לומר דב"ש וב"ה לטעמיי' אזלי דהא דאמרינן בביצה (ד' ל') כל אלו ביו"ט אמרו ק"ו לשבת אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ורמינהו משילין פירות דרך ארובה ביו"ט אבל לא בשבת כו' אלא אמר ר"פ לא קשי' הא ב"ש הא ב"ה דתנן בש"א אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב כו'

ולכאורה קשי' דאי אמרינן מוללין מלילות ביו"ט אבל לא בשבת א"כ אמאי תנינן אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד הא יש חילוק לענין מוללין מלילות וא"כ צריך למימר דממתניתין אין ראי' דאתי כב"ש אבל לא כב"ה ולב"ש אין נ"מ בין יו"ט לשבת בזה דביו"ט נמי אין מוללין מלילות ולב"ה מוללין מלילות ביו"ט וע"כ חולקים בהולכת תרומה אליבא דר' יוסי דלב"ש בתרומה לא מצינו שזכאי בהרמתה ע"כ אין מוליכים דהא ב"ש סברי דאסור למולל מלילות ביו"ט. אבל ב"ה סברי דמוללין מלילות ביו"ט א"כ מצינו שזכאי בהרמתה. וכל זה הוא דווקא לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי משמע דאין חילוק בין יו"ט לשבת דאפילו ביו"ט נמי אין מוללין מלילות. וכן משמע בירושלמי דביצה (פ"ה ה"ב) כל אלו ביו"ט אמרו ק"ו בשבת אילין אינון והא אית לך חרנין סקילה בשבת ואין סקילה ביו"ט כרת בשבת ואין כרת ביו"ט מכות ביו"ט ואין מכות בשבת אין תימר בדברים שיש בהם אוכל נפש אתנון מתני' והא תנינן משחילין פירות ביום טוב אבל לא בשבת ועוד מן הדא כו' ועוד מן הדא כו' ומשמע מדלא הקשה מ"ט לא חשיב במתניתין הא דמוללין מלילות ביו"ט אבל לא בשבת וא"כ מוכח דס"ל דיו"ט שוה לשבת דאין מוללין אף ביו"ט וא"כ לפי"ז ליכא חילוק בין יו"ט לשבת. וע"כ אומר בירושלמי הדא ילפא מההיא וההיא ילפא מהדא הדא ילפא מההיא היא יו"ט היא שבת פי' דביו"ט נמי אין נותנים תרומה לכהן דלאפליגי רק במתנות אבל בתרומה מודה ב"ה נמי משום דתרומה אין זכאי בהרמתה אפילו ביו"ט והוא משום דס"ל דאין מוללין מלילות אף ביו"ט. וע"ז אומר ההיא ילפא מהדא בלימודין פי' דאם הם לימודין מותר אפילו בשבת ואפילו בתרומה נמי:

[אך לכאורה הא לדעת הרמב"ם מותר למלול אפי' בשבת דהא אמרינן בביצה (דף י"ג) כיצד מולל ופירש"י ותוס' דביו"ט איירי דבשבת אסור למלול אבל הרי"ף והרא"ש בפרק מפנין גבי חבילי אזוב קורנות כתבו אהא דקתני התם ומולל בראשי אצבעות דמשמע דמותר למלול אפי' בשבת וכתבו דהא דאמרינן הכא כיצד מולל בשבת איירי אבל ביו"ט אפי' בלא שום שינוי מותר ועי' בפ"י. אך י"ל דבשבת אפי' זכאי בהרמתה נמי אין לתרום דזהו דוקא ביו"ט משום מכשירי או"נ אבל לא בשבת]:

ואיפשר לומר דמה שהכריח להתוספות לפרש דהא דר' יוסי מתיר היינו אם נותנים בתוך ביתו והוא דלא תקשה הלכתא אהלכתא דהא אמרינן בביצה (ד' י"ב) דאמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר' יוסי דתרומה נמי מותר ליתן לכהן. וא"כ קשה סתמא דדמאי דאינו מתיר אלא ליתן בביתו של ישראל בלימודין אצלו. וע"כ רוצים התוס' לפרש דהא דמתירין ב"ה היינו רק בביתו של ישראל. אבל באמת שיטת הירושל' דלא כשיטת הש"ס דילן כמו שביארתי:

ועוד דהירושלמי בביצה (פ"א ה"ה) לא הביא כלל הא דר' יוסי כמו שהביא בש"ס דילן דאמרינן התם תני אמר ר' יהודא לא נחלקו ב"ש וב"ה שמוליכין את המתנות שהורמו מעיו"ט עם המתנות שהורמו ביום טוב ועל מה נחלקו על המתנות שהורמו ביו"ט והוא טעות הדפוס וצ"ל מעיו"ט שב"ש אוסרין וב"ה מתירין ולא הביא כלל הברייתא דר' יוסי פליג ואמר דלא נחלקו על המתנות אלא על התרומה שב"ש אומרין אין מוליכין וב"ה אומרים מוליכין וא"כ כיון שלא הביא הא דר' יוסי א"כ יש לפרש דבמתניתין דדמאי דניתיב לכהן בביתו של ישראל בזה כ"ע מודו דשרי ולא פליגי אלא להוליכם לכהן במתנות. והנה אמרינן בירושלמי שם וקשי' על דב"ה תרומה אינו זכאי בהרמתה הגע עצמך שיש עליו תנאי זו מפני זו ופי' הק"ע דקשי' על ב"ה דאמרו תרומה אינו זכאי בהרמתה והרי מצינו תרומה שזכאי בהרמתה כגון שיש עליו תנאי שהתנה מעיו"ט דשני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה וכדתנן פ"ו דדמאי מי שהיה לו טבל בתוך ביתו אומר שני לוגין כו' ומשני זו מפני זו גזרו בתרומה שיש עליו תנאי שלא להוליכה ביו"ט משום תרומה שהפרישה ביו"ט. ופריך ולמה תנינן חלה

והנה הק"ע פירש שם בדחוקים ודבריו תמוהים עיי"ש: ע"כ נראה לי לפרש ולמה תנינן חלה פי' דבמתניתין תנן אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביו"ט בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום ומשמע דקאי נמי על חלה. וע"ז מקשה ולמה תנינן חלה דבחלה אי איפשר לומר שהורמה מהיום. דהא בחלה אין להרים ביו"ט ע"ז אומר מפני חלה שהורמה ביו"ט כהדא דתני הלש עיסה ביו"ט מפריש ממנה חלתה ביו"ט. וע"ז אומר בין שהורמו מהיום:

ועוד איפשר לומר דכונת הירושלמי הוא דהא דקאמר תני אמר ר' יהודא לא נחלקו ב"ש וב"ה שמוליכין את המתנות שהורמו מעיו"ט ומפרש הירושלמי דמתניתין אתי כר' יהודא וכמו דאמרינן בביצה (ד' י"ב) אמר רבא מי קתני שהורמו מהיום ושנשחטו מהיום שהורמו קתני ולעולם שחיטתן מאמש וא"כ כיון דמתניתין אתי כר' יהודא א"כ תקשה על חלה דהא חלה אי איפשר לתרום רק אם נילושה ביו"ט. אבל אם נילושה מעיו"ט אסור לתרום. וא"כ קשה דמ"ט אין מוליכין בחלה (וכן הקשה הצל"ח בביצה שם)

וע"ז משני מפני חלה שהורמה ביו"ט כהדא דתני הלש עיסה ביו"ט מפריש ממנה חלתה ביו"ט. ואיפשר לומר דכוונתו כמו שתירץ הצל"ח דכיון שגזרו על חלה שלא להפריש ממנה אם נילושה בעיו"ט א"כ היה חלה בכלל אין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט וממילא היה הכל בכלל בין נילושה מעיו"ט ובין נילושה ביו"ט אלא שהותרה הפרשת חלה בנילושה ביו"ט כדי לתקן עיסתו מ"מ ההולכה לכהן נשאר בכלל הגזירה:

והנה עדיין צריך לבאר מה שביארתי הא דאמרינן בירושלמי תני א"ר יהודא לא נחלקו ב"ש וב"ה כו' הוא לפרש דהמשנה אתי כר' יהודא א"כ מאי מקשה וקשי' על דב"ה תרומה אינו זכאי בהרמתה הגע עצמך שיש עלי' תנאי דלפי מה שפירש הק"ע דהיינו שיאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש דמאי מקשה הא ר' יהודא לית לי' ברירה וכמו דאמרינן בעירובין (דף ל"ו) לא ס"ד דהא שמעינן לי' לר' יהודא דלית לי' ברירה דתנן הלוקח יין מבין הכותים כו' ע"ש. וכן אמרינן בירושלמי (ספ"ו דשקלים) הא אמרינן בעלמא ר' יהודא לית לי' ברירה:

אך איפשר לומר דקאמר וקשי' על דב"ה תרומה אינו זכאי בהרמתה הגע עצמך שיש עליו תנאי. וב"ה אית להו ברירה כמו דאמרינן בביצה (דף י') ובעירובין (דף ס"ח) א"ר אושעי' לא קשי' הא ב"ש הא ב"ה:

ולפי"ז הי' איפשר לומר דהא דקאמר ר' יוסי דחולקים ב"ש וב"ה על התרומה שב"ש אומרים אין מוליכין וב"ה אומרים מוליכין והוא משום דלב"ש לא מצינו תרומה שזכאי בהרמתה דהא ב"ש לית לי' ברירה וא"כ לא מצינו תרומה שזכאי בהרמתה ע"י תנאי דשני לוגין שאני עתיד להפריש. דהא ב"ש לית לי' ברירה וב"ה לטעמייהו דסברי דיש ברירה א"כ מצינו תרומה שזכאי בהרמתה ע"י ברירה. אך אעפ"כ לא ניחא דהא אמרינן בעירובין (דף ל"ז) דר' יוסי לית לי' ברירה וכמו שכתבו התוס' דבדבר שאיפשר שלא יבוא לידי הפרשה לית לי' ברירה. ודוחק לומר דר' יוסי ס"ל דב"ה סברי דיש ברירה. ובזה הי' מדוקדק מה שכתב רש"י אמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר' יוסי ואליבא דב"ה דאפיילו תרומה נמי מותר להוליך. ודקדק הצל"ח דלמאי קאמר כר' יוסי ואליבא דב"ה דב"ש וב"ה בודאי הלכה כב"ה אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דאע"פ דלטעמי' דר' יוסי דס"ל דאין ברירה א"כ לא מצינו תרומה שזכאי בהרמתה ע"י תנאי אעפ"כ הלכה כר' יוסי ואליבא דב"ה דסברי דיש ברירה א"כ מצינו תרומה שזכאי בהרמתה:

אעפ"כ זהו דוחק דלר' יוסי יפלגו ב"ש וב"ה בברירה ור' יוסי גופא יסבור דאין ברירה אלא ודאי דאליבא דר' יוסי לא פליגי ב"ש וב"ה בברירה אלא בטעמא אחרינא וכמו דאמרינן בביצה (דף י') ע"ש. ועוד דהא שמואל ס"ל דאין ברירה בביצה (דף ל"ז) דחביות אסורה אך איפשר לומר דהתם אינו מתנה ומברר דברי' דבמתנה ס"ל לשמואל דיש ברירה בהא דגיטין (ד' ע"ה) אם מתי יהא גט:

ועוד דהא איפשר לומר לכאורה דמצינו תרומה דזכאי בהרמתה כגון אם אמר בע"ש ה"ז תרומה למחר וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ז דדמאי) א"ר יצחק בן אליעזר אדם עומד בע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר כו' א"ר יוסי בר בון אין אדם עומד בע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר. ואמרינן שם מתניתין פליגא על ר"י בר בון לגין טבול יום כו' וא"כ כיון דמסקינן דאדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר וא"כ מצינו תרומה שזכאי בהרמתה. ואיפשר שזהו הפי' של הירושלמי דאמר וקשי' על ב"ה תרומה אינו זכאי בהרמתה הגע עצמך שיש עליו תנאי כו' שהתנה מע"ש ואמר ה"ז תרומה למחר (דזה ניחא אפי' לר' יהודא דלא שייך להא דברירה):

ואיפשר לומר הא דתנן במתניתין מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי ולמעשר עני של ודאי לא יטלם בשבת ואמרינן כיני מתניתין לא יתנו' בשבת. ולכאורה צ"ל אמאי משמיענו במי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי ולמעשר עני של ודאי לא יתנם בשבת ואמאי לא אשמעינן בסתם תרומה שהפריש מע"ש. ולפי מה שביארתי ניחא דקא משמע לן דאע"ג דזכאי בהרמתה ע"י תנאי אפ"ה לא יתנם וכמו שאומר הירושלמי בביצה זו מפני זו: ועוד איפשר לומר דמצינו שזכאי בהרמתה אפי' ע"י תנאי דשני לוגין שאני עתיד להפריש דאע"ג שפירשתי דלשיטת הירושלמי על כרחך אתי מתניתין כרבי יהודא אעפ"כ איפשר לומר ע"י תנאי דשני לוגין שאני עתיד להפריש יהי' תרומה מכאן ולהבא ולא למפרע דמכאן ולהבא יכול לומר שני לוגין שאני עתיד להפריש אפילו למאן דלית לי' ברירה וכמו דמוכח בב"ק (דף ס"ט) בשמעתא דצנועין בתוס' שם וכמו שהארכתי בספרי עמק יהושע:

אך לפי מה שביארתי (בפ"ז דדמאי) שהקשיתי דמה פליגי אם אדם יכול לומר מע"ש ה"ז תרומה למחר הלא תנן במתניתין דשני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ומעשר ראשון כו' ולשיטת הירושלמי אפי' בודאי נמי וביארתי שם דזה שרי לכ"ע למאן דאית לי' ברירה דהא כיון דאמרינן אגלאי מילתא למפרע אם כן חל התרומה מערב שבת ולא פליגי אלא באומר ה"ז תרומה למחר שאז חלות התרומה הוא בשבת:

וגם ביארתי שם דאיפשר לומר הא דשרי באומר ה"ז תרומה למחר דהתם לא תלוי במעשה דידי' רק ממילא הוי תרומה למחר ובשני לוגין שאני עתיד להפריש אע"ג דתלוי עדיין בספיקות דהיינו בהפרשה אעפ"כ שרי דהא כיון דיש ברירה א"כ הוי תרומה למפרע אבל אם יאמר בשני לוגין שאני עתיד להפריש ולא תחול אלא מכאן ולהבא איפשר לומר דלא שרי מע"ש דאינו ידוע בודאי שתחול בשבת כיון דעדיין תלוי בהפרשה. ומתורץ בזה הקושיא שהקשו האחרונים דלהירושלמי דמשני בפרק קמא דיומא דפריך על הא דאמרינן אשה אחרת מתקינין לו ומזמנים אותה שאם תמות ביום הכפורים שיקדש זאת ביוה"כ. ופריך ולא תמצא כקונה קנין בשבת. ומשני משום שבות התירו במקדש ע"כ. אלמא דסבירא ליה להירושלמי דכונסה ביוה"כ וא"כ למה יעבור על שבות בחנם הא מצי לקדשה מאתמול ולכונסה לחופה שתחול למחר אם תמות חברתה דהא ס"ל דחופה שאינה ראויה לביאה שמה חופה. וא"כ מוכח מזה שאסור לקדש שתחול ביוה"כ ג"כ משום שבות דכיון שתהא מקודשת להבא הוי כאלו מקדשה ביוה"כ גופא. והארכתי בזה בספרי ע"י (ס' ט') והבאתי ראי' מהירושלמי שאומר דאדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר ע"ש:

אך לפי מה שביארתי כעת איפשר לומר דזהו דווקא אם אמר שהתרומה תחול בשבת אבל אם תולה בתנאי שאינו מבורר עדיין איך שיהי' ע"כ אי איפשר לקדש שתחול ביוה"כ משום שבות. וזה מוכח מהא דאמרינן בביצה (דף י"ב) דמתניתין כר' יהודא ואמרינן דתרומה אינו זכאי בהרמתה וא"כ קשה דהא זכאי בהרמתה שאומר שהתרומה תחול למחר אך זה הוי כמו שנתרמה מעיו"ט דהא לא הוה רק מחוסר זמן ואיפשר דע"ז אמרינן בירושלמי (פ"ג דביצה ה"ח) הגע עצמך שיש עליו תנאי זו מפני זו פי' דאם יש עלי' תנאי היינו שלא תחול רק בשבת א"כ הוי כמו שנתרמה מע"ש ולא הוי בכלל שנתרמה בשבת ואם יאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש הא ר' יהודא לית לי' ברירה ואם דמכאן ולהבא ר' יהודא נמי מודה א"כ עובר משום שבות דאם אומר על תנאי שתחול בשבת מכאן ולהבא א"כ עובר משום שבות. ומזה מוכח דלר' יהודא אסור משום שבות אם יקדש מעיוה"כ שאם תמות ביוה"כ תהא מקודשת שזה אסור משום שבות דאל"ה מצינו תרומה שזכאי בהרמתה:

ולפ"ז היינו יכולים לפרש בירושלמי (פ"ד דדמאי) ר' חנניא בשם ר' אימי דר"א היא. ובפשוטו קאי אהא דאמר תחילה הוציא להם מ"ש מתוך ביתו א"ל פדוי הוא נאמן כו' וקאמר מתניתין ר"א היא דאמר דנאמן על השני נאמן על הראשון דאל"ה צריך לחוש למעשר ראשון שבו. אמר ר' יוסי ד"ה הוא עשו אותה כתוספות הביכורים מה תוס' הביכורים נאכלת כו'. אתי ר' חנניא בשם ר' אימי דר"א הוא פי' כמו שאמר בתחילה דר"א היא:

ואיפשר לומר דקאי אמתניתין דמי שקרא שם לתרומת מעשר שבו לא יטלם בשבת. וצריך לפרש דקרי' השם מע"ש שתחול תרומה למחר וסיים המקום שבו. ועוד איפשר לפרש דאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש. אך בשני לוגין שאני עתיד להפריש אי איפשר משום דבעינן מסויים ולא קדשי מדומעין וכמו דאמרינן בעירובין א ל"ז) רבא אמר שאני התם דבעינן ראשית ששירי' ניכרין א"ל אביי לא מעתה היו לפניו שני רימונים כו' וכתבו התוס' וא"ת ליפרוך הכא נמי אי הוי טעמא משום דאין ברירה וי"ל דאי טעמא משום ברירה כו' אין תימא כיון דאין ברירה ה"נ דלא הוי תרומה. אבל אי מטעמא דבעינן ראשית ששירי' ניכרין ה"נ דבב' רימונים לא הוי תרומה וא"כ משמע דאפי' אי אמרינן יש ברירה לא מהני משום דבעינן ראשית ששירי' ניכרין. וכן אמרינן בירושלמי (פ"ז דדמאי) תני ר' יוסי ור"ש אומרים שמא תבקע הנוד כו' לא כטעמא הדין טעמא הדין טעמ' דר' יוסי שמא יסייע ט"ס וצ"ל משום מסויים וא"כ לא יכול לומר שני לוגין שאני עתיד להפריש. וע"ז אומר ר"א היא פי' דס"ל דקדשי מדומעין כמו דאמרינן בירושלמי פ"ד דתרומות. ר' יעקב בר אחא כמה דב"ש אומרים קדשי מדומעין כן ר"א אומר קדשי מדומעין וא"כ כיון דס"ל קדשי מדומעין א"כ יכול לומר שני לוגין שאני עתיד להפריש. והא דקאמר ר"א היא פי' דס"ל דקדשי מדומעין ולא ב"ש ור"ש דס"ל ג"כ קדשי מדומעין כמו דאמרין בירושלמי פ"ג דתרומות אתי דר"ש כב"ש כמה דב"ש אומרים קדשי מדומעין כן ר"ש אומר קדשי מדומעין היינו משום דברישא הוא ר"א דתנן ר"א אומר א"צ לקרות שם למעשר עני של דמאי. ועוד דר"א ס"ל דיש ברירה כמו דתנן בביצה (דף ל"ז) ועוד אמר ר"א עומד אדם על המוקצה כו' ואומר מכאן אני אוכל למחר פירש"י דס"ל דיש ברירה. וא"כ כיון דקדשי מדומעין יכול להפריש ע"י שיאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש ולמחר יטלם משום ברירה והא דאמרינן פ"ד דתרומות ר"א אומר א' מעשרה בתרומת מעשר יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר. ואמרינן בירושלמי דר"א אומר קדשי מדומעין ולא אמרינן דיש ברירה שזהו שהוברר. דהא אמר יתר מכאן יעשנה ת"מ על מקום אחר. התם לא תלה במה שיפריש אח"כ אלא הפריש מיד ע"ז אומר קדשי מדומעין אבל אם אמר שני לוגין שאני עתיד להפריש כיון דקדשי מדומעין מהני. ואח"כ יאכל ע"י ברירה שאלו הם השני לוגין. וע"ז אומר אתי ר' חנינא בשם ר' אימי דר"א היא וכיני מתניתין לא יתנם כו'. אך דפשט דברי הירושלמי משמע דקאי אהא דלעיל וכן משמע קצת בירושלמי (פ"ד דמ"ש) דאמר התם ב"ש כר"א דר"א אמר הנאמן על הראשון נאמן על השני ומסיים אתי ר' חנניא בשם ר' אימי דר"א היא. אך כמה פעמים מצינו בירושלמי שמעתיק יותר אע"פי דלא קאי אהא דלעיל ודוק: