נועם ירושלמי על דמאי ה:א:ב

ירושלמי (רפ"ה דדמאי) אף על החלה. וחלה חייבת בדמאי ולא כן תנינן חלת ע"ה והמדומע פטורה מן הדמאי. ר' אחא רבין ב"ר חייא בשם ריב"ח דב"ש הוא ותנינן כן ר' שמעון בן יהודא אומר משום ר"ש חלה ב"ש מחייבין וב"ה פוטרין (פי' מדקתני א' ממאה ממה שיש כאן משמע מכל מה שיש כאן אף על שיעור חלה שהפריש עשוי מעשר ונמצא מפריש מעשר אף מן החלה ולא כן תנינן חלת ע"ה והמדומע פטורה מן הדמאי וע"ז משני ר' אחא דב"ש היא דר"ש בן יהודא אומר משום ר"ש חלה ב"ש מחייבין וב"ה פוטרין. וע"ז מקשה כלום אמרו ב"ש אלא דבר שהוא לזריעה [נ"ל שצריך לומר לאכילה] אלו הלוקח זרע לבהמה וקמח לעורות ושמן לנר שמא אינו פטור בדמאי וא"כ חלת דמאי פטור אפי' לב"ש דהא כיון שהוא של ע"ה א"כ נטמא וחלה טמאה אסורה באכילה וא"כ פטור מהדמאי אליבא דכ"ע אפי' לב"ש ותמיהני על הר"ש שפי' בדרך אחר עיי"ש. והוא ניחא כפשוטו כמו שביארתי] אלא במגבל עיסתו במי פירות [פי' וא"כ לא מקבלי טומאה וע"כ חייבת בדמאי לא כן אמר ר' יוחנן דר"א איש ברתותא הוא (פי' דאיתא בירושלמי (פ"ב דחלה) דהא דתנינן עיסה שנילושה במי פירות חייב בחלה היינו דר"א איש ברתותא דס"ל לענין טבול יום דמי פירות מחברין ע"כ מחברין לענין חלה נמי אבל רבנן ס"ל דפטור מן החלה. א"כ אי איפשר לתרץ שנילושו במי פירות דא"כ פטורין מן החלה נמי. וע"ז אומר אלא כר' יוחנן וצ"ל דלא כר' יוחנן (וכן גורס בשנות אלי') דאמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה דאמרינן בירושלמי (פ"ג דדמאי) תמן תנינן הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אמר הנחתום מפריש: ואמרינן שם ר' יונה אמר אתפלגון ר' אלעזר ור"י חד אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה פי' הא דתנן הלוקח מן הנחתום מפריש מיירי בעושה בטומאה והא דתנן הנחתומים מפרישין מיירי בעושה בטהרה] וא"כ הא דתנן הלוקח מן הנחתום מפריש מיירי בעושה בטומאה וא"כ אמאי צריך להפריש אף על החלה דהא אינו ראוי לאכילה כיון שעושה בטומאה אלו הלוקח זרע לבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מן הדמאי אלא כר' אלעזר דאמר כאן וכאן בעושה בטהרה וכיון שעושה בטהרה ע"כ ראוי לאכילה וע"כ חייב בדמאי וכב"ש דס"ל דחלת ע"ה חייב בדמאי דהא אנן תנן חלת ע"ה והמדומע והלקוח בכסף מעשר ושירי מנחות פטורין מן הדמאי]:

והא דקאמר אלא במתארח אצלו נראה לי שהוא ט"ס וצ"ל אח"כ וכן צריך לומר לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ופי' דמקשה על הא דמשני כר' אלעזר דאמר כאן וכאן בעושה בטהרה [וע"כ ניחא דחנה חייבת בדמאי דהא חזי לאכילה] דא"כ יהא נאמן על המעשרות ג"כ דהא תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות וא"כ אין צריך להפריש דמאי. וע"ז משני הדא דתימר במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים וכאן ברבים אנן קיימים ופי' הא דאמרינן הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות היינו במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן על המעשרות מחמת שנאמן על הטהרות אלא א"כ יקבל בפירוש על המעשרות והכא ברבים אנן קיימים ולא במתארח אצלו ע"כ צריך להפריש חלת דמאי (וכן אמרינן בירושלמי (פ"ב דדמאי) תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות תניתה ר' ינאי בי ר' ישמעאל ואמר טעמא הדא דתימר דמתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים] אך עכ"ז צריך לבאר דמאי פריך אהא דמשני אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמר כאן וכאן בעושה בטהרה. דכיון דנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות וא"כ אמאי צריך להפריש כלל דהא לא קשה מידי. דהא אמרין שם (פ"ב בירושלמי) הנחתומין לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה כו' תמן תנינן הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר כו' הכא את אמר הלוקח מפריש והכא אמר הנחתום מפריש ר' יונה אמר אתפלגון ר' אלעזר ור' יוחנן חד אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה וחרנא אמר כאן במידה דקה וכאן במידה גסה ולא ידע מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דאמר ר' יוחנן מפני הטהרות הוי ר' אלעזר אמר כאן במידה דקה וכאן במידה גסה (פי' דמקשה הש"ס על הא דהנחתומין לא חייבו אותן חכמים להפריש כו' וא"כ אומר דהנחתום צריך להפריש ובמתניתין (רפ"ה דדמאי) אמר הלוקח מן הנחתום מפריש וא"כ מוכח דהלוקח צריך להפריש. וע"ז משני ר' יוחנן דהא דהנחתום מפריש מיירי בנחתום העושה בטהרה וע"כ צריך הנחתום להפריש. ומתניתין (רפ"ה דדמאי) דמוכח דהלוקח מן הנחתום צריך להפריש מיירי בנחתום העושה בטומאה. ור' אלעזר משני דהא דמוכח בפ"ב דדמאי דהנחתום מפריש היינו במוכר במידה דקה וע"כ צריך הנחתום להפריש והמתניתין (דרפ"ה דדמאי) דמוכח דהנחתום צריך להפריש מיירי במוכר במידה גסה. וע"כ צריך הלוקח להפריש והנחתום א"צ להפריש:

וא"כ קשה דמאי מקשה הירושלמי דלר' אלעזר דאמר כאן וכאן בעושה בטהרה (פי' דע"כ צריך להפריש על החלה ג"כ דהא ראוי' לאכילה כיון דמיירי בעושה בטהרה וא"כ כיון שהוא נאמן על הטהרות הוא נאמן על המעשרות ג"כ. וא"כ אמאי צריך הלוקח להפריש. דכיון דר"א משני דמיירי במידה גסה. וע"כ לא חייבו את הנחתום להפריש והחיוב הוא על הלוקח. א"כ מאי מקשה דכיון דנאמן על הטהרות הוא נאמן על המעשרות ג"כ. וא"כ בודאי עישר הנחתום. דהא לר' אלעזר כיון דמיירי במדה גסה. וע"כ לא חייבו את הנחתום להפריש. וא"כ כיון שמן. הדין אינו חייב הנחתום להפריש. א"כ איך מקשה הש"ס דכיון דנאמן על הטהרות הוא נאמן על המעשרות ג"כ. הא מן הדין א"צ הנחתום להפריש כיון דמיירי במידה גסה אך כבר כתב ע"ז בס' שנות אלי' דלדוגמא בעלמא נקט כר"א דבאמת סוגי' זו פליג על סוגי' דלעיל ומוקי הך דהכא בנחתום ע"ה ולא צריכין כלל לשינוי' דר"י ור"א כו' עכ"ל:

והוא כמו שכתב הר"ש (פ"ב דדמאי משנה ד') ירושלמי תמן תנינן הלוקח מנחתום כיצד מעשר הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אמר הנחתום מפריש ר' יוסי אמר אתפלגון ר' יוחנן ור' אלעזר כו' ודבר תימא מאי קשי' לי' דמתניתין בנחתום חבר והתם בחבר שלוקח מנחתום ע"ה וצריך לומר דמשמע לי' דנחתום דהכא ונחתום דהתם הכל בחבר ומסיק דר' יוחנן תירץ כאן בעושה בטהרה נחתום מפריש הואיל וראוי לכהן לאכילה אבל עושה בטומאה כגון שלקח מע"ה פירות שהוכשרו דנטמאו לא הטריחו למוכר להפריש כיון דלא חזי אלא להסיק תחת תבשילו ולוקח שיאכל הוא מפריש. ור' אלעזר תירץ במידה דקה וטעמא דמפריש כשמוכר במידה דקה מפרש התם אמתניתין דהחנוני מפני תינוקות שלא יאכלו כבל:

וא"כ איפשר לומר דסוגי' זו פליג על סוגי' דלעיל ומפרש כמו שתירץ הר"ש דהא דאמרינן דהלוקח מן הנחתום מפריש מיירי כשהנחתום ע"ה (והא דתנן דהנחתום חייב להפריש מיירי כשהנחתום חבר] ולדוגמא בעלמא נקט כר"א דהיינו דמוקי ב' משניות בעושה בטהרה. וע"כ שפיר פריך הירושלמי דכיון דהא דהלוקח מפריש ע"כ מיירי בשהנחתום ע"ה. וע"כ מקשה כיון דמיירי בעושה בטהרה. וא"כ קשה כיון שהוא נאמן לטהרות נאמן למעשרות. וא"כ בודאי הפריש הנחתום. דכיון דהוא נאמן למעשרות צריך להפריש. דהא דהלוקח מן הנתתום מפריש היינו בנחתום ע"ה. אבל מן הדין צריך הנחתום להפריש. וע"ז משני דזהו דווקא במתארח אצלו אמרינן דכיון דנאמן על הטהרות אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל ברבים וכא ברבים אנן קיימים. וע"כ בלוקח מן הנחתום אין הנחתום נאמן וצריך הלוקח להפריש ודוק: