נועם ירושלמי על חלה ג:ד:ז

שם ירושלמי חברי' בשם ר"א מודה ר"ע לחכמים בעיסת הדיוט שגלגולה טבולה ר' הילא בשם ר"א מודה ר"ע לחכמים בעיסת הקדש שגלגולה פוטרה כהנא אמר דברי ר"ע אין מירוח פוטר במקום הקדש א"ר יונה הדא דכהנא פליגא על ר"א מאן דאמר גלגול פוטר מירוח פוטר ומאן דאמר אין הגלגול פוטר אין המירוח פוטר ברם כרבנן גלגול פוטר וקשיא על דרבנן גלגול פוטר ברשות העו"ג ואין המירוח פוטר ברשות העו"ג שני' היא דכתיב וכל מעשר הארץ מזרע הכא לית כתיב מלחם הארץ ולא כל לחם א"ר חנינא ברי' דר' הילל מן הדא דרבנן אנן ילפינן דלית הדא דכהנא פליגא על ר"א כמה דרבנן אמרי גלגול פוטר ברשות העו"ג ואין המירוח פוטר ברשות העו"ג כן ר"א אומר אין גלגול פוטר ברשות העו"ג ואין המירוח פוטר ברשות הקדש והנה המפרש מהרא"פ פירש שהוכחת רב כהנא הוא ממתניתין דס"ל דהכל הולך אחר הקרימה בתנור וכבר הבאתי בספרי נ"י שנעלם ממנו הסוגי' דמנחות (ד' ס"ו) ור"ע מחייב בחלה ובמעשרות אמר רב כהנא אומר הי' ר"ע מירוח הקדש אינו פוטר כו' אמר רבא פשיטא לי דמירוח הקדש פוטר ואפי' ר"ע לא מחייב התם אלא שלא ניתנו מעות הקדש אלא לצורך להם. אבל רב כהנא ס"ל דע"כ מחייב ר"ע במעשרות משום דס"ל דמירוח הקדש אינו פוטר

וע"כ אומר בירושלמי כהנא אמר דברי ר"ע אין מירוח הקדש פוטר והיינו כמו דאמרינן במנחות (ד' ס"ו) דכיון דר"ע מחייב בחלה ובמעשרות א"כ ס"ל דמירוח הקדש אינו פוטר וכן בירושלמי (פ"ק דחלה) ומותר העומר מתניתין דלא כר"ע דר"ע מחייב בחלה ובמעשרות:

וע"כ אומר מ"ד גלגול פוטר מירוח פוטר ומ"ד אין הגלגול פוטר אין מירוח פוטר (פי' שהיו סבורים תחילה דמירוח וגלגול שוים הם) וא"כ כיון דכהנא אמר דברי ר"ע דמירוח הקדש אינו פוטר א"כ פליג על ר"א שאמר מודה ר"ע לחכמים בעיסת הקדש שגילגולה פוטרה ברם כרבנן גלגול פוטר ברשות העו"ג וקשי' על דרבנן גלגול פוטר ברשות העו"ג ואין המירוח פוטר ברשות העו"ג:

ונראה לי דקאי על הברייתא שמביא הירושלמי (ספ"ה דחלה) דאמרינן התם תני חלת העו"ג ב ותרומת העו"ג בח"ל מודיעין אותו שאינו צריך ואוכל וכן הובא הברייתא זו במנחות (ד' ס"ז) דאמרינן התם איתיבי' רבינא לרבא חלת עו"ג בארץ ותרומתו בח"ל מודיעין אותו שהוא פטור. חלתו נאכלת לזרים ותרומתו אינה מדמעת הא תרומתו בארץ אסורה ומדמעת והא האי תנא דאמר מירוח העו"ג אינו פוטר גלגול העו"ג פוטר (פי' וא"כ איך אמר רבא מ"ד מירוח העו"ג פוטר גלגול העו"ג פוטר ומ"ד מירוח העו"ג אינו פוטר גילגול העו"ג אינו פוטר וע"ז משני מדרבנן גזירה משום בעלי כיסין אי הכי אפילו חלה נמי אפשר דאפה לה פחות מחמשת רבעים קמח ועוד כו') אבל הירושלמי ס"ל דמדאורייתא יש חילוק בין מירוח לגלגול:

וע"ז אמר ברם כרבנן גלגול פוטר ברשות העו"ג ונ"ל שצ"ל ומירוח אינו פוטר ברשות העו"ג (פי' דהא מזה הברייתא מוכח דגלגול העו"ג פוטר דקתני חלת עו"ג בארץ מודיעין אותו שהוא פטור וחלתו נאכלת לזרים אלמא דגלגול פוטר ואעפ"כ מירוח העו"ג אינו פוטר דהא אמרינן ותרומתו בח"ל אינה מדמעת הא תרומתו בארץ מדמעת אלמא דמירוח העו"ג אינו פוטר) וע"ז אומר ברם כרבנן גלגול פוטר ברשות העו"ג ונ"ל שצ"ל אין מירוח פוטר וקשי' על דרבנן גלגול פוטר ברשות העו"ג מירוח אינו פוטר ברשות העו"ג שני' היא דכתיב וכל מעשר הארץ מזרע הארץ והכא כתיב מלחם ולא כל לחם ומזה מוכח דמירוח העו"ג אינו פוטר לרבנן וגלגול העו"ג פוטר לרבנן (ואיפשר דצ"ל והכא כתיב עריסותיכם ולא של עו"ג):

וע"ז אמר ר' חנינא בר"י דר' הילל מן הדא דרבנן ילפינן דלית הדא דכהנא פליגא על ר"א כמה דרבנן אמרי גלגול פוטר ברשות העו"ג ואין המירוח פוטר ברשות העו"ג כן ר"ע אומר אין גלגול פוטר ברשות עו"ג (והוא ט"ס וצ"ל גלגול פוטר ברשות הקדש) ואין המירוח פוטר ברשות הקדש וע"כ הדא דכהנא דאמר דסובר ר"ע דאין מירוח פוטר ברשות הקדש לית פליגא על ר"א פי' דמודה להא דר"א שאמר דמודה ר"ע לחכמי' בעיסת הקדש שגילגולה פוטרה דכמו דרבנן מחלקין בין מירוח לגלגול לענין מירוח העו"ג כן ר"ע מחלק בין מירוח לגלגול לענין הקדש:

וא"כ משמע מהירושלמי דיליף מקרא וכמו דאמר וקשי' על דרבנן גלגול פוטר ברשות העו"ג ואין המירוח פוטר כו' (פי' שקשי' על דרבנן דמהו החילוק בין גלגול למירוח) ע"ז אומר שני' היא דכתיב וכל מעשר הארץ מזרע הארץ והכא לית כתיב מלחם הארץ ולא כל לחם וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן במנחות (ד' ס"ו) דהטעם הוא משום בעלי כיסין ולענין חלה לא שייך משום דאיפשר דאפה לה פחות מחמשת רבעים קמח ועוד וע"כ יש חילוק בין חלה לתרומה אבל משמעות הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן אלא שמחלק מדאורייתא בין מירוח לגלגול כמו שביארתי ודוק [ והנה בספרי א"ה (ד' ל"א) תירצתי על מה שהקשו התוס' במנחות (ד' ס"ו) על הא דאמר רב כהנא מירוח הקדש אינו פוטר דא"כ היכי אתי העומר משאינו מעושר הא בעינן ממשקה ישראל דבאינו מעושר עסקינן מדקתני באותן שנפדו חייב במעשר עכ"ל. ותירצתי זה עפ"י מאי דאיתא בירושלמי (ספ"ה דמעשרות) הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו ר"י ור"ל ר"י אמר נטבל ור"ל אמר לא נטבל כו' מתיב רשב"ל לר"י (וט"ס וצ"ל מתיב ר"י לרשב"ל) וכן כתב המפרש (והוא נכון) והתנן עד שלא גמרן הגזבר ואח"כ פדאן פטורים הרי הגזבר כאחר הוא ואת אמרת מה שעשה עשוי א שהקשה ר"י לר"ל דס"ל דאם מירחו שלא מדעת בעלים א הוי מירוח וא"כ אמאי תנן דאם הקדיש ואח"כ גמרן הגזבר דפטורים אח"כ משום שבשעת מירוח היו פטורים וא"כ קשה דלר"ל לא הוי מירוח כלל לפי הס"ד דגזבר לא הוי כבעלים וא"כ לא הוי מירוח ע"י הגזבר וא"כ אמאי פטורים אח"כ כיון דלא הוי מירוח כלל דהא לא הוי מדעת בעלים וא"כ הוי כמו שלא נתמרח ברשות הקדש וא"כ אמאי פוטר והא הטעם דהקדש פוטר הוא משום שבשעת חובתו הי' פטורה וא"כ כיון דלא הוי מירוח כלל א"כ אמאי פוטר אח"כ אם נפדה). וע"ז משני בירושלמי א"ל תיפתר כמ"ד גזבר כבעלים וע"כ הוי מירוח. וע"כ פטור משום שבשעת חלות החיוב הי' פטורה דגזבר כבעלים ודלא כר' יוסי דס"ל דגזבר לא הוי כבעלים. וא"כ איפשר לומר דהא דאמר רב כהנא דאומר הי' ר"ע מירוח הקדש אינו פוטר הוא משום דס"ל כר"ל דהממרח שלא מדעת חבירו לא הוי מירוח דגזבר לא הוי כבעלים. וע"כ אינו פוטר אח"כ. ולאח"כ כשנפדה הוי מירוח להתחייב במעשר דהא מתחילה כשהי' ביד הקדש לא הוי מירוח עדיין כיון דלית להו בעלים. וע"כ כשפדאן אח"כ מתחייב במעשר. אבל כל שהם ברשות הקדש לא הוי מירוח. ובודאי פטור מן המעשרות בעודם ברשות הקדש וע"כ לא קשה קושי' התוס' הא דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל. וזהו סברת רב כהנא שאומר דס"ל לר"ע מירוח הקדש אינו פוטר. אבל ר"י לטעמי' דס"ל בירושלמי דמירוח שלא מדעת בעלים הוי מירוח כמו דאיתא (שם בירושלמי) ע"כ אומר במנחות (ד' ס"ו) שלימוד ערוך בפיו של ר"ע שלא ניתנו מעות הקדש אלא לצורך להם. אבל לעולם דמירוח הקדש פוטר. וא"כ לא קשה דאיך הקריבו כיון דס"ל דמירוח הקדש פוטר:

[אך כל זה הוא לשיטת הש"ס דילן במנחות (דף ס"ז) דאמר רבא (שם) מאן דאמר מירוח העו"ג פוטר גלגול העו"ג פוטר ומאן דאמר מירוח העו"ג אינו פוטר גלגול העו"ג אינו פוטר כו' וא"כ לשיטת הש"ס דילן שוה מירוח לגלגול. וא"כ לר"ע דאמר דמירוחהקדש אינו פוטר ה"ה דגלגול הקדש נמי אינו פוטר. אבל לשיטת הירושלמי דמחלק בין מירוח לגלגול וכמה שאומר כמה דרבנן אמרי גלגול פוטר ברשות העו"ג ואין המירוח פוטר ברשות העו"ג כן ר"ע אומר גלגול פוטר ברשות הקדש ואין המירוח פוטר ברשות הקדש (כצ"ל) וא"כ כיון דס"ל לר"ע דגלגול פוטר ברשות הקדש רק דאין המירוח פוטר ברשות הקדש. א"כ לא נוכל לומר דהטעם של ר"ע הוא דמירוח שלא מדעת בעלים לא הוי מירוח. וע"כ אין מירוח הקדש פוטר דא"כ מ"ט דגלגול הקדש פוטר. דכיון דבעינן מירוח מדעת בעלים וס"ל דגזבר לא הוי כבעלים א"כ הוא הדין לגלגול דהא בירושלמי (ספ"ה דמעשרות) אמרין מתיב ר"י לר"ל (והוא ט"ס וצ"ל מתיב ר"ל לר"י) והא תנן נשים שנתנו לנחתום לעשות שאור אם אין בכל א' מהם כשיעור פטורה מן החלה ופריך ואין בשל כולהם כשיעור פי' דהא מ"מ יש בכולם כשיעור וא"כ אמאי אינו חייב בחלה כו' אלא ודאי דגלגול שלא מדעת בעלים לא הוי גלגול וא"כ שוה גלגול למירוח וא"כ אמאי סובר ר"ע דמירוח הקדש אינו פוטר וגלגול הקדש פוטר אלא ודאי דגזרת הכתוב הוא דמירוח הקדש פוטר וגלגול הקדש אינו פוטר מדכתיב עריסותיכם. וא"כ תקשה קושי' התוס' דאיך אתי העומר משאינו מעושר דהא בעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל. וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דערלה) ממשקה ישראל מדבר שהוא מותר לישראל:

ע"כ נראה לי שהירושלמי סובר כמו שתירצתי בס' א"ה (דרוש כ"א שכתבתי שם לתרץ עפ"י מה שהקשו התוס' רפ"ט דמנחות (ד' ס"ד על הא דאמרינן התם תנן התם שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. דלר"ע דאמר דספיחין אסורין הא בעינן ממשקה ישראל לאו פירכא היא דבשאר שנים נמי לאו ממשקה ישראל הוא ושרי' רחמנא דאמרינן בפ"ק דמנחות (ד' ה') משום דמצותה בכך שאני בשביעית נמי לר"ע הרי מצותה בכך עיין בספרי ע"י (ס' א') דאמרינן כיון דאשתרי אשתרי. דהא דעומר קרב מן החדש הוא בדרך היתר דא"א לקיים המצוה באופן אחר. ע"כ אמרינן כיון דאשתרי אשתרי ותירצתי מה שהקשה הק"ע על הירושלמי (פ"ד דשקלים) דאמרינן התם לא מצאו בסורי' מביאין אותו מספיחים שבא"י ההן עומר מהו שיזרע לכן מתחילה (פי' כדי לקיים מצות עומר) ר' חייא ב"ח בעי קומי ר' מנא לא נמצא כקומץ על השירים שאין נאכלים (דהא השירים אסורין משום שביעית) א"ל נעשה כחמשה דברים שהם באים בטומאה ואין נאכלים בטומאה עכ"ל. והקשה הק"ע דתיפוק לי' דאסור להקריב דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל וביארתי שם דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי דהא חדש שקרב לגבוה נמי אסור לאכול עדיין ואעפ"כ מותר לגבוה משום דמצותה בכך כמו דאמרינן במנחות (ד' ה') וע"כ אשתרי נמי בשביעית אעפ"י שאין מצותה בכך דהא איפשר לקיים בספיחין. וא"כ ניחא דהא דאמר ר"ע דמירוח הקדש אינו פוטר. ואעפ"כ יכול להביא העומר כיון דאשתרי אשתרי ועיין במה שביארתי בפ"ג דכלאים דהירושלמי סובר דאמרינן כיון דאשתרי אשתרי ודוק ועיין שם בספרי א"ה (שם) מה שתירצתי עוד משום דאין איסור טבל חל על איסור הקדש עיי"ש ודוק]: