נועם ירושלמי על חלה ג:ה:ד

שם ר' בון ב"ר חייא בעי קומי ר"ז מנחה שנתערבה בחולין קומץ ומתיר את השירים לאכילה קורא אני עלי' והנותרת מן המנחה לאהרן ובניו א"ל וכי טבל שנתערב בחולין קורא אני עלי' ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן. א"ל וכי אמרתי לך שאינו מוציא ממנו עליו ולא למקום אחר אין תפשיטא לך שאינו מוציא ממנו על מ"א אפי' ממנו עלי' אינו מוציא מתני' אמרה שהוא מוציא ממנו עלי' והתנן ואם לאו יוציא חלה א' על הכל אמרין לית הדא דר"ז תתובה על דר' בון בר חייא. מה בין מוציא ממנו עליו מה בין מוציא ממנו על מקום אחר בשעה שהוא מוציא ממנו עליו הואיל ואין אותו הטבל ראוי להעשות תרומה כיוצא בו חולין שבו מטבלין אותו (צ"ל מבטלין אותו) בשעה שהוא מפריש ממנו על מקום אחר הואיל ואותו הטבל יכול להעשות חולין כיוצא בו אינו בטל אמר ר' יוסי הדא אמרה טבל שנתערב בתרומה הואיל ואותו הטבל יכול להעשות תרומה כיוצא בו אינו בטל ולית הדא דר' בון תתובה על דר"ז ממה נפשך אם שלמעלן בטל אף שלמטן בטל אם שלמטן אינו בטל אף שלמעלן לא בטל שכבר קידשתנו [ט"ס וצ"ל שכבר קידש ואחר כך מתחיל תני ואם לאו מביא ד' והמפרש מהרא"פ חיבר ב' התיבו' יחד]:

והנה המפרשים נדחקו בזה מאוד כמו שיראה המעיין ולי נראה לבאר שר' בון ב"ר חייא בעי קומי ר' זירא מנחה שנתערבה בחולין קומץ ומתיר וצ"ל קומץ מתיר דמיירי שכבר קידש הקומץ כמו שאבאר לקמן] ומיבעי לי' מנחה שנתערבה בחולין אי קומץ מתיר את השירים לאכילה (פי' דאי אמרינן כיון שנתבטל א"כ ליתא לשירים בעין. וע"כ אין הקומץ מתיר השירים) וכמו שכתבו התוס' ביומא (דף מ"ז) בד"ה לאמר מה שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטירין עליהם את הקומץ. ואפי' לר' יוחנן דאמר פ"ק דמנחות (דף ס') מקטיר קומץ עליהם מודה הוא דאותם שירים אסורים לאכילה כדיליף התם מקרא והכי קאמר אין מקטירין עליהם אין מקטירין בשבילם הקומץ כדי להתירם באכילה וע"כ מיבעי לי' נמי אם נתערבו שירים בחולין אם מקטיר הקומץ עליהם להתירן באכילה דדילמא כיון שנתבטל ע"כ אין הקומץ מתירן כיון שנתערב ברובו ומדאורייתא ברובו בטיל או אעפ"כ אסורים לאכול עד שיקטיר עליהם הקומץ:

וע"ז אמר לי' ר"ז וכי טבל שנתערב בחולין קורא אני עלי' ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן ופי' דזה מוכח ממתניתין דתנן ואם לאו יוציא חלה אחת על הכל וא"כ כיון שיוכל להפריש ממנו עלי' אע"ג שנתערב אעפ"כ יוכל להתיר ע"י הפרשת חלה. הכא נמי יוכל להתיר ע"י הקומץ. וע"ז השיב לו רבי בון וכי אמרתי לך שאינו מוציא ממנו עלי' רק שאינו יכול להוציא ממנו למקום אחר ועדיין לא ביאר ר' בון הטעם מהו החילוק שבין מוציא ממנו עליו ובין מוציא ממנו למקום אחר וגם אינו מבואר עדיין דמה הוא התשובה לענין הבעיא דר' בון אם קומץ מתיר את השירים לאכילה. דהא זה דמי למוציא ממנו עלי' וא"כ כיון שיכול להפריש ממנו עלי'. הכא נמי יכול להקטיר עליהם הקומץ להתירן באכילה]:

וע"ז אמר לי' אין תפשיטא לך שאינו מוציא ממנו על מ"א אפי' ממנו עלי' אינו מוציא (פי' אם פשיטא לך שאינו מוציא ממנו על מקום אחר למה אין אתה אומר שלא יוציא ממנו עליו ג"כ) וע"ז השיב לו ר' בון מתניתין אמרה שהוא מוציא ממנו עלי' והתנן צ"ל דתנינן ואם לאו יוציא חלה אחת על הכל וא"כ מוכח ממתניתין שהוא מוציא ממנו עליו אבל להפריש הימנו למקום אחר לא מוכח ממתניתין ולא ביאר ר' בון טעם החילוק שבין מוציא הימנו עליו למוציא למ"א וגם לא ביאר מה ענין זה החילוק אם הקומץ מתיר את השירי' דהא לכאורה דמי למפריש הימנו עליו ויתבאר אח"כ] וע"כ מבאר הירושלמי החילוקים שבין ר"ז לר' בון. וע"ז אומר לית הדא דר' זירא תתובה על דר' בון ב"ר חייא כו' והנה בירושלמי הזה יש טעו' הדפוס והתחלפו' השורו' וכמו שאבאר פי' הירושלמי והגהותיו:

ותחילה נביא מה שכתב הר"ן בנדרים (דף ל"ב) וז"ל ולי נראים דברי הרב אלפס. דכי תנן הכא דדבר שיש לו מתירין בשאינו מינו בטל ה"מ כל שאסור עכשיו ועתיד להיות היתר לאחר זמן כנדרים משום דקא מיבעי לי כיון דלרבנן בכולהו איסורי מין במינו בטל כמו בשאינו מינו מה ראו חכמים לחלק בדבר שיש לו מתירין בין מינו לשאינו מינו ומאיזה טעם. וכן נראה לי בטעמו של דבר דחזינא לרבנן ור' יהודא דאפליגו במין במינו אי בטיל אי לא כו' דהיינו טעמא משום דמין במינו לא בטל לפי שכל דבר שהוא דומה לחבירו אינו מחלישו ומבטלו אלא מעמידו ומחזקו. ומשום הכי ס"ל לר' יהודא בכולהו איסורי דמין במינו לא בטיל ולרבנן לא משמע להו הכי דמ"מ מין במינו דאיסור והיתר אין דומים זה לזה כיון דחד אסור וחד שרי שאין ראוי לילך אחר דמיונן בעצם אלא אחר חילוקן באיסור והיתר אלא היינו טעמא דדם הפר אינו מבטל דם השעיר משום דכיון דשניהם עולים כלומר שכשירים לזריקה אין מבטלים זא"ז דכי היכי דר' יהודא אזיל אחר דמיון העצם אזלי רבנן אחר דמיון ההיתר כו' ע"ש. וא"כ מין במינו לא בטיל לפי שכל דבר שהוא דומה לחבירו אינו מחלישו ומבטלו אלא מעמידו ומחזקו:

ובזה יתבאר הירושלמי דאמרינן לית הדא דר"ז תתובה על דר' בון ב"ר חייא מה בין מוציא ממנו עליו ומה בין מוציא ממנו על מקום אחר (פי' שאומר דלית הדא דר' בון תתובה על דר"ז) פי' מה שהביא לו ראי' מהא דחלה שמוציא ממנו עלי') וע"ז אומר שאינו דומה דטע' החילוק שביןמוציא ממנו עלי' למוציא ממקום אחר היינו טעמא דהכלל הוא דדבר הדומה אינו בטל והוי כמו שהוא במציאותו וע"כ יכול להפריש ממנו עלי' דהטעם הוא דאם מפריש ממנו הוי חולין בחולין וא"כ הם דומים במינן ודומים ג"כ דשניהם חולין ע"כ יכול להפריש עליו דהחולין שמפריש עלי' הם דומים לגמרי במינן ושניהם חולין וע"כ יכול להפריש ממנו עליו דהוי כמו דאיתא בעין משא"כ אם מפריש ממנו למקום אחר שיהא זה תרומה על מקום אחר נמצא דהוי חלה וא"כ אינו דומה לחולין שנפלו בה א"כ הם מתבטלים קצת וע"כ אינו יכול להפריש על מקום אחר משא"כ אם מפריש ממנו עלי' א"כ מה שנשאר אינו בטל דהא הוי חולין בחולין:

וע"כ אומר הירושלמי לית הדא דר"ז תתובה על דר' בון ב"ר חייא מה בין מוציא ממנו עליו מה בין מוציא ממנו על מקום אחר בשעה שהוא מוציא ממנו עליו הואיל ואין אותו הטבל ראוי להעשות תרומה כיוצא בו כו' ונ"ל שהוא טעות הדפוס ונתחלפו השורות (וכצ"ל) בשעה שהוא מוציא ממנו עליו הואיל ואותו הטבל יכול להעשות חולין כיוצא בו אינו בטל [פי' כיון שהטבל דהיינו שאור שלא הורמה חלתה יכול להעשות כיוצא בו דהיינו כמו החולין שנפלו בו ע"כ אינו בטל וע"כ יכול להפריש] בשעה שהוא מפריש ממנו על מקום אחר הואיל ואותו הטבל כו' [והוא ט"ס ונתחלפו השורות וכצ"ל] בשעה שהוא מפריש ממנו על מקום אחר הואיל ואין אותו הטבל ראוי להעשות כיוצא בו (פי' דכיון שנעשה תרומה א"כ אינו דומה לחולין שנפלו בו) חולין שבו מבטלין אותו (פי' וע"כ חולין שבו מבטלין אותו וע"כ אינו יכול להפריש ממנו על מקום אחר) וע"כ לפי טעם זה לית הדא דר' זירא תתובה על דר' בון ב"ר חייא שע"כ אף דבחלה מפריש ממנו עליו דתנן ואם לאו יוציא חלה א' על הכל היינו טעמא דכל דבר הדומה אינו מחלישו רק מחזקו וע"כ כיון שלאחר שהוא מפריש נשאר חולין וא"כ הבטל דומה להמבטל ע"כ לא נתבטל וע"כ יכול להפריש:

וע"כ אומר הירושלמי אמרין לית הדא דר"ז תתובה על דר' בון דאין ראי' מהא שהביא ר' זירא מחלה דתנן ואם לאו מפריש חלה אחת על הכל וכמו שאמ' לו ר"ז וכי טבל שנתערב בחולין קורא אני עלי' ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן דאינו דומה למנחה שנתערבה בחולין דבמנחה שנתערבה בחולין אם הי' מפריש קומץ א"כ נשאר שירים וא"כ אפי' לאחר ההיתר נמי אינו דומה הבטל להמבטל דהבטל הוי שירים והמבטל הוי חולין וע"כ כיון שאינם דומים א"כ המבטל מחליש להבטל ואינו מחזקו וכמו שהבאתי תחילה מה שכתב הר"ן וע"כ אין הקומץ מתיר את המנחה שנתערבה בחולין דאע"ג דהוי כמו ממנו עלי' אעפ"כ אינו דומה למשנתנו דזה דמי למפריש ממנו על מקום אחר דהא הכא לאחר שיתיר את השירים לא יהי' דומה הבטל להמבטל שהמבטל הוא חולין והבטל הוא שירים וא"כ המבטל מחליש להבטל ואינו מחזקו ודמי למפריש ממנו למקום אחר ע"כ אמר לו תחילה ר' בון לר' זירא על שאמר לו וכי טבל שנתערב בחולין קורא אני עלי' ונתתם ממנו את תרומת כו' והביא ראי' להבעי' דר' בון. וע"ז אמר לי' וכי אמרתי לך שאינו מוציא ממנו עליו. ולא ממנו (צ"ל אלא ממנו למקום אחר) (פי' וזה דומה לממנו למקום אחר כמו שביארתי) וע"ז אומר הירושלמי אמרין לית הדא דר' זירא תתובה על דר' בון ב"ר חייא (פי' דלא דמי להא שפשט ר' זירא מחלה כמו שביארתי):

וע"כ אמרינן בירושלמי א"ר יוסי הדא אמרה טבל שנתערב בתרומה הואיל ואותו הטבל יכול להעשות חולין כיוצא בו אינו בטל (פי' דלפי הטעם והחילוק שבין מוציא ממנו עליו למוציא ממנו למקום אחר כמו שביארתי החילוק דאם יפריש ממנו למקום אחר א"כ יהיה הנשאר תרומה כמו התרומה שנפל בו הטבל. וא"כ יהיה הבטל דומה לגמרי להמבטל וכל דבר הדומה אינו מחלישו רק מחזקו. ע"כ בטבל שנתערב בתרומה יכול להפריש אפי' ממנו למ"א משא"כ אם נפל טבל בחולין כמו דתנן הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונתן לתוך עיסה שהורמה חלתה אם יפריש למ"א א"כ יהיה הנשאר חלה ואינו דומה הבטל להמבטל וע"כ אינו יכול להפריש ממנו למ"א:

וע"ז אומר אח"כ ולית הדא תתובה על דר"ז (פי' שאעפ"כ איפשר לומר דלית הדא דר' בון תתובה על דר' דאיפשר לומר כסברת ר"ז שמביא מהא דתנן גבי חלה ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל דסובר ר' זירא דהטעם הא דתנן היה של שאור מעיסה שלא הורמה חלתה. ונתן לתוך עיסה שהורמה חלתה. דאם יש לו פרנסה ממקום אחר כו' ואם לאו מוציא חלה א' על הכל. דהיינו שממנו עליו יכול להפריש אבל לא למ"א דהטעם הא שיכול להפריש ממנו עלי' הוא ממ"נ אם שלמעלן בטל אף שלמטן בטל. ואם שלמטן אינו בטל אף שלמעלן אינו בטל (פי' דממנו עלי' יכול להפריש ממ"נ דאם נתבטל הטבל א"צ להפרשה ואם לא נתבטל הטבל מועיל עליו הפרשה). וע"כ היינו דוקא באם מפריש ממנו עליו אבל אם מפריש למקום אחר לא מהני משום דילמא הוא בטל. וא"כ לא הוי הפרשה למקום אחר משא"כ ממנו עליו יוכל להפריש ממ"נ כמו שאומר בירושלמי מה נפשך אם שלמעלן בטל אף שלמטן בטל אם שלמטן אינו בטל אף שלמעלן לא בטל:

וע"ז אומר לית הדא דר' בון תתובה על דר' זירא דע"כ ל ניחא מה דמדמה ר' זירא הא דטבל של חלה שנתן לתוך עיסה שהורמה חלתה לענין מנחה שנתערבה בחולין דלפי טעם זה א"כ במנחה שנתערבה בחולין נמי הכי הוי דע"כ יכול להפריש הקומץ להתיר את השירים באכילה מחמת ממ"נ דאם שלמעלן בטל אף שלמטן בטל ואם שלמטן לא בטל אף שלמעלן לא בטל (פי' אם שלמטן בטל בחולין אין צריך להיתר הקומץ כלל להתיר את השירים וא"כ אינו בטל א"כ יכול להפריש עליו ג"כ וע"כ לפי טעם זה דומה הא דחלה לענין הפרשת הקומץ וע"כ הביא ר' זירא ראי' מזה) וע"ז אומר לית הדא דר' בון ב"ר חייא תתובה על דר' זירא פי' דל"ק על דר"ז דלפי טעם זה דממ"נ יכול להפריש ממנו עליו שפיר מדמה ר' זירא הא דהפרשת קומץ להא דחלה דמפריש ממנו עליו דבקומץ נמי יכול להפריש וע"כ אומר לית הדא דר' בון ב"ר חייא תתובה על דר' זירא ממ"נ אם שלמעלן בטל אף שלמטן בטל אם שלמטן אינו בטל אף שלמעלן לא בטל שכבר קידש והא דמסיים שכבר קידש היינו דבשלמא לענין היתר הקומץ לשירים איפשר לומר דמותר מכח ממ"נ אם שלמעלן בטל אף שלמטן בטל ואם שלמטן אינו בטל אף שלמעלן אינו בטל אבל מ"מ איך יכול להקטיר קומץ דילמא נתבטלו וא"כ ליכא שירים ואיך יקטיר הקומץ ע"ז אומר שכבר קידש (פי' שכבר קידש הקומץ וע"כ אף אם בטלו השירים הא אמרינן במנחות (ד' ט') איתמר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהם וא"כ הקומץ יכול להקטיר אף שנתבטלו השירים כמו שאומר הירושלמי שכבר קידש והיתר השירים הוא מכח ממ"נ [והמפרש חיבר התיבו' שכבר קידשתני והוא טעות שהם ב' תיבות שכבר קידש ואח"כ אומר תני] וכו' וכל זה הוא לסברת ר' זירא אבל לדעת ר' בון עיקר הטעם דמפריש ממנו עליו הוא משום שהבטל דומה להמבטל שנעשה חולין משא"כ בקומץ על השירים א"כ יהי' שירים ולא יהא דומה לחולין ולא ידמה המבטל להבטל ע"כ אינו יכול להתירן ע"י הקטרת הקומץ [והמפרש מהרא"פ לא דייק בכל הסוגי' ושגה בפירושו להסוגי' גם מה דר' בון בר"י בעי קומי ר' זירא אם נתערבה מנחה בסולת מהו לקמוץ המנחה קומץ מן התערובות כדי להתיר השירים לכהנים ומיירי שנתערב ברובו. שגה בזה מאוד דאיך יכול להקטיר הקומץ הא דילמא יתערב בזה חולין שנתערב בו הקומץ ותנן בפ"ק דמנחות (ד' ו') קמץ ועלה בידו צרור או גרגר מלח או קורט של לבונה פסול מפני שאמרו הקומץ החסר והיתר פסול אלא ודאי מיירי שנתערבו השירים לאחר שקידש הקומץ. (וצ"ל) ר' בון בר"י בעי קומי ר"ז מנחה שנתערבה בחולין קומץ מתיר את השירים לאכילה (פי' אם הקומץ מתיר את השירים לאכילהולא קומץ ומתיר דמיירי שכבר קידש הקומץ וכמו דמסיים בירושלמי שכבר קידש:

ועוד נראה לי שאינו יכול לקמוץ מחמת תערובות חולין וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דחגיגה ה' ג') כהנא שאל לרבנן דתמן מנחה חלוקה בביסה נטמאת נטמאת זו. א ל נטמאת זו נטמאת זו כו' א"ל קומץ מזו לזו א"ל שמועה לא שמענו משנה שנינו כההיא דתנינן לקמן שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה כו' כשירות ואם לאו פסולות ואין שירי' של זו מפסיקין לזו אלמא כיון דמפסיק אינו יכול לקמוץ. ועיין במנחות (ד' כ"ג) יכול לקמוץ אמאי כשירות אמאי הכא דערב הא לא נגע כו' עיין שם. וא"כ אם נתערב בחולין בודאי דאינו יכול לקמוץ]:

והנה צריך לבאר עוד הא דאומר מנחה שנתערבה בחולין קומץ ומתיר את השירים לאכילה דאיך מיירי אם שנתערבה כל המנחה כולה בחולין א"כ לא יתיישב הא דאמר ולית הדא דרבי בון תתובה על דרבי זירא מה נפשך אם שלמעלן בטל אף שלמטן בטל אם שלמטן אינו בטל אף שלמעלן לא בטל וכמו שביארתי שהפי' הוא דמ"מ מקטיר קומץ עליהם דאם באמת אינו בטל מחמת דזה הוי דשיל"מ א"כ יכול הקומץ להתיר דהוי כמו דאיתא בעין ואם הוא באמת בטל דלא הוי דשיל"מ מחמת שאפילו אם יקמוץ ע"ז אעפ"כ לא יהיה דומה הבטל להמבטל משום שיהיה שירים ולא חולין וא"כ הוי כמין בשאינו מינו א"כ בלא"ה בטל (ועוד איפשר לומר כמו שביארתי במ"א דאף דלשיטת ר"י בירושלמי דטבל אינו בטל ברוב מן התורה מחמת דהוי דשיל"מ וע"כ בעינן שיהא הבטל דומה להמבטל כמו שביארתי אעפ"כ אית לי' נמי דבר שיש לו מתירין מדרבנן משום שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר וא"כ לזה א"צ רק שיהיה מין במינו אבל א"צ שיהיה דומה לגמרי הבטל להמבטל שזה אינו צריך רק אי אמרינן דלא בטל מחמת דהוי דשיל"מ מחמת דעדיף יותר ממין במינו (שאפי' חכמים מודים בזה כמו שכתב הר"ן אבל לפי הטעם דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר שהוא מדרבנן א"כ אפי' בסתם מין במינו אמרינן נמי דהוי דשיל"מ אך לכאורה כיון דמדאורייתא בטל א"כ איך יתירו) וע"ז אומר דאעפ"כ מחמרינן מדרבנן שאין לאכול עד שיקמוץ וממ"נ אם הוי כאלו הוא בעין מדרבנן א"כ הקומץ מתיר ואם לאו בלא"ה מותר ור' זירא סובר דכיון דמדאורייתא לא הוי מין במינו משום שאין הבטל דומה להמבטל ע"כ מותר מיד]:

וא"כ אי מיירי שנתערבה כל המנחה כולה חוץ מן הקומץ א"כ קשה דאי הא דאינו בטל הוא רק מדרבנן א"כ איך יקטיר קומץ עליהם וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ע"ח) שר' יהושע סובר אם אין שירים אין קומץ וא"כ כיון שנתבטל הוי כמאן דליתא ועיין במנחות (ד' כ"ב) ודוחק לומר דאתי כר' אליעזר דאמר דאעפ"י שאין שירים יש קומץ וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דפסחים ה"ה) תיפתר כר' אליעזר דאמר אעפ"י שאין שירים יש קומץ:

ע"כ נראה לי דמיירי שנשתייר מן המנחה וא"כ יכול להקטיר קומץ וכר' יוחנן שסובר במנחות א ט') ששירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטירין קומץ עליהם וא"כ הקומץ צריך להקטיר:

ולפי"ז יהיה החילוק בין ר' זירא לר' בון דלר' זירא דס"ל דלא הוי דשיל"מ א"כ מותר לאכול מיד המנחה שנתערבה בחולין מחמת שנתבטלה בהחולין רק השירים שלא נתערבו אסור לאכול מחמת דהמנחה שנתערבה בחולין נתבטלה והוי כמאן דליתא (וכמו שפירשו במנחות (ד' כ"ב עיין שם) וא"צ להמתין על הקומץ ולר' בון ב"ר חייא צריך להמתין לאכול השירים עד שיקטיר הקומץ מחמת דאולי לא נתבטלה מחמת דהוי דשיל"מ ע"כ צריך להמתין עד שיקטירו הקומץ אבל השירים שלא נתערבו אסור לאכול ומשום דאולי נתבטלה וא"כ הוי כשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה דמקטירין הקומץ עליהם אבל אעפ"כ השירים אסורים באכילה וכמו שמבואר במנחות (דף ט') ודוק:

[ואיפשר לומר דע"כ לא מיבעי לי' לענין הקטרת הקומץ גופא דאיפשר דמיירי שכבר נתנו ע"ג המזבח ומשלה בהם האור ואמרינן במנחות ש כ"ו) איתמר מאימתי מתיר השירים באכילה ר' חנינא אמר משמשלה בהם האור ר' יוחנן אמר משתצית האור ברובו כו' והא עם השמש לא משכחת לה שתצית האור ברובו לא קשי' כאן לקלוט כאן להתיר ופירש"י לקלוט שתהא מזבח קולטן הוי משמשלה בהם האור וע"כ איפשר לומר דכיון שמשלה בהם האור ע"כ יכול להקטיר הקומץ אע"פ שהשירים נתערבו בחולין אלא דהאיבעי' הוא אם צריך להמתין לאכול השירים עד שתאחז האור ברובו וע"ז אומר ממ"נ אם שלמעלן בטל שלמטן בטל כו' שכבר קידש (פי' שהשירים מותרין ממ"נ וכמו שביארתי והקומץ מותר להקטיר שכבר קידש (פי' וקלטו המזבח משהצית האור וקידשו המזבח) ובירושלמי פ"ב דיומא תפלוגתא דר' יוחנן ור' חנינא דאמר ר' חנינא קומץ שנתנו ע"ג האישים והפריחן הרוח בפריחה אחרונה נתכפרו הבעלים ויצאו השירים ידי מעילה (פי' הק"ע שנתכפרו הבעלים והשירים מותרים לכהנים ר"י אמר משיאחז האור ברובו ואיפשר לומר דהא דקאמר ר"י משיאחז האור ברובו היינו לענין שיצאו השירים ידי מעילה אבל אעפ"כ מתיר את השירים אף שנחסרו דלזה אמרינן נמי שקלטו המזבח אך שאינו יוצא ידי מעילה דהיינו להתיר השירים לאכילה עד שיאחז האור ברובו) וע"כ אומר ר' בון ב"ר חייא בעי קומי ר' זעירא מנחה שנתערבה בחולין קומץ מתיר את השירים לאכילה (פי' אם צריך להמתין עד שיאחז האור ברובו וכמו דס"ל לר' יוחנן בירושלמי (יומא שם) וע"ז אמר בירושלמי לית הדא דר' בון תתובה על דר"ז מ"נ אם שלמעלן בטל אף שלמטן בטל ואם שלמטן אינו בטל אף שלמעלן לא בטל וא"כ צריך להמתין עד שיקריב הקומץ וע"ז אומר שכבר קידש (פי' שקידש הקומץ המזבח וקלטו וע"כ אפי' אם נאמר שנתבטלו השירים אעפ"כ כיון שקידשו המזבח קלטן אך אם נאמר דהירושלמי ס"ל כר"א דאמר קומץ אע"פ שאין שירים ניחא יותר כמו שביארתי ודוק]: