נועם ירושלמי על חלה ג:ב:ב

דף ז' (פ"ק דחלה) נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה משגלגלה תעשה בטהרה אמר רב ששת דר"ע היא דר"ע אמר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין (ופי' המפרש מהרא"פ מתניתין דתנן נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה דר"ע היא) אמר ר' זירא ד"ה היא יעשנה קבין בספיקן ופי' המפרש מהרא"פ ד"ה היא והא דתנן יעשנה בטומאה כלומר בספק טומאתן יעשנה ולעולם קבין ולא כל העיסה כא' כו' עיי"ש ודבריו דחוקים:

ולי נראה לבאר דע"כ אמר ר"ז ד"ה היא דיעשנה קבין בספיקן הוא משום דכיון דנולד לה ספק טומאה גרע טפי משום דהוי תלוי' לא אוכלין ולא שורפין וע"כ אפילו ר"ע נמי מודה בה דיעשנה קבין בספיקן (פי' מצד שהוא ספק) (ועיין בש"ע (יו"ד ס' של"א וס"ט) כתב הרמ"א וטוב להכשיר אותה קודם מירוח כדי שתקבל טומאה ויהא מותר לשורפה וכתב הט"ז בטור כתוב כלשון הזה אינה ראוי' לקבל טומאה וא"א לאוכלה שהרי הכל טמאים וטמא אסור לאכול וא"א לשורפה כיון שהיא טהורה אלא תקבר וטוב יותר להכשירה קודם מירוח שעדיין לא חל עלה חיוב תרומה כדי שתטמא וישרפנה מיד פן תבוא לידי פסול ליהנות ממנה] וא"כ ה"נ כ"ע מודו שיעשנה קבין בספיקן והיינו דווקא אי אמרינן דיעשנה בטומאה פי' בספק כמו שהיה וע"כ צריך לומר דיעשנה קבין אבל אי אמרינן דיעשנה בטומאה דיכול לגרום לה טומאה ודאית (וכמו שכתבו התוספות בנדה (דף ו') דאין אסור משום משמרת תרומותי דקודם גלגול אכתי לא פתיכא בי' תרומה) א"כ אתי כר"ע דלרבנן צריך לעשותה קבין. אבל ר' זירא סובר דיעשנה בטומאה היינו בספיקן ואם כן אתי כד"ה דאפילו ר"ע נמי מודה דיעשנה קבין וכמו שביארתי. אך שצריך להבין דא"כ מהו החילוק בין קודם גלגול ובין לאחר גלגול כיון דקודם גלגול נמי אין לגרום לה טומאה ודאית אך כיון דמחמת שאם יפריש ממנה תהיה חלה תלוי' וע"כ צריך לעשותה קבין וא"כ כיון דא"צ להפריש חלה ממילא מותר לגרום לה טומאה ודאית כיון דאין מפרישין ממנה חלה משא"כ לאחר גלגול דכבר נתחייב בחלה ע"כ תעשה בטהרה ודוק:

וע"ז אומר התיב ר' חייא ב"ר בון קומי ר' זירא והתניאף בשאר המינים כן פי' דבעוד שלא נגמרה מלאכתן יעשו בטומאה ולאחר שנגמרה מלאכתן יעשו בטהר' והתם אין לפרש דיעשנה קבין דאפי' מעט נמי יש בה חיוב תרומה וא"כ מהו החילוק בין קודם שנגמרה ובין לאחר שנגמרה מלאכתן וא"כ ודאי דיעשנה בטומאה היינו דמותר לגרום לה טומאה ודאית ולאחר שנגמרה מלאכתן אסור לגרום לה טומאה ודאית וכמו דאמר רב ששת דר"ע היא דאמר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין:

וע"ז אומר רב זביד אמר אנא בעיתא (פי' ששאל הטעם מפני מה מותר לטמאות בטומאה ודאית קודם הגלגול) וע"ז אומר בדין היה שיטמא אדם טבלו ד"ת דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי תרומה צריכה שימור ואין הטבל צריכה שימור ומה אני מקיים ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן עשה שינתן לאהרן הכהן בכהונתו וכאן הואיל ואין אתה יכול ליתן לאהרן הכהן בכהונתו רשאי אתה לטמאותה (פי' כיון שכל הטעם דצריך לשמור הטבל הוא משום שצריך ליתן לכהן התרומה ומשו' הפסד כהן והכא כיון שנטמאת בספק אעפ"י שבספק הוא מותר לגרום לה טומאה ודאית כיון שאין אתה יכול ליתנה לכהן) משא"כ לאחר הגלגול שהיא טבולה לחלה אע"ג שחלתה תלוי' וליכא הפסד כהן אסור לגרום לה טומאה משום משמרת תרומותי וכמו שכתבו התוס' בנדה (ד' ו') ודוק:

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ד דע"ג) דורכין עם העו"ג בגת אבל לא בוצרין עמו אמר ר' יונה הדא דאת אמר והוא שהילכו עליהם דרוכות שתי וערב אבל לא הילכו דרוכות שתי וערב לא בדא (ופי' הפ"מ הא דהתירו לדרוך עם העו"ג בגת ולא חששו לגרום טומאה דהא למשנה ראשונה קיימין דהוי סברי אסור לגרום טומאה לחולין שבא"י בשהדריכו עליהם העו"ג כבר דרוכות שתי וערב ונמצא שכבר נטמאו ואין הישראל גורם טומאה). ר' יוסי בעי אם כשהילכו עליהם דרוכות שתי וערב אפילו כמשנה הראשונה נמי כו':

והנה בירושלמי הזה יש שיבושים וטעיות הדפוס והפ"מ לא הרגיש בזה ופי' בדחוקים רבים וע"כ אגיה הירושלמי ואבאר ר' יוסי בעי אם כשהילכו עליהם שתי וערב אפילו כמשנה ראשונה והוא טעות הדפוס וצ"ל אפילו כמשנה אחרונה (פי' ר"י בעי אם כשהילכו עליהם כו' שתי וערב א"כ כבר טימאו אותו) א"כ אפילו כמשנה אחרונה פי' אפילו למשנה אחרונה נמי יהא שרי לדרוך דתני בראשונה היו אומרים בוצרין עם העו"ג (וט"ס וצ"ל אין בוצרי' עם העו"ג) והכי אית' בתוספתא בראשונה היו אומרים אין בוצרים עם העו"ג ואין דורכין עם ישראל העושה בטומאה אבל דורכין עם העו"ג חזרו לומר אין דורכין עם העו"ג ואין בוצרי' עם ישראל העושה בטומאה אבל בוצרים עם העו"ג ומוליכין עמו חביות חדשות אבל לא ישנות דברי ר"מ וחכ"א אחד חדשות וא' ישנות מסייעין אותו כו' ע"כ:

וע"כ פריך ר' יוסי אם כשהילכו עליהם דרוכות שתי וערב אפילו כמשנה אחרונה נמי (פי' דא"כ מותר אפילו לפי משנה אחרונה כיון דכבר טימאו אותה):

עוד שם מ"ט דר' יונה (והוא ט"ס וצ"ל מ"ט דר' יוסי) (והפ"מ שגה בזה) שכבר נטמאו מהכשר בצירה (פי' מ"ט דר' יוסי שהקשה על ר' יונה שאם משהילכו עליהם דרוכות שתי וערב אפי' כמשנה אחרונה הי' נמי מותר וא"כ מ"ט דשרי במשנה ראשונה דהא לפי משנה ראשונה אסור לגרום טומאה לחולין בא"י). ע"ז אמר דהטעם הוא מפני שכבר נטמאו משעת בצירה וע"כ דורכין עם העו"ג כיון שכבר נטמאו מ"ט דר' יוסי (והוא ט"ס וצ"ל מ"ט דר' יונה) פי' מפני מה אינו אומר כר' יוסי שע"כ שרי לפי משנה ראשונה משום דכבר נטמאו משעת בצירה וע"ז אומר מ"ט דר' יונה טהורים היו דבר תורה את הוא שגזרת עליהם טומאה (פי' דע"כ אינו אומר כר' יוסי משום דכל הטומאה שבשעת בצירה אינה רק מדרבנן וא"כ אפילו נטמאו בטומאה דרבנן אעפ"כ איך יטמא אותם אח"כ בטומאה דאורייתא) וע"כ אומר והוא שהילכו עליהם דרוכות שתי וערב:

וע"ז אמר חיילי' דר' יוסי מהדא (פי' טעמא דר' יוסי שאומר דע"כ דורכין עם העו"ג בגת לפי משנה ראשונה הוא משו' שכב' נטמאה משע' בצירה ואע"ג דהטומאה שמשעת בצירה אינה אלא מדרבנן אעפ"כ מותר לטמאותה בטומאה דאורייתא והטעם הוא) מהדא דמר ר' יוסי בשם ר' הילא בדין הי' שיהא אדם מטמ' (כצ"ל) טבלו ד"ת דכתיב ונתתם ממנו את תרומת ד' לאהרן הכהן עשה שינתן לאהרן הכהן בכהונתו וכאן הואיל ואין אתה יכול ליתן לאהרן הכהן בכהונתו רשאי אתה לטמאותה (פי' אע"ג דכבר נטמאו רק בטומאה דרבנן אעפ"כ מותר לטמאותה דהא השימור של טבל אינו רק שינתן לאהרן הכהן בכהונתו וכמו דאמרינן הכא בירושלמי ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי תרומה צריכה שימור ואין הטבל צריכה שימור וכל הטעם הוא שינתן לאהרן הכהן בכהונתו וא"כ כיון שעיקר השימו' הוא מצד שצריך ליתן התרומ' לכהן וע"כ כיון שסוף כל סוף נטמא בטומאה דרבנן א"כ א"צ ליתן לכהן ע"כ מותר לטמאותה בטומאה דאורייתא דקודם דרבי גמר מלאכה אינו אסור רק משום הפסד) וע"כ אומר יוסי מהדא (פי' שע"כ אמר ר' יוסי נמי שע"כ מותר לדרוך מפני שכבר נטמא משעת בצירה ואע"ג שהוא מדרבנן גם כן חיילי' מותר לטמאותה ודוק. וכמו שביארתי דאפי' נטמא בספק מותר לגרום לה טומאה ודאית ועל כן אפילו נטמא בטומאה דרבנן כיון דמ"מ ליכא הפסד כהן ע"כ מותר לגרום טומאה ועיין בתוס' נדה (ד"ו) שכתבו דגמר מלאכה לא הוי רק עד שיקפה או עד שישלה כמו דאמרינן בע"ג (דף נ"ו):