נועם ירושלמי על חלה ג:א:ז

דף ו' תני מעשר טבל שנתערב בחולין אוסר כל שהוא אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו ראב"ע אומר יקרא שם לתרומת מעשר שבו ויעלה בא' ומאה ר' יעקב גבולי' בשם ר' חנינא הלכה כר"א בן ערך אמר ר' יוחנן ממה שלימדו את הכהנת הדא אמרה שאין הלכה כר"א בן ערך:

והנה בזה הירושלמי נראה לי לתרץ על הא שהקשה הט"אבמנחות (דף ל"א) תני אמר ר"ש שזורי פעם אחת נתערב לי טבל בחולין ובאתי ושאלתי את ר' טרפון ואמר לי לך קח לך מן השוק כו' איכא דאמרי א"ל לך וקח לך מן העו"ג כו' א"ל רב יימר בר שלמי' לר"פ הא דאמר רבין בר חנינא הלכה כר"ש שזורי ולא עוד כ"מ ששנה ר"ש שזורי הלכה כמותו אף שנתערב לו טבל בחולין והקשה הט"א דהא ודאי מה שפסק הלכה כר"ש שזורי הוא לענין דאין בילה דאי לענין הלכה דקח לך מן השוק. הא איכא לישנא דאמרי לך וקח לך מן העו"ג. וא"כ אין ידוע הלכתא כמאן אלא ודאי דהלכה הוא דאין בילה דאל"ה יכול להפריש מיני' ובי' וא"כ קשה הלכתא אהלכתא דאיך פסק שם הלכה כר"ש שזורי דיש בילה:

והנה כבר ביארתי במ"א דאפי' אם נאמר דיש בילה אפ"ה לא היה צריך להפריש לפי מה שביארתי בספרי ע"י כ"א) על קושי' התוס' בע"ג (דף ע"ג) דזה מיירי בטבל הטבול לת"מ דאינו בטל רק מחמת דהוי דבר שיל"מ דהא בטבל הטבול לת"מ ליכא הטעם דחטה אחת פוטרת את הכרי דהא איכא שיעורא להפריש ת"מ. אלא דהטעם משום דהוי דשיל"מ וע"כ אפי' אי אמרינן דיש בילה אעפ"כ כיון דההוצאה מרובה דהא צריך להפריש על הכל ע"כ אפילו יש בילה נמי בטל דמחמת זה לא הוי דשיל"מ וא"כ קמ"ל דהוי דבר שיש לו מתירין או ע"י קח לך מן השוק או ע"י קח לך מן העו"ג דמחמת דיש בילה היה בטל דכיון שצריך להפריש על הכל א' א"כ הוי דבר שיש לו הוצאה. וע"כ לא הוי מחמת זה דשיל"מ:

אך לכאורה איפשר לומר דאעפ"כ קשה למאי פסק הלכתא כר"ש שזורי דכיון דלדידן מספקא לן אם אמר לו לך קח לך מן השוק. דרוב ע"ה מעשרים הם. או שאמר לו לך וקח לך מן העו"ג דיש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר וא"כ כיון שאינו ידוע איך הלכתא א"כ לא הוי דבר שיל"מ. אך איפשר לומר אע"ג דלא ידוע כמאן הלכתא אך כיון שבעצם הוי דשיל"מ או ע"י עצה דקח לך מן השוק. או ע"י עצה דלך וקח לך מן העו"ג. אע"ג דלדידן מספקא לן הלכתא כמאן וא"כ אין אנו יודעים איך לעשות. אעפ"כ כיון דבעצם הוי דשיל"מ. ע"כ הוי דבר שיש לו מתירין. וע"כ איפשר לומר דזה גופא קמ"ל דאע"ג דלדידן מספקא לן הלכתא כמאן אם כלישנא קמא. אם כלישנא בתרא. אעפ"כ הוי דשיל"מ משום דבעצם הוי דשיל"מ. אך זה אינו דמ"מ כיון דלא ידעינן איך לעשות א"כ לא הוי דשיל"מ דליכא למימר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר כיון דמספקא לן בהני תרי לישני ובמ"א יתבאר:

אך לפי הירושלמי איפשר לומר דע"כ פסק הלכתא כר"ש שזורי דלכאורה יש עצה אחרת אי אמרינן דהלכתא כר"א בן ערך שיקרא שם לת"מ ותרומת מעשר עולה בא' ומאה כמו דסובר ר"א בן ערך. וע"כ קמ"ל דלא כר"א בן ערך כיון דיש עצה אחרת כמו דאמר שם בירושלמי. אמר ר' יוחנן ממה שלימדו את הכהנת. הדא אמרה שאין הלכה כראב"ע מה למדו את הכהנת ה"ז חלה על העיסה הזאת ועל השאור המתערב בה ועל הקמח שנשתייר כו' תוקדש זה שבידי לשם חלה חוץ מן הטמא שבה. ואמר הוא והטמא שבה ויעלה בא' ומאה. ר"י אמר ר' שמואל קפודקי' וחד מן רבנן חד אמר כאן כשיש בו כדי להעלות וכאן כשאין בו כדי להעלות וחרנא אמר מכיון שהוא זקוק להעלות כמי שיש לו פרנסה ממקום אחר. וע"כ אומר הלכה כר"ש שזורי לאפוקי מראב"ע שאמר שמפריש תרומת מעשר. ואח"כ בטל התרומת מעשר בא' ומאה):

ועוד צריך לבאר דלכאורה לא הוי דשיל"מ מצד התקנה דר"א בן ערך דהא התם ההיתר הוא לקרוא שם ויעלה בא' ומאה. וא"כ כיון דסוף כל סוף צריך להתבטל בא' ומאה. ע"כ לא הוי דשיל"מ. דכל הטעם דהוי דשיל"מ הוא משום שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר והכא כיון דסוף כל סוף צריך להתבטל. ע"כ לא הוי מחמת זה דשיל"מ. וא"כ אם אין לו פרנסה ממקום אחר לא הוי דשיל"מ. וטבל בטל ברוב כמו שאר איסורים. אם אין לו פרנסה ממקום אחר דהיינו שאי איפשר ליקח מן השוק. או ליקח מן העו"ג. אך ממה שאמר ראב"ע שיקרא שם לת"מ שבו אפילו אין לו פרנסה ממקום אחר. אלמא דמחמת זה התקנה גופא הוי דשיל"מ אע"ג דסוף כל סוף הוא מצד ביטול:

אך באמת כבר ביארתי במ"א שמהירושלמי דלקמן (פ"ג דחלה) על כל הסוגיא דלקמן דר' בון ב"ר חיי' בעי קומי ר' זעירא מנחה שנתערבה בחולין קומץ ומתיר את השירים לאכילה. דהירושלמי סובר כדעת הר"ן דע"כ דשיל"מ מין במינו לא בטל והיינו משום דהם שוין במינם ואעפ"י שחלוקים באיסור והיתר. אך כיון שאיפשר להיות היתר ה"ל כמו עולין שאין מבטלין זא"ז. וגם ביארתי במ"א על הא דאמרינן שם (בפ"ג דחלה) וגם (רפ"ד דתרומות) ועוד (רפ"ה דמעשרות) דר' יוחנן סובר דאין הטבל בטל ברוב הוא מדאורייתא לדעת הירושלמי ולפ"ז לא בעינן שיהא לו פרנסה ממקום אחר. וע"כ הוי דשיל"מ במציאות. דזהו לשיטת הש"ס דילן דהטעם הוא שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. אבל לפי שיטת הירושלמי אעפ"י שאין לו פרנסה ממקום אחר. אעפ"כ כיון שהי' אופן שיהי' לו היתר. א"כ הוא מין במינו. וא"כ כיון ששוין דהבטל יכול להעשות כיוצא במבטל. ע"כ אמרינן דלא בטל. וע"כ אמר מעשר טבל שנתערב בחולין אוסר כל שהוא אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון כו'. אלמא דאוסר כל שהוא אפילו אם אין לו פרנסה ממקום אחר ודוק: