נועם ירושלמי על חגיגה ג:ח:ב

שם (ה"ח) מהני' כיצד מעבירין על טהרת העזרה מטבילין את הכלים שהיו במקדש כו' ובגמ' וכלים טעונים טבילה א"ר בא אני אומר שמא הי' שם א' מן הכלים שלא הוזה מעתה נחוש לכולן א"ר בין בר חייא אני אומר שמא הי' שם א' מן הכהנים שיצא לדבר עם האשה ונתזה צינורה של רוק מתוך פיה על בגדיו וטמאתו מעתה נחוש לכולם בנטמא בספק משקין תמן תנינן ספק משקין ליטמא טמא לטמא טהור תמן בתרומה וכאן בקודש חומר הוא בקודש:

[והנה הק"ע פי' מעתה נחוש לכולן אי הכי נחוש בכל השנה אי נמי הכי פי' ניחוש נמי ברגל לשאר כלים אפי' שחוץ למקדש וכן נראה עיקר עכ"ל והפ"מ פי' מעתה נחוש לכולן קושיא זו לפי הנוסחא דהכא דלא גריס במשנה הזהרו שלא תגעו בשולחן ואם החשש שמא לא היה זה א"כ נחוש נמי לשולחן והרי אי איפשר לסלקו ולהטבילו. ופירושם דחוק מאוד]:

ע"כ נראה לי שהפי' הוא וכלים טעונים טבילה (פי' ששאל הטעם מפני מה טעונים טבילה). א"ר בא אני אומר שמא הי' שם א' מן הכלים שלא הזה. וע"ז פריך מעתה נחוש לכולן לענין הזאת שלישי ושביעי ג"כ אמאי תנן כל הכלים שהיו במקדש טעונים טבילה דמשמע לי' טבילה בלחוד ומשני שמא הי' שם א' מן הכהנים שיצא לדבר כו' על עסקי קינה ונתזה צינורה של רוק מתוך פיה על בגדיו. וע"כ פריך מעתה ניחוש לכולם. דמ"מ קשה דא"כ תבעי הערב שמש ג"כ ואנן תנן כל הכלים שהיו במקדש טעונים טבילה משמע טבילה אין אבל הערב שמש לא וכה"ג כתבו התוס' בחגיגה (ד' כ"א) דמדקאמר אונן ומחוסר כיפורים צריכים טבילה לקודש כו' משמע טבילה בלא הערב שמש וע"ז משני תיפתר בשנטמא בספק משקין פי' דזהו מדרבנן דאפי' ודאי משקין אינו מטמא אלא מדרבנן ובפרט כלים שאינם מקבלין טומאה מה"ת רק מאב הטומאה וע"כ לא בעי הערב שמש וכמו דפריך אח"כ) תמן תנינן ס' משקין ליטמא טמא לטמא טהור (והובא בפסחים (ד' ט"ז) ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור):

וע"ז משני תמן בתרומה וכאן בקודש חומר הוא בקודש. וע"כ לא בעי הערב שמש והטעם כיון שהוא רק משום מעלה בקודש ע"כ לא בעי הערב שמש כמו שיתבאר:

ולכאורה קשה דמאי בעי הירושלמי דקא מקשה וכלים טעונים טבילה דמ"ט לא מפרש הירושלמי כמו שפי' רש"י דכל הכלים טעונים טבילה הוא משום טומאת ע"ה ואיפשר לומר דהי' קשה להירושלמי דאי משום טומאת עם הארץ אמאי לא בעי הערב שמש (וכמו שהאריכו התוספות בחגיגה (ד' כ"א) והביאו ראי' מפרה אדומה שהיו נוגעין בכהן והי' צריך לטבול אלמא דטומאת ע"ה בעי הערב שמש דאל"ה לא הי' היכרא לצדוקים וכן מוכח מהא דפריך בחגיגה (ד' כ"ג) דחתכה מאן אינימא דחתכה חבר למה לי טבילה אלא דחתכה ע"ה בהא לימא ר' יהושע יטמא ויטבול הא טמא וקאי אלמא דבעי הערב שמש דאל"ה ליכא היכירא לצדוקים) והט"א בחגיגה הביא הר"ש (פ"ק דטהרות מ"ג) דיש טומאות דרבנן דבעי הערב שמש וכמו שהביא ראיה מיומא (ד' מ"ט) שנתזה צינורה ונכנסו אחיו ושימשו תחתיו אלמא דטומאת ע"ה בעי הערב שמש. וכן שפופרת שחתכה בחגיגה (ד' כ"ג) דפריך עלה בהא לימא ר' יהושע טמא ויטבול כו' משמע בהדי' דטומאת ע"ה בעי הערב שמש וכתב שאין לדמות טומאות דרבנן הנהוגות אפי' בחולין להני דאינו אלא מעלות בעלמא בקודש ולתרומה ולא לכל דבר ומיהו ההיא דכהן השורף את הפרה שאחיו הכהנים סומכים ידיהם עליו לעשות כו' איכא היכירא לצדוקים שהיו אומרים במעורבי שמש הי' נעשית הפרה שאני משאר מעלות לפי"ז בגדי ע"ה לפרושין בעי הערב שמש אבל בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה ובגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש לא בעי הערב שמש עכ"ל הר"ש בפ"ק דטהרות וע"כ אינו מפרש משום טומאת ע"ה דכיון שנוהגין בחולין ג"כ בעי הערב שמש כמו שכתב הר"ש. (וע"כ משני משום ס' משקין ופריך ע"ז תמן תנינן ס' משקין ליטמא טמא לטמא טהור ומשני כאן בתרומה וכאן בקודש (וע"כ כיון שהוא מעלה לחוד וע"כ לא בעי הערב שמש ובפ"ק דשבת בירושלמי וכן בפ"ב דשבת נתבאר עוד בזה):