נועם ירושלמי על חגיגה ג:ח:ג

שם בירושלמי תני שולחן שנטמא מטבילין אותו בזמנו אפי' בשבת דברי ר"מ וחכ"א מיד אשכחת אמר על דעתי דר"מ מטמא שני לחמים על דעתין דרבנן אינו מטמא אלא לחם אח' בלבד א"ר יעקב בר סיסי קומי ר' יוסי ואפי' תימר על דעתי' דר"מ אינו מטמא אלא לחם א' בלבד תיפתר שנטמא בספק משקין:

והנה הק"ע והפ"מ וכן בגליון פירשו בדחוקים גדולים וגם מה שפי' על דעתי' דר"מ מטמא שני לחמים מלחם הפנים שעמדו על השולחן דלחם הראשון שנגע בשולחן היה ראשון והשני בראשון שני אין מטמא דאין אוכל מטמא אוכל והקשה בשירי קרבן דהא תנן הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש ע"ש:

והנה כולם טעו בפירושם והפי' של הירושלמי הוא דר"מ אומר שולחן שנטמא מטבילין אותו בזמנו (פי' בשבת שהוא זמן סילוק לחם הפנים) ואפי' בשבת (פי' אע"פ שהוא שבת אעפ"כ מטבילין אותו בזמנו דהיינו בשבת דאז הוא זמן סילוק לחם הפנים) וחכ"א מיד (פי' אם נטמא בע"ש מטבילין אותו מיד):

וע"ז אומר על דעתי' דר"מ מטמא שני לחמים (פי' הלחם שמסלקין מעל השולחן שהוא טמא שנגע בשולחן והב' היינו הלחם הפנים השני שמניחין על השולחן דהא מכיון שנטמא בעי הערב שמש א"כ נטמא גם לחם הפנים השני שמניחין עליו בשבת (ולא כמו שפי' הק"ע שהלחם הא' מטמא חבירו אלא שהפי' שני דהיינו הלחם שמסלקין מעל השולחן בשבת. והלחם השני היינו שמניחין עליו בשבת וע"כ מטמא שני לחמים שהי' סבור שנטמא השולחן בטומאה דאורייתא דהא אין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה והוי טומאה דאורייתא וא"כ בעי הערב שמש וא"כ מטמא שני לחמים. על דעתין דרבנן אינו מטמא אלא לחם א' דכיון שמטבילין אותו בחול מיד נמצא דאינו מטמא אלא לחם א':

[ונראה לי לבאר דהא דקאמר על דעתיה דר"מ מטמא שני לחמים וע"כ אומר מטבילין אותו בזמנו אפי' בשבת הוא כמו שביארתי במ"א דלשיטת הירושלמי סובר ר"מ דטומאה הותרה בציבור וכמו שביארתי במ"א דלשיטת הירושלמי שסובר ר' יהודה דרוב ציבור עושין פסח שני כמו שביארתי שם מההיא דפסחים (פ"ט ה"א) ר' יהודה אומר ציבור עושין פסח שני שכן מצינו בחזקיה שעשה פסח שני הדא הוא דכתיב כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה וע"כ כיון דס"ל שציבור עושין פסח שני אפ"ה עושין הציבור את הפסח בפסח ראשון א"כ מוכח שסובר ר' יהודה דטומאה הותרה בציבור: וכמו דאמרינן פ"ק דיומא (ד' ז') דר"י סובר דטומאה הותרה בציבור עיי"ש שהארכתי בזה וא"כ כיון דאמרינן בירושלמי (פ"ז דפסחים ה"ו) על דעתיה דר' מאיר (פי' ר' מאיר שסובר שם דהיה הציבור חצין טמאים וחצין טהורים הטהורים עושין את הראשון והטמאים השני ההן מחצה על מחצה מה את עביד ליה כרוב כמיעוט אין תימר כרוב הטמאין אין עושין את השני (כצ"ל) אין תימר כמיעוט הטהורים אינם עושים את הראשון (כצ"ל) אמר ר' יוסי לא אמר מיעוט (כצ"ל) טהורין אין עושין את הראשון ורוב טמאין אין עושין את השני (פי' וע"כ טהורין עושין את הראשון דאם מחצה על מחצה הוא כרוב או כמיעוט יכולין לעשות את הראשון והטמאים עושים את השני דאם מחצה הוא כרוב או כמיעוט יכולים לעשות השני ממה נפשך וא"כ כיון דר' מאיר סובר נמי דהרוב ציבור טמאים יכולים לעשות השני ואפ"ה פסח דוחה טומאה. א"כ מוכח שסובר דטומאה הותרה בציבור אפי' בקרבן פסח שנאכל בטומאה שלא בא מתחילתו אלא לאכילה וע"כ סובר נמי בלחם הפנים שטומאה הותרה בציבור ואף דאמרינן ביומא (ד' ד') אמר רב נחמן מודינא היכא דאיכא שירים לאכילה וא"כ בלחם הפנים שהוא מחמשה דברים הבאים בטומאה ואינם נאכלים בטומאה אעפ"כ סובר ר' מאיר דטומאה הותרה בציבור. וע"כ סובר דמטבילין אותו בשבת אעפ"י שמטמא שני לחמים דהא בעי ערב שמש וא"כ נטמא הלחם השני וחכמים אומרים מיד דהיינו בע"ש והוא משום דאם יטבילו בשבת א"כ יטמא שני לחמים וטומאה דחוי' בציבור וע"כ אומרים מיד דהיינו בחול:

וע"ז אומר אמר ר' יעקב בר סיסי קומי ר' יוסי ואפי' על דעתיה דר' מאיר אינו מטמא אלא לחם א'. והוא דלפי מה דהי' סבור מתחילה דעל דעתיה דר' מאיר מטמא שני לחמים. א"כ צריך לומר דר' מאיר סובר דטומאה הותרה בציבור אפי' בלחם הפנים דנאכל לכהנים ובכה"ג אמרינן ביומא (ד' ז) דכ"ע סברי דטומאה דחוי' היא בציבור וע"ז אומר דעל דעתי' דר"מ אינו מטמא אלא לחם א' תיפתר שנטמא בספק משקין וכמו דאמר תחילה דספק משקין אינו מטמא אלא משום דחומר הוא בקודש וע"כ לא בעי הערב שמש דכל שהוא מחמת מעלה לא בעי הערב שמש וע"כ סובר דמטבילין אותו בזמנו אפי' בשבת וחכמים אומרים מיד והוא משום דחכמים סברי דספק משקין ליטמא טמא וכמו ר' עקיבא שאומר דיטמא יטמא וכמו דאמרינן בפסחים בש"ס דילן (ד' י"ח) ר' יוסי בשיטת ר' עקיבא רבו אמרה דדריש יטמא יטמא וכן בירושלמי (פ"ג דחגיגה ה"ב) ר"ח בשם ר' יוחנן אתי דר' יוסי בשיטת ר' עקיבא רבו כמה דר"ע אמר תמן יטמא יטמא כן ר' יוסי אמר הכא יטמא יטמא וא"כ כיון דסובר ר' יוסי טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וא"כ אפי' בחולין נמי סובר דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ואם נטמא בספק טמא וא"כ כיון דבחולין ג"כ ספיקו מטמא אחרים ע"כ אפי' נטמא השולחן נמי בעי הערב שמש. וא"כ אם יטביל בשבת יטמא שני לחמים. ע"כ סובר דמיד פי' שצריך שיטביל מיד בחול דאם ימתין עד השבת א"כ יטמא לחם שני דהא לר' יוסי בעי הערב שמש ואיפשר דע"כ החמירו אפי' בכלים נמי ובעי הערב שמש]:

והנה הפ"מ כתב דהא דסובר ר"מ דמטבילין אותו בזמנו אפי' בשבת הוא משום דאין שבות במקדש וא"כ לפי מאי דמסיק דמיירי בשנטמא בספק משקין א"כ איפשר לומר כיון דנטמא בולד הטומאה ע"כ מטבילין אותו אפי' בשבת וכמו דאמרינן בירושלמי בפ"ב דשבת (ה"ז) ואין מטבילין את הכלים כו' חד אמר בכלים שנטמא באב הטומאה וחד אמר בכלים שנטמא בולד הטומאה וא"כ מטבילין אפי' בשבת ובזה יתבאר שם מתיב מ"ד באב הטומאה למ"ד בולד הטומאה (כצ"ל) כמו שנתבאר שם אהא דאמר אפי' בחול יהא טעון הערב שמש א"ל ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה וביארתי שם דאפי' בולד הטומאה שהיא טומאה דרבנן נמי בעי הערב שמש כמו שביארתי שם וע"ז משני א"ל ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה דבחולין שנעשו על טהרת תרומה אע"ג דיש שלישי בחולין שנעשו על טהרת תרומה אפ"ה לא בעינן הערב שמש כמו שהבאתי ראי' מהתוס' דפ"ק דנדה (ד' ז'). וא"כ למ"ד דבולד הטומאה מטבילין בשבת ניחא שפיר:

ולפי"ז צריך לומר דלמ"ד בולד הטומאה נמי אין מטבילין א"כ צריך לומר דהכא הטעם הא דאמר ר"מ דמטבילין בשבת הוא משום דאין שבות במקדש ולחכמים הא שאומרים מיד הוא משום דסוברים דספק משקין לטמא אחרים מדאורייתא ואם כן יטמא שני לחמים וכמו שביארתי ועיין במנחות (ד' צ"ט) תני' ר' יוסי אומר אפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום אלא כו'. ואפשר לומר דהטעם של ר' יוסי הוא משום דלא התירו שבות במקדש וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דפסחים ה"ח) א"ר יונתן לא כל השבותים התירו במקדש ועוד איפשר לומר דחכמים היינו ר' שמעון ור' יהודה דסברי בפסחים (ד' ט"ז) דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ואם כן בעי הערב שמש וא"כ אם יטבילו בשבת לא יהי' לו הערב שמש ויטמא שני לחמים. וע"כ אומרים דמטבילין אותו מיד דהיינו בחול וכמו שביארתי ועיין (פ"ב דשבת) מה שביארתי שם ודו"ק: