נועם ירושלמי על בכורים ב:ו:ד

שם מתניתין דלא כר"א דתני ר' אלעזר אומר כוי אין חייבין על חלבו אשם תלוי (וט"ס וצ"ל דתני ר"א אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי). וכן הוא בכריתות (דף י"ז) וביבמות (דף קי"ג) ופי' המפרש מדתנן במתניתין דכוי אין חייבין על חלבו כרת משמע הא אשם תלוי חייב וא"כ אתי מתניתין כר' אלעזר דס"ל דכוי חייבין על חלבו אשם תלוי וע"כ צריך לגרוס מתניתין כר"א דאמר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי:

ונראה כמו שכתב המפרש דהגירסא מתניתין כר' אלעזר דאמר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי ובביאור יותר והוא לפי מה שביארתי בס' נ"י (ס' כ"ג) שהרשב"א כתב בתה"א דספיקא דאורייתא לחומרא ד"ת דאלת"ה אשם תלוי למ"ד לא בעינן חתיכה מב' חתיכות היכי משכחת לה כו'. והקשה הק"ע דהא אמרינן בירושלמי (פ"ב דכתובות ה' ב') שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ר' יונה מדמי לחלבים אלו שנים אומרים פלוני אכל חלב ושנים אומרים פלוני לא אכל חלב שמא אינו מביא אשם תלוי מספק וכא יתן גט מספק. א"ל ר' יוסי לא תדמנה לחלבים שכן אפי' אמר לבי נוקפני מביא אשם תלוי כו' וא"כ לר' יוסי ליכא לדמויי שאר ספיקא דאורייתא לאשם תלוי. דאשם תלוי שאני שכן אפי' אומר לבי נוקפני מביא אשם תלוי:

וכתבתי שם שנראה לי ששגה בזה הק"ע דהא דמביא אשם תלוי בשנים אומרים פלוני אכל חלב ושנים אומרים שלא אכל היינו משום דשמא אכל אין השנים האומרים שלא אכל מצילין אותו מן החטא ואולי יתברר אח"כ ע"י עדי הזמה שאכל מתחייב חטאת וע"כ צריך להביא אשם תלוי ואע"ג דמס' א"צ להביא אשם תלוי דתרי ותרי ספיקא דרבנן ומוקמינן אחזקתי' וכמו דאמרינן ביבמות (דף ל"א) אעפ"כ מביא אשם תלוי שאפי' אמר לבי נוקפני מביא אשם תלוי דשמא אכל וחטא ומה בכך ששנים אומרים לא אכל וכן אפי' בס"ס כתבו התוס' רפ"ד דכריתות (דף י"ז) דמביא אשם תלוי כגון ס' אכל ס' לא אכל ס' יש בו כשיעור ס' אין בו כשיעור דאלו אכל אין הס"ס מצילו מן החטא דמ"מ חטא ואע"ג לע"ע יש ס"ס שלא אכל כשיעור ואינו מחוייב להביא מ"מ צריך להביא אשם תלוי שאפי' אמר לבי נוקפני שמא חטא ומתיירא בלבו מן החטא מ"מ צריך להביא אשם תלוי אע"ג דבכל ס"ס אזלינן לקולא ומ"מ הוכיח הרשב"א שפיר דס"ס דאורייתא אסור מן התורה דאי ס"ד ספק דאורייתא הוא מותר מן התורה. א"כ איזה חטא יש כאן כיון דרחמנא שרי' ואין בו עון אשר חטא ומה שייך שיאמר לבי נוקפני וכמו שכתבו התוס' ביבמות (דף ל"ה) החולץ ליבמתו כו' יוציא וחייבין וכתבו התוס' דתוך שלשה איירי דאי לאחר שלשה אמאי חייבין קרבן. כיון דרוב נשים עובר' ניכר לשליש ימי' וזו הואיל ולא הוכר עוברה מאי ה"ל למיעבד וכה"ג איתאת בשבוע (דף י"ח) דשלא בשעת ווסתה אנוס הוא ופטור מהקרבן וע"כ אעפ"י שלאח"כ נתברר שחטא אפ"ה כיון דרחמנא שרי' מאי ה"ל למיעבד:

ועוד איפשר לומר דאם היה ספק מותר מן התורה א"כ איך חייב אשם תלוי אם נתוודע לו אח"כ שהוא ספק חלב הא כיון דמותר מן התורה לאו שב מידיעתו הוא כמו שכתבו התוס' בכריתות (דף י"ז) ספק אכל חלב. דמיירי דבשעה שאכל היה סבור שהוא שומן דאי ידע בו שהוא ס' חלב היכי מייתי הא לאו שב מידיעתו הוא והשתא אם היתה החתיכה לפנינו והיה נודע לו שהוא ספק היתה מותרת מן התורה. וא"כ איך יהיה חייב אשם תלוי הא לא הוי שב מידיעתו הוא והיינו דווקא אם הספק הוא על החתיכה אבל אם הספק הוא אם אכל או לא אע"ג דחד לגבי חד מוקמינן אחזקה. אעפ"כ אשם תלוי שאני שאם לבו נוקפו מביא אשם תלוי והוא שאם אומר לבי נוקפני אולי הוא כדברי העד שאומר שאכל ע"כ מביא אשם תלוי:

וא"כ איפשר לומר על קושי' הרשב"א דבזה גופא פליגי דלמ"ד דבחתיכה אחת מביא אשם תלוי הוא משום דס"ל דספיקא דאורייתא לחומרא ע"כ בחתיכה א' מביא אשם תלוי. ומ"ד דחתיכה מב' חתיכות הוא משום דס"ל דספיקא דאורייתא הוא לקולא מן התורה ע"כ סובר דחתיכה מב' חתיכות מביא אשם תלוי וכבר האריכו בזה האחרונים (ויש לדחות). וע"ז קאמר הירושלמי מתניתין כר"א דתני ר' אלעזר אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי (כצ"ל) (פי' מתניתין דתני דכוי חלבו אסור כחלב בהמה ואין חייבין עליו כרת וא"כ משמע דחלבו אסור מדאורייתא אלא דאין חייבין עליו כרת. א"כ ס"ל דמביא עליו אשם תלוי) וע"ז אומר דמתניתין אתי כר"א ודוק ועיין בירושלמי (רפי"ג דיבמות) ר' אלעזר שאל לר' יוחנן אשתו של חרש ושל שוטה אפי' אשם תלוי אין בה כו' מכיון דאת אמר אפי' אשם תלוי אין בה ובא אחר וקידשה נתפסו קדושין (פי' משום דהוי דרבנן) ודוק:

עוד בירושלמי שם מתניתין דלא כרב דרב אמר כל שאי איפשר לעמוד על ודאי אין חייבין על ספיקו אשם תלוי ויתבאר ע"פ מאי דאמרינן ביבמות (פ"ד ה' ב') רב אמר כל שאיפשר לעמוד על ודאי אין חייבין על ספיקו אשם תלוי (והוא ט"ס וצ"ל) כל שאי איפשר לעמוד על ודאי אין חייבין על ספיקו אשם תלוי כמו דגרסינן הכא (דלא כהפ"מ שם) האיך עבידא היו לפניו שני זיתים א' של חלב וא' של שומן ואכל א' מהם ובא עורב ואכל את השני מאחר שאינו יכול לעמוד על ודאי אין חייבין על ספיקו אשם תלוי כו' מתניתא פליגא על רב כוי ר' אלעזר אומר חייבין על חלבו אשם תלוי מה עביד לה רב פתר לה חלוקים על דברי ר' אלעזר.

והנה בספרי נ"י (ס"א) הקשיתי דמאי פריך שם מהא דתנן חתיכה של חולין וחתיכה של קודש אכל את אחת מהם ואינו ידוע את איזה מהם אכל מביא אשם תלוי אכל את השני' מביא אשם ודאי. אכל את הראשונה ובא אחר ואכל את השני' זה מביא אשם תלוי כו' ניחא ראשון מביא אשם תלוי שני למה כו' ואי גרסינן ר"ע ועיין בכריתות (דף כ"ג)] קשה דהא ר"ע ודאי דסובר דלא אמרינן דכל שאי איפשר לעמוד על ודאי אין חייבין עליו אשם תלוי דהא אמרינן שילהי מעילה (דף כ"א) פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא הראשונה מעל. אע"ג שאי אפשר לעמוד על ודאי ועיי"ש שהוכחתי דלדברי הירושלמי (פ"ו דדמאי) דאמרינן שם תנא על הראשונה מעל בספק ועל השני' מעל בודאי דברי ר"ע אלמא דהטעם הוא משום דר"ע לטעמיה דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי].

[ועיין במה שכתב הק"ע על הא דאמר במתניתין (ריש פ"ד דיבמות מתני' פליגא על רב דרבי אלעזר אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי ואמר מה עביד לה כו' חלוקים על דברי ר' אלעזר. והקשה הק"ע דהא איפשר שיבוא חכם ויברר שהוא מין בהמה וי"ל דפריך אהא דאמר רב דבעינן שיקבע איסורו. וכוי לא איקבע איסורו אך קשה דגרסינן(פ"ב דביכורים) מתניתין דלא כרב דרב אמר כל שא"א לעמוד על ודאי חייבין על ספיקו אשם תלוי ויש לומר כיון שלא הכריעו בו חכמים אם חי' היא אם בהמה היא שוב אין לספק שיבוא חכם ויברר]:

אך א"כ תקשה אהא דאמרינן בירושלמי גיטין (פ"ז ה"ד) אית תניי תני בעילתה ברורה. ואית תניי תני בעילתה ספק מאן דאמר בעילתה ברורה מביא אשם תלוי מאן דאמר בעילתה ספק מת פטור לא מת מביא חטאת והק"ע גריס בהיפוך עכ"פ איך שהוא אם בעילתה ספק דהיינו אם מת פטור ואם לא מת מביא חטאת. וא"צ להביא אשם תלוי אבל למ"ד בעילתה ספק (לפי גירסת הק"ע) פי' דלכשימות מספקא לן על שעת ביאה אי גרושה הואי דשעה זו סמוכה למיתה או שמא אין שעה זו סמוכה למיתה ואינה גרושה מביא אשם תלוי

אך איפשר ליישב כפי הגירסא של הירושלמי מ"ד בעילתה ברורה מביא אשם תלוי ומ"ד בעילתה ספק מת פטור לא מת מביא חטאת [והא דקאמר חד אמר בעילתה ברורה וחד אמר בעילתה ספק איפשר לומר שהפי' הוא דאם ברורה היינו שהיא עכשיו ברורה כמו שהיא ואינו תלוי איך שיתהוה אח"כ. וע"כ מביא אשם תלוי דאינו תלוי בזמן שאח"כ דמ"מ ספק הוא [או כמו שפירש"י בגיטין (ד' ע"ג) דהספק הוא על כל שעה אם היא סמוכה למיתה או כמו שפירשו התוס' שהוא ס' דדינא אם חלים הגירושין משעת נתינה כר"מ. או חלים שעה אחת קודם מיתה כר' יהודא] ומ"ד בעילתה ספק היינו כמו דאמר ר"מ בעילתה תלוי דהיינו הבירור הוא ע"י הזמן דלעתיד (והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בגיטין (ד' ע"ד) ר"מ אומר בעילתה תלוי וכמו שפירש"י הדבר תלוי או עד שימות או עד שיעמוד מחולי זה) וכה"ג אמרינן בירושלמי (פ"ג דקדושין) ר' אבהו אמר ה"ז עולה שלשים יום כל שלשים יום ה"ז עולה לאחר שלשים יום יצתה לחולין מאלי' מעילתה מהו ר' יוחנן אמר מעילתה ברורה. ר' זעירא ור' הילא תרוייהון אמרין מעילתה ספק. והפי' הוא שמעילתה ברורה משום שהקדושה היא מעכשיו ועד שלשים יום. ומ"ד מעילתה ספק היינו שתלוי בזמן שאח"כ שאם הקריבה בתוך שלשים יום הוי עולה. אבל אם הקריבה לאחר שלשים יום אגלאי מילתא למפרע דלא הוי עולה ואין מעילתו מעילה. [וכמו שהארכתי בכמה מקומות בספרי דהירושלמי ס"ל הקדישות הגוף פקע בכדי] וה"נ בעילתה ברורה היינו שהספק לא ישתנה מזמן שאח"כ. וע"כ אמר מ"ד בעילתה ברורה מביא אשם תלוי. ומ"ד בעילתה ספק היינו שתלוי בזמן שאח"כ וכמו דאמר בירושלמי מ"ד בעילתה ספק מת פטור לא מת מביא חטאת]:

וא"כ לכאורה קשה דהא הכא משמע בהיפוך דלמ"ד בעילתה ספק דהיינו שתלוי בזמן שאח"כ שאם מת פטור. ואם לא מת חייב חטאת אז אינו מביא אשם תלוי. ולמ"ד מעילתה ברורה דהיינו שאינו תלוי בבירור שאח"כ מביא אשם תלוי. א"כ הוא בהיפוך מסברת רב דאינו חייב אשם תלוי רק אם איפשר לעמוד על ודאי

אך איפשר לומר דלא קשה דכל שאיפשר לברר בזמן קרוב בבירור אם חטא אם לא חטא. בודאי דא"צ להביא אשם תלוי והוא כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ד דיבמות ה' ב') אמר ר' יוסי כל שאיפשר לך לעמוד על ודאי אין חייבין על ספיקו אשם תלוי. האיך עבידא הי' לפניו שני זיתים א' של חלב וא' של שומן. ואכל א' מהם וחבירו מונח בתיבה. ואמר מאחר שאלו אמצא את המפתח יכול אני לעמוד על ודאי מהו שיהא חייבין על ספיקו אשם תלוי נשמעינה מהדא הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת. בזמן שהולד של קיימא יוציא וחייבין בקרבן (כצ"ל) עד שלא יודע לו אם בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא אינו מביא (כצ"ל) הדא אמרה שאינו מביא פי' מאחר שאיפשר להתברר בזמן מועט בירור גמור. והכא נמי איפשר להתברר אם ימות או לא ע"כ אינו חייב אשם תלוי והא לא דמי להא דרב דרב אמר דבעינן שיהא איפשר שיכול להתברר אז מביא אשם תלוי. אבל אם יתודע בבירור גמור אז בודאי אינו צריך להביא אשם תלוי שימתין עד שיתברר):

אך מ"מ קשה לרב דהא אמרינן דאם בעילתה ברורה מביא אשם תלוי וכמו שביארתי דבעילתה ברורה היינו שהספק אינו תלוי שיתברר בזמן שאח"כ ע"כ מביא אשם תלוי הא בין לשיטת רש"י דהספק הוא על כל שעה אם היא סמוכה למיתה ואמרינן דאין ברירה או דהספק הוא כשיטת התוס' דאם חלין הגירושין משעת נתינה כר' מאיר או חלי שעה אחת קודם מיתה כר' יהודא הא הוא ספיקא וכל שאי איפשר לעמוד על ודאי אין חייבין עליו אשם תלוי וכמו שכתב הק"ע. ויש לדחות:

אך לכאורה איפשר לומר דהא בש"ס דילן אמרינן בגיטין דף ע"ד) דר"מ אומר בעילתה תלוי ור' יוסי אומר בעילתה ספק ואמרינן התם דלר"מ לא מייתי אשם תלוי ולר' יוסי מייתי אשם תלוי ולר' יוסי ודאי דלא בעינן אפשר לברר איסורו דהא אמרינן בכריתות (דף כ"ג) א"ל רבא לר"נ לר' יוסי חטאת הוא דלא מייתי שניהם כו' והתני ר' יוסי אומר זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי וא"כ לא בעי ר' יוסי חתיכה מב' חתיכות וא"כ לא בעי איקבע איסורו וגם שיהא אפשר לברר האיסור [ועיין בספר נ"י ס' ו'). אך לשיטת הירושלמי אין ראי' דהא לפי מה דמשני ביבמות (פ"ד ה' ב' ושם) על הא דמקשה על רב מהא דתנן חתיכה של חולין וחתיכה של קודש אכל אחת מהם ואינו ידוע איזה מהם אכל מביא אשם תלוי כו' אכל את הראשונה ובא אחר ואכל את השני' זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי ניחא ראשון מביא אשם תלוי שני למה. אמר ר' יוסי תיפתר שהי' חתיכה גדולה ואכל חציה והניח חציה לפי זה אין ראיה על ר' יוסי ג"כ דלא בעי ר' יוסי שיהא איפשר לברר וא"כ משמע מכל זה דס' דדינא הוי ס' שעומד להתברר שאולי יבוא חכם ויברר ההלכה. וא"כ מאי מקשה הכא בירושלמי מהא דאמר ר' אלעזר דכוי חייבין על ספיקו אשם תלוי. אך איפשר לומר דכל הני ספיקא דדינא דס"ל להירושלמי שמביא אשם תלוי אתי כר' אלעזר דכוי חייבין על ספיקו אשם תלוי ורב ס"ל כרבנן כמו דחלוקים על ר' אליעזר ועיין בכריתות (דף י"ז) אמר ר' זירא מ"ט דרב קסבר שתי חתיכות איפשר לברר איסורו חתיכה אחת אי איפשר לברר איסורו איתיביה ר' ירמי' לר' זירא ר"א אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי א"ל ר"א סבר לא בעינן לברר איסורו ע"ש ודוק:

ובירושלמי (פ"א דנדה ה' ב') אמר ר"י בר בון משל לשמש ועד שהיו עומדין אחר השקוף יצא השמש ונכנס העד זה היותיום פטורין מן הקרבן ופטורין מן החטאת וחייבין באשם תלוי וא"כ לכאורה מוכח דס"ל דלא בעינן איפשר לברר איסורו אך איפשר לומר דהא יכול מיד לבדוק בקינוח וא"כ היה מתחייב חטאת וכמו דאמרי' בנדה (דף י"ב) הוי ווסת שאמרו לקינוח ולא לבדיקה וע"כ אעפ"י דלא בדק מיד בקינוח אפ"ה חייב אשם תלוי וכה"ג אמרינן בירושלמי (פ"ד דיבמות ה' ב') מתניתא פליגא על רב ספק בן ט' לראשון ס' בן שבעה לאחרון יוציא והולד כשר וחייבין אשם תלוי הרי איפשר (צ"ל אי איפשר) לעמוד על ודאי וחייבין על ספיקו אשם תלוי ר' חזקיה ב"ר בא קיימא ר' זעירא קיימינן מאחר שהוא יכול לערות ולפרוש ולידע אם ממנו אם מאחר הוא במשהו יכול לעמוד על ודאי וע"כ הוי כמו דאיפשר לברר איסורו וה"נ כיון שהיה יכול לבדוק ע"י קינוח ע"כ הוי כמו דאיפשר לברר איסורו. ויש לדחות ודוק ועי' בנדה (דף ט"ו):