נועם ירושלמי על בכורים ב:ו:ה

עוד שם בירושלמי ואפי' בשעה שהיו לוקחים בהמה לבשר תאוה אינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלים. הנה כבר הבאתי בספרי נ"י (ס"ו) מה שטעה בזה המפרש מהרא"פ שפי' מהרא"פ לא מיבעי' חי' ודאי דלא יקח לכתחיל' דבעינן מיהת הראוי למזבח אלא אפי' כוי נמי לא יקח לכתחילהאפי' בשעה שמותר ליקח בשר תאוה כו'. והנה טעה בזה טעות גדול שהמפרש מהרא"פ סובר שחי' אינו נלקח בכסף מעשר שני יותר מבהמה. ונעלם ממנו הא דאמרינן במנחות (ד' פ"א) עיי"ש ברש"י דכך הוא הדין לעשות ליקח ממעות מ"ש בהמה לשלמים וחי' לבשר תאוה והעור יוצא לחולין עיי"ש ברש"י ותוספות ופי' הר"מ והר"ש. וע"כ נראה לי שצריך לגרוס בירושלמי ואפי' בשעה שהיו לוקחים חי' לבשר תאוה אינו נלקח בכסף מ"ש לאכול בירושלים וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דמ"ש) בראשונה היו אומרים לוקחים בהמה לבשר תאוה והיו מבריחין אותה מע"ג המזבח וחזרו לומר לא יקחו אפי' חי' אפי' עופות וע"ז אומר ואפי' בשע' שהיו לוקחים חיה לבשר תאוה אינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלים והטעם דילמא בהמה היא. והנה התוס' במנחות כתבו הטעם וז"ל והא דשרינן חיה לבשר תאוה טפי מבהמה. נראה דנפקא לן מהא דתני' בספרי ואכלת מעשר דגנך מה להלן שלמים אף כאן שלמים הך והך דרשא לא שייכי בחי' אלא בבהמה הראוי' לקרבן וע"ש שביארתי דלכאורה אמאי לא יקחו כוי לבשר תאוה כיון דסוף כל סוף לא יקריב משום ספק חיה א"כ אמאי לא יקחו את הכוי לבשר תאוה כיון דא"א להקריב משום ספק חי' וא"כ אמאי לא יקחו את הכוי לבשר תאוה כיון דאסור להקריב אותו שלמים אלא ודאי כיון דזהו מחמת ספק חיה ע"כ אין לוקחין אותו לבשר תאוה משום ספק בהמה. אעפ"י שסוף כל סוף אינו יכול להקריב לשלמים אעפ"כ אין לוקחין אותו לבשר תאוה ודוק. ועי' ברש"י משמע שהי' גורס ואפילו בשעה שהיו לוקחין בהמה לבשר תאוה: