נועם ירושלמי על בכורים ב:ד:ב

דף ה' אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים ולירק בדרך אחד. שוה לאילן בערלה וברבעי ובשביעית ולירק שבשעת לקיטתו עישורו דברי ר"ג. ר"א אומר שוה לאילן לכל דבר. אם לאילן למה לירק אם לירק למה לאילן תמן אמרי נכנס מששית לשביעית הרי הוא לבעלים כאילן ופטור ממעשרות כירק. אמר לן רב המנונא אמרין דבתר נכנס משביעית לשמינית הרי הוא הפקר כאילן וחייב במעשרות כירק והפקר חייב במעשרות כו':

הנה לכאורה הא שאומר בירושלמי תמן אמרי (פי' בבבל אמרין נכנס מששית לשביעית הרי הוא לבעלים כאילן (פי' דהא לענין שביעית אזלינן בתר חנטה כאילן) א"כ לא הוי הפקר אעפ"כ פטור ממעשרות כירק הוא כמו דאמרינן בר"ה (ד' ט"ו) אמר רבה אתרוג בת ששית שנכנס לשביעית פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור כו' אלא רישא פטורה מן הביעור אמאי דאמרינן זיל בתר חנטה אי הכי תיחייב במעשר א"ל יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת תיחייב במעשר ורב המנונא אמר כו' וכן בירושלמי הטעם דנכנס מששית לשביעית הרי הוא לבעלים כאילן דאזלינן בתר חנטה לענין שביעית ואעפ"כ פטור ממעשרות כירק משום דיד הכלממשמשין בה וע"כ פטור ממעשר וכמו שפירש רש"י דאע"ג דלא מיחייב לאפקורי דלא נהגה בה שביעית מיהו כל שדות ופרדיסות הפקר הן בשביעית ואין אתרוג זה נשמר בה לבדו וע"כ יד הכל ממשמשין בו והפקר פטור מן המעשר אך ממה דאמרינן שם אמר לון רב המנונא אמרין דבתרה נכנס משביעית לשמינית הרי הוא הפקר כאילן וחייב במעשרות כירק והפקר חייב במעשרות (פי' בתמיה) דלכאורה צריך להבין דמה תלוי זה בהא דאמר תחילה דנכנס מששית לשביעית.

ע"כ נראה לי לפרש באופן אחר עפ"י מה שכתבו התוס' בד"ה יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת תתחייב במעשר לא נקט האי טעמא אלא למ"ד לעיל שוה לאילן לכל דבר כשאר אילנות דכולהו מודו דבתר חנטה אפ"ה פטורין מן המעשר מטעם יד הכל ממשמשין בה דלמאי דסבר אבטולמוס משום חמשה זקנים דאתרוג אחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לשביעית לא הוי צריך לטעם זה דבין לענין חדש וישן בין לענין מעשר שני ועני אזלינן בתר לקיטה ובחנם אייתי לקמן דאבטולמוס דהיינו מתניתין דביכורים (פ"ב מ"ו) דאתרוג שוה לאילן בג' דרכים ולירק בדרך אחד עכ"ל וא"כ לפי שיט' התוס' דכיון דבאתרוג אזלינן בתר לקיטה כירק וא"כ כיון שנלקט בשביעית אע"ג דבאמת פטורה מן הביעור משום דלענין שביעית אזלינן בתר חנטה אפ"ה פטורה מן המעשר משום דאזלינן לענין מעשר בתר לקיטה וא"כ כיון שנלקט בשביעית ממילא פטורה מן המעשר ואע"ג דבאמת פטורה מן הביעור ג"כ. והטעם דהתוס' סברי דהא דשביעית פטור מן המעשר הוא משום דהוי אפקעתא דמלכא וכמו שכתב השעה"מ ברמב"ם (פ"א מה' שמיטה ה' י"ב) דנראה דטעמי' משום דס"ל דשביעית פטור מן המעשר מכח אפקעתא דמלכא. ולאו משום הפקירא דמלכא פטירי. וע"כ כיון דלענין מעשר אזלינן בתר לקיטה. ע"כ כיון דנלקט בשביעית ע"כ פטור מן המעשר. אע"ג דלענין ביעור נמי פטור. משום דלשביעית אזלינן בתר חנטה:

וע"ז אמר לון רב המנונא אמרין דבתרה נכנס משביעית לשמינית הרי הוא הפקר כאילן. [פי' דהא לענין שביעית אזלינן בתר חנטה] וחייב במעשרות כירק (פי' בתמיה' דהא לענין מעשרות אזלינן בתר לקיטה כירק. וא"כ כיון שנלקט בשמינית א"כ חייב במעשרות. והפקר חייב במעשרות דהא סוף כל סוף כיון דהוי הפקר פטור מן המעשר. אלא ודאי דהא דאמרינן דבתר לקיטה למעשרות לא נאמר לענין שביעית רק לענין חדש וישן ולענין שני' הנכנסת לשלישית ולנהוג בו כמו בשנת שלישית. אבל לענין שנה ששית הנכנס לשביעית. כיון דטעמא דשביעית פטור מן המעשר משום הפקירא דמלכא. והפקר פטור מן המעשר. א"כ באתרוג בת ששית שנכנס לשביעית. אע"ג דאמרינן אחר לקיטה למעשר. מ"מ כיון דלענין שביעית אזלינן בתר חנטה לשביעית. א"כ פטורה מן הביעור. וא"כ כיון דסוף כל סוף א"צ לבער. ע"כ אינו פטור מן המעשר. וכמו שכתב רש"י בר"ה (ד' י"ד) וזה לשונו ומפלג פליגי בי' רבה ורב המנונא במילתי' דאבטולמוס דהא רב המנונא סבר כיון דפטורה מן הביעור חייבת במעשר דלאו הפקירא דמלכא הוא. ורבה סבר סוף סוף יד הכל ממשמשין בה ומודה אבטולמוס דפטורה מן המעשר. אלמא דס"ל לרש"י דכיון דלענין שביעית אזלינן בתר חנטה ופטורה מן הביעור ממילא חייבת במעשרות דהא דשביעית פטורה הוא רק משום הפקירא דמלכא. ולא משום אפקעתא דמלכא. וע"ז אמר לון רב המנונא אמרין דבתרה נכנס משביעית לשמינית הרי הוא הפקר כאילן. דכיון דלענין שביעית אזלינן בתר חנטה. וא"כ הוי הפקר. וא"כ איך אזלינן בתר לקיטה למעשר לחייבו במעשר הא הפקר פטור מן המעשר. אלא ודאי דהא דאמרינן דלענין לקיטה למעשר לא נאמר כלל לענין ששית ושביעית אלא לענין חדש וישן. וכן לענין שני' הנכנסת לשנה שלישית לנהוג בו מנהג שלישית. אבל לא לענין שנה ששית ושביעית. דכיון דלענין שביעית אזלינן בתר חנטה. א"כ כיון שפטורה מן הביעור ממילא חייבת במעשר.. דכיון דלאו הפקירא אינון ממילא חייבת במעשר:

וע"ז אמר ר' יוחנן בשאר שני שבוע את מהלך בו כירק ובשביעית את מהלך בו כאילן (פי' דהא דאמרינן אחר לקיטה למעשר היינו דווקא בשאר שני שבוע אבל לא בשביעית. וכמו שביארתי. דכיון דלענין שביעית אזלינן בתר חנטה. א"כ פטורה מן הביעור וכיון שפטורה מן הביעור ממילא חייבת במעשר:

וע"ז אומר האיך עבידא מחמשי' לששית ששית (פי' דחייבת במעשר עני דאזלינן בתר לקיטה) מששית לשביעית ששית ופי' דכיון דלענין חנטה הוי כאילן ופטור מן הביעור ע"כ הוי כששית וחייבת במעשר כשנה ששית. אע"ג דלענין מעשר אזלינן בתר לקיטה. אעפ"כ כיון דפטורה מן הביעור משום דלענין שביעית אזלינן בתר חנטה. א"כ ממילא חייבת כיון דלא הוי הפקירא דמלכא) נכנס מחמישית לששית ולשביעית לקטן בשביעית ששית (נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל לקטן בשביעית חמישית) דכיון דבשביעית אזלינן בתר חנטה והא דלענין לקיטה למעשרות לא נאמר לענין שביעית כמו שביארתי. וע"כ כיון דהוי לענין שביעית בתר חנטה. ע"כ אזלינן למעשרות ג"כ בתר חנטה. וע"כ לקטן בשביעית חמישית. כיון דהחנטה הי' בחמישית) לקטן בששית חמישית (והוא ט"ס. דהא כבר אמר דבשאר השנים אזלינן למעשרות בתר לקיטה אלא שהוא ט"ס וכך צ"ל הגירסא אח"כ) נכנס מששית לשביעית ולשמינית לקטן בשביעית ששית (כצ"ל) דהא לענין שביעית אזלינן בתר חנטה. וכיון דלענין שביעית אזלינן בתר חנטה. א"כ ממילא חייבת במעשר כיון דפטורה מן הביעור. וע"כ לענין מעשרות אזלינן נמי בתר חנטה וע"כ אם נכנס מששית לשביעית ולשמינית ע"כ הוי ששית דהחנטה הי' בששית לקטן בשמינית שמינית (פי' דאם לקטן בשנה שמינית אחר הביעור. ע"כ הוי דינה כדין שמינית דהכלל הוא דבשאר השנים אזלינן למעשר בתר לקיטה חוץ מבשנה שביעית דכיון דפטורה מן הביעור משום דאזלינן בתר חנטה שהי' מקודם שביעית וכיון דמצד החנטה פטורה מן הביעור ומחמת זה חייבת במעשר. ע"כ אזלינן לענין מעשר נמי בתר חנטה. משא"כ בשאר שנים לענין שני' ושלישית וכן לענין חדש וישן הוא אחר לקיטה כירק):

ונראה לי לבאר עוד עפ"י מה שביארתי (רפ"ה דפיאה) דאי אמרינן דשביעית בזה"ז דרבנן א"כ קשה דאיך פוטרים חכמים מתרומות ומעשרות וכמו דפריך שם מעיבור השנה וחודש א' שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות היא וביארתי שם דאי אמרינן דשביעית בזה"ז דרבנן א"כ הא דפטור הוא משום דחייבוהו חכמים להפקיר ולא משום אפקעתא דמלכא דמדרבנן לא הוי אפקעתא דמלכא וע"כ איפשר לומר דהא דאמר תחילה תמן אמרו נכנס מששית לשביעית הרי הוא לבעלים כאילן ופטור מן המעשרות כירק וביארתי דהטעם דאע"ג דפטור מן הביעור אעפ"כ פטור מן המעשר משום דהוי אפקעתא דמלכא היינו לשיטת הבבלי דשביעית הוי דאורייתא וכמו דאמרינן בר"ה (דף ט"ו) ולימא לי' כו' אמינא לך מעשר חרובין דרבנן ואת אמרת לי שביעית דאורייתא וע"כ אע"ג דפטורה מן הביעור משום דלענין שביעית אזלינן בתר חנטה אעפ"כ פטורה מן המעשר משום דלענין מעשר אזלינן בתר לקיטה כירק וע"כ פטור מן המעשרות דלענין מעשר הוי של שביעית וע"כ פטור מן המעשר משום דהוי אפקעתא דמלכא:

אבל לשיטת הירושלמי דאמרינן בירושלמי (פ"ח דשביעית) מה עביד לה ר' יוחנן קל הוא שהקילו בשביעית שהוא מדרבנן וכבר ביארתי שם (ברפ"ה דפיאה) דהטעם דפטרו חכמים בשביעית מתרומות ומעשרות הוא משום דכיון דמקיים מצות ביעור והוי הפקר ע"כ ממילא פטור מן המעשרות אבל לא שייך לומר משום אפקעתא דמלכא כיון דשביעית בזמן הזה הוי רק דרבנן וא"כ כיון דאין הטעםרק משום הפקר ע"כ פליג ר' יוחנן על הא דאמר תמן (פי' בבבל) נכנס מששית לשביעית הרי הוא לבעלים כאילן ופטור ממעשרות כירק דאע"ג דהרי הוא לבעלים ופטור מן הביעור אעפ"כ פטור מן המעשר משום דהוי אפקעתא דמלכא (וזו היא שיטת התוס' בבבלי בר"ה (דף נ"ד). אלא דבשביעית כיון דאזלינן בתר חנטה ופטורה מן הביעור ממילא חייבת במעשרות ולא נאמר הכלל הזה לענין שביעית אלא לענין שני' ושלישית וכן לענין חדש וישן אבל לא לענין שביעית דזה בודאי כיון דשביעית בזמן הזה דרבנן אינה פטורה מכח אפקעתא דמלכא רק משום הפקר ועי' (רפ"ה דשביעית) שביארתי במ"א על הא דאמר ותמה אני איך הי' מותיב ר"ש קומי ר' יוחנן והוא מקבל מיני' ויתיבני' הוא אמר חרובין ואת אמרת בנות שוח כו' דאמאי לא קאמר נמי דשביעית דאורייתא ומעשר דרבנן כמו דאמר בש"ס דילן (ר"ה ד' ט"ו) משום דהירושלמי לטעמי' דס"ל דשביעית בזמן הזה הוא דרבנן ויתבאר במ"א: