נועם ירושלמי על בכורים ב:ב:ט

עוד שם בירושלמי ר' יוחנן אזל לחד אתר אמר אנא בן עזאי דהכא אתא חד סב שאל לו אמר גידולי תרומ' תרומה וגידולי גידולין חולין אבל טבל ומ"ש ומ"ר וספיחי שביעית ותרומת ח"ל והמדומע והביכורים גידוליהם חולין תמן את אמר גידוליהם מותרים. והכא את אמר גידוליהם אסורים א"ל הן דאת אמר גידוליהם מותרים. בדבר שזרעו כלה. והן דתימר גידוליהם אסורים בדבר שאין זרעו כלה א"ל והתנינן איזו דבר שזרעו כלה כגון הלוף והשום והבצלים והלוף והשום והבצלים חייבים בביכורים אמר אזל בן עזאי דהכא (פי' שלא ידע להשיבו) אתא שאיל לר' ינאי א"ל למעשר הושבה דבר שאין זרעו כלה (פי' דהא דאמר וגידוליהם אסורים קאי על מעשר ובדבר שאין זרעו כלה ולא על ביכורים דאין זרעו כלה היינו הלוף והשום והבצלים ובהם ליכא ביכורים):

ואמרינן שם מחלפא שיטתי' דר' יוחנן תמן אריב"ל לקרנה של נבילה הושבה א"ל לא כן אולפן רבי ראיתי כגרי' שנים ואמר אוף הכא וגידולין. והנה הירושלמי הזה הוא תמוה ואינו מובן כלל:

ע"כ נראה לי לבאר דקאי אהא דכתיב (ויקרא י"א) זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ כל מפרסת פרסה כו' ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא כו' טמא הוא לכם מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאי' הם לכם. וקשה דהא אמרינן בחולין (דף קי"ז) דת"ר בנבלתם ולא בעור שאין עליו כזית בשר כו' (ופירש"י דעור לאו נבילה מקרי ואמרינן בחולין (דף קכ"ב) אלו שעורותיהן כבשרן עור אהדם ועור חזיר של ישוב ר' יהודא אומר אף חזיר הבר אלמא דלר' יהודא עור חזיר מטמא. וא"כ איך כתיב ובנבלתם לא תגעו דמשמע ולא העור וע"ז אומר לקרנה של נבילה הושבה (פי' דקאי על בהמה שהוא ברישא דקרא ועלה שייך לומר ובנבלתם ולא בעור א"ל לא כן אולפן רבי ראיתי כגריס שנים ובפשוטו איפשר לומר שהוא ט"ס וצ"ל מיעוט ימים שנים כו' וא"כ מקשה מדר' יהודא אר' יהודא דהכא לדברי ר"י קאי האי ובנבלתם לא תגעו לקרנה של נבילה דהיינו לגופה של נבילה ואם כן איך כתיב ובנבלתם דהיינו לשון רבים. ואמאי קאמר בב"ק (דף כ"ד) א"ל זבה תוכיח שריחקה ראיותי' טמאה כו' ופירש"י דכתיב כי יזוב זוב דמה ימים רבים ודרשינן בת"כ ימים שנים רבים שלשה והוא ר' יהודה ע"ש והא דמיעוט ימים שנים הא משום שימים הוא לשון רבים וע"ז מקשה דמחלפא שיטתי' דר' יוחנן דתמן הקש' מהא דכתיב ובנבלתם דהיינו שנים ואם כן הכי נמי וגידוליהן שנים שהוא לשון רבים וא"כ איך קאמר דעל מעשר שני הושבה:

[ועוד איפשר לגרוס לא כן אולפן רבי מיעוט בגדים שנים. ואיפשר דקאי על הא דאמרין ביומא (ד' כ"ג) ת"ר ופשט ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן כו' אמר ר"ל כמחלוקת בהוצאה כך מחלוקת בהרמה ור' יוחנן אמר מחלוקת בהוצאה אבל בהרמה דברי הכל עבודה היא מ"ט דר"ל אמר אי ס"ד עבודה היא יש לך עבודה שכשירה בשני כלים. ור' יוחנן גלי רחמנא בכתונת ומכנסים והוא הדין למצנפת ואבנט כו' נימא כתנאי על בשרו מה ת"ל ולבש להביא מצנפת ואבנט להרמה והקשו התוס' דגבי הוצאה מנא לן דבעי ארבעה בגדים כיון דגבי הרמה לא נפקא לן אלא מהיקישא א"כ הדרינן ומקשינן לבישה דהוצאה לפשיטה דהרמה כדלעיל ואמרינן בזבחים (ד' ע"ט) דבקדשים דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש. ויש לומר דשמא לא מקרי קדשים אלא גופי הקרבנות אבל בגדי כהונה חוזרין ומלמדין בהיקש כו' עכ"ל]. וכל זה הוא לשיטת הבבלי דהא אמרינן דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש היינו דווקא בקדשים אבל לשיטת הירושלמי לדברי ר' ישמעאל אמרינן דכל דבר הלמד אינו חוזר ומלמד אפי' בחולין ג"כ וכמו שהארכתי בזה הירושלמי (פ"ב דערלה] דאמרינן שם עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל כו' וא"כ לפי זה הא דכתיב ולבש בגדים אחרים היינו שתי בגדים ואע"ג דלאו עבודה היא איפשר דגזירת הכתוב הוא להחמיר וכמו שכתבו התוס' בד"ה יש עבודה שכשירה בשני כלים כו' דגדולה מזו אמרינן לר'יוחנן דבין הוצאה ובין הרמה בארבעה כלים בין לת"ק בין לר"א ואפי' הכי לר"א בעלי מומין כשרים לגבי מזבח ובירושלמי [רפ"ב דיומא] הוציא שאר הדשן תפלוגתא דר"י ורשב"ל אתיא כמ"ד אחרים פחותים מהם ברם כמ"ד לרבות אחרים בעלי מומין הוא זר הוא בעל מום. וא"כ לפי זה הוצאת הדשן הוא בשתי בגדים ולא קאי אהא דבתחילה דאתרבי לארבעה בגדים וכמו דאמרינן שם נימא כתנאי על בשרו מה ת"ל ולבש להביא מצנפת ואבנט להרמה:

וע"ז אומר לא כן אולפן רבי ראיתי (צ"ל) רבית בגדים שנים פי' דהריבוי של בגדים שנים (פי' הא דכתיב ולבש בגדים אחרים היינו שנים ולא קאי אהא דאמר בתחילה משום דמיעוט בגדים שנים וא"כ איך אמר דמה דכתיב טמאים הם לכם לא קאי אטמאים אלא קאי על קרנה של נבילה דכתיב ברישא דקרא ואע"ג דכתיב בלשון רבים טמאים הם לכם [ועיין בהמפרש דגרס דכתיב קירות שנים כו' ע"ש]:

שם בירושלמי א"ר הילא הן דתימר גידוליהן אסורין רבנן והן דתימר גידוליהן מותרין ר"ש (פי' דהא דתנן גידוליהן אסורין רבנן היינו רבנן דהכא דסברי דירושלים עשו אותה כדשיל"מ והא דתנן התם גידוליהן מותרין היינו ר"ש דס"ל דלא הוי דשיל"מ א"ל והא תנינן גידולי הקדש ומ"ש חולין ופודה אותם בזמן זרעם ולאיזה דבר הוא פודה אותם לא מפני קדושה שיש בהם אוף הכא יטענו מחיצות מפני קדושה שיש בהם (פי' שאומר דלא אתי כר"ש דהא קתני ופודה אותם בזמן זרעם הוא משום דהוי דשיל"מ. וא"כ הכא נמי לענין ירושלים נמי הוי דשיל"מ. ואיפשר לומר כמו שביארתי דהטעם דר"ש סובר דלא הוי דשיל"מ הוא דמצד להעלותן לירושלים הא לבהמה אסורה. וא"כ לא הוי דשיל"מ. ולפדותן לא מהני משום דגידולין לא אלים למתפס פדיונם. ואם כן מתניתין לא אתי כר"ש דמדקתני ופודה אותם בזמן זרעם הוא לא מפני קדושה שיש בהם. פי' דמהני הפדי' מפני הקדוש' שיש בהם אוף הכא יטענו מחיצה מפני הקדושה שיש בהם (פי' שיצטרך להעלותן לירושלים משום דהוי דשיל"מ ע"י פדי'):

וע"ז אמר ר' ירמי' בשם רשב"ל הן דתימר גידוליהם אסורים איסור מחיצה והן דתימר גידוליהם מותרים היתר זרות (פי' דלאיסור מחיצה הוי דשיל"מ דהא יכול לאכול בירושלים ואעפ"י דאין הבטל דומה להמבטל דהא אסור לזרים אעפ"כ סברי רבנן דהוי דשיל"מ) ואיפשר דסברי דמ"מ אסור מדרבנן משום שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר וע"כ הוי דשיל"מ. והא דתנן גידוליהם מותרים היתר זרות (פי' דלזרים מותר דהא לדידהו ליכא היתר להעלותן לירושלים וע"כ מותרים הזרים לאכול כיון דלדידהו לא הוי דשיל"מ. ואפי' רבנן נמי מודים בזה. וכמו דאמרינן לעיל בירושלמי ואף לזרים ואף לבהמה ר"ש מתיר ואוף רבנן מודו לי') (ומזה משמע דאפי' ביכורים נמי אמרינן דהוי דשיל"מ דכיון דקאמר לאיסור זרות א"כ מיירי בביכורים דהא לפי תירוץ זה קאי אביכורים ג"כ] ובזה יתיישב הלשון וגידוליה' דמשמע לשון רבים וא"כ כיון דקאי אביכורים ג"כ ובבכורי' ודאי מיירי בזרעו כלה וכמו דאמר לעיל והא תנינן איזה הוא דבר שאין זרעו כלה כגון הלוף והשום והבצלים והלוף והשום והבצלים חייבים בביכורים (פי' שת וא"כ כיון שהוא דבר שזרעו כלה אעפ"כ אמרינן דהוי דשיל"מ א"כ מוכח דאפי' בזרעו כלה נמי אמרינן דהוי דשיל"מ:

והנה ברמב"ם (פ"ד מה' ביכורים ה' ט"ו) כתב אעפ"י שהביכורים והתרומות אסור להאכיל לזרים ואעפ"י שהביכורים. עולין בא' ומאה בתרומה אם נתערבו בחולין בירושלים אסורים כל שהן במינם כמע"ש מפני שהוא מקום אכילתם עשאום כדבר שיש לו מתירין. ואעפ"י שהביכורים אסורים לזרים אף בירושלים הרי הן אוסרין בכל שהן אפי' זרע הביכורים הרי הגידולין אסורים בכל שהן אם נתערבו בירושלים אבל הזורע ביכורים קודם שנכנסו לירושלים הרי הגידולין חולין. וכתב הכסף משנה פ"ט דתרומות הביכורים גידוליהם חולין ובירושלמי רמי תרי משניות הללו אהדדי ומסיק הן דתימר גידוליהם אסורים איסור מחיצה. והן דתימר גידוליהם מותרים היתר זרות וזה מבואר בדברי רבנן וא"כ מפרש הכ"מ דאיסור מחיצה היינו אם הוא בירושלים. והיתר זרות היינו אם חוץ לירושלים אבל לע"ד נראה שאין משמעות ופשטות הירושלמי כדברי'. וכן כתב הר"ש (שם) ויש מפרשין דמתניתין איירי בשנתערבו בירושלים או נזרעו בירושלים ומחלקים בין בירושלים בין חוץ לירושלים ולא יתכן כלל מדלא משני הכי בירושלמי עכ"ל:

[ועוד דהא אמרינן תחילה בירושלמי כיני מתניתין ואוסרין כל שהן מלאכול בירושלים. ר"ש מתיר וגידוליהם אסורים מלאכול בירושלים ור"ש מתיר. ואף לזרים ואף לבהמה ר"ש מתיר ואוף רבנן מודו לי' מן מהדא מותיב לון אי אתם מודים שהן מותרין לזרים שהן מותרין לאכילת בהמה ויש מחיצה לאכילת בהמה. (וכמו שביארתי כיון דמ"מ אסור לזרים דהיינו בביכורים ולבהמה במעשר שני ע"כ לא הוי דבר שיש לו מתירין. ורבנן סברי כיון דמ"מ לכהנים הוי דבר שיש לו מתירין ע"כ הוי דבר שיל"מ עכ"פ זה מוכח מהירושלמי דלזרים ולבהמה ד"ה מותר. ועוד דאמאי אסורין בירושלים הביכורים לזרים כיון דהותר לכהנים. הא זה לא הוי דשיל"מ וכמו דאמרינן ביבמות א פ"ב) רב אשי אמר סיפא משום דהוי דשיל"מ וכל דבר שיל"מ אפי' באלף לא בטיל והא דר"א כו' אלמא דבכה"ג לא אמרינן דהוה דשיל"מ כיון דמותר לכהנים ע"כ נראה לי כמו שביארתי ודוק:

והא דאמרינן תחילה בירושלמי כיני מתניתין ואוסרין כל שהן מלאכול בירושלים ור"ש מתיר וגידוליהם אסורים מלאכול בירושלים ור"ש מחיר. אע"ג דאמרינן בירושלמי דר"ש לא פליג רק אגידולין אבל בעירובין אף ר"ש מודה בה. וא"כ אמאי קאי הא דאמר תחילה ואוסרין כל שהן מלאכול בירושלים ור"ש מתיר. דהא אגידולין תנן אח"כ וגידוליהם אסורים מלאכול בירושלים ור"ש מתיר. אך זה קאי על עירובי ביכורים דבביכורים פליג ר"ש אפי' בעירובין נמי. כמו דאמרין בירושלמי במה ר"ש מודה לרבנן בעירובי מעשר. אבל בעירובי ביכורים כגידולין הם וכן הי' ר"ש אומר אין הביכורים אוסרין את עירוביהם וגידוליהם מלאכול בירושלים ומה בין מעשר מה בין ביכורים מעשר אין לו כו' ביכורים יש להם כו'. וע"כ פליג ר"ש בביכורים אף בעירובין וכמו שביארתי לעיל:

ולפי מה שביארתי בזה יתיישב הא דאמרינן הרי אלו במעשר וביכורים משא"כ בתרומה. והקשה התוס' י"ט דהא תנן גידולי תרומה תרומה. וא"כ גידולי תרומה אסורים לזרים ולבהמה. וכמו דתנן (פ"ט דתרומות מ"ד) דגידולי תרומה תרומה כו' דהמדומע והביכורים גידוליהם חולין. וא"כ אדרבא תרומה חמירא דגידוליהם אסור. משא"כ בביכורים דגידוליהם חולין. אך זהו לענין איסור זרות ובהמה וכמו שאומר בירושלמי והן דתימר גידוליהם מותרים היתר זרות. ולענין זה תרומה חמירא דגידולי תרומה תרומה. ואסור לזרים. אבל לענין איסור מחיצה חמירי ביכורים ומ"ש דהני לא בטילי בגידולים משום דהוי דשיל"מ. וע"כ אסורים לכהנים חוץ למחיצת ירושלים. משא"כ בתרומה דבתרומה אינו שייך חוץ למחיצה. והא דתנן דתרומה וביכורים עולה בא' ומאה היינו לענין זרות דצריך א' ומאה אם נתערבו דלא שייך דשיל"מ. והא דתנן ואסורים כל שהן מלאכול בירושלים. הוא כמו שפי' הר"ש כלומר לענין שלא לאכול אלא בירושלים הם אוסרין בכל שהן והטעם משום דהוי דשיל"מ ודוק]: