נועם ירושלמי על בכורים ב:ב:ז

שם בירושלמי כיני מתניתין ואסורים כל שהן מלאכול בירושלים ור"ש מתיר וגידוליהם אסורים מלאכול בירושלים ור"ש מתיר. ואף לזרים ואף לבהמה ר"ש מתיר ואף רבנן מודו לי'. מן מה דמותיב לי' אי אתם מודים שהם מותרים לזרים ומותרים לאוכלי בהמה (פי' דהירושלמי מפרש דהא דתנן אף לזרים ולבהמה קאי אהא דקאמר ר"ש מתיר ואף רבנן יהי' מודים לזה. (וכן כתב הר"ש האי אסורין כמו אוסרי' כדמפרש בירושלמי כלומר שלא לאכול אלא בירושלים הם אוסרין בכל שהוא דאפי' באלף לא בטיל דהוי דשיל"מ דאיפשר להעלותן לירושלים כו' עיי"ש) וע"ז מביא ראי' דאף רבנן מודים בזה מהדא מותיב לון אי אתם מודים שהם מותרים לזרים ולבהמה (פי' לזרים קאי על תרומה ולבהמה קאי על מ"ש) ויש מחיצה לזרים ויש מחיצה לאכילת בהמה. וא"כ משמע דאף רבנן מודים לזה. רבנן אומרים ירושלים עשו אותה כדבר שיש לו מתירים. כמה דתימר דבר שיש לו מתירין אוסר בכל שהוא. ודכותה ירושלים אוסר בכל שהוא מה פליגין ר"ש ורבנן בגידולין. אבל בעירובין אף ר"ש מודה כו':

ונראה לי שנתחלפו השיטות וצ"ל כאן הירושלמי שבסוף וצ"ל מה פליגין ר"ש ורבנן בגידולין אבל בעירובין אף ר"ש מודה בה מן הדא דתני לה ר"ש דתני בשם ר"ש יש במעשר שהמעשר אוסר דמיו ועירוביו וקנקניו וספק עירובו כל שהוא ואין מדליקין בו. ואמר אוף בגידולין כן מה בין עירובין מה בין גידולין עירובין בעין הן גידולין כבר בטלו (פי' דהירושלמי קאמר דפלוגתא של ר"ש ורבנן היא בגידולין אבל בעירובין אף ר"ש מודה דהוי דשיל"מ וע"כ מביא ראי' דאף ר"ש מודה בעירובין דהא תני דבאיזהו מעשר אמרו (פי' דבטילה ברוב) שנכנס לירושלים ויצא פי' דקלטינהו מחיצות וע"כ אי אפשר לפדותו. וא"כ מוכח דאל"ה ס"ל לר"ש דהוי דשיל"מ ולא בטל):

אך לכאורה צריך להבין דמ"ט לא מקשה הירושלמי כמו דמקשה הש"ס דילן בב"מ (ד' נ"ג) ואמאי ליהדר ולעיילי' ושקיל וטרי בהא טובא. ואמאי ניחא להירושלמי אך דהירושלמי סובר דזה ר"ש אמרה ור"ש ס"ל דלא הוי דשיל"מ אלא א"כ הוא מותר לכל. וכמו שביארתי בכמה מקומות דלשיטת הירושלמי הטעם דדשיל"מ הוא משום דבעינן שיהא הבטל דומה להמבטל. וע"כ הוי מין במינו. וא"כ אף אם יביאם לירושלים מ"מ הביכורים אסור לזרים ומ"ש אסור לבהמה ע"כ לא הוי דשיל"מ. אך לפי הטעם דמ"ש הוי דשיל"מ ע"י פדיון וא"כ מותר לבהמה נמי. וא"כ יהי' הבטל דומה להמבטל. וע"כ הוי דשיל"מ. וכ"ת א"כ למה פליג ר"ש במעשר שני וביכורים דלא הוי דשיל"מ מחמת שאסור לזרים ולבהמה. הא מ"ש יש לו היתר ע"י פדיון. וא"כ מותר לבהמה נמי. וע"ז אומר דר"ש לא אמר דהוה דשיל"מ רק בעירובין משום דמותר על ידי פדי' וא"כ דומה הבטל להמבטל. אך בגידולין סובר ר"ש דלא הוי דשיל"מ ע"י פדי' משום דליתא בעיני'. ולכאורה הא דמחלק הירושלמי מה בין עירובין ומה בין גידולין עירובין בעין הן גידולין כבר בטלו הוא כמו דאמרינן בביצה (דף ד') דמקלי קלי איסורא וע"כ לא הוי דשיל"מ. אך באמת הטעם הוא לר"ש דבעירובין הוי דשיל"מ ע"י פדי' משא"כ בגידולין כיון דלא הוי בעיני' ע"כ אינו מועיל לו פדי' לר"ש. וכמו דאמרינן בזבחים (דף מ"ט) והרי מ"ש דהוא נפדה ואלו לקוח בכסף מ"ש אינו נפדה דתנן הלקוח בכסף מ"ש שנטמא יפדה ר"י אומר יקבר ומשני התם לא אלימא קדושתי' למתפס פדיוני' וע"כ סובר ר"ש דבגידולין לא מהני פדי' משום דלא אלימא קדושתי' למתפס פדיוני' וא"כ לא הוי דשיל"מ רק משום דאיפשר להעלותן לירושלים. וע"ז אומר וכי יש מחיצה לזרים ויש מחיצה לבהמה. וכיון שלהם אסורי' לאכול אף בירושלים ע"כ לא הוי דשיל"מ. ופדיון לא מהני בגידולין כמו שביארתי: ע"כ סובר ר"ש דאם נכנס מ"ש לירושלים ויצא דלא הוי דשיל"מ דלא מהני לי' פדיון דקלטינהו מחיצות ולא פריך כמו דפריך הש"ס דילן בב"מ (דף נ"ב) ולעיילינהו כו' דמחמת זה לא הוי דשיל"מ דאין הבטל דומה להמבטל דהא אפי' אם יביאם לירושלים אסור לבהמה וע"כ לא הוי דשיל"מ. וע"כ מוכיח מזה הירושלמי דר"ש מודה לרבנן דבעירובין הוי מ"ש דבר שיש לו מתירין. ועיין בירושלמי (פ"ב דמ"ש) ר' גוריון בשם ריב"ח כו' ובתוס' זבחים (דף ע"א) ובמתניתין (פ"ג דמ"ש מ' י"א) שפי' הרע"ב דר"ש סובר דפודין את הקדשים להאכילן כו'.

[ובזה יתיישב דאמאי לא תני בברייתא כמו דאיתא בהברייתא בהש"ס דילן ובאיזה מעשר אמרו במע"ש שאין בו שו"פ ונכנס לירושלים ויצא אך לפי מה שביארתי לפי שיטת הירושלמי לא מצי למיתני שאין בו שו"פ דא"כ תקשה וניתי מעשר דאית לי' ולצרפינהו ומאי דמשני דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי וכמו שפירש רש"י דמדאורייתא בטיל ברוב דכתיב אחרי רבים להטות ורבנן הוא דאמרי היכא דיש לו מתירין לא ליבטל הילכך אין איסור מעשר בזה אלא מדרבנן הילכך אין מצטרף זה עם זה לתפוס פדיון וזהו דווקא לשיטת הש"ס דילן דדבר שיל"מ הוא מדרבנן. אבל לשיטת הירושלמי ואליבא דר"ש דהטעם הוא משום דהבטל דומה להמבטל וע"כ לא בסל מן התורה כמו שביארתי בכמה מקומות וכמו שביארתי לדברי ר"ש הילכך בודאי דמצטרפים וע"כ לא תני בברייתא דהא דאין מעשר שני בטל ברוב אלא אם נכנס לירושלים ויצא דאינו בפדיון משום דקלטינהו מחיצות אבל לא תני שאין בו שו"פ ודוק]:

וע"ז מביא ראי' עוד (ולפי הגהתי לעיל שנתחלפו השיטות בירושלמי) ועוד מן הדא דתני לה ר"ש תני בשם ר"ש (וצ"ל) דתני יש במעשר שהמעשר אוסר דמיו ועירוביו וקנקניו וספק עירובו כל שהוא ואין מדליקין בו ביום וא"כ מוכח מזה דס"ל לר"ש דבמעשר שני אמרינן דהוי דשיל"מ וא"כ לר"ש אמאי הוי דשיל"מ דהא ר"ש אומר תחילה דכיון שאסורים לזרים ולבהמה ע"כ לא הוי דשיל"מ דסוף כל סוף אינו דומה וע"כ לא הוי דשיל"מ כלל וא"כ אמאי אומר דמ"ש הוי דשיל"מ אלא ודאי דבעירובין מכל מקום הוי דבר שיש לו מתירין משום דהא יכול לפדות. וא"כ הוא מותר לכל והבטל דומה להמבטל (ורק בגידולין לא אמרינן דהוי דשיל"מ ע"י פדי' והוא משום דליתא בעיני'. וע"כ לא אלים למתפס פדיונו כמו שביארתי):

וע"ז אומר כמה דר"ש מודה לרבנן בעירובי מעשר אבל בעירובי ביכורים כגידולין הן כו' וכן הי' ר"ש אומר אין הביכורים אוסרים את עירוביהם וגידוליהם כו' מה בין מעשר מה בין ביכורים מעשר אין לו עלי' ביכורים יש להם עלי' ומה דר"ש מודה לרבנן בדבר שאין לו עלי' (ופי' המפרש מהרא"פ מעשר אין לו עלי' במאה ומאתים ואין סברא להתירו מכ"ש אפי' עד הרוב אבל ביכורים יש להם עלי' במאתים וא' מעשר אין לו עלי' כלל דלא מצינו ביטול כלל וחמור משאר איסורים כו'. ואיפשר לפרש דביכורים כיון דיש להם עלי' ע"כ תלינן בה ולא הוי דשיל"מ ועי' בכרו"פ (ס' צ"ט) שכתב דבתרומה כיון שצריך להעלות לכהן. ע"כ לא הוי דשיל"מ. ותירץ קושי' התוס' ביבמות (ד' פ"ב) ועיין בנדרים (ד' נ"ש) והרי תרומה כו' דתנן סאה תרומה טמאה כו' ועיין ברא"ש שכתב ולא מקשה מכמה משניות ששנינו בהם בפירוש שהתרומה עולה בא' ומאה כו' ודוק. מודה ר"ש באותה הסאה שהעלה מתוך מאה שהיא טעונה מחיצה וטעונה הניי' (ט"ס וצ"ל הבאה) ורבנן אמרי כולהן טעונה מחיצה וטעונה הבאה (כצ"ל):

[אך אעפ"כ לא נראה לי כלל לומר דהחילוק בין מ"ש לביכורים הוא משום שמ"ש אין לו עלי'. וע"כ הוי דשיל"מ. ובביכורים לא הוי דשיל"מ מחמת שיש לו עלי' הא אמרינן בירושלמי דר"ש מותיב לון אי אתם מודים שהם מותרים לזרים שהם מותרים לאכילת בהמה. וא"כ אין הטעם משום שיש להם עלי'. וע"כ אלולי מסתפינא הי' נראה לי להגיה בירושלמי כמה דר"ש מודה לרבנן בעירובי מעשר. אבל בעירובי ביכורים בטילים הם כו' וכן הי' ר"ש אומר אין הביכורים אוסרים את עירוביהם ואת גידוליהם. וע"ז אומר מה בין מעשר מה בין ביכורים מעשר יש לו פדי' וביכורים אין להם פדי' או שצ"ל מעשר יש לו עלי' ופדי' ביכורים אין להם אלא עלי' פי' דמ"ש ש להם היתר ע"י עלי' וע"י פדי' וע"כ אף שע"י עלי' לא הוי דשיל"מ לר"ש דהא אסור לבהמה אעפ"כ יש לו היתר ע"י פדי'. וא"כ הבטל דומה להמבטל. ביכורים אין להם רק עלי'. אבל פדי' אין לו. וע"כ לא הוי דשיל"מ אפי' ע"י עירוב. מחמת דאפי' יהא מעלה לירושלים אסור לזרים. וע"כ לא הוי דשיל"מ אפי' בעירובין נמי ודוק]: