נועם ירושלמי על ברכות ד:א:לא

שם בירושלמי רבי מפקד לאבדן אמורי' אכריז קומי ציבור' מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים וכו' אמר ר' חנינא משכני ר' ישמעאל ב"ר יוסי אצל פונדק אחד. אמר לי כאן נתפלל אבא של ליל שבת בע"ש. ואמר ר' אמי ר' יוחנן פליג ולא הוה צריך למפלגא על הדא למה שכן מוסיפין מחול על הקודש. ועוד דסלקין חמרייא מן ערב לציפורין ואמרו כבר שבת רחב"ד בעירו ויידא אמרה דא דאמר ר' חנינא משכני ר' ישמעאל ב"ר יוסי אצל פונדק א' אמר לי כאן נתפלל אבא של מוצאי שבת בשבת ואפי' אף עלה לא הוי צריך מפלגא דרבי מפקד לאבדן אמורי' אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים וכו' דבי ר' ינאי אמרין עלה אדם על מטתו אין מטריחין אותו לירד. אמר ר' זעירא כל מאן דהוינא עביד כן הוינא מפחד בלילי' לית לך אלא כהדא דרבי מפקד לאמורי' אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים. ר' חייא בר ווא מפקד לאמורי' כו':

ונראה לי מלשון הירושלמי דר' יוחנן לא אמר בפירו' דפליג שלה אלא דר' אמי אמר דר' יוחנן פליג עלה ואיפשר לומר דר' יוחנן דאמר בברכות (דף ד') דאיזהו בן עוה"ב זה הסומך גאולה לתפילה של ערבית. וא"כ דצריך לסמוך גאולה לתפילה של ערבית. א"כ איך התפלל של שבת בע"ש. וע"ז אומר דר' יוחנן שסובר דצריך לסמוך גאולה לתפילה של ערבית. א"כ פליג ע"ז. וע"ז אומר ולא הוה צריך למפלגא על הדא למה שכן מוסיפין מחול על הקודש פי' דלא הוי צריך למיפלג כיון דהוי מצוה. ע"כ אע"פ שלא היה סומך גאולה לתפילה כיון שהוא מכוין למצוה להוסיף מחול על הקודש לא חייש לסמיכה. כמו שכתב הרא"ש בפ"ד דברכות. וע"ז אומר ועוד דסלקין חמריי' מערב לציפורין ואמרין כבר שבת רחב"ד בעירו. פי' דאיפשר לומר משום המצוה דמוסיפין מחול על הקודש. וע"ז אמר ויידא דא דאמר ר"ח משכני ריב"י אצל פונדק א'. א"ל כאן נתפלל אבא של מוצאי שבת בשבת. ופי' ובזה ליכא מצוה. והרא"ש תירץ דמשום מצוה היה ג"כ. אך משמעות הירושלמי דלא סבר הכי. וכן הא דמביא שרבי מפקד לאמורי' אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים משמע לשיטת הרא"ש דלאו בכל יומא קאמר. וכן כתב המעדני יו"ט ברא"ש שם אך פשיטת הירושלמי לא משמע הכי:

אך לפי מה שביארתי לעיל בפ"ד דברכות דהירושלמי סובר דכיון דמצלי עד דיומא קאים והגיע זמן תפילת הערב ולא הגיע זמן ק"ש לא חיישינן לסמיכת גאולה לתפיל' ניחא. ולעיל הארכתי בזה דהירושלמי אזיל לשיטתי' ע"ש:

ועוד איפשר לומר דהא דקאמר ר' אמי דר' יוחנן פליג לא דשמיע לי' לר' יוחנן בהדי' אלא דקאמר דלשיטת ר' יוחנן פליג ע"ז. והוא שאע"פ שביארתי דהירושלמי סובר דכיון דעדיין לא מטא זמן ק"ש לית בה משום סמיכת גאולה לתפילה והבאתי לזה קצת סמיכות שם מהא דהירושלמי סובר גבי הקדים מעשר לתרומה דאינו עובר אם הקדימו בשבלין משום דאכתי לא חל חיובא דהפרשת תרומות ומעשרות אעפ"כ איפשר לומר דלא דמי דהתם בעידנא דהפריש מעשר לא חל עדיין חובת הפרשת תרומה. ותו ליכא לאפרושי מעשר. כיון דכבר הפריש מעשר. אבל הכא אע"ג דאם התפלל עם הציבור בעוד שלא הגיע זמן ק"ש. וא"כ לית בזה משום מסמך גאולה לתפילה. אעפ"כ אם קורא אח"כ ק"ש בזמנה צריך לסמוך גאולה לתפילה. דהא יכול להתפלל אח"כ ועיין ברא"ש ריש ברכות מה שהביא ממה ששאלו מרב האי גאון.

אך איפשר לומר דזה יהיה תלוי אם יכול להתפלל עוד. והוא דתלוי בהא דאמרינן בירושלמי ריש ברכות ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל. ודלא כר"י דאמר ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. למה שאין תפילה מפסדת. וכן אמרינן בירושלמי פ"א דברכות ר' יוחנן אמר על גרמי' אנו כו' ואפילו לתפילה אנו מפסיקין כו' ר' יוחנן כדעתי'. דר' יוחנן אמר ולואי שיתפלל כל היום כולו. וע"כ אמר דר' יוחנן פליג דאע"פ שכבר התפלל אעפ"כ יכול לחזור ולהתפלל בכדי לסמוך גאולה לתפילה. וע"כ אומר דר' יוחנן פליג מהא דהתפלל של שבת מע"ש. וע"ז דחי דהתם משום מצוה דמוסיף מחול על הקודש. וע"ז הביא ראי' מהא דהתפלל של מוצאי שבת בשבת:

ולפי"ז איפשר לפרש הא דבי ר' ינאי דאמר דעלה אדם על מטתו אין מטריחין אותו לירד והרא"ש פירש (ר"פ ת"ה) דהטעם משום דתפילת ערבית רשות. ולפי מה שביארתי הי' איפשר לומר דמיירי אם התפלל מקודם זמן ק"ש עם הציבור. וא"כ לבסוף כשקורא ק"ש אם צריך לחזור ולהתפלל כדי לסמוך גאולה לתפילה. דהא יכול להתפלל אח"כ לדברי ר' יוחנן דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו שאין תפילה מפסדת. וע"ז אומר דאם עלה על מטתו אין מטריחין אותו לירד. ועיין בפ"מ שפירש ג"כ דמיירי אם התפלל שלא בזמנו. וע"ז אמר ר' זעירא כל מאן דהוינא עביד כן הוינא מפחד בלילי'. פי' שאם הי' סומך גאולה לתפילה אינו ניזק כל אותו היום. והכי נמי בלילה. ואע"פ שבעוד שהתפלל עדיין לא מטא זמן ק"ש. אך אח"כ הא יכול להתפלל ולסמוך גאולה לתפילה שאין תפילה מפסדת. וע"כ אמר שבעוד על מטתו הי' מתפחד. וע"ז אומר לית לך אלא כהדא דר' מפקד לאבדן אמורי' אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים. דכיון דבעת שהתפלל תחילה לא מטא עדיין זמן ק"ש. ע"כ אע"ג דמטא אח"כ זמן ק"ש אעפ"כ כיון דתחילה כשהתפלל לא חל עליו חובת סמיכת גאולה לתפילה ע"כ לא צריך להתפלל אח"כ נמי:

וע"כ איפשר לומר דמביא בירושלמי אח"כ ר' יעקב בר"א תני תמן תפילת הערב מהו ר"ג אומר חובה. ר' יהושע אומר רשות. ואמרינן עלה אתי אילין פלוגתא כאילין פלוגתא דתפילת נעילה פוטרת של ערב וק"ק דהיה לו להביא לעיל בהא דקאמר ר' אבא ור"ה בשם רב תפילת נעילה פוטרת של ערב. ולכאורה צריך להבין מהו הטעם דכיון שהתפלל תחילה בעוד דלא מטא זמן ק"ש א"צ להתפלל אח"כ. דהא מ"מ כיון שקרא ק"ש יכול לסמוך גאולה לתפילה ולהתפלל אח"כ:

ע"כ נראה לי שזה תלוי בזה דאם מצות סמיכת גאולה לתפילה חל על האדם שחובה עליו לסמוך גאולה לתפילה. וע"כ אע"פ שתחילה לא הי' עליו החיוב. אעפ"כ אם קורא ק"ש אח"כ צריך לסמוך גאולה לתפילה אך בתפילת ערבית לא שייך זה כיון דעצם תפילת ערבית הוי רשות לר' יהושע. וא"כ איך איפשר לומר דחכמים חייבו לסמוך גאולה לתפילה כיון דלר' יהושע תפילת ערבית בעצמה היא רשות. אלא מסתמא החיוב הוא על התפילות דאם מתפלל של ערבית צריך לסמוך גאולה לתפילה של ערבית ועיין תוספות ברכות (ד' ד') שכתבו דאע"פ שתפילת ערבית רשות אעפ"כ אמר ר' יוחנן איזהו בן עולם הבא זה הסומך גאולה לתפילה של ערבית. וע"כ כיון שהחיוב הוא לא על האדם אלא על התפילות. ע"כ כיון שהתפלל בעוד דלא מטא זמן ק"ש. ע"כ אם קורא שמע אח"כ אין צריך להתפלל אבל אי אמרינן דתפילת ערבית הוי חובה. א"כ איפשר לומר שהחיוב הוא על האדם לסמוך גאולה לתפילה של ערבית כיון דתפילת ערבית בעצמה הוי חיוב. וע"כ אע"פשלא מטא תחילה זמן ק"ש. אעפ"כ כשקורא אח"כ צריך לסמוך גאולה לתפילה. ובפרט לפי מה שביארתי בספרי נחלת יהושע דבגברא אין דיחוי אצל מצות. וע"כ אומר אמר ר' יעקב בר אחא תני תמן תפילת הערב מהו. ר"ג אומר חובה ר' יהושע אומר רשות.

ובזה יש לבאר הא שאומר אח"כ אמר ר' חנינא אתי אילין פלוגתא כאילין פלוגתא. מאן דאמר חובה אין נעילה פוטרת של ערב. ומאן דאמר רשות נעילה פוטרת של ערב. דלכאורה ממ"נ אם תפילת ערבית רשות ויכול לבטלה א"כ בלא"ה א"צ להתפלל. ובפרט שהוא צורך מצוה כמו שכתבו התוספות סוף יומא (ד' פ"ז) ובאמת קאמר הש"ס דילן והא אמר רב רשות לדברי האומר חובה קאמר ואם סובר דאינה צורך מצוה. א"כ אמאי נפטר בתפילת נעילה עיי"ש בתוספות שכתבו ואע"פ שחולק על הש"ס דילן. מ"מ במה שאנו יכולים להשוותם יש לנו להשוותם. אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דאיך פוטרת נעילה את של ערבית הא צריך לקרות ק"ש אח"כ ואינו מסמיך גאולה לתפילה. וא"כ צ"ל דכיון שבעת שהתפלל נעילה לא מטא עדיין זמן ק"ש. ע"כ א"צ לסמוך גאולה לתפילה. אך זהו דווקא אם תפילה של ערבית רשות. א"כ אין החיוב על האדם. וע"כ כיון דהתפלל בעוד דלא הוי זמן ק"ש. ע"כ פטור אח"כ נמי כיון דאין החיוב על גברא דהא תפילת ערבית בעצמה הוי רשות. וע"כ תפילת נעילה פוטרת של ערבית. אבל לר"ג דאמר חובה. וא"כ החיוב מוטל על גברא וע"כ אף על פי שהתפלל נעילה תחילה. אעפ"כ אם מטא זמן ק"ש צריך להתפלל אח"כ ולסמוך גאולה לתפילה של ערבית. אבל הש"ס דילן סוף יומא סובר דכיון דתפילת ערבית רשות. ע"כ במוצאי יוה"כ פטור לגמרי דמצוה לטרוח ולהכין צרכי סעודה.

שם בירושלמי מתני'. ראב"ע אומר אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר. וחכ"א בחבר עיר ושלא בחבר עיר ור' יהודא אומר משמו כ"מ שיש חבר עיר היחיד פטור מתפילת המוספין. ואמרינן בגמ' רב ביבי בשם ר' חנא אמר הלכה כר' יהודא שאמר משום ראב"ע מילתי' דשמואל אמר כן דשמואל אמר אנא מן יומי לא צלית דמוספין אלא חד זמן דמית ברי' דריש גלותא ולא צלי ציבורא וצלית. ובש"ס דילן בברכות (ד' ל') אמר רב הונא בר חיננא אמר רב חיי' בשם רב הלכה כר' יהודא שאמר משום ראב"ע. א"ל רב חייא בר אבין שפיר קא אמרת דאמר שמואל מימי לא מצלינא צלותא דמוספין ביחיד בנהרדעא לבר מההוא יומא דאתא פולמוסא דמלכא למתא ואטרודו רבנן ולא צלי וצלי לי ביחיד. והואי יחיד שלא בחבר עיר]. מיליהון דרבנן פליגי דמר ר' יעקב בר אידי בשם ר"ש חסידא ברועים ובקייצים היא מתניתא. לא אמר אלא ברועים ובקייצים הא שאר כל אדם חייבים:

ואמרינן שם תמן תנינן ר"ג אומר ש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן. ר' הונא רובא בציפורין בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג באילין תקיעתא. ר' זעירא ורב חסדא הוי יתבין תמן באילין תקיעתא מן דמצלין אתת צלותא כו' (ובסוף ר"ה גרסינן מן דמצלין את צלותא קם רב חסדא וצלי א"ל ר"ז ולא כבר צלינן א"ל מצלי אנא וחזר ומצלי דנחתין מערבאי לתמן ואמרינן בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג באילין תקיעתא. ואנא הוא דלא כוונית. הא אלו כוונית הוינא נפיק ידי חובתי. אמר ר' זעירא ויאות כל תנאי תני בשם ר"ג ור' הושעי' תני לה בשם חכמים. ר' אדא דקיסרין בשם ר' יוחנן והוא שיהא שם מראש התפילה א"ר תנחום ב"ר ירמי' מתניתין אמרה כן סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם עכ"ל.

והנה הר"ן (בסוף ר"ה) כתב ירושלמי אומר ר"ג כו' הלכה כר"ג באילין תקיעתא פי' דכי אמר הלכה כר"ג בברכות של ר"ה ויוה"כ דווקא באילין תקיעתא. כלומר בברכות של מלכיות כו' שתוקעין בהם אבל חייבין הם להתפלל שאר הברכות. והיינו דגרסינן בירושלמי ר"ז ורב חסדא הוי יתבין תמן באילין תקיעתא מן דמצלין אתת צלותא קם ר"ח מצלי א"ל ר"ז ולא כבר צלינן א"ל מצלי אנא וחזר ומצלי דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג באילין תקיעתא ואנא דלא כוונית הא אלו כוונית הוינא נפיק ידי חובתי ויאות כל תנאי תני בשם ר"ג ור' הושעיא תני לה בשם חכמים ר' אדא דקיסרין בשם ר' יוחנן והוא שיהא שם מראש התפילה אמר ר' תנחום בר ירמיה מתני' אמרה כן סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם. פי' דר' זעירא הקשה על רב חסדא כיון דכבר צלי יוצר למה לי לצלויי תו דבשלמא יוצר היה צריך להתפלל דכיון שאינו אלא ז' ברכות אין ש"צ מוציא את הרבים ידי חובתן. אבל מוסף שהם ט' כיון דאושי בי' ברכות לא היה צריך להתפלל שהרי ש"צ מוציא את הרבים ידי חובתן. ואהדר לו דהלכה כר"ג באילין תקיעתא. פי' לברכות של מלכיות כו' קרי תקיעות לפי שתוקעין בהם ובהני קיי"ל כר"ג. אבל ז' ברכות של מוסף עצמו צריך כל יחיד להתפלל. ומש"ה אע"ג דכבר צלינן יוצר הדר מצלין למוספין ג' ברכות שבמלכיות כו' הוא ששליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן. עכ"ל.

והנה כבר הקשו המפרשים דא"כ איך יתיישב הא דאמר בירושלמי ואנא הוא דלא כוונית. הא אלו כוונית הוינא נפיק ידי חובתי. כיון דעיקר התשובה של ר"ח הי' דלא קיי"ל אלא כר"ג באילין תקיעתא. ומהו שאומר אנא הוא דלא כוונית כו':

והנה הרא"ש כת' בסוף ר"ה וכתב הרמ"בן באמת שטענותי' של הרב גדולות הם. אבל כיון שהגאונים מעידים ואומרים שהיחידים אומרים שבע ושליח ציבור אומר תשע. וכך מתנהגים מעולם כו'. וכן הוא הצעה של הלכה זו דודאי ר"ג ורבנן בכל השנה כולה פליגי. מדאמר ר' יוחנן הלכה כר"ג בר"ה ויו"כ בלבד. מכלל דפליגי אפילו בשאר ימות השנה ונפסקה הלכה כר"ג בר"ה וביו"הכ לבד ונמצאו פטורין בתשע ביחיד משום דאושי וחייבין בשבע כשאר ימים טובים שהרי חובת היום הן כו'. אבל התקיעות דאינן מלכיו' כו' כיון שתוקעין בהם הן הן ששליח ציבור פוטר כו'. וכתב הרא"ש ולא הבנתי כו' דכיון שתקנו תשע ברכות לאמר במוסף של ר"ה האיך יהי' הקהל חייבים שבע מהם וידלג שתים מהתשע של מוסף ר"ה שהן כמו שבע של שבתות ויו"ט וכמו שאי איפשר לדלג מהז' של שבתות ויו"ט כן א"א לדלג מן התשע דר"ה דברכות מעכבות זו את זו. והש"ץ מוציא את הציבור מכולם משום דאושי. אלא שהציבור מתפללין כדי שיסדר ש"ץ תפילתו. וצריכים להתפלל כולם דאם התפלל שבע היו כולן לבטלה כיון שנחסר מן הברכה ומנהג אבותינו תורה היא כו':

ולי נראה לבאר הירושלמי דהירושלמי ס"ל דהלכה כר' יהודא שאמר משום ראב"ע כיון שיש חבר עיר היחיד פטור מתפילת המוספין. וכמו דאמרינן בירושלמי רב ביבי כו' אמר הלכה כר' יהודא שאמר משו' ראב"ע מילתי' דשמואל אמר כן דשמואל אמר אנא מן יומי לא צלית דמוספין אלא חד זמן דמית ברי' כו':

וכן הא דאמרינן בירושלמי מילתי' דר' יוחנן אמרה כן דמר ר' יוחנן אני ראיתי את ר' ינאי עומד ומתפלל בשוק של ציפורין ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף ואין חבר בצפורין. את ש"מ תלת. את ש"מ של ציפורין כציפורין. ואת ש"מ חלוקים על ר' יהודא שאמר משום ראב"ע. ואת ש"מ שאדם מתפלל ומהלך ד"א ומתפלל של מוסף

ולכאורה משמע מזה דאין הלכה כר' יהודא שאמר משום ראב"ע דהא ר' יוחנן אמר שראה את ר' ינאי דצלי והדר צלי. אך אעפ"כ נראה לי דסתמ' דהירו' ס"ל דהלכה כר' יהודא שאמר משום ראב"ע. דלכאורה למאי הוא אומר דש"מ תלת דשל ציפורין כציפורין. כיון דאמר שרא'את ר' ינאי דצלי והדר צלי. א"כ למאי נ"מ דאפילו אם הוא כשל ציפורין אעפ"כ היחיד חייב בתפילת המוספין ג"כ. (והפ"מ נדחק בזה ע"ש) ע"כ נראה לי דהא דקאמר ש"מ תלת היינו אליבא דהלכתא ולפי שיטת הירושלמי דקיי"ל כר' יהוד' שאמר משום ראב"ע. וא"כ יהיה מוכח מדתמה ר' יוחנן ואין חבר עיר בציפורין. וא"כ למאי צלי והדר צלי. וא"כ אליבא דהלכת' לפי שיטת הירושלמי יהיה מוכח דשוק של ציפורין כציפורין. וע"ז אומר ואת ש"מ חלוקים על ר' יהודא שאמר משום ראב"ע פי' דלא אמרינן כמו דאמר ר' יעקב בר אידי בשם ר"ש חסידא ברועין ובקייצין היא מתניתא לא אומר אלא ברועין ובקייצין הא שאר כל אדם חייבין. וא"כ אין חלוקים על ר' יהודא שאמר משום ראב"ע דהוא לא אמר אלא ברועים ובקייצים שהם בשדות. אבל שאר כל אדם ראב"ע נמי מוד'. וא"כ למאי תמה ר' יוחנן שאמר שראה את ר' ינאי דצלי והדר צלי בשוק של ציפורין ואין חבר בציפורין וא"כ למאי התפלל של מוסף אי אמרינן דאין חלוקים על ר' יהודא שאמר משום ראב"ע. דראב"ע לא אמר אלא ברועי' ובקייצין אבל בשאר כל אדם מודה דחייב. וא"כ אין חידוש מר' ינאי דצלי והדר צלי. אלא ודאי דחלוקים על ר"י שאמר משום ראב"ע. דראב"ע אמר אפילו בשאר כל אדם נמי. (והמפר' שגה בזה) את ש"מ שאדם מתפלל ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף:

וא"כ כיון דנתברר דסתמא דהירושלמי סובר כר"י שאמר משום ראב"ע. בזה יתבאר הירושלמי תמן תנינן ר"ג אומר ש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן. רב הונא רובא דציפורין בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג באילין תקיעתא. פי' דהלכה כר"ג באילין תקיעתא דהש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן משום דאושי ברכות. אבל רק באילין תקיעת'. אבל בכל המוספים אין הש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן וכ"ת א"כ איך יתפללו בר"ה היחידים. כיון שאין ש"ץ מוציאן רק באילין תקיעתא. אבל לא בשאר ברכות. ומש"כ הרמב"ן שע"כ מתפללין היחידים שבע. כבר הקשה ע"ז הרא"ש דהא בר"ה תשע תיקון. וא"כ איך יתפללו היחידים שבע. אך זהו דווקא לשיטת הש"ס דילן בברכות (דף ל') דאין הלכה כר"י שאמר משום ראב"ע:

אבל לשיטת הירושלמי דהלכה כר' יהודא שאמר משום ראב"ע. א"כ ניחא דהלכה כר"ג באילין תקיעתא דהש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן. ואי משום תפילת המוספים מלבד התקיעות דהיינו מלכיות כו' היחיד בלא"ה פטור במקום שיש חבר עיר וע"כ יכול הש"ץ להוציא בברכות של ר"ה ויוה"כ. דמצד חובת מוסף פטורין היחידים לגמרי ומצד אילין תקיעתא דהיינו מלכיו' בזה הלכה כר"ג דהש"ץ יכול להוציא. וע"כ אמרינן שם ר"ז ורב חסדא הוי יתבין תמן באילין תקיעתא ומן דמצלי את צלותא (כן הוא הגרסא בסוף ר"ה) קם רב חסדא ומצלי. א"ל ולא כבר צלינן [פי' ובברכות של ר"ה הלכה כר"ג דהש"ץ מוציאן. א"ל מצלי אנא וחזר ומצלי. דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם רבי יוחנן הלכה כר"ג באילין תקיעתא ואנא דלא כוונית הא אלו כוונית הוינא נפיק ידי חובתי. [פי' משום דלא כיון לצאת בתפילה של הש"ץ. אבל אם הי' מכוין לצאת הי' יוצא ידי חובתו דבאילין תקיעתא הש"ץ מוציא. ובתפילת המוספין היחידים פטורין במקום שיש חבר עיר. וע"כ הי' יוצא בכל התפילה.

וע"ז אמר ר' זירא ויאות כל תנאי תני בשם ר"ג ור' הושעי' תני לה בשם חכמים. ופי' דכל התנאים סוברים דפליגי בברכות של ר"ה ויוה"כ ג"כ. וע"כ תני לה בשם ר"ג ור' הושעי' תני לה בשם חכמים. [פי' דחכמים נמי מודו בברכות של ר"ה ויוה"כ. וכמו דאמרינן בש"ס דילן בברכות (דף ל"ד) דלא נחלקו אלא בשאר ימות השנה]:

וע"ז אמר ר' אדא דקיסרין בשם ר' יוחנן. והוא שיהי' שם מראש התפילה. ופי' אע"ג דמצד חובת תפילת המוספין א"צ להיות שם דכל מקום שיש חבר עיר היחיד פטור מתפילת המוספין. וכמו שביארתי לעיל הא דאמר ש"מ תלת. ש"מ שוק של ציפורין כציפורין. דאפי' בשוק של ציפורין נמי פטור וא"כ אין צריך להיות רק בשעת אילין תקיעתא דהיינו מלכיות. פי' דבזה חייבים היחידים ג"כ אלא שהש"צ מוציאן. וא"כ צריך להיות שם ולשמוע מהש"ץ. וכמו דאמרין בר"ה (דף ל"ה) אמר ר' יעקב ב"ר אידי אמר ר"ש חסידא לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות מאי טעמי' משום דאניסי במלאכה. אבל בעיר לא וכמו שכתב הרי"ף דאין ש"ץ מוציאן עד דאתו לבי כנישתא ושמעו מש"ץ מתחילה ועד סוף. אע"פכ צריך להיות שם מראש התפילה. משום דבמלכיות כיון שצריך לצאת בתפילת הש"ץ. וא"כ אם לא ישמעו רק מלכיות. א"כ אינו שומע רק מלכיות ולא כל התפילה. וא"כ אינו יוצא בזה במלכיות ג"כ.

וע"ז אמר ר' תנחום ב"ר ירמיה מתני' אמרה כן סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם. וא"כ צריך להתפלל ג' ראשונות. וע"כ אע"פ שמצד המוספין בעצמן א"צ להיות שם. אבל מחמת המלכיות צריך להיות שם מראש התפילה. וע"כ אמר ר' יוחנן והוא שיהא שם מראש התפילה. וא"כ נתברר שכל זה הוא לשיטת הירושלמי דס"ל דהלכה כר' יהודא שאמר משום ראב"ע דהיחיד פטור במקום שיש חבר עיר וע"כ אמר הלכה כר"ג באילין תקיעתא דמחמת תפילת המוספין פטור בלא"ה משום דבמקום שיש חבר עיר היחיד פטור מתפילת המוספין. אבל לשיטת הש"ס דילן דאין הלכה כר' יהודא שאמר משום רא"בע. וע"כ קאמר בר"ה (דף ל"ה) א"ר יוחנן הלכה כר"ג בברכות של ר"ה ויוה"כ. ולא קאמר כמו שאומר בירושלמי הלכה כר"ג באילין תקיעתא דא"כ יצא ידי חובת כל תפילת המוסף אם לא יצא בתפילת הש"ץ כל הט' ברכות דלהתפלל שבע אי איפשר דתשע תיקון שבע לא תיקון. וכמו שהשיג הרא"ש על הרמב"ן. וע"כ קאמר בש"ס דילן הלכה כר"ג בברכות של ר"ה ויוה"כ. פי' בכל תפלות המוספין. והיינו משום דאושי ברכות:

וע"כ קאמר הש"ס דילן (שם) מאי שנא הני אילימא משום דנפישי קראי. ופירוש רש"י דקאי על מוספין דאיכא מוספי ר"ח ור"ה וע"ש בתוס'. וע"ז אומר והא אמר רב חיננא אמר רב כיון שאמר ובתורתך כתוב לומר שוב אינו צריך אלא משום דאושי ברכות דהיינו מלכיות כו'. וע"כ הש"ץ מוציאן בכל תפילות המוספין. אבל לשיטת הירושלמי קאמר הלכה כר"ג באילין תקיעתא משום דבתפילות המוספין סובר הירושלמי דהיחיד בלא"ה פטור. וכמו שביארתי לעיל שסובר דהלכה כר"י שאמר משום ראב"ע. וע"כ אמר בבבלי הלכה ר"ג בברכות של ר"ה כו' [פי' דבברכות של ר"ה יכול להוציאן בכל הברכות ולאו דווקא באילין תקיעתא]. וכבר כתב הר"ן שעכשיו נהגו הכל להתפלל תשע. ודוק: