נועם ירושלמי על ברכות א:ה:ד

שם בירושלמי תמן תנינן אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת. והם בירכו. מה בירכו ר' מתנא אמר בשם שמואל זו ברכת תורה. (פי' אהבה רבה כמו שפירש המפרש) וקראו עשרת הדברים שמע והיה אם שמוע ויאמר ר' אמי בשם ר"ל זאת אומרת שאין הברכות מעכבות. אמר רבי בא אין מן הדא לית את ש"מ כלום שעשרת הדברים הן הן גופא של שמע. וכתב המפרש מהרא"פ מדקיימי מילתא דר"ל אגופא דמתניתין וקראו את עשרת הדברים. ולא אמרה תיכף אמילתי' דשמואל. וגם לא אמרה מעכבות זא"ז כדאמר בבבלי (דף י"א) ע"כ ר"ל שאין מעכבין כלל. אבל בבבלי אמר לישנא זא"ז משמע כפירושו שם וכמסקנת הש"ס דסדרן לא מעכבות וגם מדהקשה ר' בא ואמר אי מן הדא לית את ש"מ כלום שעשרת כו' משמע דדיוקא דר"ל לא על סדרן נאמרה. אלא שאין מעכבות כל עיקר. והש"ס זה פליג על הש"ס בבלי בזה עכ"ל. (ומה שפירש הפ"מ שהיא ברכת התורה ממש לא נראה לי כלל. וכן משמע בירושלמי לקמן דקאמר והלא לא בירכו יוצר המאורות. ומשני עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות משמע דברכת התור היינו אהבה רבה. דהא לא פריך רק מיוצר המאורות משמע דאהבה רבה הוי אמרי. וא"כ ברכת התורה זו היא אהבה רבה) וצריך להבין דאפילו למאי דמסיק בירושלמי אין מן הדא לית את ש"מ כלום שעשרת הדברות הן הן גופא של שמע מ"מ אמאי לא דייק כמו שמדייק הש"ס דילן דש"מ אין ברכות מעכבות זו את זו. דהא לא בירכו רק ברכה אחת דהיינו אהבה רבה. ואם סובר הירושלמי כמו דאמרינן בש"ס דילן. דילמא האי דלא אמרו יוצר אור משום דלא מטא זמן יוצר אור. וכמו דאמרינן בירושלמי לקמן מה בירכו מר רב מתנא בשם שמואל זו ברכת התורה. והלא לא בירכו יוצר המאורות ר' שמואל כו' עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות וכי מטא זמן יוצר אור הוי אמרי. אכתי הוי לי' לדייק דסדר ברכות אין מעכבין זא"ז כמו דמדייק הש"ס דילן:

ע"כ נראה לי שהירושלמי סובר דבזה אין שייך להוכיח דסדרן של ברכות אינן מעכבות. כיון דלא מטא עדיין זמן יוצר אור. וכמו שאומר לקמן עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות. ודמי מקצת להא דאיתא בירושלמי (פ"ג דתרומות) ר' שמואל בר אבא בעי מעשר ראשון שהקדימו בשבלין עובר או אינו עובר אלא על הסדר וכבר ביארתי שם דלכאורה הפירוש שאינו עובר אלא על הסדר. דהיינו אי צריך לתרום אח"כ תרומה. אבל אם אינו צריך לתרום תרומה אח"כ אינו עובר על שהקדים מעשר ראשון והכא א"צ להפריש ת"ג. דהא אמרינן בביצה (דף י"ג) וכן בירושלמי (פ"ק דחלה) דאמר ר' אבהו בשם ר"ש ב"ל מעשר ראשון שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה כו'. אך באמת זה אינו דהא דפטור מת"ג היינו המעשר ראשון אבל שאר הכרי חייב בתרומה גדולה. וא"כ הוא מקדים מעשר ראשון לתרומה גדולה. וע"כ צריך לגרוס או אינו עובר אלא על הגורן. כמו שביארתי לקמן (וכן הוא בהגהת הגר"א) פי' דאינו עובר אלא על הגורן שכבר נתמרח והי' לו להפריש ת"ג. וע"כ הוא עובר אם הוא מקדים. אבל בעודם שבלין כיון דעדיין לא חל עלי' חיוב של הפרשת ונועם ירושלמי בית תרומהתרומה. וע"כ אם הקדים המעשר ראשון בשבלין אינו עובר. וא"כ כיון דמיבעי לי' אפי' בדאורייתא אם עובר על שהקדים מ"ר בעוד שלא הגיע עדיין זמן הפרשת תרומה וא"כ מכש"כ הכא בברכות דרבנן דכיון דעדיין לא הגיע זמן יוצר אור ע"כ יכול לומר הברכה השני'. וליכא להוכיח מזה דאין סדר ברכות מעכבות. אבל הש"ס דילן ס"ל דעובר אע"ג דלא מטא זמן עדיין. וכמו דאמרינן בביצה (דף כותש למה לי כו' כי היכי דיהבי לי הכי יהיבנא לך. אמר רב ופירש"י על שהקדים וגורם לעבור על ד"ת. שהמשנה סדר מעשרות עובר בלאו מלאתך ודמעך לא תאחר. וא"כ ס"ל להש"ס דילן דאע"ג דלא מטא עדיין זמן החיוב עובר במלאתך ודמעך לא תאחר וא"כ הכא נמי מוכח מזה דסדר ברכות אין מעכבות. דאל"ה האיך מברך אהבה רבה קודם יוצר אור. משא"כ לשיטת הירושלמי ס"ל דכיון דלא מטא עדיין זמן החיוב אין בזה משום סדר ברכות.

והא דתנן כותש כו' וא"כ קשה קושית הש"ס לימא לי' כי היכי דיהבו לי יהיבנא לך וא"כ צריך לומר משום וא"כ מוכח דעובר אע"ג דלא מטא זמן. ואיפשר כמו שכתב המ"ל בהרמב"ם (פ"ג מה' תרומות הל' י"ג) דלשיטת הירושלמי שאמר בפ"ק דחלה דהא דפטור היינו דווקא כשמירח והפריש אח"כ תרומת מעשר שבו. אבל אם הפריש תרומת מעשר ואח"כ מירחו לא. וכתב דאפשר דס"ל להירושלמי דטעמא דברייתא לא משום קנסא הוא אלא מן הדין הוא משום דאינה ניטלת אלא מן הגורן והיקב דהיינו דבר הגמור. כמו שכתב המ"ל שם. וא"כ אין הטעם משום קנסא. והוא משום דקודם שיגמור דעדיין לא מטא זמן החיוב אינו עובר. וכמו שאומר בירושלמי דאינו עובר רק על הגורן. וה"נ כיון דלא מטא זמן של יוצר אור אין בזה משום סדר ברכות. וע"כ אינו מוכח מזה דסדר ברכות אינן מעכבות כיון דלא מטא זמן של יוצר אור. ודוק:

והא שהקשה המ"ל דהא משמע דהברייתא דקאמרה בן לוי שנתנו לו שבלין במעשרותיו ענבים עושה אותן יין זיתים עושה אותן שמן היינו מדינא משום דצריך לתרום מדבר הגמור עי"ש. וכתב דהדבר צריך אצלו תלמוד ל"נ דשיטת הש"ס דילן דכיון דקאמרינן שמו טובלו לת"מ. היינו ששמו טביל לת"מ ונעשה כדבר הגמור. וע"כ קובעת אף לענין תרומה דכיון שנעשה כדבר הגמור ודבר הגמור ממילא נקבע לכל. וא"כ יכול לתרום ת"מ כמו שיכול לתרום מדבר הגמור. וע"כ מפרש רבא דהטעם משום קנסא. אבל לשיטת הירושלמי שאמר (בפ"ק דחלה) בשמירח ואח"כ הפריש ת"מ שבו. אבל אם הפריש ת"מ ואח"כ מירחו לא בדא. וא"כ כיון דמחלק בין הפריש קודם מירוח להפריש אחר מירוח. א"כ מוכח דס"ל דהא דשמי' טובלו לת"מ היינו רק לת"מ. ובפרט לפי מה דאיתא בירושלמי (ספ"ק דתרומות) דמ"ר שהקדימו בשבלין אין לוקין על טובלו ד"ת. וא"כ לא הוי רק מדרבנן. וא"כ לא הוי כדבר הגמור. ואף לפי מה שהגהתי דצ"ל לוקין על טובלו ד"ת. אעפ"כ אינו קובע רק לת"מ שבו. אבל לא שיהי' כדבר הגמור. ובפרט לפי מה שביארתי (בפ"ק דחלה) דהטעם הא דמחלק בין קודם מירוח לאחר מירוח. הוא דהטעם כיון דאמרינן ת"מ ולא תרומה ות"מ. וע"כ פטור כל המעשר מת"ג וזה היינו דווקא לאחר מירוח דכבר חל עלה חיוב תרומה. ע"כ ממילא נפטר המעשר נמי. אבל קודם מירוח דלא נתחייבה בתרומה וא"כ לא פטרה התורה מחמת דת"מ אמרה התורה ולא תרומה ות"מ כיון דלא חל עלה עדיין חיוב תרומה. א"כ מוכח דהירושלמי ס"ל דדווקא לענין ת"מ אמרינן דשמו קובעו אבל לא דהוא כדבר הגמור. וא"כ הברייתא מדינא קאמרה משום דצריך לפרוש מדבר הגמור. וע"כ ס"ל דאם מפריש בשבלין ה"נ אינו עובר על מלאתך ודמעך לא תאחר. כיון דליכא עדיין חיוב תרומה. וכמו שביארתי: