נועם ירושלמי על ברכות א:ה:לז

שם ד' ד אנן תנינן אכילת פסחים. אית דלא תני אכילת פסחים. מאן דתני אכילת פסחים רבנן (פי' ר"ע ור' יהושע דסברי דהפסח נאכל כל הלילה. והא דנאכל עד חצות הוא מדרבנן ולהרחיק את האדם מן העבירה) ועיין בזבחים (דף נ"ו)] ומאן דלא תני אכילת פסחים ר' אליעזר. (פי' שסובר דמדאורייתא אינו נאכל רק עד חצות. וע"כ הכא לא תני. דהא הכא הוא להרחיק מן העבירה. מ"ט דר"א נאמר כאן לילה כו' אז לית כאן אכילת פסחים אפי' כרבנן (פי' אפי' תדחוק לאוקמי כרבנן. אעפ"כ צריך לומר דלית כאן אכילת פסחים. או שהוא ט"ס. וצ"ל לית כאן אכילת פסחים) דתנן הפסח אחר חצות מטמא את הידים א"כ מוכרחין אנו לומר דתנא דמתניתין סובר כר"א דהפסח אינו נאכל רק עד חצות הוא מדאורייתא. וכמו דאמרינן בפסחים (דף ק"כ) הפסח אחר חצות מטמא את הידים. אלמא מחצות ה"ל נותר כו'.

והנה בירושלמי בשלהי פסחים אמרינן הפסח אחר חצות מטמא את הידים והפיגול והנותר מטמאין את הידים. ואמרינן למה מפני היסח הדעת או משום שעבר עליו חצות הגע עצמך שיש שם חבורה אחרת. הרי לא עבר חצות הוי לית טעמא דא אלא מפני היסח הדעת. והנה הק"ע הגיה הגע עצמך שיש שם חבורה אחרת הרי לא הסיח דעתו. הוי לית טעמא דא אלא מפני שעבר עליו חצות:

ולי נראה שאיפשר ליישב ולפרש כמו דאיתא בירושלמי ואין צריך להגיה. הגע עצמך שיש שם חבורה אחרת הרי לא עבר חצות. הוי לית טעמא אלא משום היסח הדעת. והענין הוא כמו שכתבו התוספות שילהי פסחים (דף ק"כ) דהנאכלין ליום א' והקטר חלבים ואיברים שאמרו עד חצות. דאם עיכב מלהקטיר ולאכול קודם חצות מקטיר והולך עד ע"ה דחכמים לא עשו סייג לדבר להביא קדשים לבית הפסול והביאו ראי' מהא דאמרינן בזבחים (דף נ"ו) דמתניתין דהפסח אינו נאכל אלא כו' ר"א ב"ע היא. ופריך ממאי דאורייתא דילמא מדרבנן ור"ע. ומשני א"כ מאי אלא פי' דאם הי' מדרבנן לא ה"ל למיתני אלא כו' דאפי' עבר על דברי חכמים ולא אכל קודם חצות לא נפסל. ועיין בש"א (סי' ד'):

ואפשר לומר שסובר הירושלמי דבפסח כיון דאיכא כרת ע"כ אם לא אכל קודם חצות בודאי מותר לאכול אחר חצות. ולא העמידו חכמים דבריהם במקום כרת. אי אמרינן דאכילת פסחים מעכבא. וע"ז אמר דאם הטעם דמטמא אחר חצות הוא משום נותר. אבל אם יש חבורה אחרת שלא אכלו עדיין את הפסח. א"כ לדידהו מותר לאכול אחר חצות. וא"כ האיך נאמר דלחבורה אחרת שמותרין לאכול מפסחם אחר חצות יהא מטמא להם הפסח מחבורה אחרת שכבר יצאו ידי פסחם ונשתייר אחר חצות ויהא מטמא את הידים. כיון שמתירין להם לאכול מפסחם אחר חצות כיון שלא אכלו תחילה. אבל אי אמרינן דהטעם משום היסח הדעת. א"כ כיון שלחבורה ההיא שיצאו קודם חצות הלילה נפסל להם משום היסח הדעת דהא אסורין לאכול מפסחם אחר חצות. וא"כ נפסל משום היסח הדעת. ע"כ אסורין לאכול אפי'. החבורה האחרת שאוכלין מפסחם אחר חצות כיון שלא יצאו תחילה. אע"פכ הפסח הזה שנשאר ממנו אחר חצות מטמא להם הידים. דמ"מ כיון שהם אסורים לאכול א"כ הסיחו דעתם. וע"כ נפסל אפי' לבני החבורה האחרת:

והנה עוד אמרינן שם בירושלמי ר' סימון בשם רי"בל הפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים כדי עונשן בכזית מהו שיפסל את התרומה קו"ח אם מטמאין את הידים לפסול את התרומה הן עצמם לא כש"כ אהן יוצא מה את עבד לה. מטמא את הידים או אינו מטמא את הידים. אין תימר אהן יוצא מטמא את הידים כו'. אין תימר פיגול ונותר פוסלין את התרומה (כצ"ל) אהן יוצא לא גזרו עליו כלום. דלא כן יטמא צד החיצון לצד הפנימי(כצ"ל) ופי' דאי אמרינן דפיגול ונותר פוסלין את התרומה א"כ מוכח דאהן יוצא לא גזרו עליו כלום. דאם לא כן איך תנן בפסחים (דף פ"ה), אבל שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם ואם כן אם יוצא גזרו עליו טומאה א"כ יטמא צד החיצון לצד הפנימי (וכן פריך בפסחים (ד' פ"ה) וא"א גזרו בי' רבנן טומאה כי חתיך לי' מאי הוי הא קא מטמא לי') אמר רבי אבין מאן אית לי' דבר מחמת מגע עצמו לא ר"מ (פי' ולא קיי"ל כר"מ דטומאת בית הסתרים מטמא) וכמו דמשני בפסחים (שם) טומאת סתרים היא וטומאת סתרים לא מטמא. וכתבו התוס' וא"ת התינח לר' יוסי אלא לר"מ דפליג כו' דאית לי' דמטמא מאי איכא למימר. וי"ל דקיי"ל כר' יוסי לגבי ר"מ. ולא כן אמר ר' יוחנן כל הדברים טהורין ברובן כיון שחתך רובן לא בפרוש הוא ויעשה כמגיע בו ויהא פסול. אמר ר"ח במחתך כל שהוא כל שהוא ומשליך פי' וע"כ הוי טומאת בית הסתרים ואינו מטמא:

ואמרינן שם אית לך מימר שעבר חצות לא מפני היסח הדעת הוי לית טעמא אלא מפני היסח הדעת. וכתב הק"ע אית לך מימר וכו' עד אלא מפני היסח הדעת לא גרסינן:

ולא נראה לי לשבש הספרים ולמחוק כל כך מהירושלמי ע"כ נראה לי דצ"ל אית לך מימר שעבר חצות מפני היסח הדעת הוי לית טעמא מפני היסח הדעת. פי' דהירושלמי מוכיח דאין הטעם משום היסח הדעת. דאם הטעם משום היסח הדעת דכיון דאסור לאכול הסיח דעתו ואיפשר דנטמא. וכמו דאמרינן בפסחים (דף ל"ד) היסח הדעת ר' יוחנן אמר פסול טומאה הוי. ורשב"ל אמר פסול הגוף הוי. דא"כ בעינן כביצה. והתוס' בפסחים (דף ל"ג) כתבו דאינו מקבל טומאה בכל שהוא מן התורה. אבל לטמא אחרים אינו מטמא אפי' מדרבנן עד שיהיה כביצה. וכן אמרינן (דף פ"ה) מר מתני כזית ומר מתני כביצה. מאן דמתני כזית כאיסורו. ומאן דמתני כביצה כטומאתו. וא"כ כיון שאומר בירושלמי הפיגול והנותר מטמאין את הידים כדי עונשן בכזית. א"כ מוכח דרבנן גזרו על פיגול ונותר שיטמאו את הידים משום חשדי כהונה ומשום עצלי כהונה וע"כ גזרו אפי' על כזית שכך גזרו חכמים. אבל אם הטעם משום היסח הדעת. דכיון דאסור לאכול א"כ לא נזהר בשמירתו ונטמא. א"כ בעינן דווק' כביצה:

ועוד איפשר לומר דהירושלמי מוכיח דאין הטעם משום היסח הדעת דא"כ מאי קא מיבעי לי' אם גזר על יוצא. דכיון דיוצא אסור מלאכול בודאי מטמא את הידים משום היסח הדעת וכמו פסח אחר חצות דמטמא את הידים משום היסח הדעת. דאע"פ דלא הוי נותר דהיינו לחבורה אחרת שלהם אי אפשר שיטמא משום נותר. וכמו שאומר תחילה בירושלמי הגע עצמך שיש שם חבורה אחרת כו' וכמו שביארתי. אעפ"כ מטמא. א"כ מאי נ"מ דאמאי יוצא אינו מטמא ומאי קא מיבעי ליה ביוצא. וא"כ כיון דמיבעי ליה ביוצא. א"כ מוכח דלא גזרו עליו טומאה משום היסח הדעת.

עכ"פ איך שהוא מזה בודאי מוכח דאין הטעם משום היסח הדעת דא"כ איך מטמא בכזית. וגם מאי קא מיבעי ליה אם יוצא מטמא את הידים. דלפ"ז כל הפסולין מטמאין את הידים. דכיון דאסור באכילה ע"כ יש היסח הדעת. אלא ודאי דאין הטעם משום היסח הדעת. וע"ז אומר אית לך מימר שעבר חצות מפני היסח הדעת הוי לית טעמא משום היסח הדעת. אלא דגזרו חכמים בפיגול ועתר משום חשדי כהונה ומשום עצלי כהונה. וע"כ פסח אחר חצות מטמא את הידים:

אך דא"כ קשה דהא לעיל אמר למה משום היסח הדעת או משום שעבר עליו חצות הוי לית טעמא דא מפני היסח הדעת. וא"כ כיון דטעמא דהיסח הדעת נדחה א"כ מפני מה הפסח אחר חצות מטמא את הידים. אך באמת אין זו קושיא דמה דהירושלמי שקיל וטרי הפסח אחר חצות מפני מה מטמא היינו לר"ע ור"י דסברי דמדאורייתא הפסח נאכל כל הלילה אלא מדרבנן אינו רק עד חצות וע"כ שקיל וטרי דכיון דאמרי רבנן דאינו נאכל רק עד חצות ה"ל נותר. וא"כ מטמא כמו נותר או דהטעם כיון דמ"מ אסור באכילה א"כ נפסל בהיסח הדעת. וע"כ דחי הירושלמי תחילה הטעם משום נותר הגע עצמך כגון שיש שם חבורה אחרת וגם דחי הטעם דמשום היסח הדעת. וא"כ ודאי דמתני' אתי כר"א דנאמר כאן לילה ונאמר להלן לילה מה לילה שנאמר להלן עד חצות אף לילה שנאמר כאן עד חצות. וא"כ כיון דמדאורייתא אינו נאכל עד חצות א"כ ה"ל נותר ממש ומטמא אחר חצות כמו נותר ולא שייך למיפרך הגע עצמך שיש שם חבורה אחרת. דבאמת לחבורה אחרת נמי מטמא דהא אם לא אכלו קודם חצות לא יוכלו לאכול אחר חצות כיון דמדאורייתא אינו נאכל עד חצות. וע"ז אמר רב חונא לית כאן אכילת פסחים אפי' כרבנן פי' דנאמר דגזרו שאינו נאכל עד חצות נמי ליכא למימר דתנן הפסח אחר חצות מטמא את הידים. וזה ודאי מדאו' דאל"ה ליכא למימר לא משום נותר ולא משום היסח הדעת. אלא ודאי דמדאורייתא אינו נאכל עד חצות. וא"כ מוכח דלית כאן אכילת פסחים שלא גרסינן במתניתין אכילת פסחים. ודוק:

[ודע דלפי מאי שאומר הירושלמי דהפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים כדי עונשן בכזית. חלוק על הש"ס דילן דאמרינן במעיל' (דף י"ז) הפיגול והנותר אין מצטרפין מפני שהן שתי שמות. ואמרינן שם אמר רב יהודא אמר שמואל לא שנו אלא לטומאת ידים דמדרבנן הוא אבל לענין אכילה מצטרפין. דתני' ר' אליעזר אומר לא יאכל כי קודש הם כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו. וא"כ לפי הירושלמי שאומר דלטומאת ידים מצטרפין. א"כ הא דתנן הפיגול והנותר אין מצטרפין היינו לענין אכילה. ולא יסבור כשיטת הש"ס דילן דלענין אכילה מצטרפין. [ועיין בירושלמי (רפ"ה דערלה) חתיכה של קודש ושל פיגול ושל נותר שנתבטלו עם החתיכות ר"ש מתיר וחכמים אוסרין ע"ש במה שאבאר שם. ודוק]. ואיפשר דהטעם של הירושלמי הוא דהא דמטמא את הידים הוא מפני היסח הדעת ע"כ ס"ל דמצטרפין לטמא את הידים כיון דפיגול ונותר מטמאין משום שם א' ולא הוי כגזרת לגזירה ועיין רש"י במעילה (שם) ולפ"ז יהיה הגירסא הוי לית טעמא אלא משום היסח הדעת. והראי' הוא משום דמצטרפין ודוק]: