נועם ירושלמי על ברכות א:א:יד

שם בירושלמי (עמוד ב') איזהו בין השמשות משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל דברי ר' נחמי' ר' יוסי אומר ביה"ש כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. ר' יוסי ור' אחא הוי יתבין א"ר יוסי לא מסתברא חצי מיל דר' נחמי' כהרף עין. א"ל אוף אנא סבר כן ר' חזקי' לא אמר כן אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמי' ספק הוא. א"ר מנא קשיית' קומי דר' חייא כדתנינן תמן ראה אחת ביום וא' ביה"ש א' ביה"ש וא' למחר. אם יודע שמקצת הראי' מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומא' ולקרבן. ואם ספק שמקצת הראי' מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה וספק לקרבן. ר' חייא בר יוסף בעי קומי ר' יוחנן מאן תנא ראי' נחלקת לשנים ר' יוסי א"ל קשיתי' על דעתך דאת אמר כל הרף עין שבחצי מיל דר' נחמי' ספק הוא א"ל קשיתי' לכשיבוא אלי' ויאמר זהו ביה"ש:

והנה המפרש מהרא"פ שגה בזה מאוד ולא ידע לפרשה. ויתבאר עפ"י מה שכתבתי בספרי נ"י. והוא עפ"י מה שכתבו התוס' בשבת (דף ל"ה) דהא דאמרינן ראה שני ימים ביה"ש ספק לטומאה ולקרבן. ראה יום א' בין השמשות ספק לטומאה. וכתבו התוס' דאם מיירי שראה כל ביה"ש כמו העושה מלאכה שני ביה"ש כמו שמפרש הרשב"ם. א"כ בראי' אחת חייב קרבן דהא ביה"ש הוי לכל הפחות חצי מיל דהוי אלף אמה. דשיעור מיל הוי אלפים אמה כו'. ואמרינן בסנהדרין (דף ס"ג) ראה אחת מרובה כשלש שהיא כמגדיון לשילה שהן שתי טבילות ושני סיפוגין ה"ז זב גמור ובתוס' בריש מסכת זבים משמע דהיינו שיעור מאה אמה. ואח"כ כתבו דמיירי שראה כל בין השמשות דר' יוסי. דר"י תני לה דאמר ביה"ש כהרף עין. וליכא בי' שיעור שלשה ראיות:

וע"כ אומר הירושלמי מאן תנא ראי' נחלקת לשנים ר' יוסי. פי' הא דתנן ראה אחת ביום וא' ביה"ש כו'. אם יודע שמקצת הראי' מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה ולקרבן. א"כ מיירי שראה כל ביה"ש ועוד מעט תחילה וסוף. וא"כ הם ודאי ג' ראיות. וא"כ אי אמרינן דלא כר' יוסי אלא כרבנן. הא שיעור ביה"ש אפי' לר' נחמי' הוי חצי מיל. וא"כ הוי כשיעור ג' ראיות. דהא ק' אמה הוי כשיעור ג' ראיות כמו שכתבו התוס'. וא"כ תיפוק לי' דיש באותה ראי' גופא שלש ראיות. וא"כ הוי ודאי לטומאה ולקרבן. אלא ודאי ר' יוסי היא דאמר דביה"ש הוי כהרף עין וע"כ ניחא שראה ביה"ש ומתחילה ומסוף. וא"כ הוי ג' ראיות. וע"כ הם מצטרפים לטומאה ולקרבן ואעפ"כ לא הוי שיעור ק' אמה אך זה ניחא אי אמרינן דסוף חצי מיל דר' נחמי' הוי ביה"ש דר' יוסי שהוא כהרף עין אבל לר' חזקי' שאומר דכל הרף עין שבחצי מיל דר' אמי הוי ספק. וא"כ אם הוא ודאי לקרבן מוכרחין אנו לומר שרואה ביה"ש ומתחילה קצת ומסוף קצת. א"כ סוף כל סוף תקשה דכיון, שראה יותר מתחילה ומסוף א"כ הוי שיעור ק' אמה. וא"כ בלא"ה הוי שיעור ג' ראיות א"ל קשיתי. [פי' בתמיה שהקושי' לא כלום הוא]. לכשיבוא אלי' ויאמר זהו ביה"ש. ופי' לכשיבוא אלי' ויברר שראה בביה"ש דר' יוסי כהרף עין דהוי מקצתה מן היום ומקצתה מן הלילה. וא"כ לא הוי שיעור ג' ראיות. וכה"ג כתבו התוספו' בחולין (ד' ל"ח) בתוספו' ד"ה אלא זה פירש למיתה וזה פירש לחיים. אין להוכיח מכאן דאפילו בידי שמים א"א לצמצם דקרא איכא למימר דאיצטריך אם יבוא אלי' ויאמר שבצמצום נעשה ושבקינן לקרא דאיהו דחוק ומוקי אנפשי'. ועכ"ל:

ובזה יש לבאר הא שאומר בירושלמי. א"ל קשיתי (פי' בתמיה) והוא שלא קשה מידי] לכשיבוא אלי' ויאמר בין השמשות מאן פליג ופי' לכשיבא אלי' ויאמר זהו ביה"ש ויש מקצת הראי' מהיום ומקצת הראי' למחר וע"כ הוי ודאי לטומאה ולקרבן אך הא דקאמר מאן פליג תמוה. והמפרש פירש מאן פליג מאן יחלוק על אלי' והוא תמוה. והפ"מ פירש דקאי על הא דקאמר ר"ח חבריהן דרבנן בעי. והוא דוחק. גם כל דבריו שם דחוקים.

ע"כ נראה לי לפרש מאן פליג פי' שמקשה על הא דמשני לכשיבוא אלי' ויאמר זהו ביה"ש. וע"ז אומר מאן פליג. פי' דא"כ לא היה צריך ר' חייא ב"ר יוסף לומר דמאן תנא ראי' נחלקת לשנים הוא ר' יוסי משום דלר' יהודה ולר' נחמיה לא יתיישב. דאיך תנן דאם יודע שמקצת הראיה היום ומקצתה למחר ודאי לטומאה ולקרבן. דאיך יהי' ודאי אם לא שהראיה נמשך קודם ביה"ש עד לאחר ביה"ש וא"כ יש בה ודאי מקצת ראיה היום ומקצת למחר. וא"כ קשה (כמו שהקשו התוס' בשבת ד' ל"ד) א"כ בראי' אחת חייב קרבן דהא ביה"ש הוי לכל הפחות חצי מיל דהוי אלף אמה. וא"כ בודאי חייב קרבן דשתי טבילות ושני סיפוגין הוי שיעור ק' אמה. וע"כ מוקי לה כר' יוסי שאומר דהוי כהרף עין. אבל אם לר' יוסי נמי מספקא לי' כהרף עין וכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמי' ספק הוא. וא"כ אם ראה כל השיעור. א"כ חייב קרבן משום שיעור הראי'. וא"כ צריך לומר דלא ראה כל ביה"ש רק מקצת ביה"ש. והא דהוי ודאי הוא אם יבוא אלי' ויאמר. א"כ מאן פליג ע"ז. פי' דא"כ למה צריך לי' לאוקמי כר' יוסי. הא לר' נחמיה נמי ניחא דמיירי דלא ראה כל ביה"ש והבירור שהיה מקצת היום ומקצת למחר הוא ע"פ אלי' שיאמר דסוף בין השמשות הוי יום וא"כ ראה מקצתה היום ומקצתה למחר. וע"כ הקשה הירושלמי דמאן פליג ע"ז דאם יבוא אלי' ויאמר דהוי מקצת היום ומקצת למחר דהוי ודאי לטומאה ולקרבן:

והנה הירושלמי לא תירץ ע"ז. והוא משום דסמך דאיפשר לתרץ כדרכו בכמה מקומות וכה"ג כתב הרא"ש בברכות (דף כ"ו) ע"ש. והוא משום דאיפשר לתרץ ולומר כמו שביארתי בס' א"ה ושה"נ דבס' דדינא לא אמרינן אם יבוא אלי' ויאמר. דבספק דדינא לא שייך אם יבוא אלי' משום דלא בשמים היא וכמו שכתב המ"ל ברמב"ם (פ"ט מה' אישות) שכתב. ומיהו נראה דדוקא בספק דמציאות. כגון ההוא דנתערב ולדה בולד שפחתה. דמשום דבס' דמציאות שייך לומר אם יבוא אלי' ויאמר. אבל בספק דדינא לא שייך לומר אם יבוא אלי' ויאמר כו' עיי"ש. וכן הבאתי ראיה משבת (דף ק"ח) מאי אם יבוא אלי' ויאמר אילימא אי דאית לי' עור אי דלית לי' עור הא חזינן דאית לי' עור. ועוד דתנן עצמות הדג ועורו מצילין באוהל המת. ופירש"י היתר ואיסור אין תלוי בו דלא בשמים היא

ובזה יתבאר הירושלמי. והוא דתחילה צריך להבין במאי קא מיפלגי ר' יוסי ור' חזקיה. דר' יוסי סובר דמסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין. ור' חזקי' לא אמר כן אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא:

ונראה לי דהטעם הוא משום דר' חזקיה סובר דאי אמרינן דלר' יוסי דביה"ש הוא כהרף עין הוא לאחר שיעורא דר' נחמי'. וא"כ תקשה כמו שהקשו התו' בשבת ד' ל"ה) דאיך תניא בתוספתא דמס' זבים בפ"ק. וכן הי' ר' יוסי אומר ראה אחד ביה"ש וא' ודאי ספק לטומאה ולקרבן.פי' שראה במוצאי שבת ביה"ש וביום שני ראה ביום ספק לטומאה דשמא ביה"ש כולו מן היום והוי יום טהור מפסיק כו' אלמא דר' יוסי נמי מספקא לי' בההוא כהרף עין. וא"כ לפי"ז הא דקאמר ר"י כהרף עין היינו נמי שאיפשר להסתפק בו. שיהיה מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה:

וא"כ לפי"ז קשה דהא ר' יוסי קאמר דביה"ש הוי כהרף עין. וכמו דאמרינן בירושלמי א"ר תנחומא לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף ונחלקה הטיפ' לכאן ולכאן זהו ביה"ש. [והנה טוב לגרוס הא דר' תנחומ' אחר דברי ר' יוסי דאמר שביה"ש כהרף עין ולא יכלו חכמים לעמוד עליו. ואח"ז גרסינן א"ר תנחומא לטיפה של דם שהיא נתונה ע"ג חודה של סייף ונחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו ביה"ש]. וא"כ כיון שממשיל כמו הטיפה שעל חודה של סייף שאינו משתהא כלל. א"כ איך אמר ר"י דביה"ש הוא ספק מן היום ומן הלילה:

וע"כ אמר בירושלמי ר' יוסי ורב אחא הוי יתבין א"ל ר' יוסי לרב אחא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין. וא"כ צריך לומר לפ"ז דאפי' האי בין השמשות נמי הספק מן היום ומן הלילה כמו שכתבו התוס' וע"ז אומר ר' חזקיה לא אמר כן והוא משום דבהרף עין ודאי אין לחלק שמקצתה מן היום ומקצתה מן הלילה כיון שאינו משתהא כלל. וע"כ אמר שעצם בין השמשות כהרף עין ממש. וכמו שאומר בירושלמי לטיפה של דם שהיא נתונה ע"ג חודה של סייף ונחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות. ואך אותו ההרף מספקא לן בכל חצי מיל דר' נחמיה. וא"כ ניחא הא דמוכח בתוספתא דמס' זבים. דלר' יוסי נמי מספקא לי' בביה"ש אי הוי מקצתו מן היום ומקצת' מן הלילה. ואע"ג דעצם ביה"ש דר' יוסי הוא רק כהרף עין. אעפ"כ כיון דלא ידעינן היכן הוא האי הרף עין בכל חצי מיל דר' נחמיה א"כ הוי ביה"ש דר' נחמיה ס' מן היום ס' מן הלילה. אע"ג דעצם ביה"ש הוא רק כהרף עין והוא רק ההתחלקות היום ללילה. וכמו שממשיל לטיפה על חודה של סייף מ"מ הספק הוא בכל חצי מיל דר' נחמיה:

וא"כ צריך לבאר מהו הנ"מ אם ביה"ש בעצמו הוא חצי מיל והוי ספק מן היום או מן הלילה. או מקצתה מן היום ומקצתה מן הלילה. או כמו שסובר ר' יוסי דעצם ביה"ש הוי כהרף עין. אך לדידן מספקא לן אימתי הוי אותו הרף עין של ר' יוסי:

ע"כ נראה לי שהחלוק הוא. דלר' נחמי' אותו חצי מיל הוי ביה"ש והוא מובדל מן היום ומן הלילה. וע"כ יש ספיקא דדינא על הבין השמשות אם הוא כיום או כליל'. או הוא ממוצע בין היום ובין הלילה. וא"כ הוי חצי מן היום וחצי מן הלילה. וא"כ הוי הספק על הביה"ש מה דינו. וא"כ הוי כמו ספיקא דדינא שאין אנו יודעים מהו הדין של ביה"ש. וכבר ביארתי דבס' דדינא לא שייך לומר אם יבוא אלי' ויאמר וע"כ אמרינן ר' חייא ב"ר יוסף בעי קומי ר' יוחנן מאן תנא ראיה נחלקת לשנים ר"י. משום דלת"ק א"א שיהא ודאי. רק ע"י שראה קודם ביה"ש מעט. וכל ביה"ש עד לאחר ביה"ש מעט. וא"כ קשה דא"כ טמא מטעם הראיה גופא דהוי מאה אמה. וע"כ משני דאתי כר' יוסי דאמר דהוי כהרף עין. וא"כ הוי פחות מק"א. אך שר' חזקיה דסבר דהס' נמשך בכל חצי מיל דר' נחמי' א"כ עדיין קשה דא"כ הוי יותר מק' אמה. וע"כ משני דבאמת לא ראה כל ביה"ש. אך הבירור הוא ע"י אליהו ולכשיבוא אליהו ויאמר דהוי מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה. והוא לא ראה כל ביה"ש אך מקצת ביה"ש:

וזהו דווקא לר' יוסי שאומר דביה"ש אין בו שיעור. ואינו נבדל מן היום ומן הלילה. אלא שהוא כהרף עין במה שמתחלק הלילה מן היום. וע"כ הוי ס' מציאות. וע"כ הא דמביא קרבן טומאה. הוא אם יבוא אלי' ויאמר שמקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה. אבל לר' נחמי' שסובר דעצם ביה"ש הוי חצי מיל מחמת דחצי שעה אחר שתשקע החמה ביה"ש. אך גם יש ספק אם אותו שיעור הוי כמו יום או כמו לילה. או דהיינו מקצתו יום ומקצתו לילה וא"כ הוי ספיקא דדינא בביה"ש. וע"כ לא שייך אם יבוא אלי' ויאמר. דבספק דדינא לא שייך אם יבוא אלי' ויאמר וע"כ מוקי לה כר' יוסי דווקא ולא כרבי נחמיה. ואע"ג דלר' יוסי מספקינן בהרף עין נמי אימתי הוא. אעפ"כ הוי כמו ספיקא דמציאות דביה"ש עצמה הוי הרף עין. אלא דלא ידעינן אימתי הוא וא"כ הוי כמו ספק דמציאות אם הוא ביום או בלילה. ע"כ אמרינן אם יבוא אלי' ויאמר. ודוק: