נועם ירושלמי על ברכות א:א:ח

שם ר' יוסי ב"ר בון בעי. אין תימר שנים ספק ראה שני כוכבים בע"ש והתרו בו ועשה מלאכה ראה שני כוכבים במ"ש והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים: והנה המפרש מהרא"פ כתב. וא"ת והלא התראת ספק הוא שהרי מספקא לן נמי אם כולו מן היום או כולו מן הלילה. וא"ל דעיקר התראה בשני הוא. דהא משמע בשבועות (דף כ"ח) דבעינן התראה בשעת האיסור וכן פירש"י במכות (דף ט"ז) ויש לומר דהסוגיא דהכא אתי כר"י דס"ל שמה התראה. ובשבת (ד' ל"ה) איתא להא מימר ענין חטאת. עכ"ל:

והנה בס' נ"י (סי' ד') כתבתי דבענין זה יש בירושלמי סתירות הרבה והפ"מ נדחק בזה מאוד. והוא דבירושלמי (ר"פ י"א דיבמות ה"ז) גבי מי שאינו ידוע אם הוא בן תשעה לראשון או בן ז' לאחרון. הכה את זה וחזר והכה את זה. קילל את זה וחזר כו' פטור. ר' חנינא בעי לית הדא פליגי על ר' יוחנן דאתפלגון בשני יו"ט של גליות. ר' יוחנן אמר מקבלין התראה על הספק. ר"ש בן לקיש אמר אין מקבלין התראה על הספק. אמר ר"ח כו' לית הדא פליגי תמן איפשר לך לעמוד עליו ברם הכא אי איפשר לעמוד עליו אלמא דר' יוחנן לא קאמר דה"ס ש"ה אלא בב' יו"ט של גליות דאיפשר לעמוד עליו. אבל אם אי איפשר לעמוד ולברר מודה דה"ס לא שמי' התראה. ובפ"ח דנזיר (ה"א) איתא בירושלמי שתה יין תוך שלשים יום הראשונים אינו לוקה. ט"ס וצ"ל לוקה (וקאי אמתניתין דשני נזירים שאמר להם א' ראיתי א' מכם שנטמא ואינו יודע איזה מכם כו') בתוך שלשים יום האחרונים לוקה. ט"ס וצ"ל) אינו לוקה (פי' שמא לא נטמא ונשלמה הנזירות) הבא מן השוק אינו לוקה לא על הראשונים ולא על האחרונים (פי' על הא דאמר ר' יהושע יבקש א' מן השוק שידור כנגדו בנזיר) אינו לוקה לא על הראשונים ולא על האחרוני' ופי' הפ"מ דבכל חד מאלו השלשים התראת ספק הוא אצלו דלא ידעינן אם חבירו הוא טמא ונזיר מיד. או אם חבירו הוא טהור ואינו נזיר אלא בשלשים האחרונים] עד כדון כשהתרו בו על זה בפני עצמו ועל זה בפ"ע. התרו בו על שניהם כאחד. פלוגתא דר"י ורשב"ל דאתפלגון בשני יו"ט של גליות ר"י אמר מקבלין התראה על הספק. ר"ל אמר אין מקבלין התראה על הספק אלמא דלא מחלקינן בין יכול לעמוד עלי' ובין אינו יכול לעמוד עלי' דהא גבי נזיר א"א לעמוד עליו ולברר ואפ"ה מדמה הירושלמי ונדחקו בזה הק"ע והפ"מ ע"ש:

והנה שם ביארתי דאם התרו בו בשלשים ימים הראשוני' שאם ישתה בשלשים הראשונים והאחרונים שיהי' חייב הוי התראה. כמו בנשבע על תנאי שמתרין בו בשעת השבועה שאם יעבור על התנאי יהיה חייב. וה"נ בשלשים הראשונים והאחרונים הוי התראה למ"ד התראת ספק שמה התראה. וע"ז אמר בירושלמי התרו בו על שניהן כא' פלוגת' דר"י ור"ל. והא דמחלקינן ביבמות בירושלמי שם דדווקא בב' יו"ט של בליות שאיפשר לעמוד עלי' היינו בהתרו בו על זה בפני עצמו וע"ז בפני עצמו. וא"כ כל חד וחד ספק הוא אפי' לגבי המותרה. דהא אינו ודאי לו שחייב אלא בצירוף שניהם. וע"כ אומר בקילל את זה וחזר וקילל את זה דפטור. והיינו בהתרו בו על כל א' בפני עצמו וכמו שמחלק בירושלמי שם (פ"ח דנזיר) עד כדון כשהתרו בו ע"ז בפ"ע. רק דבשני יו"ט של גליות יכול להתרות בו על כל ק א' באם שיודע שיום הראשון הוא יו"ט יהא חייב וכן אם יום השני הוא יו"ט יהא חייב. וע"כ יכול להתרות בו על כל יום בפני עצמו. דכל שיתברר איזה יום הוא יו"ט הוי התראה לכל, יום. ועכ"ז היינו דווקא אם התראת ספק שמי' התראה. אבל אם התראת ספק לא שמי' התראה מה מהני אם יכול לעמוד עליו כיון שלע"ע אינו מבורר וע"כ דמי ב' יו"ט. של גליות בהתרו בו על כל א' בפני עצמו לשאר התראת ספק באם התרו בו מתחילה שאם יעבור בשניהם יהיה חייב:

והא דאמרינן בירושלמי (פ"ח דפסחים ה"ד) לענין השוחט ת הפסח על החמץ ר"י אומר אפילו נותנן עמו בירושלים. רשב"ל אמר עד שיהא נותנן עמו בעזרה. דין כדעתי' ודין כדעתי' דאתפלגון בשני יו"ט של גליות. ר' יוחנן אמר מקבלין התראה על הספק רשב"ל אמר אין מקבלין התראה על הספק. התם נמי איפשר לעמוד עליו וכ"ת כיון דאמרינן אגלאי מילתא למפרע יהא חייב אפי' אי התראת ספק לא שמי' התראה כמו שכתבו התוס' ביבמות (דף פ') שאני התם שהספק הוא בהחוטא אם הוא בר עונשין ע"כ אמרינן אגלאי מילתא למפרע. אבל הכא הספק הוא בהחטא לא אמרינן אגלאי מילתא למפרע עי' בספרי ע"י (ס' י"ט) שהארכתי בזה:

ובזה יתיישב הירושלמי דהכא שלא הביאוהו הק"ע והפ"מ. ר"י ב"ר בון בעי. אין תימר שנים ספק ראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו ועשה מלאכה. ראה ב' כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ממ"נ אם הראשונים יום אף האחרונים יום ויהא חייב על האחרונים ואם האחרונים לילה אף הראשונים לילה. ויהא חייב על הראשונים.

ולכאורה קשה דהא התם לא יכול לעמוד עליו. וא"כ לא מהני אפי' למ"ד התראת ס' שמה התרא' אך לפי מה שבארתי ניחא דמיירי בהתרו בו בע"ש על שניהם. וע"כ חייב לר"י דס"ל דהתראת ס' שמה התראה. והא דקאמר ראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו ועשה בו מלאכה. ראה ב' כוכבים במוצאי שבת והתרו בו הוא לאו דווקא אלא דהתרו בו מתחילה על שניהם כאחד.

אך אעפ"כ הוא דוחק. דהא בירושלמי אמר אין תימר שנים ספק ראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה כו' א"כ משמע שהיה התרא' לכל ביה"ש בפ"ע:

ע"כ נראה לי כעת להגיה בירושלמי (פ"ח דנזיר) הבא מן השוק אינו לוקה לא על הראשוני' ולא על האחרונים עד כדון כשהתרו בו על שניהם כא'. התרו בו ע"ז בפ"ע ועל זה בפ"ע פלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון בשני יו"ט של גליות ר"י אמר מקבלין התראה על הספק. רשב"ל אמר אין מקבלין התראה על הספק. והענין הוא דאע"ג דר"י סובר דהתראת ס' שמה התראה. אעפ"כ בעינן התראה בשעת האיסור. וכמו דאיתא בשבועות (דף כ"ח) אכלי' לאיסורא והדר אכלי' לתנאה פלוגתא דר"י ור"ל. ופי' רש"י דהתרא' בשעת אכילת איסור בעינן. ואין כאן אלא התראת ספק כו'. ואם התרו בו בשעת אכילת השניה אל תאכל שהרי אתה עובר על הראשונה למפרע. אע"פ שהתראת ודאי היא. אינה התראה שאין מלקות בא ע"י אכילה זו:

וכן איתא בירושלמי (פ"ג דשבועות ה"ז) שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה כצ"ל. ר"י ור"ל תרויהון אמרי פטור לא טעמא דאהן טעמא דאהן (כצ"ל) טעמא דר"י משום שאינו ראוי לקבל התראה וטעמא דר"ל משום שהוא בל"ת שאין בו מעשה. והוא ט"ס וצ"ל טעמא דר"ל משום שאינו ראוי לקבל התראה (פי' דר"ל סובר דהתרא' ספק לא שמי' התראה). טעמא דר"י משום שהוא בל"ת שאין בו מעשה. מה מפקא ביניהן שרפה והשלכה לים. אין תימר משום שאינו ראוי לקבל התראה פטור. (פי' דא"א להתרות בשעת השלכה לים דהתראות בעינן דווק' בשעת עצם האיסור). אין תימר משום שהוא בל"ת שאין בו מעשה (כצ"ל) הרי יש בו מעשה. ופי' כיון דהשליך לים א"כ יש בו מעשה). וכן איתא בירושלמי (פ"ו דנזיר הל' ד') היו לפניו צלוחיות שתים אחת של מים וא' של יין והתחיל לשתות בהם אמרו לו הוי יודע משאת שותה של מים את שותה של יין ויש בה עשרה זיתים ואת מתחייב עליו עשרה מלקיות אינו מקבל התראה בדעת הזאת אבל אם היתה צלוחית אחת של יין והתחיל לשתות בה אמרו לו תהא יודע אם תשתה את כולה יש בה עשרה זיתים ותתחייבעשרה מלקיות מקבל התראה היו לפניו שתי שפודין א' של שחיטה וא' של נבילה כו' אינו מקבל התראה כו' אבל אם היה שפוד א' של נבילה התחיל לאכול ואמרו לו כו' מקבל כו':

וא"כ כיון שבעינן התראה בשעת האיסור וע"כ אפילו למ"ד התראת ספק שמה התראה. זהו דווקא אם ההתראה הוא בשעת האיסור. וע"כ אומר אם אינו ידוע אימתי הוא נזיר אם בשלשים ימים הראשונים או בשלשים ימי' האחרונים. אם התרו בו תחילה בשעת שלשים ימים הראשונים על שניהם לא הוי התראה דדילמא לא הוי נזיר אלא בשלשים ימים האחרונים. וא"כ לא הוי התראה בשעת איסור. וע"כ אומר בירושלמי עד כדון כשהתרו בו על שניהם בב"א. (פי' דע"כ לא הוי התראה אפילו לר' יוחנן דס"ל התראת ספק שמי' התראה) התרו בו ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע פלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון בשני יו"ט של גליות. והטעם דאם התרו בו על שניהם כא' א"כ דילמא לא הוי נזיר אלא בשלשים ימים האחרונים. וא"כ לא הוי התראה בשעת האיסו'. וע"כ לא הוי התרא' אלא אם התרו בו על כ"א בפ"ע. וא"כ הוי התראה בשעת האיסור וע"כ אע"פ שיש ספק איזה מן השלשים יום הוי נזיר. אעפ"כ ממ"נ יש התראה בשעת האיסור גופא. אלא דמ"מ הוי התראת ספק. וע"כ תלוי בפלוגת' דר"י ור"ל בהתראת ספק:

ובזה יתבאר הא דאמרינן בירושלמי ביבמות (פי"א ה"ז) הכה זה וחזר והכה את זה כו' פטור. ר' חנינא בעי לית הדא פלוגתא על ר' יוחנן דאתפלגון בשני יו"ט של גליות. ר' יוחנן אמר מקבלין התראה על הספק. רשב"ל אמר אין מקבלין התראה על הספק. ר' חנינא אמר רב לית הדא פלוגתא תמן איפשר לך לעמוד עליו ברם הכא א"א לעמוד עליו. והנה לכאורה תמוה. דהא גבי נזיר אמרינן דלמ"ד התראת ס' שמי' התראה אע"פ שא"א לעמוד עליו הוי התרא' אך דעיקר הטעם הוא משום דבעינן התראה בשעת העבירה גופא. וע"כ הא דקתני הכה זה וחזר והכה את זה פטור קשי' לר"י דס"ל התראת ספק שמיה התראה [ובש"ס דילן ביבמות (דף ק"א) פליגי בה ת"ק ור' יהודה. דת"ק סבר דהכה את זה וחזר והכה את זה חייב. ור"י סובר דפטור. וא"כ פליגי בהתראת ספק]. אבל הירושלמי מביא הברייתא דתני פטור ומקשה לר"י דס"ל דהתראת ס' שמי' התראה גבי שני יו"ט של גליות. וע"ז משני תמן איפשר לעמוד עליו. פי' בב' יו"ט ש"ג יוכל להתברר משא"כ הכא א"א לעמוד עליו. פי' הכא אי איפשר להתברר:

והענין הוא דבעינן התראה בשעת עבירה. וע"כ בהכה זה וחזר והכה את זה אם התרו בו על שניהם כא' לא הוי התראה. דדילמא השני הוא אביו וא"כ לא הוי התראה בשעת העבירה. אבל בב' יו"ט של גליות יכול להתחייב אפי' אם התרו בו על שניהם כא' דהא איפשר לברר. ואם יתברר שיום הראשון הוא יו"ט ע"כ הוי התראה [משא"כ בהכה זה וחזר והכה את זה. כיון דאינו יכול להתברר ע"כ פטור]. אבל עיקר הטעם הוא משום דבעינן התראה בשעת העבירה גופא. ע"כ הוי התראה למ"ד התראת ספק שמי' התראה וא"כ כיון דעיקר הטעם הוא משום דבעינן התראה בשעת העבירה גופא. ע"כ אם יש התראה לכל א' בפני עצמו לא בעינן שיוכל להתברר. וע"כ אומר בירושלמי גבי נזיר דאם התרו בו על כל א' בפני עצמו הוי התראה אעפ"י שלא יוכל להתברר. ודוק:

ומעתה ניחא הירושלמי דהכא ראה שני כוכבים בע"ש והתרו בו ועשה מלאכה ראה שני כוכבים במ"ש והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך כו' והוא משום דבעינן התראה בשעת העבירה גופא. ע"כ לא מהני אם יתרו בו תחילה על שני ביה"ש. רק דבעינן התראה לכל ביה"ש. אע"פ דאי איפשר להתברר. אעפ"כ הוי התראה לר"י דס"ל דהתראת ס' שמי' התראה:

ובזה איפשר לבאר הא דקאמר ר"י ב"ר בון בעי אין תימר שנים ספק כו'. דלכאורה הא אמר תחילה דשנים הוי ספק וא"כ אמאי אמר אין תימר שנים ספק דאיפשר לומר דהפירוש הוא אין תימר שנים. ספק דהיינו שהוא ספק אם הוא יום או לילה. אבל לא שהוא ספק אם יש בו מן היום ומן הלילה. ועיין בשבת ל"ה) דא"כ לא הוי התראה דדילמא הוא חצי יום. א"כ ל הוי התראה בשעת עבירה גופא. ע"כ אומר אין תימר שנים ספק דהיינו שהוא ספק אי יום אי לילה. [ועי' לקמן דמוקי הא דתנן ראה א' ביום וא' ביה"ש. אם ספק שמקצת הראי' היום ומקצתה למחר כר' יוסי דאמר בין השמשות הוי כהרף עין. לקמן יתבאר בזה]:

[ובזה יתבאר הא דאמרינן בירושלמי שם ראה ב' כוכבים בע"ש וקצר כחצי גרוגרות. בשחרית וקצר כחצי גרוגרות. ראה שני כוכבים במ"ש וקצר כחצי גרוגרות. מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויצטרף של שחרית עם מ"ש ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה. ויצטרף של שחרית עם לילי שבת. ויהא חייב על הראשונים. ולכאורה אמאי לא קאמר כמו דאמרינן בש"ס דילן (דף ל"ה) אמר ר"י ב"ר זבידא העושה מלאכה בשני ביה"ש חייב חטאת ממ"נ. ואמאי לא קאמר נמי בירושלמי אם עשה מלאכה בשני ביה"ש כמו דאמרינן בש"ס דילן. ע"כ נראה לי שרוצה להשמיענו דלא אמרינן דהשהות שבנתיים הוי לי' כידיעה ומחלק. וכמו שכתב רש"י בשבת (דף ק"ה) בהא דתנן הכותב שתי אותיות כו' א' בשחרית וא' בין הערבים. ר"ג מחייב וחכמים פוטרין ופירש"י דה"ל שהות בנתיים כו'. וה"ל כידיעה. וע"כ אומר בירושלמי דחצי גרוגרות ביה"ש וחצי גרוגרות בשחרית וחצי גרוגרות ביה"ש חייב ממ"נ ומזה מוכח דלא אמרינן דהוי כידיעה. וא"כ אם היה עושה בשני ביה"ש כגרוגרות לא היה מוכח דכיון דהוא חייב ממ"נ. אי על ביה"ש ראשון. אי על בין השמשות אחרון. א"כ אפי' אם יהיה כידיעה אין נ"מ כיון דא"צ לצירוף. וע"כ משמיענו דאפילו עושה חצי גרוגרות ביה"ש וחצי גרוגרו' בשחרית וחצי גרוגרות בין הערבים. דמצטרפי ממ"נ. וא"כ מוכת דהשהות שבנתיים לא מחלק. אבל לשיטת הש"ס דילן. כמו שבארתי דס"ל דהוי ספק מן היום ומן הלילה ג"כ. וא"כ חייב ממ"נ ע"י צירוף. וא"כ מוכח דהשהות שבנתיים אינו מחלק. אבל לשיטת הירושלמי צריך להשמיענו באופן שהוא ע"י צירוף:

ועוד יש לומר דאפילו אי אמרינן דביה"ש הוי ספק מן היום ומן הליל' אפ"ה צריך להשמיענו דווקא אם אכל חצי גרוגרות ביה"ש וחצי גרוגרות בשחרית דאי הוה אשמעי' ע"י שני ביה"ש. דהיינו שעש' בכדי גרוגרות בכל ביה"ש דחייב ממ"נ דאי כולו מן היום אי כולו מן הלילה וא"כ אפי' הוי היום שנתחייב כידיעה ממ"נ חייב דהא חייב אי על ביה"ש ראשון אי על בין השמשות אחרון. ואי משום ספק דמקצת מן היום ומקצת מן הלילה אפ"ה מצטרפי דאפי' אי הוי היום כידיעה מ"מ לא הוי רק כספק ידיעה דהא ביה"ש הוי ספק. א"כ הידיעה שעשה מלאכה ביה"ש הוי כמו ספק ידיעה בחטא ואנן אמרינן בכריתות (דף י"ח) וכן רבא ס"ל דאין ידיעות ספק מחלקות לחטאות. וע"כ משמיענו חידוש בירושלמי ע"י שעשה חצי גרוגרות ביה"ש וחצי גרוגרות בשחרי' וחצי גרוגרות ביה"ש של מוצאי שבת. וא"כ בחצי גרוגרות של שחרית אי אמרינן דהיום שבנתיים הוי כידיעה הוי ידיעת ודאי. א"כ לא הוי מצטרף. אלא ודאי דהיום שבנתיים לא הוי ידיעה לחלק: והפ"מ האריך בזה ושגה שהוא כתב דהוי ספק ידיעה לחצי שיעור. ובאמת הוי ידיעה ודאי לחצי שיעור.

ולי נראה עוד דלשיטת הירושלמי ודאי לא אמרינן דספק ידיעה יחלק בחצי שיעור שלא יצטרף ואפי' למ"ד בכריתות (דף י"ח) דספק ידיעה מחלקת. ה"מ לענין חילוק חטאות אבל לא לענין צירוף. דלענין ידיעה בחצי שיעור אמרינן דדווקא ידיעה ודאי מחלקת. ולא ספק ידיעה:

והראי' דהא אמרינן בירושלמי (פ' ידיעות הטומאה) דר"ל אמר ידיעת ספק קובעתו לחטאת. ור' יוחנן אמר אין ידיעת ספק קובעתו לחטאת. ר"י ב"ר בון בשם ר"ש מודה רשב"ל בכהן משיח אין ידיעת ספקו קובעתו לחטאות שנאמר כחטאת כאשם אתי שמביא אשם תלוי בידיעת ספקו קובעתו לחטאות. את שאינו מביא אשם תלוי אין ידיעת ספקו קובעתו לחטאות:. ואם כן אם כל הטעם דידיעות ספק מחלקות לחטאות הוא מפני שמתחייב אשם תלוי ע"י ידיעת ספק. וע"כ מחלקות לחטאות. ואם כן בחצי שיעור דלא מתחייב אשם תלוי. א"כ אין ידיעת ספק מחל ומצטרפת. ואף דיש לחלק. דהתם בכהן משיח אפי' בשיעור שלם אינו מביא אשם תלוי. משא"כ הכא בשיעור שלם מביא א"ת. אעפ"כ נראה דלשיטת הירושלמי ספק ידיעה בחצי שיעור כיון דאינו מתחייב בזה א"ת. ע"כ אפילו למ"ד דידיעת ספק מחלקת. אעפ"כ לענין חצי שיעור אינה מחלקת ומצטרפת:

וע"כ אמר בירושלמי כחצי גרוגרות ביה"ש של ע"ש וכחצי גרוגרות בשחרית וכחצי גרוגרות ביה"ש של מוצאי שבת. ומזה מוכח דהשהות שבנתיים לא הוי כידיעה אבל לפי שיטת הש"ס דילן אי אמרינן דספק ידיעה מחלקת אינה מצטרפת ג"כ. והראיה דהא פריך בכריתות(דף י"ח) אתיבי' רבא אכל היום אכל למחר. נהנה היום נהנה למחר כו' ואמאי הא כיפר עליו יוה"כ. והטעם דיוה"כ במקום א"ת קאי אלמא דאפי' במעילה דסברי רבנן במעילה (דף כ"ב) דאינו מביא א"ת אעפ"כ פריך דאמאי מצטרפי דהא כיפר עליו יוה"כ. ועוד דפריך על חצי שיעור דלא יצטרפו. ועיין במה דאמרינן התם. כי קא מכפר אכולי שיעורא. אפלגא דשיעורא לא מכפר. ודוק:

והנה עוד יש לבאר על הא דאמרין הכא בירושלמי דשנים מביא א"ת והא אמרינן בירושלמי (ספ"ב דבכורים) מתני' דלא כרב דאמר כל שא"א לעמוד על ודאי אין חייבין על ספק אשם תלוי והכא נמי אי איפשר לעמוד על ודאי. אך התוס' כתבו בכריתות (דף י"ז) דאיפשר לברר איסור שיוכל לראות לפי ענין המלאכה שפעל בשבת לפי מה שיש כמה עבר מן הלילה. אך לכאורה בהאי ספק דביה"ש גופא אי איפשר לברר. וזהו דוחק לומר דהוי כל שאיפשר לעמוד על ודאי ע"י שיעשה בשני ביה"ש שיתחייב חטאת. ע"כ הוי איפשר לעמוד על ודאי וכה"ג כתבתי בספרי אבי הנחל]: